פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_6713

(ראש השנה תשעב) החג היהודי שהוא אוניברסלי
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום רביעי, 28/09/2011 שעה 10:00)


(ראש השנה תשעב) החג היהודי שהוא אוניברסלי

נסים ישעיהו



בראש השנה אסור להזכיר בכלל עוונות וחטאים, מכאן שהתשובה ביום הזה היא במדרגה גבוהה ביותר. התשובה של ראש השנה פירושה העמקת הדבקות בה' יתברך הגם שמעולם לא היה ניתוק. זהו ההסבר לכך שגם צדיקים גמורים עושים תשובה בימים אלו
בתורה יש לנו שלושה רגלים, פסח שבועות וסוכות ויש גם את שמיני עצרת, 'שמחת תורה' שהוא חג בפני עצמו. כל החגים קשורים לאירועים משמעותיים בחיי עם ישראל, פסח הוא זכר ליציאת מצרים בנסים ונפלאות. שבועות – ההתגלות הגדולה בהר סיני, מתן תורה ושני לוחות הברית. סוכות – זכר לענני הכבוד שחפפו עלינו במדבר והגנו עלינו מכל נזק. שמיני עצרת – הזמן בו אנחנו מתייחדים עם הקב''ה בשמחה עצומה, שמחת תורה, אחרי שהזדככנו במהלך חודש תשרי, חודש החגים. אפילו השבת שהיא זֵכֶר למעשה בראשית (שמות כ'): י כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה' אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ ה' אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת--וַיְקַדְּשֵׁהוּ. היא גם זכר ליציאת מצרים (דברים ה'): יד וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.

שונה הוא ראש השנה, החג הפותח את חודש החגים; החג הזה אינו מציין משהו מיוחד בהיסטוריה של עם ישראל דוקא, שכן הוא נחוג לציון יום ההולדת של האנושות כולה, ראש השנה הוא יום בריאת אדם הראשון ביום השישי למעשה בראשית. אז למה זה יום ההולדת של העולם ולא קבעו את היום הראשון לבריאה כיום הולדת של העולם – כי עד שנברא האדם, לא היה בין הנבראים התחתונים מי שיכיר את הבורא ויעבוד אותו, ממילא העולם היה די סתמי. כשנברא האדם, מעלתו היתה גדולה מאד מאד, שכן הוא יציר כפיו כביכול של הקב''ה בכבודו ובעצמו. הנבראים כולם, כולל וביחוד המלאכים זיהו את המעלה המיוחדת שלו, כי צלם אלקים נראה עליו בגלוי, ורצו להשתחוות לפניו. אולם כאמור, הוא הכיר את בוראו וקרא לכולם להצטרף אליו בעבודת הבורא. אמר להם (תהילים צ''ה): ו בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה; נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ.

בכך הוא הביא את העולם אל תכליתו שהיא עבודתו יתברך, שכן ההשתחוואה מבטאת הכנעה בפני המלך, מלך מלכי המלכים, וקבלת מלכותו. ומאז ועד בכלל זהו העניין בראש השנה, חידוש קבלת המלכות. במשך השנה אנחנו נסחפים לפעמים, אם מעט ואם הרבה, לעשות מעשים שאין ניכרת בהם קבלת עול מלכותו יתברך ולפעמים אפילו עושים דברים שהם הפוכים לגמרי מקבלת המלכות, מעשים שמהווים מרידה במלכות ה' ר''ל. לכן, אחת בשנה אנחנו עוצרים את המירוץ הבלתי נגמר של החיים ומקדישים זמן להתבוננות יסודית, משחזרים את המעשים שעשינו במהלך השנה החולפת ובוחנים אותם בקנה מדה אחד ויחיד, עד כמה ביטאו מעשינו את כפיפותנו למלכותו יתברך. בדרך כלל מתברר שלא תמיד הקפדנו שמעשינו יהיו תואמים לצווי המלכות; וגם במעשים שלא היוו ממש מרידה במלכות – בדיעבד מתברר שיכולנו לעשות הרבה יותר טוב.

ראש השנה הוא היום בו אנחנו מקבלים עלינו מחדש את מלכותו יתברך ביתר הפנמה וביתר העמקה מכפי שזה היה עד עכשיו. היום הזה מעניק לנו הזדמנות לתקן את מעידות העבר וגם לקבל החלטות חיוביות, החלטות של התחזקות לעתיד. קוראים לזה ''תשובה''. אגב, בראש השנה אסור להזכיר בכלל עוונות וחטאים, מכאן שהתשובה ביום הזה היא במדרגה גבוהה ביותר. בדרך כלל מבינים 'תשובה' כחידוש קשרים שנותקו חלילה, אבל התשובה של ראש השנה פירושה העמקת הדבקות בה' יתברך הגם שמעולם לא היה ניתוק. זהו ההסבר לכך שגם צדיקים גמורים עושים תשובה בימים אלו. אבל ככלל, התנאי הראשון לתשובה שהיא תיקון העבר וקבלה לעתיד, הוא הודאה בכך שנכשלתי, קוראים לזה 'וידוי'. כי אם לא מודים בטעות – נידונים לחזור עליה שוב ושוב ר''ל.

ועדיין צריכים להבין מדוע ראש השנה, שהוא כאמור יום ההולדת של האנושות כולה, זה עניין שלנו, של עם ישראל דוקא. ובכן אותנו בחר ה' יתברך להוביל את האנושות; הקב''ה גייס אותנו לצבאו (שמות י''ב מ''א, ועוד) ומאז כל יהודי הוא חייל בצבא ה'. יש הרבה מה להתבונן בעניין תפקידו ותפקודו של חייל בכלל ושל חייל בצבא ה' בפרט, אבל לא זה המקום ולא זה הזמן. לענייננו חשוב לזכור שמבחינות רבות חייל אמור להיות איש מופת. גם כיום, אצלנו, זו הציפיה מכל לובש מדים. אנחנו, הצבא של הקב''ה, אנחנו נדרשים לשמש מופת לאנושות כולה, מופת של כפיפות למלכות ה' בלי פשרות, בלי עיגולי פינות.

החג היהודי שהוא אוניברסלי


הדבר הראשון והיסודי ביותר שנדרש מחייל הוא משמעת. רק על בסיס זה, משמעת ללא פשרות, הוא עשוי לשמש מופת. והמשמעת הנדרשת מאתנו, מהחיילים בצבא ה', כמו אגב מכל חייל בכל צבא, היא כפיפות מוחלטת למפקד העליון, והמפקד העליון שלנו הוא מלך מלכי המלכים הקב''ה. רק בדרך זו אנחנו עשויים לשמש מופת לכל באי עולם, והם כולם מייחלים לכך. בשבועות האחרונים הזכרנו לא אחת כי ספר דברים כולו מציע לנו התבוננות שאם רק ניישם אותה, הכל יהיה טוב באמת. אמרנו גם שהנושא שחוזר יותר מכל האחרים בחומש הזה, הוא היחס לארץ ישראל. שעלינו לזכור תמיד שאת הארץ הזאת נתן לנו בורא עולם ומנהיגו וזיכרון זה יחסוך מאתנו הרבה מעשי שטות מהסוג של ויתור מרצון על חבלים מארץ הקודש בניסיון לקנות שקט כזה או אחר.

למחרת ראש השנה קוראים בתורה את פרשת האזינו, הפרשה הלפני אחרונה בחומש דברים. בעבר עמדנו על כך שבפרשה זו מוצפנת כל ההיסטוריה שלנו בכלל ובפרט ויקצר המצע מהרבות בפרטים. לענייננו, מכיוון שהשבת באה בהמשך ישיר לראש השנה ובה קוראים את פרשת האזינו, מן הראוי להתבונן, ולו מעט, בקשר שבין המלכת ה' בראש השנה ובין אחד המסרים לפחות, מאלה שמופיעים בפרשה. אמנם עיקר המסר של ראש השנה מצוי בפרשה שקראנו בשבת שלפניו, פרשת נצבים, אבל ראש השנה הוא הראש של השנה וממנו נמשכת החיות לשנה כולה. והשנה זה מתחיל בפרשת האזינו, שהיא שירת חייו של משה רבנו (פרק ל''ב): א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב.

משה רבנו הוא המדבר; הפסוקים הראשונים מתייחסים כולם לתורה ברבדים שונים ולא נוכל להאריך בכך הפעם, אבל בפסוק השלישי הוא פתאום פונה אלינו ישירות בבקשה לשיתוף פעולה: ג כִּי שֵׁם ה', אֶקְרָא: הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹקֵינוּ. הוא מבקש מאתנו, בתגובה לקריאה שלי בשם השם – אתם הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹקֵינוּ. מכאן למדו חז''ל כמה וכמה עניינים יסודיים בעבודת ה' המשותפת ליהודים. כמו למשל שצריכים לענות 'אמן' אחרי ברכה, שצריכים לברך לפני שלומדים תורה ועוד. הרעיון הוא שאפילו משה רבנו, עם כל מעלתו שאיש לא זכה להגיע אליה, יכול אמנם לקרוא בשם ה' אבל הוא אינו יכול לעשות את העבודה במקומנו. כדי שגם אנחנו נזכה לגעת בדבקות, נדרש מאתנו לשתף פעולה עמו ולהגיב על דבריו במלים המאמתות אותן, שזו המשמעות של 'אמן'.

כאמור, האימות הזה מועיל לנו, הוא פותח בפנינו את הדרך (כלומר פותח את הלב שלנו) להתחבר לאמת ה', שזו העבודה של ראש השנה, לקבל עלינו את מלכות ה' באמת. ואם זה באמת – ''האמת אין בה הפסק'' אומרים קדמונינו, כלומר קבלה אמיתית של עול מלכות שמים צפויה לעמוד בכל המבחנים ולהעניק לנו כח להתגבר על כל המכשולים. דומה כי יותר מכל דבר אחר, זה מה שחסר לנו, קבלה אמיתית של עול מלכות שמים. לא בטוח שיש זמן מתאים לסגנון של תוכחה, אבל הזמן הזה של ערב ראש השנה בודאי אינו מתאים. לכן לא נתייחס למה שלא בסדר, רק נציין שחז''ל אומרים לנו כי השופר של ראש השנה קורא לנו לעשות עבודה יסודית בשני תחומים, התחדשות ושינוי.

על הפסוק (תהילים פ''א): ד תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ, שׁוֹפָר; בַּכֶּסֶה, לְיוֹם חַגֵּנוּ, אומרים חז''ל במדרש: בחדש זה תחדשו מעשיכם בשופר, בחדש הזה שפרו מעשיכם. אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אם שפרתם מעשיכם – הריני נעשה לכם כשופר הזה, מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו – כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת רחמים. אימתי – בחדש השביעי. גם התחדשות וגם השתפרות מבקש מאתנו ראש השנה. שנה זה מלשון שינוי וזה הרבה יותר מחידוש. כי חידוש יכול להיות גם חידוש הישנות, התמדה בדרך מסוימת, (איכה ג'): כג חֲדָשִׁים, לַבְּקָרִים, רַבָּה, אֱמוּנָתֶךָ. לעומת זאת, שיפור זה שינוי, זה לעלות על דרך חדשה לגמרי וזה הרבה יותר קשה. זה אפשרי רק על יסוד מה שאמרנו קודם, קבלת עול מלכות שמים באמת. זה הבסיס היחיד שעשוי להעניק לאדם, לחייל בצבא ה', את הכוחות הדרושים להתמודד עם כל הקשיים והפיתויים בעולם הזה, ולנצח.

ומתוך תודעה כזאת של היותנו חיילים בצבא ה', חיילים שמבצעים פקודות בשלמות, נתגבר בע''ה על כל המכשולים ונזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל העניינים.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.







http://www.faz.co.il/thread?rep=164188
איזה אוניברסלי מה אוניברסלי
עמיש (יום חמישי, 29/09/2011 שעה 10:51)

גם אם נתעלם לרגע ממקומה השולי ביותר של הדת היהודית בין דתות העולם, לא נוכל להתעלם מהעובדה שבכל העולם תחילת שנה חדשה היא מקור לשמחה ולחגיגות ואילו אצל היהודים הדתיים היא מקור לימי אבל, מספד, חרדות, חרטות, פחדים וסיגופים.
ועוד לא אמרנו כלום על כך שחגיגת שנה חדשה בחודש ספטמבר היא בכל מקרה עניין הזוי השמור לחובבים כבדים של הז'אנר בלבד

http://www.faz.co.il/thread?rep=164195
איזה אוניברסלי מה אוניברסלי
גלעד היפתחי (יום שישי, 30/09/2011 שעה 19:52)
בתשובה לעמיש

לא נורא אם אתה מתעלם מהשקר של עצמך (שמקומה של היהדות הוא שולי בין דתות העולם), אבל למה לך לשקר ולקבוע שראש השנה הוא יום אבל, מספד, חרדות, חרטות וסיגופים? קביעותיך נשמעות כחארטה אחת גדולה של אחד שאוהב לדבר הרבה על דברים שהוא יודע בהם מעט או כלום.

http://www.faz.co.il/thread?rep=164210
איזה אוניברסלי מה אוניברסלי
עמיש (יום שישי, 30/09/2011 שעה 23:29)
בתשובה לגלעד היפתחי

כן?
מהם לדעתך הימים הנוראים?
למה אסור להם לנסוע, להדליק אש, לחגוג, לצאת קצת לחופש?
ואם אתה חושב שהיהדות היא דת מרכזית בעולם אז אתה בהחלט חי בעולם שכולו טוב.
בשכונה אחת בסין יש יותר בודהיסטים מאשר יהודים דתיים בכל העולם.

http://www.faz.co.il/thread?rep=164213
איזה אוניברסלי מה אוניברסלי
גלעד היפתחי (שבת, 01/10/2011 שעה 8:15)
בתשובה לעמיש

אתה רק מחזק את השערתי הראשונית שאינך יודע כלום על מה שאתה מדבר. קודם כל ראש השנה הוא ראש השנה. עכשיו אתה מרחיק עדותך לימים הנוראים. אז שיהיה לך נורא, כמו שאתה מפרש את הערך נורא.
אבל הפירוש לימים נוראים הוא שהם ימים של הוד והדר וכבוד. רק בחינוך מופקר מחנכים לכך שנורא הוד וכבוד הוא בעצם הפחדה, הטרדה, ייאוש וחידלון. כנראה שאתה קרוב יותר לפירוש השני והמטעה מאשר לראשון והנכון.
דת מרכזית אין משמעות הדבר שכל תושבי שכונה אחת בסין צריכים להיות יהודים. הגודל לא קובע, אלא האיכות, המסר, ההשפעה החיובית. המונותיאיזם בעולם צמח מן היהדות, הדתות המונותאיסטיות יוצאות כענפים מתוך גזע האמונה של העץ היהודי (ואל תכניס עכשיו לשווא אמירה שדופה על גזענות) ונשענות עליה. האידיאליים היהודיים הרוחניים וההתנהגותיים נכנסו לדתות אלה, אף שהן שיבשו אותם עם הזמנים.
לכן אמירתך מופרכת ונובעת סתם משנאת היהודי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=164222
איזה אוניברסלי מה אוניברסלי
עמיש (שבת, 01/10/2011 שעה 9:43)
בתשובה לגלעד היפתחי

סלפנות וקשקשנות.
נורא זה מיראה ופחד. האלוהים של היהודים הוא נורא כי יראים מפניו.
ראש השנה היהודי הוא חג עלוב של פחדים והסתגרות שאי אפשר ליהנות בו אפילו חמש דקות.
סגורים בבתי הכנסיות ומתחננים לאלוהים שלהם שירחם עליהם ויעשה להם טובה ולא יעניש אותם כמו בשנה הקודמת.
ובאשר למרכזיות של היהדות אומר רק בנימוס רב שהקשר בין התנך, המונותיאיזם והיהדות של היום הוא בערך כמו הקשר שבין עבדאללה יוסוף לנביא ישעיהו או בין ירמיהו לנטורי קרתא.

http://www.faz.co.il/thread?rep=164273
לפעמים אני חושב שאחמד טיבי אכן צודק
יענקלה (יום ראשון, 02/10/2011 שעה 15:02)
בתשובה לעמיש

ועל המהגרים לחזור למקומות משם הגיחו כדי לכבוש את פלסטין מידי יושביה הערבים.
כשאני קורא את דברי עמיש, המהגר הרומני מאיזור טרנסילווניה
שהוריו הגרו לכאן כדי לנשל את הערבים הפלסטינים , אני באמת חושב שלעמישים אין זכות על הארץ הזו ועליהם לארוז את מעט מטלטליהם, לקחת אוהל, כמה נרות, נייר טואלט זוג נעליים טובות ולהסתלק מארץ זו חזרה למכורתם רומניה או פליקס דקיה
כפי שקרו לה הרומנים אהוביו.
ואז ירווח קם לערבים שייפטרו את בעיית המהגרים הבלתי חוקיים מאירופה וגם ליהודים שייפטרו מכוחות הרשע , מהעמלקים למיניהם ועוזריהם.

לי אחמד טיבי לא מעיז לטאמר שאני מהגר, הוא יודע שאני כאן בעל הזכויות והוא בן הקצין העיראקי שערק ותפס כאן בחורה מטייבה הוא הוא החי בחסד.

http://www.faz.co.il/thread?rep=164279
מאיפה לך השנאה הזו לבני ארצך ועמך?
עמיש (יום ראשון, 02/10/2011 שעה 16:58)
בתשובה ליענקלה

למה הימנונים הם כל כך מלאי ארס ושנאה?
עם גישה מיזנטרופית כזו לא נגיע רחוק בארץ הזאת.
שב בנחת, תצום לך על גדליה, עוד מעט תוכל להמשיך להתחנן לאלוהיך ביום הכיפורים.
אולי הפעם הוא יתעורר משנתו העמוקה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=164288
כל אחד צריך לגור בארץ שלו.
יענקלה (יום שני, 03/10/2011 שעה 0:21)
בתשובה לעמיש

יהודים בארץ ישראל ומהגרים רומנים בטרנסילווניה פינת רומניה לא כן?
אני אמשיך להתפלל לאלוקי בארצי ואתה תמשיך לסגוד לסטקים שלך ברומניה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=164360
קשקשן
גלעד היפתחי (יום רביעי, 05/10/2011 שעה 16:03)
בתשובה לעמיש

נורא זה מירא וכבוד.
אלוהים של היהודים הוא נורא הוד, כבוד והדר.
וכל בני האדם יראים ממנו, מחלטים פניו מכבוד.
אני מסכים לפרשנותך הבולשביקית שרק לאדומים
יש חגים ראויים. אבל לפי פרשנות היהודים, חגיהם
הם בעלי משמעות אישית, אמונית ולאומית. מבנה החגים
היהודיים הוא מבנה הרמוני שמשלים את עצמו להכרה אחת.
היהדות הצליחה לאחר באמונתה את העליה, עם ישראל חי.
למי שעם ישראל מת בשבילו היהדות היא שום כלום,
ריקה, והוא בד''כ הלך לחפש את אתונות אמונתו אצל
המופקר מרקס ונביאיו לנין, טרוצקי וסטלין ובסוף
גם אכל חרא.

בקשר להבחנתך ההזויה באשר למרכזיותה של היהדות
אומר רק בנימוס שהבחנתך מעידה עליך שאתה דומה
לעבדאללה יוסוף אחד שמנסה להידחק לשורת הצלמניה
של ישעיהו, ירמיהו, עמוס, מיכה והרב חב-קוק.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.