עוד מאמרים באתר של המחברת.זהו מאמר נוסף בסדרה ''יישובים יהודיים בעבר ובהווה'' שנועדה להפריך את הטיעון שהופיע במספר מסמכים שפורסמו ע''י ארגונים של ערביי ישראל ובראשם ''ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל'' לפיהם הפלסטינים הם ''עם ילידי'' והיהודים הם קולוניאליסטים אירופאים שהתיישבו על אדמה ערבית הסדרה פותחת בפרק על היישובים היהודיים בגליל.
ערב המרד הגדול, 66 - 70 לספירה, היו בגליל, עפ''י עדותו של יוספוס פלביוס 204 יישובים יהודיים. לאורך הסדרה נראה מה קרה לאותם יישובים תחת הכיבוש הרומי, הביזאנטי, הערבי, הצלבני, העות'מאני והבריטי עד להקמת מדינת ישראל.
גירסה קודמת של הסידרה פורסמה באתר אומדיה.
יאפא, היא יפיע היהודית, היא כפר ערבי בגליל התחתון, דרומית- מערבית לנצרת, שמספר תושביו כ- 16,600. הכפר הוא כיום חלק מהתחום המוניציפלי של נצרת. 2/3 מתושביו הם מוסלמים ויתרם נוצרים.
פירוש השם העברי יפיע הוא מקום הבולט בהדרו, אבל זה היה גם שמו של מלך לכיש בימי יהושע (ס' יהושע, י', 3 ) .
תקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת (2000– 1200 לפנה''ס)
חפירות בתל הקדום של יפיע, הנמצא באזור הכנסיות של הכפר יאפא הערבי, הוכיחו שהמקום היה מיושב מתקופת הברונזה התיכונה (2000 – 1550 לפנה''ס) ואילך.
יישוב בשם יאפו הוזכר במכתבי אל עמרנה (חליפת מכתבים בין שליטים בארץ ובין שליטי מצרים ששלטה בארץ (המאה ה- 14 לפנה''ס). מתוך המכתבים ידוע שיאפו היא יפיע הייתה חלק מהטריטוריה של ממלכת מגידו. מסופר במכתב שעובדים מיאפו הובאו לעמק יזרעאל כדי לעבד את האדמה.
תקופת הכיבוש הישראלי (תקופת הברזל א', 1150 – 1000 לפנה''ס)
יפיע מוזכרת בספר יהושע פרק י''ט, כחלק מתיאור נחלת שבט זבולון:
י ... וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם, עַד-שָׂרִיד... יב וְשָׁב מִשָּׂרִיד, קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, עַל-גְּבוּל כִּסְלֹת, תָּבֹר; וְיָצָא אֶל-הַדָּבְרַת, וְעָלָה יָפִיעַ. יוחנן אהרוני הסביר (
ארץ ישראל בתקופת המקרא, 1963, עמ' 222), שכסלת תבור היא אכסאל, הדברת היא דבוריה ויפיע היא יאפא.
תקופת בית ראשון (1000 – 587 לפנה''ס, תקופת הברזל ב')
יפיע הייתה חלק מממלכת דוד ושלמה. אין מידע על יפיע בימי דוד ושלמה. אבל, בחפירות שערך צבי גל בראשית שנות ה-1990 בחר'בת ראש זית, לא רחוק מיפיע, הוא חשף מצודה מהמאה ה-10 לפנה''ס, מימי שלמה המלך. המצודה היא מבנה בעל אופי פיניקי ומרדכי אביעם, ארכיאולוג ומנהל המכון לארכיאולוגיה גלילית, קבע שהמבצר שימש מרכז מינהלי וצבאי פיניקי והוא נבנה על חורבות בתים פרטיים מהמאה ה-11 לפנה''ס. אביעם מצא במבצר זה ראייה למסופר במקרא ששלמה המלך נתן לחירם מלך צור 20 ערים בגליל תמורת ארזים לבניית בית המקדש.
יפיע סופחה לאחר פילוג הממלכה, בימי רחבעם, לממלכת ישראל הצפונית. אין מידע במקרא על היישוב בתקופת הממלכה הצפונית.
אבל, המימצאים הארכיאולוגיים מעידים על פריחה יישובית גדולה בגליל התחתון במאה ה-10 לפנה''ס. בתקופה זו היו באזור 5 – 6 ערים מרכזיות, שאחת מהן הייתה יפיע, וכן הוקמו 15 ערי שדה מבוצרות. אבל, החוקרים מתקשים לקבוע אם הפריחה היישובית החלה בימי ממלכת דוד ושלמה או לאחר הפילוג. הפריחה היישובית נמשכה עד אמצע המאה ה-9 לפנה''ס. באמצע המאה ה-9 לפנה''ס חרבו 19 יישובים מתוך 36 שהיו בגליל התחתון . החוקרים משערים שהחורבן היה תוצאה של מסעו של שלמנאסר ה-3 מלך אשור, שערך ב-841 לפנה''ס מסע צבאי בו חצה את הגליל התחתון והגיע עד בעל ראסי (ראש הכרמל או ראש הניקרה). לקראת סוף המאה ה-9 התאושש הגליל התחתון ובמאה ה-8 לפנה''ס נוסדו 10 יישובים במקום ה-19 שחרבו.
הגליל התחתון נכבש ע''י תגלת פלאסר ה-3 ב-732 לפנה''ס. מספרי מלכים ודבה''י א' אנו יודעים ש
בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם, אַשּׁוּרָה (מלכים ב' ט''ו, כט). כתובת של תגלת פלאסר מאשרת תיאור זה. מלך אשור הגלה לאשור את השכבה העליונה של האוכלוסייה, אך לא ניתן כל מידע על שארית הפליטה. הגליל ועמקי הצפון הפכו תחת הכיבוש האשורי לפחוות מגידו.
המימצאים הארכיאולוגיים מעידים על כך שהגליל התחתון היה הרוס ברובו בין שלהי המאה ה-8 לפנה''ס (732) למאה ה-6 לפנה''ס בתקופה הפרסית (538 – 332 לפנה''ס), ושארית הפליטה, הישראלים שלא הוגלו מהשכבות הנמוכות, התרכזה במערב הגליל התחתון. יפיע נהרסה במסעו של תגלת פלאסר ה-3, כלומר, בשלהי המאה ה-8 לפנה''ס.
מספרי מלכים ודבה''י א' (מלכים ב', כ''א, 19) אנו יודעים שנוצרו קשרים בין ממלכת יהודה לשארית הפליטה. אמון בנו של מנשה מלך יהודה היה בנה של מושלמת בת חרוץ מיוטבה.
תקופת הבית השני (538 לפנה''ס – 70 לס')
לאחר הכרזת כורש ב-538 לפנה''ס שהתיר לגולי ממלכת יהודה בבבל (מסופוטמיה, היא עיראק) לחזור לארץ, החלה בשלב מסויים בסוף המאה ה-6 ובמשך המאה ה-5 לפנה''ס התחדשות היישוב היהודי בגליל התחתון. סביר להניח שגם יפיע נושבה מחדש. בתקופה הפרסית (538 – 332 לפנה''ס) שגשגו יישובי הגליל התחתון.
בתקופת הבית השני היה יפיע כפר גדול.
במסגרת ההכנות למרד הגדול בגליל (66 לס') ביצר מפקד הגליל יוסף בן מתיתיהו את יפיע והעיר הוקפה בחומה כפולה. בן מתיתיהו תאר בספרו מלחמות היהודים (ב',כ' 6, ג' 7, 31) את הקרב על יפיע. הלגיון העשירי נשלח לכבוש את יפיע. לוחמי העיר עשו טעות. הם יצאו מהעיר לקראת חיילי הלגיון ונחלו מפלה. החיילים הרומיים ניצלו את בריחת לוחמי יפיע לעיר וחדרו עמם לאזור שבין החומה החיצונית לפנימית. תושבי העיר הצליחו לסגור את שערי החומה הפנימית ומנעו מהחיילים הרומים להיכנס לעיר. הלוחמים נלכדו יחד עם החיילים הרומים בין החומות ובקרבות נהרגו כ-12,000 לוחמים. מפקד הלגיון העשירי שנתקל בקשיים לחדור לעיר, ביקש תגבורת וטיטוס נשלח עם תגבורת של 1,000 חיילים ו-500 פרשים. ב-13 ביולי הצליחו הרומיים לטפס בעזרת סולמות על החומה ולחדור לעיר. בעיר התנהל קרב קשה . הרומיים ניצחו. רוב הגברים, כ-15,000 נהרגו ויתרם והנשים והילדים, כ-2,130, נמכרו לעבדות. הרומיים החריבו את העיר עד היסוד.
התקופה הרומית (70 לס' – 324)
יפיע נושבה מחדש בתקופה הרומית. בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בעיר נתגלו שרידים מהתקופה הרומית ובית כנסת. עפ''י המימצאים יפיע הייתה מיושבת לאורך כל התקופה הרומית, וראשית התקופה הביזאנטית.
מערת מגורים ב-1995 התגלתה מערה ששימשה למגורים. היו בה 2 חדרים. המערה הייתה בשימוש משלהי המאה ה- 2 לס'. חדר אחד זוהה כמקווה.
מערות קבורה בחפירות נוספות נתגלו מערות קבורה. ב-1992 התגלתה מערה בחלק הדרומי- מזרחי של הכפר, ובה 8 כוכי קבורה. במערה נמצאו חרוזים מזכוכית, שבעה נרות מהתקופה הרומית וכן שברי כלי בישול. הארכיאולוגים קבעו שהמערה היא מהמאות ה-2 וה-3 לס'.
ב-1995 התגלתה מערת קבורה נוספת בעלת 6 כוכי קבורה ובתוכה נמצאו שברי כלי חרס, זכוכית ונרות ושרידי גופות של 22 מבוגרים ו-11 ילדים. במערה נתגלו מטבעות מימי הקיסרים , קונסטנטינוס ה-2, קרקלה ואלאגאבלוס והארכיאולוגים קבעו שהמערה היא מהמאות ה-2 עד ה-4.
ב-1997 התגלתה מערה נוספת ובה 8 כוכי קבורה ושרידי כלי חרס. הארכיאולוגים קבעו שהמערה היא מהמאה ה-3 לספירה.
בית הכנסתלואי איג ואנסן היה הראשון שגילה שרידים של בית הכנסת היהודי בין אבני הכנסיה היוונית-קתולית ופרסם מאמר על המימצאים ב-1921. לואי גילה בין אבני הכנסייה היוונית אורתודוכסית אבן ממשקוף בית הכנסת ועליה מנורה בת 7 קנים . כמו כן הוא גילה משקוף ועליו 2 נשרים.
ביולי - אוגוסט 1950 נערכו חפירות ארכיאולוגיות ביוזמתו של אליעזר סוקניק, אביו של יגאל ידין, ונתגלו ליד הכנסייה היוונית – אורתודוכסית שרידי בית כנסת. כבר לואי העריך שבית הכנסת הוא מהמאה ה-4 לס' וסוקניק קבע שבית הכנסת הוא מהמאות ה- 3-4 לס. בחפירות של 1950 התגלו, כאמור, שרידי בנין בית הכנסת. הבניין היה הרוס, אך השתמר הקיר הדרומי וחלק מרצפת הפסיפס. ברצפת הפסיפס זיהה סוקניק סמלים של שבטי ישראל. שרדו סמלי השבטים מנשה ואפרים - שור וראם. באולם התפילה התגלתה שורת אדנים ששימשו בסיס לטור עמודים שהם לא השתמרו. בניגוד לבתי כנסת אחרים מאותה תקופה, שכיוונם היה צפון – דרום, כיוונו של בית הכנסת של יפיע היה ממערב למזרח.
התקופה הביזאנטית (324 – 640 לס')
יפיע הייתה מיושבת בתקופה הביזאנטית כפי שניתן ללמוד ממימצאי מערת המגורים שנחפרה ב-1995. ניגלו בה שברי קרמיקה גליליים מהמאה ה-4 לס'. גם במערת הקבורה שנחפרה באותה שנה נתגלו מימצאים מהתקופה הביזאנטית, מהמאה ה-4 לס'. עד התקופה הביזאנטית עלתה יפיע בגודלה על נצרת שכנתה. המצב התהפך בתקופה הביזאנטית כאשר נצרת הפכה לעיר חשובה לנצרות.
התקופה הערבית (640 – 1099)
יפיע הייתה מיושבת בתקופה הערבית כפי שניתן ללמוד מהמימצאים שנתגלו במערת המגורים ב-1995. מתחת לרצפה נתגלתה קרמיקה מהתקופה הערבית. חסר מידע לגבי מוצאם האתני-דתי של התושבים.
התקופה הצלבנית (1099 – 1260)
לא נתגלו מימצאים ארכיאולוגיים מהתקופה הצלבנית. יתכן שהכפר ננטש בתקופה זו.
התקופה הממלוכית (1260 – 1516)
יפיע הייתה מיושבת בתקופה הממלוכית, כפי שניתן ללמוד ממיצאים שנגלו במערת מגורים ב-1995. במערה נחשפה קרמיקה ממלוכית.
מאחר שקיים פער יישובי בין התקופה הערבית לממלוכית, ניתן לשער שהאוכלוסייה בתקופה הממלוכית הייתה חדשה. אבל, חסר מידע על מוצאם האתני-דתי של התושבים.
התקופה העות'מאנית (1516 – 1918)
מימצא ארכיאולוגי מעיד על כך שיאפא הייתה מיושבת במאה ה-19. מערת המגורים שנתגלתה ב-1995 הייתה בשימוש במאה ה-19. בחדר השני התגלו אריחי אבן מהתקופה העות'מאנית.
עפ''י הנתונים באתר הנכבה חיו בכפר ב-1912, 252 תושבים. חסר מידע על מוצאם האתני-דתי של התושבים, אבל, סביר להניח שמדובר בנוצרים, מאחר שב-1972 עדין היה בכפר רוב נוצרי.
תקופת המנדט הבריטי (1918 – 1948)
עפ''י מיפקד האוכלוסין מ-1922 היו בכפר 615 תושבים.
עפ''י מפקד האוכלוסין מ-1931 גדל מספר תושבי הכפר ל-833, אבל, מספר זה כלל את השבט הבדואי אלע'זאלין שחנה בסביבת הכפר. עפ''י נתונים מאתר הנכבה, ב-1945 חיו בכפר 1,070 תושבים ועם תחילת מלחמת העצמאות מנו תושבי הכפר 1,578.
ישראל
הכפר יאפא נכבש במבצע דקל, שהתקיים בין ה-9 ל-18 ביולי 1948. יישובי הגליל התחתון נכבשו ע''י חטיבות 7, כרמלי וגולני. לאחר המלחמה הצטרפו לכפר תושבים מהכפרים הנטושים מעלול ומוגידל.
ב-1961 היה מספר התושבים 2,370 וב-1972 עלה מספרם ל- 4,932. ב-1972 עדיין היה רוב נוצרי בכפר יאפא. אבל, כיום, הנוצרים הפכו למיעוט והם מהווים 21.8% מכלל התושבים. 78.2% מהתושבים הם מוסלמים
מינהל מקרקעי ישראל יזם בדצמבר 2002 תוכנית אב להרחבת יפיע כדי לספק מגורים לגידול האוכלוסייה. התוכנית כללה הקמת שכונת מגורים בהיקף של 1,300 יחידות דיור עבור זוגות צעירים. עפ''י התוכנית השכונה תקום דרומית- מערבית לשכונת מראח אלג'זלאן. ביפיע יש 2 שכונות נוספות, פנורמה ואלעמל.
ראש המועצה עמראן כנאנה, הכריז שיפיע היא עיר שוחרת שלום המטפחת יחסי שכנות טובים עם כל תושבי האזור, ערבים ויהודים. בין תושבי יפיע והיישובים היהודיים בסביבה מתקיימים מפגשים ומתקיים דיאלוג שמטרתו להבטיח כבוד הדדי ושיתוף פעולה.
דו-קיום יהודי-ערבי
המיפגש הראשון במסגרת הפעילות למען דו-קיום יהודי-ערבי נעשה ביוזמת הסופר, תושב יפיע, עודה בשאראת. המיפגש התקיים בינואר 2011 בין תושבים מיפיע ומקיבוץ שער הגולן. שני אנשי חינוך משער הגולן, אהוד שמיר והלל הלוי הדגישו את הצורך בדו-קיום ובדיאלוג בין יהודים לערבים.
המיפגש השני התקיים בשער הגולן.
ראש מועצת יפיע, עמראן כנאנה, פועל אף הוא לקידום דו-שיח ודו-קיום ערבי-יהודי. ראש המועצה אירח ביפיע את עופר בן אליעזר ראש מועצת רמת ישי, עם אנשי עמותת ''אפשר גם אחרת''. בראש העמותה עומד אלוף (מיל.) עמוס לפידות. בפגישה הוחלט על שיתוף פעולה בין שתי המועצות בתחום החינוך. בפגישה נכח גם הסופר עודה בשאראת, תושב יפיע.
יפיע הייתה עיר יהודית כ-2000 שנהב
