ברכה עם חיוך לחתן פרס נובל לכימיה, פרופסור דן שכטמן בן ה-‏70

מיטב הברכות לפרופ' דן שכטמן, מהמחלקה לכימיה בטכניון, על הכבוד הגדול שנפל בחלקו עם קבלת פרס נובל לכימיה. בכבודו נתבשם כולנו. הוא ראוי לפרס מכמה וכמה סיבות, הן על עצם הגילוי, הן על עמידתו בגבורה מול זלזול, התקפה ואי-אמון של הבכירים ביותר מבין הקולגות שלו. הוא לחם על האמת שלו וזכה, אם גם באיחור של 30 שנה ובגיל 70, והן על התמדתו, חכמתו וצניעותו, ולבטח מעוד סיבות טובות.

עם זה ברצוני ''להעלות באוב'', ובחיוך, ראיון שערכתי בטכניון עם דיקאן הפקולטה לכימיה, פרופ' גינצבורג, במסגרת כתבה שכתבתי, ככתב עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, ''פי האתון'', על ההבדלים בין היכלי השיש של האוניברסיטה בגבעת רם בירושלים למבנים הצנועים ביחס של קרית הטכניון בחיפה, שם המחלקה לזואולוגיה, למשל, שכנה בצריפי עץ מטים לנפול.

גאוות הטכניון אז היתה על בנין הכימיה החדש, בן עשר הקומות. שמתי לב כי כל קומה מוקפת סביב סביב במרפסת, אך ללא דלתות הנפתחות אליה מן החדרים.
קטע מן הכתבה שפורסמה במוסף ל''פי האתון'', מיום 28.10.1964, הוקף במסגרת מיוחדת, וזו לשונו:

בן שבעים... לשריפה

פרופ' גינצבורג הרבה להתגאות הפני כתבנו על החידושים והשכלולים בבנין הכימיה החדש - בנין קנדה.
עיקר גאוותו נסבה על מרפסות הבטיחות המגיעות לכל חדר ומאפשרות, במקרה של שריפה, לנוס מיד החוצה. הרעיון אמנם נולד בשוויץ אך בטכניון הוסיפו לו חידוש – היציאה למרפסות נעשית דרך החלונות, ולא דרך דלתות כמקובל.
כשנאמר לפרופסור כי היציאה דרך החלונות דורשת כושר פיזי מהיוצא דרכם הגיב - והרי לשם כך עושים הסטודנטים ''דרילסט''.

מה בקשר לפרופסורים? פרופ' גינצבורג לא הרהר הרבה והשיב - ''שמע, אם פרופסור הגיע לגיל שבעים והוא ממשיך ללמד, כלום לא מוטב שישרף בדליקה?...''

אמנם כיום בן 70 נחשב אולי לקשיש, לא לזקן, מה גם שגיל הפרישה כבר הועלה ל-‏67, ויש הפותחים בגיל זה בקריירה חדשה (ראה את שלושת מבקרי המדינה האחרונים...). אנו, כל עם ישראל וכל עולם המדע, מאחלים לפרופ' דניאל שכטמן חיים ארוכים ופוריים בהמשך הקריירה, שזה עתה הוצב עם הענקת פרס נובל על שיאה. אך פסגה אינה בהכרח חוד, אלא רכס, שעליו ניתן עוד להרחיק לכת...

---