מערכת יחסינו עם תורכיה אינה יורדת מסדר היום. כל יום מביא אמירה תורכית חריפה יותר ויותר ונראה כי אפילו מצב של ניתוק יחסים מוחלט לא יסיים את ''הסאגה'' הזו.
מצב עניינים זה מזכיר לנו מערכות יחסים ''אינטימיות'' רבות מהעבר שהתנפצו לחלוטין אם בין רגע ואם במהלך של זמן. אך תמיד זו הייתה יוזמת האחרים ותמיד הרגשנו נפגעים ומנוצלים.
כדאי להזכיר את הברית האסטרטגית בין צרפת וישראל בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. כל זמן שצרפת נאבקה על הישארותה באלג'יריה וכאשר התומך הראשי במורדים האלג'יריים היה נשיא מצרים,
עבדול נאצר, וישראל הייתה המדינה, כמעט היחידה, שיכלה ללחוץ על מצרים של נאצר, היחסים פרחו ושגשגו ואנו, בתמימותנו, חשבנו שזה רומן לנצח שנובע מערכים היסטוריים הדדיים בין העמים. אך אז הגיע הנשיא
דה-גול, הפך את היוצרות, נסוג מאלג'יריה ונתן בעיטה אדירה למערכת היחסים עימנו. רק אז הבינונו כי אלו אינטרסים בלבד.
והייתה מערכת היחסים עם פרס בראשות השאח. לעיתים היה נדמה לנו כי פרס היא ארץ חסות שלנו, עד כדי כך היינו מעורבים בכל מערכות השלטון שם. אבל, הגיע חומייני והבהיר לנו שאין לנו שום מקום ונחלה בפרס שהפכה לאירן, הכול היה אינטרסים בלבד.
וכדאי להזכיר את אוגנדה ודרום-אפריקה וחבש שהפכה לאתיופיה ושורה של ארצות אפריקניות ששמחו לקבל את הידע שלנו ואת הסיוע שלנו ובשעת מבחן ניתקו, בין לילה, את יחסיהם הדיפלומטיים עימנו.
אז עכשיו זו תורכיה שהייתה זקוקה לנו לשם יצירת תדמית אירופאית לעצמה בכדי לנסות ולהתקבל לאיחוד האירופאי. אך, עם עליית
ארדואן לשלטון, אירופה דחתה את הבקשה התורכית לדור הבא והעניין התורכי בברית האסטרטגית עם ישראל נעלם לחלוטין. ארדואן פנה מזרחה ומצא שם שנים, אירן וסוריה, שחיכו לו בזרועות פתוחות. אך היה לזה מחיר, התנתקות מישראל.
בינתיים הסתבר לארדואן שידידו הטוב,
באשר אסאד הוא רוצח המונים והידידות התפוגגה.
עתה מחפש ארדואן את מזלו בשלושת המדינות ש''האביב הערבי'' הטביע בהן את חותמו. מצרים, לוב ותוניסיה. המשטרים החדשים טרם והתבססו ו''הדוד'' ארדואן, בעל הניסיון הפוליטי הרב, רוצה להיות בעל החסות עליהן.
אכן, לקראת הביקור שיחל ביום שני הקרוב מחריפים ארדואן ושריו את התקפותיהם על מדינת ישראל. מתקבל הרושם שככול שממשלת ישראל מבליגה על העלבונות כך מתעצם ''הזעם'' התורכי. מנגד אנו רואים ''הכנות'' גם בצד המצרי, שגרירות ישראל נפרצה ונבזזה והדיפלומטים הוחזרו ארצה בבהילות.
יש לארדואן תכונה ''נהדרת'' - היהירות. יתכן שהיא הביאה לו את השלטון 3 פעמים, אך ביחסי חוץ הוא נחבט שוב ושוב. האמריקאים חשדנים כלפיו, האירופאים דחו אותו, עם הסורים והאיראנים הוא כשל, המרד הכורדי התחדש בכל עוזו, הוא החל סכסוך עם קפריסין ויוון ולא נראה מישהו שמתלהב ממנו.
לכן, לטעמי, הוא לא יותר מכלב נובח שבעיטה הגונה בזמן הנכון ובמקום הנכון תבריח אותו ביללה בוכייה.