כשנחמיה מזכיר לעמוס ימים עברו

הסופר הידוע עמוס עוז מתרפק על העבר במאמר בשם ''אנשים אחים אנחנו''(הארץ, 2.8). הייתה עבודה, הייתה דירה, הייתה עזרה לעניים, הרפואה הייתה לכול. בקיצור: ימי המשיח שתמו עם עליית הימין בשנת 1977.

נחמיה שטרסלר, במאמר תשובה בעיתון ''הארץ'', מזכיר לסופר הנכבד כי זכרונו אפילו אינו חלש, פשוט לא היו דברים מעולם. היה עוני, עוני חזק מאוד. מי לא זוכר את קריאתה של הילדה מבית שאן שאין אוכל בבית, העזרה הממשלתית והממסדית בכלל כמעט שלא הייתה קיימת ואם כן אז רק ל''אנשי שלומנו''.

נכון, לכולם היתה קורת גג. בין אם זה אוהל, צריף, בית ערבי נטוש, או ''דירות רכבת''. דירת 3 חדרים נחשבה לדירת פאר. רובנו גדלנו עם מספר אנשים בחדר. הייתה עבודה, בחלקה הגדול היא כונתה ''עבודת דחק'', כלומר עבודה שאינה חיונית ומשמשת כתירוץ למתן סכום קטן למי שאין עבורו עבודה רגילה. בשנים 1963-67 גם זה כמעט לא היה.

עמוס עוז הוא סופר דגול. אולי גדול סופרי מדינת ישראל כיום, אך כאשר הוא עובר לדבר על פוליטיקה הוא מתדרדר לדמגוגיה זולה.
חבל.

---

''חזון הצדק החברתי'' - מוחי האהלים מפרסמים את דרישותיהם

אז, הנה, לאחר דרישות חוזרות ונישנות במשך כחודש ימים, סוף-סוף קבוצת הצעירים שהחלה את המחאה בהתייעצות עם גורמים נוספים מפרסמת את דרישותיה מהממשלה כדלקמן (חזון הצדק החברתי...):
צמצום הפערים במדינת ישראל... ויצירת לכידות חברתית...
שינוי עיקרי השיטה הכלכלית... צמצום יוקר המחייה, הגעה לתעסוקה מלאה והוגנת ופיקוח ממשלתי על מוצרי יסוד.
מתן עדיפות ברורה לפריפריה החברתית והגיאוגרפית...
טיפול בצרכים חיוניים ומתן עדיפות לקידומן של אוכלוסיות מוחלשות והשקעת המדינה באזרחיה...

בעקבות פרסום המסמך טלפן אלי ידידי ב.נתניהו (נכון, ראש הממשלה) וביקש ממני להודיע לכולם באמצעות פורום ''ארץ הצבי'' כי הוא מסכים לכל הדרישות ותומך בהם בלב שלם.
גם אני.
תכל'ס, כלום לא יצא מסיסמאות נבובות.

---

בריטניה בוערת

תקרית חמורה ברמה האישית אך זניחה ברמה הלאומית של הרג שחור-עור בלונדון הפכה למסע אלימות של שוד והרס חסר תקדים שהתפשט ליתר ערי בריטניה (בריטניה בוערת...).
רק לאחר כחמישה ימי מהומות רחבי היקף הצליחה המשטרה להשתלט קמעא על המהומות ונראה כי בשלב זה הן דועכות. אך מה שחשוב יותר הוא הסימפטום החברתי-אתני.

עיקר המהומות היו בהנהגת ובהשתתפות תושבים שהיגרו לבריטניה במהלך המאה הקודמת ולמעשה עיקר ההשתתפות הייתה של הדור השני והשלישי של מהגרים אלו. חוץ מההיבט האתני, מה שמאפיין ציבור זה הוא היותו נימנה על השכבות החלשות, העניות והמובטלות יותר בחברה הבריטית. הצרוף של צבע עור ומעמד חברתי עשוי להיות קטלני.

במבט כולל עלינו להיזכר במהומות החמורות שהיו בפריז לפני מספר שנים והאיבה הגדלה של האוכלוסיות הותיקות באירופה למהגרים החדשים, יחסית, ולתרבותם.

מסקנה: לא יהיה לתושבי אירופה מנוס מלנקוט בצעדים קשים כנגד אוכלוסיות שלא נטמעו בקרבם, עד כדי גירושם.

---

מפעל ''פרי גליל''

מפעל ייצור השימורים ''פרי הגליל'' השוכן בעיירה חצור הגלילית עבר מספר בעלויות. לפני כשנתיים נרכש על ידי בעלי רשת ''חצי חינם'' שהחלו לבצע השקעות שונות בתחום ייצור המזון. במפעל הושקע כסף רב בתשתיות, הוקמו קווי ייצור חדשים, מספר העובדים הוכפל.

והנה אנו שומעים עתה כי בדעת ההנהלה לפטר כ-‏120 עובדים (בעלי פרי הגליל...).
מנהל המפעל הסביר כי לאחר רכישת הבעלות מספר גורמים ראו בכך הזדמנות להגדיל את הכנסותיהם. המשרד לאיכות הסביבה החל פתאום להטיל קנסות, אגודת המים שילשה את מחיר המים והביוב, הקמת חומת בטון בתחומי המפעל למניעת גנבות גררה קנס כבד על חריגות בנייה והחשוב מכל המדינה לא עמדה בהבטחתה למתן סיוע .

מכלול הדברים גרם לייקור התוצרת.אמנם המפעל רווחי, אך לא כמצופה. במקביל רכשו הבעלים, מפעל מזון דומה באזור נהריה והעבירו לשם מספר קווי ייצור.

פיטורי העובדים ב''פרי גליל'' מבליט שתי תופעות האופייניות לממשלה זו.
ראשית, הפרת הסכמים. כמו בעקבות גילוי שדות הגז ש''ועדת שישינסקי'' שהקימה הממשלה שינתה את ''כללי המשחק'' הפיננסים בדיעבד, כך גם במקרה של ''פרי הגליל''. כאשר בעלי המפעל רכשו אותו ותכננו את מעשיהם היה קיים חוק עידוד השקעות שעל פיו היו זכאים לתמריץ כספי של 24 מיליון ש''ח. תוך כדי ביצוע ההשקעות שונו הקריטריונים בחוק עידוד השקעות ובעלי המפעל מצאו את עצמם בלתי זכאים לתמריץ. מישהו באוצר הסכים ''כי איננו זקוקים למפעלי מזון בפריפריה''. כי כידוע מפעלי מזון אינם מפעלים מייצאים.
מישהו במשרד האוצר בהרכבו הנוכחי אינו מכבד את ''המילה הכתובה''.

שנית, הדאגה לפריפריה. דווקא על רקע המחאה העממית הקולנית, בימים אלו, כאשר ה''מעמד הבינוני'' (שמענו ש-‏62,000 ממנו המריאו היום לחופשה בחו''ל) דורש חלוקה חדשה ושוויונית יותר של ''העוגה הלאומית'' בולטת חדלות האונים והאדישות, הן הממשלתית והן של המוחים, לגבי המצב בעיירות שבשולי המדינה ובשולי תשומת הלב בציבורית. יש לזכור כי באזור הצפון מעטים האנשים אשר שכרם שווה או עולה על השכר הממוצע במשק. רובם מרוויחים משהו שבין שכר מינימום ושכר ממוצע. קשה מאוד למצוא עבודה מכובדת באזור הצפון ובאזור הדרום. פיטורין עשויים לדרדר משפחה לעוני עמוק.

על רקע זה אני המום מההתעסקות של ''אנשי רוטשילד'' בבעיותיהם העצמיות. האם שכר הדירה לחדר צ''ל 4,000 ש''ח או יותר ומהתעלמות של השרים הכלכליים מהמתרחש בצפון ובאזור חצור הגלילית בפרט.
מן הראוי שמאות האלפים יצעדו מחצור הגלילית לקריית שמונה ולא מ''הבימה'' ל''קפלן''.

---