פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
יוון ואיראן
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 7:00)


יוון ואיראן

ע. צופיה



הכבוד של היוונים

יורגאס (ג'ורג') פפנדריאו, ראש ממשלת יוון, ''שיגע'' השבוע את העולם בכלל ואת אירופה בפרט. אחרי שכבר סיכם עם מנהיגי האיחוד האירופאי על ''חבילת הסיוע'' הכספי וקיבל את אישור ממשלתו, פתאום חזר בו והחליט לערוך משאל-עם על החלטה זו. הוא ''זומן'' לבירור אצל מרקל וסרקוזי וחזר בו מההחלטה על משאל-עם כאשר בין לבין גם איים בהתפטרות.
אין לקנא בראש משלת יוון וביוונים עצמם. הם צריכים להחליט מה יותר טוב. לחיות ברמת חיים של ''כיבוש'' ברוטאלי מתמשך (לא סתם כינה מישהו ביוון את ''חבילת הסיוע'' כמו הכיבוש הנאצי) או להיזרק מגן העדן האירופאי לגיהינום של מדינות ''העולם השלישי''. מימוש כל הגזרות הכלכליות ''יזרוק'' את היווני הממוצע, במונחים ישראליים, שני עשירונים, לפחות, למטה.

האם לוותר על הכבוד למען רמת חיים סבירה? מי שמכיר יוונים יודע כמה הכבוד חשוב להם. בסופו של דבר היוונים לא ילכו ל''עולם השלישי'' והאירופאים לא ייצרו תקדים בצורה של גירוש יוון מגוש האירו. המצב של יוון חושף את ''אבן הנגף'' של הכלכלה הגלובלית. כל ''בורג'' קטן ''במכונה'' הזו, דוגמת יון, יכול לחבל בה במידה רבה ואולי אפילו לעצרה מלכת. ראוי שמנהיגי העולם יתנו דעתם על כך לפני שיהיה מאוחר מדי.


האיום על איראן

נחום ברנע, בכיר עיתונאי ישראל והעיתונאי החביב עלי ביותר (בזכותו ידיעות אחרונות נהנה מכספי) החליט בסוף השבוע שעבר ל''שגע'' את המערכת השלטונית בכך שהעלה לדיון ציבורי את העניין של תקיפת מתקני הגרעין של איראן בזמן הקרוב.
אין ספק שקבלת ההחלטה לתקוף צבאית את מתקני הגרעין של איראן, ללא שיתוף צבאות אחרים, שקול להחלטה של בן-גוריון על הכרזת המדינה. החלטה שעשויה להיות גורלית לרבים מאיתנו. אך, האם יכול העם לקבל החלטה כזו בדיון ציבורי פתוח וללא אינטרסים?

לדעתי - לא!

השיטה הדמוקרטית הישראלית היא שאנו שמים את יהבנו על קבוצה, די קטנה, של אנשים שזוכים לאמוננו למספר שנים. מהיכרותי האישית, רוב הציבור בארץ מקבל את החלטות האישים הנ''ל ואם לא, זה בא לידי ביטוי בבחירות הבאות. מי שבדרך כלל דורש תמיד דיון מחדש הם הגורמים שאינם מרוצים מההחלטות המתקבלות בהנהגה, או העומדות להתקבל. זה בהחלט לגיטימי, אך כמה זמן וכמה פעמים ניתן לדוש באותו עניין. האם עד שהמתנגדים ישבעו רצון?

הנושא האיראני עומד על הפרק בדיון הציבורי בארץ כבר שנים רבות. כבר ממשלת אולמרט התמודדה איתו ובחירות 2009 היו בצילו. הרוב שניתן למפלגות הימין בבחירות הנ''ל מראה שהציבור רוצה ב''יד חזקה'' כלפי איום זה. ''יד חזקה'' אינה בהכרח תקיפה עצמאית של מטרות. ''יד חזקה'' היא ניהול מדיניות אגרסיבית כנגד הכוונה האיראנית ליצר פצצה גרעינית ואת זה הממשלה הנוכחית עושה כראוי.

הדיון הציבורי שמר ברנע ועיתונו עוררו אינו תמים ואינו נובע מהדאגה לשלום המדינה. שמענו על פגישות רבות של מתנגדי מדיניות הממשלה עם עיתונאים. שמענו גם על פגישה עם שר הביטחון. מי שזקוק להוכחה עד כמה הדיון הזה אינו תמים צריך לקרוא את מאמרו של ברנע מיום שישי שעבר. דעות המומחים הזרים מצוטטות בכובד ראש, לטענת העיתונאי, למרות שלא הביא כל הוכחה לכך, כל ראשי הביטחון בהווה ובעבר התנגדו ומתנגדים ל''תקיפה'' רק שני הליצנים האלה, נתניהו שרוצה להיות צ'רציל ישראלי וחברו ברק שמחפש כל דרך לקומם את מעמדו הפוליטי רוצים ב''תקיפה''.

השבוע תוקף מר ברנע את ''השמינייה'', כנראה בגלל שאינה מסכימה לדעתו. הוא רואה בהם אנשים שרק השיקול האישי הפוליטי מנחה אותם. הנה ציטוט שמשקף הכול: ''עזוב אותך מאיראן: בשמינייה נלחמים על תפקיד שר הביטחון בממשלה הבאה. בוגי נגד ברק, ברק נגד בוגי, איוט נגד כולם. השאלה היא האם זה פורום שאנחנו אמורים לסמוך עליו, האם השרים נבונים כל כך שראוי לסגור למענם את דלתות הדיון הציבורי''.

לא צריך לסיים כיתה ו' בכדי להבין שחתן פרס ישראל מסתמך על רכילות של משתנות. מזה הוא מסיק שצריך ''מבוגר אחראי'' שיפקח על השרלטנים האלה. ומי ראוי לתואר הזה אם לא התקשורת. ומי הוא ''המבוגר האחראי'' של התקשורת – נחום ברנע!

מר ברנע, כתיבה עיתונאית כזו אינה מתאימה למי שזכה ב''פרס ישראל'' לעיתונאות!
ראוי לציין בהקשר זה כי רוב בכירי מערכת הביטחון בסוף שנות ה-‏80 ובתחילתם היו נגד הפצצת הכור האטומי בעירק. ורק עשר שנים מאוחר יותר מעשה זה זכה להכרת תודה עולמית.

אישית, תמיד חשבתי שאין לבצע התקפה אווירית על הכורים באיראן. לא מפחד החיזבאללה, או סוריה, או החמאס, או כולם ביחד, אלא כי איני מאמין שבשעה מבחן הם ילחמו את מלחמתה של איראן. לדעתי איראן גרעינית אינה מאיימת על ישראל גרעינית.

אך השבוע שמעתי אמירה של שר הביטחון שאיני יודע כיצד לעכל אותה. שר הביטחון אמר שאיראן גרעינית תהיה ''מדינה מוגנת'', דהיינו, מדינה שתוכל לעשות הרבה דברים ''רעים'' וכמעט שלא ניתן יהיה ל''הענישה''.

זה דורש מחשבה חדשה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כמה הערות
דוד סיון (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 9:06) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. כפי שאני מבין במגרש הדעות, המדיניות והפוליטיקה תמיד יש רכילות והפצת שמועות שלא נובעות ''מהדאגה לביטחון המדינה''. זה נכון לגבי עתונאים, שרים ראשי ממשלה בעבר ובהווה.

ב. בדמוקרטיה טבעי שהבלתי מרוצים ישתדלו להעלות לדיון נושאים שעשויים להציק או להזיק למי שעומד בראש המערכת. זה קרה בעבר - ברנע איננו הראשון ולא האחרון.

ג. כעבור שבוע הנושא שהעלה ברנע הפך לשיחת היום באמצעי התקשות.

ד. מי שלא מכיר טוב את העובדות והנפשות הפועלות יכול היה לחשוב, כפי שטען לפחות שר אחד, שהעלאת הנושא גרמה נזק לביטחון המדינה. בנתיים מתברר שיש החושבים שלא כך לפחות טען האלוף (מיל.) איתן בן אליהו ביום שישי במשדר של ערוץ אחד.

ה. גם בפורום הזה כולל המאמר הנוכחי שלך עוסקים בנושא מידי פעם. מצד שני, צודק מי שיטען שלרובנו אין מספיק ידע בנדון כדי להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות בנושא, וטוב שכך. אבל אין זה אומר שלא ראוי לדון בנושא ברמות שאנחנו יכולים

לכן העם לא יכול לקבל החלטה בנדון בדיון ציבורי פתוח. דיון כזה גם לא יהיה חף מאינטרסים זרים. אבל זה כמעט תמיד נכון גם לגבי בעלי הסמכות (השרים וחברי הכנסת הרלוונטיים).
_new_ הוספת תגובה



כמה הערות
ע.צופיה (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 13:08)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שמעתי את דברי האלוף איתן בן-אליהו. הוא ,לדבריו, הזדעזע עמוקות כאשר ראה שהנושא עלה לדיון ציבורי. נחמתו היא שבינתים לא דלף שום דבר בטחוני.
ישנו הסיפור הידוע והאמיתי על עיתונאי שויצרי אשר בשנות ה-‏30 המאוחרות של המאה הקודמת כתב ספר,או סדרת מאמרים, על הצבא הגרמני, אשר בדיעבד הסתבר שהיה יותר ממדויק.
הוא נחטף על ידי המודיעין הגרמני, הובא לגרמניה ונחקר על מקורותיו. הוא הצליח להוכיח לחוקריו כי כל המידע נשאב מהעיתונות הגרמנית בעיקר.
זה לקח שאסור לשכוח אותו לגבי האפשרות לאטום דיון ציבורי מבחינה בטחונית.
_new_ הוספת תגובה



כמה הערות
דוד סיון (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 13:17)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני הבנתי את בן אליהו אחרת: שדיון ציבורי ללא הדלפת סודות לא יזיק וממילא מתקיים.

חוץ מהדוגמה על העיתונאי השוויצרי, לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך. לכן אולי לא השתכנעתי שהפירסום בידיעות אחרונות ולאחר מכן בעיתונים אחרים, גרם נזק.
_new_ הוספת תגובה



כמה הערות
ע.צופיה (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 13:41)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם הדיון הציבורי הנוכחית גורם או יגרום נזק,זאת נדע רק בעתיד.
אני מנחש שלא קראת את מאמריו של ברנע ביום שישי האחרון ולפניו. נקודת הפתיחה שלו הייתה כי הוא פותח את נושא הגרעין האירני לדיון ציבורי. כלומר: עד לפני שבוע כל הנושא היה ספון בחדרי חדרים וידוע רק למתי מעט. דבר שהוא שקר מוחלט ולכן נקודת הפתיחה שלו מעידה על חוסר האמינות בגישתו. גם תיאור הנפשות הפועלות כפי שהבאתי במאמר מעיד כי למעשה הוא פותח מסע תקשורתי נגד פעולה צבאית באירן.זה כמובן אינו דיון ציבורי אלא מעשה אנטי דמוקרטי. איש לא בחר בו או בחבריו שיקחו על עצמם מסע אנטי ממשלתי. מזכיר לא במעט את הגישה האנרכיסטית של אנשי ''מחאת האוהלים'' וחבריהם המתמחים הרפואיים.
_new_ הוספת תגובה



אתה רציני?
עמיש (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 14:24)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה באמת רציני כאשר אתה כותב שעמדה עתונאית היא ''מעשה אנטי דמוקרטי''?
מה לדעתך צריך להיות תפקידם של פובליציסטים בחברה אנושית?
הרי מאז שחר התרבות המערבית עמדו אינטלקטואלים, מחזאים, עתונאים, היסטוריונים, פילוסופים, אנשי דת וכיוצא בהם והציגו עמדות שנוגדות את עמדת השלטונות או את רוח התקופה או את עמדת הציבור.
עד כה סברתי שזה החלק הטוב ביותר והמבורך ביותר ברוח האנושית ועל כן ל אנותר לי אלא לתהות האם אתה רציני.

ואם תרשה לי אז יש לי שאל הנוספת
מה דעתך על מאמרו של אמיל זולא בעניינו של דרייפוס (''אני מאשים''), האם היה ראוי מצידו לצאת נגד השלטון כאשר איש לא בחר בו לעשות כן?
ואם כבר אז מה מה דעתך על מחקריו של גליליאו שהביאו אותו למשפט האינקויזיציה.
_new_ הוספת תגובה



אתה רציני?
ע.צופיה (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 21:35)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עמדה עיתונאית פה אחד גם בכתובה גם במשודרת וגם במוקרנת, ולא פעם ראשונה שניה ושלישית אינה עיתונאות חופשית אלא דיקטטורה תקשורתית.
באמור ,כאשר העמדה האנטי שלטונית היא בעלת גון אחד בלבד היא אינה אינטלקטואלית אינה פילוסופית וכיוצא בזה, היא סתם דעה פוליטית אופוזיציונית לשלטון. בדרך כל כעבור מספר שנים, או דור הגלגל מתהפך והשלטון הופך לאינטלקטואל וחופשי וליברלי וכיוצא בזה.ואותם שמרנים הופכים להיות ''מתקדמים''.
אני איש שמאל ותיק, אתה אולי יותר. כאשר בשמאל יש רק קול אחד ויחיד זו אינה גישה דמוקרטית זו דיקטטורה. זה לא היה בעבר, זה קורה בהוה.
אמיל זולא יצא במסע ציבורי למען דריפוס רק כאשר היו בידיו עובדות בלתי ניתנות לערעור על חפותו.זה לא היה מסע מאורגן של כל התקשורת הצרפתית של אז.זו הייתה עבודה עיתונאית נקייה ואני איני נגדה. גם בישראל היו תחקירים שהסתמכו על עובדות אמיתיות והביאו לתוצאות ,ראה התחקיר על דרעי, למשל.אך מה שקורה בשנים האחרונות בתקשורת כלל אינו דומה לתחקיר אלא לנסיון להשפיע על מהלכים פוליטיים של המשלה וזה הבדל עקרוני בין מעשהו של אמיל זולה, או התחקיר על דרעי, כמשל לעומת התקשורת המנסה לכפות את דעתה על השלטון כגוף אחד..
גלילאו לא היה עיתונאי ואנו לא חייםן בתקופת האינקויזיציה לכן איני רואה את הקשר בין זה לבין הנושא שאנו דנים.
_new_ הוספת תגובה



כמה הערות
דוד סיון (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 17:47)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אינך צריך לנחש כי לא קראתי את המאמרים של ברנע.

כבר כתבתי בתגובה הראשונה שלי למאמר שלך כי בדמוקרטיה טבעי ומקובל שהבלתי מרוצים ישתדלו להעלות לדיון נושאים שיציקו או יזיקו למי שעומד בראש המערכת. אין זה משנה אם הם עושים זאת בדיון בכנסת, במאמר בעיתון או בהפגנה ברחוב; אם בנושא ביטחוני, בנושא חברתי, בנושא תרבותי ואם בכל נושא אחר. כל עוד לא עברו על החוק המעשה יהיה דמוקרטי בהחלט.

המעשים האלה שנעשים כל הזמן על ידי עיתונאים, פובליציסטים, פוליטיקאים בשלטון ופוליטיקאים שלא בשלטון וסתם אנשים פשוטים שכותבים בפורומים, הם חלק חשוב מנשמתה של הדמוקרטיה. אלה מעשים דמוקרטים בהחלט וכינויים אנטי-דמוקרטיים הוא טעות קשה.

בנוסף כתבתי שם כי במגרש הדעות, הפוליטיקה והמדיניות מעטים נמנעים ממעשי והפצת שמועות שנובעים מאינטרסים זרים. אין כמעט התבטאות של שר או חבר כנסת שלא מכילה מאפיינים כאלה. אבל זו עדין דמוקרטיה.
_new_ הוספת תגובה



כמה הערות
ע.צופיה (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 20:04)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. בעשרת השנים האחרונות ואלי קצת יותר החלה התקשורת הישראלית ,הכתובה, המשודרת והמוקרנת לפעול ''כאיש אחד'' למען מטרה מסוימת. הביא כדוגמאות אחרונות את המסע לשחרור גלעד שליט ''בכל מחיר'', את המסע נגד מינוי האלוף גלנט לרמטכ''ל, את המסע להרשעת הנשיא לשעבר קצב, את היחס השלילי לשר הביטחון ברק. ואפשר למצוא עוד הרבה דוגמאות. כפי שציינתי בכל הנושאים הלו התקשורת פעלה ''כאיש אחד'' כמעט שלא היה עתונאי מהשורה הראשונה שחשב אחרת.זה שונה מהתיאור שאתה נותן. גם בנושא הנוכחי, הגרעין האירני מסתמן ''קו אחיד'' של התקשורת. הגישה הזו אינה מקרית והיא משקפת קו פוליטי שהתקשורת סיגלה לעצמה ומטרתה עיצוב דעת הקהל.הבעיה שה''קו'' אינו מחוזק בעובדות וההטעיה בו רבה מאוד. לכן לטעמי זו גישה אנטי דמוקרטית כי בדמוקרטיה, לפחות איך שאני מכיר, מי שנבחר על ידי הציבור מנהיג את הציבור ולא מי שהכוח והכלים בידו.
_new_ הוספת תגובה



אני חושב שזו בדיחה פנימית של תושבי גבעתיים
עמיש (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 20:47)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא יתכן שאדם מיושב בדעתו יכול להגיד שעתונות חופשית היא פגיעה בדמוקרטיה.
_new_ הוספת תגובה



אני חושב שזו בדיחה פנימית של תושבי גבעתיים
ע.צופיה (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 21:10)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איזו מין עיתונות חופשית שמדברת בקול אחד?
זו דיקטטורה של העיתונות .
_new_ הוספת תגובה



אין קול אחד בשום נושא
עמיש (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 21:37)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ובעתונים החשובים גם באותו עתון עצמו יש קולות רבים.
אם תקרא את סקירות העתונות באתר העין השביעית תוכל לראות במעוף הציפור את ההתייחסות השונה לאותו נושא בעתונים שונים.
_new_ הוספת תגובה



זה לא אנטי דמוקרטי
דוד סיון (יום שני, 07/11/2011 שעה 5:56)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בדרך כלל התקשורת והפוליטיקה מתחילות מהשקפת עולם או דעות פוליטיות. השימוש בעובדות ובתחקירים הוא בדרך כלל כלי לשרות השקפת העולם ודעות פוליטיות. מעטים בתקשורת משחקים כ''כלב השמירה של הדמוקרטיה'' בלבד. כך זה היה תמיד מאז שעמדתי על דעתי. מעטים מבין הפוליטיקאים, כולל אלה שכבר נבחרו, נמנעים מ''עיצוב עובדות'' שיתאימו לאינטרס או השקפת העולם שלהם.

גם אם העובדות-מסקנות שלך, ''כאיש אחד'' וכו', לגבי התקשורת נכונות זה עדין פעולה דמוקרטית. כי בדמוקרטיה יש זכות קיום וזכות הבעת דעה והשקפת עולם גם למי שלא נבחר.
_new_ הוספת תגובה



זה לא אנטי דמוקרטי
ע.צופיה (יום שני, 07/11/2011 שעה 7:07)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה צריך ''לעשות צעד אחד או שנים'' נוספים ולשאול את עצמך כיצד קורה, פעם אחר פעם שהתקשורת בנושאים מסוימים פועלת ''כאיש אחד'', שנית מה התוצאות לכך.
_new_ הוספת תגובה



זה לא אנטי דמוקרטי
דוד סיון (יום שני, 07/11/2011 שעה 7:27)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השאלות האלה והתשובות עליהן לא ישנו דבר.

ההגדרה של הדמוקרטיה מכילה גם מעשים שאתה מיחס לתקשורת ואני מייחס לפוליטיקאים שנבחרו או שואפים להיבחר.

אתה יכול לטעון שאלה מעשים לא ראויים ולא רצויים אבל כדי לטעון שהם אנטי דמוקרטים עליך לשנות את ההגדרה של דמוקרטיה.
_new_ הוספת תגובה



זה לא אנטי דמוקרטי
ע.צופיה (יום שני, 07/11/2011 שעה 8:39)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

באותה מידה יתכן שאתה צריך לשנות את ההגדרה של הדמוקרטיה.
_new_ הוספת תגובה



זה לא אנטי דמוקרטי
דוד סיון (יום שני, 07/11/2011 שעה 9:53)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אינני צריך לשנות את ההגדרה כי הסתמכתי על ההגדרה המקובלת של דמוקרטיה.
_new_ הוספת תגובה



זה לא אנטי דמוקרטי
ע.צופיה (יום שני, 07/11/2011 שעה 13:53)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לדעתי אתה טועה, אך איש איש באמונתו יחיה.
_new_ הוספת תגובה



זה לא אנטי דמוקרטי
דוד סיון (יום שני, 07/11/2011 שעה 18:15)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. בהגדרה המקובלת של דמוקרטיה, בה השתמשתי, כלולים מושגים כמו זכויות אזרח (חופש ביטוי וחופש דיבור) וזכויות פוליטיות (זכות לבחור להיות מועמד...).

ב. לדוגמה ההגדרה על פי אבן שושן דמוקרטיה היא:
שלטון העם, משטר מדיני שבו ניתן השלטון בידי נבחרי העם באמצעות הפרלמנט (בית נבחרים, כנסת) והממשלה הנבחרת על ידו, ובו מובטחות זכויות האזרח להבעת דעה חופשית בוויכוח ובעיתונות''.

-----

אינני טועה וזה אינו עניין לאמונה!
_new_ הוספת תגובה



אתה טועה ובגדול.
ע.צופיה (יום שני, 07/11/2011 שעה 18:42)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''בידי נבחרי העם באמצעות הפרלמנט''. מסע תקשורתי מאורגן,הדובר בקול אחד אינו חופש דיבור ואינו חופש עיתונות הוא נסיון להשפיע על הקורה במדינה שלא באמצעות נבחריה.
איש לא בחר בברנע לכולם וברנע אינו מייצג אף אחד חוץ מעצמו. התיימרותו ( ולא רק שלו) לכתוב כאילו טור אינסופי של אזרחים מאחוריו הוא הביטוי הגדול ביותר נגד הדמוקרטיה.
נסה להביע את דעתך בעיתון, ברדיו או בטלויזיה, אתה יכול?
המקום היחיד שבו אתה יכול להביע את דעתך בחופשיות הוא בפורומים, בבלוגים ובטוקבקים. בכל מקום אחר זה שמור לאנ''ש של התקשורת.
לכן התקשורת אינה במה לויכוח חופשי היא במה להתגוששות פוליטית של העיתונאים או באמצעות העיתונאים.
_new_ הוספת תגובה



אתה טועה ובגדול.
דוד סיון (יום שני, 07/11/2011 שעה 19:16)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

- מסע תקשורתי מאורגן כלול בחופש הביטוי.

- גם מסע תקשורתי מאורגן שמתיימר לייצג את האזרחים כלול בחופש הביטוי.

- התשובה לשאלה אם התקשורת מאפשרת לי לפרסם את דעותי או לא, לא סותרת את חופש הביטוי. חופש הביטוי שלי בהקשר הזה מתבטא בכך שאני רשאי להקים אמצעי תקשורת. אין במושג הזה דבר שמחייב אחרים לספק לי במה באמצעי התקשורת הקיימים. מאחר ואמצעי התקשורת צריכים למכור את מרכולתם זה רק הגיוני שהם יבחרו את דעתו של מי לפרסם.

- חופש הביטוי הוא ביטוי שמכסה חופש להגיד את שעולה על דעתי, דעתך, מבלי לחשוש מפעולות שלטוניות נגד החופש הזה, בתנאי שלא עברתי על החוק. השלטון הדמוקרטי יכול לאסור חלק מהאפשרויות שלי להתבטאות חופשית, כפי שעשתה כנסת הנוכחית. לכן בהודעות קודמות דאגתי לציין חופש ביטוי במסגרת החוק...

- חופש ביטוי הוא גם נסיון להשפיע על הקורה במדינה. במובן הזה ברנע רשאי לנסות להשפיע באמצעות העיתון שמשלם לו שכר. הנסיון להשפיע על הציבור ועל נבחריו, כפי שעושה ברנע, הוא חופש הביטוי.

- חופש הביטוי כולל גם הפגנות וכרזות בחוצות העיר של אנשים וקבוצות שלא מקבלים במה בצורה אחרת, בהנחה שהם באו מרצונם החופשי.

- בהגדרה חופש ביטוי זו בעיקר הזכות של מי שלא נבחרו בבחירות דמוקרטיות, להביע את דעתם נגד השלטון הדמוקרטי.
_new_ הוספת תגובה



אתה טועה ובגדול.
ע.צופיה (יום שני, 07/11/2011 שעה 20:37)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חופש ביטוי הוא מגון דעות. ה''מסעות'' התקשורתיים האחרונים אופינו בדעת יחיד של כל התקשורת החשובה. זה אינו חופש ביטוי זו דיקטטורה של אמצעי התקשורת.
השימוש במילים כלליות או במונחים תיאורטיים אינם מחפים על המצב האמיתי.
ברנע מחוייב, כעיתונאי, לאמת ולעובדות. כתיבה שאינה מתבססת על כך היא נסיון להטות את דעת הקהל באמצעים לא דמוקרטיים.
זה שאתה יכול להקים אמצעי תקשורת זה דבר תיאורטי מאוד מאוד. מעשית אין לך בימה תקשורתית להביע את דעתך ואתה חייב להזדהות עם עיתונאי זה או אחר כביטוי להשקפת עולמך. לכן לא ניתן להביא את התקשורת כדוגמא לחופש הביטוי. היא משקפת את דעתם של מאות בודדות של אנשים וכאשר יש זהות השקפה ביניהם הרי זה כבר לא ביטוי דמוקרטי אלא דעת יחיד .
_new_ הוספת תגובה



צר לי אתה ממשיך לטעות
דוד סיון (יום שני, 07/11/2011 שעה 20:56)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין טעות בהגדרות שהצגתי ואין טעות במה שאני מייחס למשמעותן. הטעיות הן שלך.

כבר כתבתי קודם שאין כמעט אדם בתקשורת או בפוליטיקה (בין הנבחרים ובין אלה שלא נבחרו) שלא מנסים להטות את דעת הקהל בצורה שאתה מתאר את מה שברנע עושה (אני מניח שהתיאור שלך נכון). מעטיפ מהם מחוייבים לאמת או מציגים את כל העובדות הרלוונטיות. זה לא עושה את האמצעים שהם מפעילים לא דמוקרטיים. זה גם לא מחייב אותי להזדהות עם מי מהם.

דמוקרטיה לא מבטיחה לכל אחד במה תקשורתית או את בחירתו לבית הנבחרים. היא רק מבטיחה לו את הזכויות לעסוק בכך.

זהות השקפה בין פוליטיקאים או בין העוסקים בתקשורת אינה בהכרח פגיעה בדמוקרטיה.
_new_ הוספת תגובה



יש לך חופש לומר את כל מה שאתה רוצה בלי לפגוע בבטחון המדינה
בצלאל פאר (שבת, 12/11/2011 שעה 21:37)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האלה היא אם אתה יודע מה להגיד בעניין האיראני?
האם אתה מכיר היטב את הסוגיה, את משמעות האיום? האם יש לך את הכלים לגבש דיעה ולהחליט האם ישראל יכולה להתיר לאיראן להתחמש או שהיא צריכה לעשות כל מאמץ, כולל צבאי, למנוע מאיראן להתחמש? האם אתה יכול להעריך בהיכרות ובידע שיש לך על איראן, מדינות ערב, המעצמות כיצד כל אחד תגיב?
וככה יש עוד מאות שאלות גדולות וקטנות.

בלי לדעת את הנתונים האמיתיים האזרחים לא יכולים לקבוע או לשפוט מה באמת ישראל צריכה לעשות. זה יהיה חסר אחריות להניח שאזרח הממוצע יכול לקבל החלטה לכאן או לכן. כדי לדעת להחליט צריך להחליט שעל כולנו לדעת. והרי ברור לכולם שהמדינה לא יכולה לשחק עם המידע המודיעיני שיש לה.

אנחנו כקבוצה בחרנו הנהגה ועלינו לתת להנהגה להחליט את ההחלטות הנכונות ביות. למיטב הערכתי בסבב הדיונים האינטימים משתתפים גם ח''כים מהאופוזיציה, בין אם הם קצינים ואנשי שב''כ לשעבר ובין אם הם סתם פוליטיקאים (נניח כמו שלי יחימוביץ). לדעתי רק ציפי לבני מיותרת, כי היא ממש מקשקשת שטויות בכל כלי התקשורת. תגידו לי, גם חבריה העיתונאים כל כך מזלזלים בה?
_new_ הוספת תגובה



למיטב הבנתי, הן ממה שהתפרסם
עמיש (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 13:37) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

והן מן הדיון על הפרסומים, כל החומר נובע ממקורות ממלכתיים רשמיים שבסמכותם למסור חומר כזה לתקשורת.
שר הבטחון תדרך עתונאים בכירים, ראש הממשלה תדרך עתונאים בכירים, ראשי זרועות הבטחון שוחחו עם עתונאים בגלוי ובאופן רשמי.
כאשר אנשים מהסוג הזה מדברים עם עתונאים הם רוצים שהעניין יתפרסם.
לא היתה כאן שום הדלפה ושום גניבת חומר ושום דבר שלא ניתן היה לצפות אותו מראש.
המסקנה המתבקשת היא שגורמים ממלכתיים בכירים רוצים שהבעיה תקבל תשומת לב ציבורית ותקשורתית ואם יש כאן איזו בעיה היא צריכה להיות מופנית אל מי שיצר אותה ולא אל העתונאים והפובליציסטים.
כהערת אגב אציין כי אילו היתה התקשורת ממלאת את תפקידה ב 1973 יתכן והיתה נחסכת מאתנו המפלה הגדולה.
אבל זה כבר עניין אחר.
_new_ הוספת תגובה



אחת הסיבות שאינני מנוי על ידיעות הוא נחום ברנע
המסביר לצרחן (יום ראשון, 06/11/2011 שעה 21:12) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מבחינתי הוא יותר רכילאי צמרת שדרך המידע שהוא שואב מהם, שחלקו מידע מעובד, הוא מנסה לרצות את אדומ=ניו בעלי העיתון השני הנפוץ במדינה.

לגבי האיום האיראני שהולך ומתחזק, לדעתי יש קונצנזוס רחב בין בעלי תפקידים בפועל והלשעברים שיש לטפל באיראן בדרכים מדיניות ובדרך צבאית בלית ברירה, על מנת למנוע איראן גרעינית. חלק קטן מהלשעברים מתבטא כאילו מבחינתם לא נורא שלאיראן יהיה נשק גרעיני. אבל אלה לשעברים שכשלו בטיפול בעניין האיראני ורוצים לנקות את עצמם מאחריותם, גם בדיעבד.

ישראל לא קיבלה החלטה לתקוף צבאית את מתקני הגרעין של איראן, כי אין לה צורך בשלב זה לקבל החלטה כה מוקדמת, כאשר אנחנו עדיין לא רואים צורך לתקוף. אבל ישראל מכינה את כל מערכי הנשק הרלוונטיים שלה להתמודדות ביום המבחן בה היא תצטרך לתקוף לבדה ולהגן לבדה על עצמה. אבל לדעתי סצנריו זה די לא סביר. סביר שקואליציה בין לאומית בהובלת ארה''ב היא שתתקוף את הגרעין האיראני. ישראל רק תיאלץ להגן על עצמה מאפשרות שהאיראנים יעשו לנו מה שהעיראקים עשו. היום ישראל ערוכה הרבה יותר טוב להגנה על ישראל מפני טילים ארוכי טווח. ישראל תצטרך גם להיערך לפתיחה בירי רקטות ע''י החזבאללה והחמאס, ועירק הכוח הצבאי שלנו יופנה לטיפול בחזבאללה ובלבנון, כמקשה אחת.

אתה צודק שאין טעם בדיון ציבורי בעניין התקיפה, כי הציבור לא בנוי לויכוח כזה מורכב שהרבה מפרטיו בלאו הכי נסתרים. יחד עם זאת ישנה שאלה עקרונית שהציבור יכול לתת דעתו עליה, והיא האם אנחנו מוכנים לחיות תחת איום פוטנציאלי תמידי של אוייבי ישראל בנפש, או אולי נכון יותר שישראל תפעל בכל דרך לביטולו של האיום הזה.

כמובן שכל תוצאה אינה חשובה אלא למדידת הלכי הרוח בחברה. השאלה אם צריכים את זה בכלל? אין ספק שממשלה אחראית תבין שישראל צריכה לפעול בכל דרך לעצור את הגרעין האיראני, וגם בתנאים קיצוניים אם משמעות הדבר שהיא צריכה לבצע זאת לבדה.

מי שרשאי להוביל את רמת הויכוח בעניין זה היא הממשלה. במידה ויש לה מדיניות ברורה שבתוכה היא מעוניינת לעורר אפקט תקשורתי שילחץ על מנהיגי מדינות אחרות, אז ראוי שהממשלה תנווט את המסרים. לדעתי בשבוע האחרון זה עבד טוב וראינו התייחסויות טובות של מנהיגים במערב, ממש לפני פירסום דו''ח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי