פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_6732

''תפוס את וול סטריט''
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 11/10/2011 שעה 18:00)


''תפוס את וול סטריט''

ד''ר דוד סיון



כאשר החלה מחאת האוהלים בתל אביב, לפני מספר חודשים, מעטים צפו שהיא תתפשט לערים אחרות ותתרחב. בתחילת הדרך המוקד היה בעיות דיור בר השגה ובהמשך, עם ההצטרפות של משתתפים נוספים, התרחבה רשימת הבעיות והתביעות. מעטים אז צפו שבסופו של דבר הממשלה תאשר (ברוב גדול) רשימת המלצות, דו''ח ועדת טרכטנברג, שנולדו כדי לטפל בבעיות שעלו מן המחאה בה לקחו חלק מאות אלפים. כזכור על פי הדו''ח העליה באי-השוויון, למרות העליה ברמת החיים וריכוזיות יתר היו בין גורמי המחאה העיקריים (הוועדה לשינוי כלכלי חברתי 2011, עמ' 25).

התרחשות דומה מתפתחת בארה''ב בשבועות האחרונים. זה התחיל בפארק מול מבצרי המגזר הפיננסי בוול-סטריט וכבר התפשט לערים ומרכזי אוכלוסיה אחרים ואפילו לבריטניה.



הכותרת שנבחרה על ידי יוזמי המחאה היא Occupy Wall Street (או בעברית מתונה ''תפוס את וול סטריט''). בין משתתפי המחאה אפשר למצוא בעלי השקפות מסוגים רבים: סביבתניקים, תומכי פמיניזם, עובדי המגזר הפיננסי, רפובליקנים, דמוקרטים, לברטראינים (חופש הפרט), יהודים, נוצרים, מוסלמים ועוד (Occupying--Not Rioting--Wall Street). אבל יש להם מחנה משותף שמתבטא בסיסמה: We Are The 99% that will no longer tolerate the greed and corruption of the 1%% (''אנחנו ה-‏99% שלא נסבול יותר את תאוות הבצע והשחיתות של 1%''). בחדשות ראיינו משתתפת אחת שאמרה כי אלה שנהנים מהרווחים וממשכורות הענק הם אלה שבגללם מתקשים הרבה אנשים למצוא פרנסה.

אכן ''המיתון הגדול'' נגרם על ידי ''היצירתיות'' במגזר הפיננסי שהתאפשרה בגין תהליך ארוך של דה-רגולציה שאחד משיאיו היה ביטול חוק ''גלאס-סטיגאל'' (Glass-Steagall). אותו חוק שנולד בעומק המשבר הכלכלי, במהלך 1933, כדי להפריד בין בנקאות ההשקעות והבנקאות המסחרית ולהדק את הפיקוח עליהם. הטענות התומכות בביטול החוק היו שהוא מגביל את התפתחות המגזר הפיננסי ואת התחרותיות בו, והופך אותו למסוכן יותר במקום לבטוח יותר. לעומת זאת לאחר שהחלה הקריסה במגזר הפיננסי, אחד הנימוקים בעד תוכנית ההצלה היה שמדובר בכשל שוק.

מצד אחד ביטלו רגולציה כדי לשחרר את המשק מכבליו. מצד שני, פתאום, כאשר המגזר המשוחרר והחופשי הזה גרם למיתון הגדול, גילו הנבחרים ''כשל השוק'' שהיה בין גורמי המשבר של 1929 מחדש.

בכל מקרה מה שבעצם הציל את המגזר הפיננסי מפני קריסה רחבה יותר היתה תוכנית החרום שנחתמה כחוק על ידי הנשיא בוש באוקטובר 2008 והמדיניות המרחיבה של הבנק המרכזי. תוכנית החירום לא טיפלה בכל הסיכונים שהתאפשרו במקביל לתהליך צמצום הרגולציה – לא טופלו כל התוצאות שנבעו מתהליך צמצום הרגולציה. הצלת המגזר התאפשרה במימון ציבור משלמי המס, כאשר מובילי המגזר הפיננסי, כמעט לא שילמו דבר (המשיכו לקבל את שכרם), בעוד הנפגעים העיקריים הם אלה שהפכו למובטלים או עובדים חלקיים בעקבות ''המיתון הגדול'' שהסתיים לפני יותר משנתיים.



על רקע העובדות האלה ראוי שנזכור את גישתו של אדם סמית (1723 - 1790) שנחשב לאבי הכלכלה המודרנית. הוא מוכר גם כאביה הרוחני של גישת הכלכלה החופשית מהתערבות ממשלתית שביטוי כמו לֶסֶה פֶר (laissez-faire), 'תנו לעשות', שימש ככינוי לגישתו זו. קצת פחות ידועה העובדה שהוא תמך באופן חד משמעי בפיקוח על הבנקים בגלל הסיכון שעשוי לפגוע בחופש הטבעי של הפרט ושל החברה כולה; הוא תמך בחום בחוקים נגד מונופולים (נגד כוח שוק). הוא גם הדגיש את חשיבותו של חינוך הממומן על ידי הציבור לתועלת החברה כולה.



למרות המדיניות הפיסקלית המרחיבה, תוכנית החילוץ (של תקופת ממשל בוש) ותוכנית ההבראה של 2009 (ראשית תקופת ממשל אובמה), והמדיניות המרחיבה של הבנק המרכזי (בראשות בן ברננקי), המשק האמריקאי לא צומח כפי שנחוץ לתועלת הציבור. בעצם הבעיה הזאת נמשכת כבר לפחות 10 שנים.

נתוני האוכלוסיה והתעסוקה מאירים את הבעיה באור בוהק. במהלך העשור הקודם גדלה האוכלוסיה בכ-‏27.3 מיליון איש, כ-‏2.73 מיליון בשנה. כדי ששיעור התעסוקה לא ירד מרמתו כיום (כ-‏58%) היו נחוצות לפחות כ-‏1.6 מיליון משרות חדשות בשנה. חישוב פשוט מראה שהתוספת הממוצעת לשנה בעשור היתה רק כ-‏230 אלף משרות חדשות (בתחילת העשור נגרעו כ-‏2.3 מיליון, אח''כ נוספו כ-‏7.7 מיליון ובשלוש השנים האחרונות נגרעו כ-‏7.7 מיליון משרות). לכאורה כ-‏14 מיליון בני אדם לא ''הצליחו'' להצטרף לכוח העבודה במהלך העשור.

החישוב הזה לא כולל את המשתתפים בכוח העבודה שלא עובדים לפרנסתם. אם מוסיפים לחישוב גם את כ-‏14 מיליון המובטלים ואת המיליונים שבניגוד לרצונם עובדים במשרה חלקית מתקבלת תמונה מאד לא חיובית: במהלך העשור השאיר המשק האמריקאי מיליוני בני אדם מחוץ למשחק הכלכלי עם כל המשמעות הנלווית.

פרופסור ג'פרי סאקס (Jeffrey Sachs) שידוע מאד בזכות מחקריו על גלובליזציה, על עוני, על סביבה ועל פיתוח כלכלי; שיעץ לממשלות במזרח אירופה (בתקופת המעבר מקומוניזם לכלכלת שוק) ובאמריקה הלטינית טוען שהבעיה היא איננה תקלה זמנית - הבעיה היא מבנית. מדובר במגמות שפועלות כבר במשך שנות דור (מאז שנות ה-‏80). לדבריו המשק האמריקאי נפגע מגלים של שינויים טכנולוגיים וגיאופוליטיים שפגעו בכושר התחרות שלו. כדוגמה הוא מזכיר את הטכנולוגיה האמריקאית של ''אפל'' (Apple) שמעסיקה כ-‏1 מיליון סינים ביצור מוצריה. לכן העובדים במשק האמריקאי מתקשים למצוא מקומות עבודה שמפרנסים בכבוד – שמספקים הכנסה מתאימה לצרכי המעמד הבינוני.
קישורים:


צעד חשוב בטיפול בבעיה המבנית של ארה''ב היא יצירת מספיק מקומות עבודה טובים (עם שכר עבודה טוב) לאורך השנים הבאות. את המשימה הזאת לא ניתן להשיג באמצעות מדיניות פיסקלית ו-או מוניטרית קצרות טווח כפי שנעשה במהלך העשור האחרון. מדיניות כזאת אולי מייצרת מקומות עבודה זמניים לבעלי כישורים נמוכים – לכל היותר מטפלת חלקית בסימפטומים של הבעיה המבנית. על פי פרופסור סאקס, המפתח לפתרון הבעיה היא מדיניות שתניע תהליך שישפר את היעילות והיצירתיות במשק האמריקאי כדי לשפר את כושר התחרות שלו ושל עובדיו.

לצורך זה, הוא טוען, צריך להשקיע כספי ציבור במערכות החינוך, כפי שהדגיש בזמנו אדם סמית. דרוש מאמץ ארוך טווח להשקעה בכישורים ותשתיות שמתאימים למאה ה-‏21. לדבריו מקור מימון יכול להיות מיסוי ההכנסה של העשירים הממוקמים בראש התפלגות ההכנסות, מיסוי על תאגידים בינלאומיים העשירים במזומנים ועל תעשיות מזהמות. ארה''ב תשוקם, תפתור את הבעיה, כאשר כל האמריקאים, במיוחד אלה בראש הערימה, ישלמו את חלקם במחיר הצביליזציה (A New Direction for American Economic Policy).

בנוסף להשקעה בהון אנושי יהיה גם צורך לשקם את הרגולציה כדי שתכיל גם את פעילות חלקי המגזר הפיננסי שאין עליהם פיקוח כלל.



משתתפי ''תפוס את וול סטריט'' ברחבי ארה''ב ודאי זיהו-מזהים את התוצאות של הבעיה המבנית. הם גם מבינים שחלק מבעיה נובע מהשפעת ההון על השלטון. אפשר לחשוב בלא מעט ביטחון שהם, ורוב האמריקאים, שואפים לחיות בדמוקרטיה של האנשים, על ידי האנשים, ועבור האנשים כולם, ברוח נאומו של הנשיא לינקולן בגטיסבורג (''…government of the people, by the people, for the people, shall not perish from the earth'').








מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.