לסוגית הפצצת הכורים הגרעיניים באיראן יש היבט אחר מאשר אם הפגיעה בהם תשים לאל את תוכנית הגרעין של טהראן, או תעכב במידה ניכרת את התהליך. מה המחיר שישלם העורף בישראל, זה שחוסנו לא יעמוד לו, אם הוא ייהפך לחזית שבה הקרבנות בהרוגים ובפצועים עלול להגיע לרבבות (ולא לפחות מ-500 כהערכת שר הביטחון) ויסודות מדינה יעברו זעזוע קשה ללא תקדים. יש מכנה משותף אחד לשתי מדינות עוינות, כמו איראן וישראל. אף עם לא רוצה להתאבד. ישראל אמנם ירדה בשלב זה מעץ התקיפה בעקבות דו''ח סבא''א בשעה שהכדור עובר לארה''ב ולמערב אירופה, אך מעניין לערוך סקר ארצי מעמיק בנקודה זאת, במסגרת הדיון הציבורי המבורך בנושא זה.
• • •
כעת כאשר נושא האיום של הגרעין האיראני ושאלת מכת המנע סוף,סוף מצא את דרכו לזירה של הדיון הציבורי,גם מי שאינם מומחים בסוגיה,כמוני, רואים מחובתם כפטריוטים של המדינה לקחת חלק ברב שיח. מה גם שעסקתי בנשא בבלוג שלי לפני 6 שנים שאליו אתייחס בהמשך.
השאלה הגדולה ביותר שנשאלת גם על ידי הדיוט כמוני היא האם זה צחצוח חרבות, או צלילים של ניסוי כלים במסגרת ל''פ- לוחמה פסיכולוגית אשר מתוזמרת בניצוחו של שר הביטחון שלנו. או שמדובר בהכנה של דעת הקהל בישראל ובעולם לאפשרות המעשית של ''מכת מנע'' ישראלית. להערכתי, גם אם אכן זאת הכוונה הקולות הבוקעים מישראל יש בהם משום קריאה ''אני יוצא מדעתי, עצרו אותי לפני שאני עומד לעשות מעשה''. אם הנושא לא היה רציני הייתי אומר כי מה שקורה הוא שאנו מתוודעים ליצירה החדשה של ''בשוק הפרסי'' אשר באה במקומה של זאת שהלחין המלחין הבריטי
אלברט קטלבי ושבגינה התפרסם מאוד. לעתים נדירות שאנו זוכים לתזמור כזה של תזמורת בינלאומית כפי שזאת מופיעה בימים אלה על במת חיינו, כאן בארץ ובעולם.אמנם מדובר בגרעין האיראני,נושא קיומי, לא רק לגבי ישראל אלא לאזור כולו ואפשר לעולם כולו, אך גם בימים המסוכנים ביותר בעידן המלחמה הקרה לא היינו עדים לפרץ כזה של כלי נשיפה תופי טאם-טאם, תופי באס, תופי מצעד וכל כלי ההקשה נוסף על כול מערכת כלי הנשיפה. ואתה תוהה אם מדובר בדחליל שטרם נראה כמוהו. רק שנים מקלקלים את ההרמוניה: רוסיה וסין.
התופעה הבולטת ביותר היא שבשעה שכול העולם מדבר שנים על יכולת הגרעינית הישראלית, התקשורת בארץ נאלצה לדבר על ''
היכולת הגרעינית שמיוחסת לישראל על ידי גורמים בינלאומיים''. זהו. המקור זה לא אנו. זה הם אומרים. זה אמור היה להיות חלק מעמעום הנושא שלדעת ישראל הרשמית כול כך הצליח. פתאום הדוברים הרשמיים ובראשם ראש הממשלה ושר הביטחון בכבודם ובעצמם, מדברים על זה, תוך ביקורת, או איום מוססה- אבל מדברים. לדידי אין בעובדה זאת כדי להפחית כהוא זה מן האיום האיראני גם אם כפי שטוענים אי אלה פובליציסטים שאהוד ברק עורר את הנושא כאשר הקיצוץ בתקציב הביטחון עומד על הפרק. אגב,אם זאת נימה צינית, הרי מי שמשתמש בה לא צריך להרחיק לכת מעבר ל
אהוד ברק, שהציניות שלו הפכה לשם דבר.
באמצע השבוע אהוד ברק הסתער על אלה שלדעתו, זורעים בהלה. שר הביטחון יצא נגד מה שלהגדרתו מהווה ''זריעת בהלה'' ו''מסע הפחדה דמגוגי'' בנוגע להשלכות של תקיפה באיראן.
ברק מצוטט כמי שהתבטא:
כששומעים עיתונאי בכיר אומר לציבור שעלולים להיות 100 אלף הרוגים; או שעיתון מרכזי טוען שישראל עלולה להיחרב; או שח''כית חשובה אומרת שבתי הקברות לא יספיקו, אני אומר - על מה מדובר? זריעת הבהלה בעיצומה, למרות שאנחנו הכי חזקים באזור ונישאר כאלו בכל טווח נראה לעין. מלחמה זה לא פיקניק, אך בשום תרחיש אין לא 50 אלף ולא 5,000 וגם לא 500 הרוגים.עד כאן הציטוט של ברק ובצידה התמיהה: ראשית מי זה שהתחיל בזריעת הבהלה? שנית, מהיכן הוא לוקח את התרחיש ההזוי של אפילו לא 500 הרוגים? הוא בטח יודע כיצד מתחילה מלחמה, אבל לא הוא ולא מצביאים גדולים ממנו יכולים לקבוע את תוצאותיה ואת מספר הקרבנות- בכול מקרה: בתבוסה או בניצחון.
אשר לסוגיה שהיא אתנו זמן רב ככה פתחתי את הפוסט ב-24 בדצמבר 2005 תחת הכותרת
איראן - מסגרת התייחסות אחרת:
אינני איראנולוג או ערביסט או מומחה למזרח התיכון בכלל. גם הדיסציפלינה האקדמית שלי במסגרת מדעי מדינה ויחסים בינלאומיים עברה טלטלה ורענון. ומשום כך התפיסה שאני מציג חפה מכל ידענות בנושא וכול כולה שאובה מהתבוננות של אדם שקורא וממה שאני שומע, קורא ורואה, ולכל היותר הניתוח שלו הוא פובליציסטיקה עיתונאית. אני מבקש לקבוע כהנחת יסוד תרחיש אשר לפיו אם איראן תרצה היא תוכל לפתח נשק גרעיני. על כך דומני שאין מחלוקת.חילוקי הדעות הן האם ניתן להרתיע אותה מצעד כזה. הדעה שלי היא שאם טהראן תרצה אי אפשר יהיה להניא אותה מלפתח נשק גרעיני, בטווח הקרוב או בטווח ביניים.הבאתי לתזה זאת כמה סיבות. איראן מבודדת ביבשה וגובלת בשלוש מעצמות אזוריות. תורכיה שהיא מדינה גדולה ובעלת השפעה רבה באזור ובעלת ברית של אמריקה וחברה בברית האטלנטית- עם מטריה גרעינית אדירה. פקיסטאן שגם בידיה נשק גרעיני ונתמכת על ידי ארה''ב, ועיראק, שבעתיד הקרוב תהיה זקוקה לתמיכה אמריקנית. מצפון, מצויות מדינות הקאווקאז שהן החגורה האסטרטגית של רוסיה. כאן המקום להעיר כי החמדנות של האימפריאלית של רוסיה הפוטיניסטית למכור ידע וציוד גרעיני לאיראן, ולהגן עליה דיפלומטית, עלולה לפעול כבומרנג. שכן יש ברוסיה מיעוטים מוסלמים מאיימים. מעבר למפרץ הפרסי מצויה סעודיה ומעבר למפרץ עומן והנסיכויות. בעלת הברית היחידה של איראן באזורינו היא סוריה שאין לה קשר יבשתי אתה וגם היא בחזקת מצורע. וקיימת החוליה הטרוריסטית אסלאמית, הגרורה, החיזבאללה, שפועלת בשרות שתיהן. לכך אני מעדכן עכשיו בשלהי 2011 כי סוריה, נוכח האירועים האחרונים, ואין זה משנה אלה תוצאות יהיו להן, כבר לא מונחת בכיסה של טהראן. ולדומינו הזה שייך גם החיזבאללה. אזרחי סוריה לא יישכחו לאייתולות על תמיכתם בהרג אלפי סורים על ידי משטר אסעד.
הפחד האיראני אינו רק תיאורטי.בספטמבר 1980 הכריז שליטה של עיראק, סאדאם חוסיין מלחמה על איראן, מלחמה שנמשכה 8 שנים וגבתה רבבות הרוגים ומאות אלפי פצועים משני הצדדים. בסופה הייתה זאת עיראק שנכנעה מכיוון שאיראן, גם בשל גודלה וגם בשל אופייה הכלכלי חברתי דתי,עמדה במלחמת התשה זאת, בשעה שעיראק הייתה קרובה להתמוטטות.המערב עמד אז מנגד, מכיוון שהאיום האיראני נתפס כאיום גדול יותר מאשר עיראק. ישראל נהנתה מהתשה הדדית של שני יריבים.תפיסה זאת תקפה שבעתיים עכשיו לאחר סילוקו של סאדאם, וחולשתה של עיראק. אין כל ספק כי ארה''ב, גם לאחר שכוחותיה ייצאו מעיראק, תפעל לחיזוקה של עיראק כמשקל נגד לאיראן המאיימת. וגם תורכיה תהיה במקום למילוי החלל.
הכבוד הלאומי
איראן, בעבר פרס,היא אחת המעצמות העתיקות בעולם שנוסדה על ידי
כורש הגדול במחצית המאה ה-6 לפנה''ס. היא עברה הרבה כיבושים, והשתלטויות ביניהם של
אלכסנדר הגדול, הפרתים, הערבים ומדינית גם על ידי האנגלים עד למאה ה-20. אולם בניגוד לאימפריות ששלטו על ארצות שמעבר לים, ביניהן גם פרס, הבסיס היבשתי, נשאר איתן. הרומיים, היוונים, הספרדים, הצרפתים והאנגלים הצטמקו אך איראן כמו עיראק ומצרים נשארו מעצמות בזכות שטח, אוכלוסין ומשאבים. איראן, למשל, עשירה במשאבים טבעיים בראש וראשונה גז טבעי ונפט והיא המפיקה השנייה בגודלה בארגון המדינות החברות באופ''ק. עתודות הנפט המוכחות שלה (ע''פ ''וויקיפידיה'') מכילות 10% מכלל עתודות הנפט בעולם. היא המדינה השנייה בעתודות הגז, אחרי רוסיה. וכמובן שהיא עשירה במשאבי אנוש. זאת הוכח במלחמה הממושכת עם עיראק. מדינות אוטוריטריות כמו איראן וברה''מ בשעתה וכיו''ב, יכולות להרשות לעצמן הקזת דם רב ולאורך זמן בשם אידיאולוגיה קנאית.
למעשה איראן אינה זקוקה לכורים גרעיניים. אבל היא זקוקה ל''כוח גרעיני'', כמעצמה שיש להתחשב בה.הנטייה הזאת גברה לאחר שבשנת 1979 הופל השלטון הפרו מערבי של השאה והשלטון נתפס על ידי קנאים מוסלמים שיעיים בראשות האימאם חומייני. חומיני וממשיכיו לא הצליחו להפיץ את האידיאולוגיה הקנאית שלהם בקרב המדינות המוסלמיות ולכן החלופה היא בין היתר עוצמה גרעינית, בבחינת אל תעיזו לכרסם את ההשפעה שלנו בפנים או לפגוע בנו מבחוץ. מבחינה זאת איראן מהווה איום גדול יותר על סעודיה ועל מדינות המפרץ מאשר על ישראל.
האם ניתן למנוע מאירן נשק גרעיני
כאמור קשה למנוע מאיראן להתחמש בנשק גרעיני. מי שלהערכתי יעצור את השלב הסופי של ייצור פצצה גרעינית תהיה טהרן עצמה. לפני שהיא עוברת את הסף של אל- חזור, יהיה לה כדאי להקפיא את המהלך, כדי שתהנה מכל העולמות. גם תצטייר כמדינה שנעתרה למשאלה של העולם וגם כמי שבידיה האופציה לחדש את המאמץ הגרעיני. זאת דעתם של פרשנים בקיאים בנושא האיראני. צעד כזה יכול להתאפשר תוך לחץ מאסיבי נבון וסבלני מצד ארה''ב ומדינות אירופה וזה כולל סנקציות כלכליות, גם אם רוסיה וסין מהוות מכשול. ככה נראה לי התרחיש בשלב זה, ויש רבים שחושבים ככה.
באותו מאמר ציינתי כי בניגוד לעיראק אשר יצאה לכיבושים, תחילה נגד איראן ואחר כך נגד כוויית, השלטון החומייניסטי כישות מדינית לא תקף צבאית מדינות אחרות. יש לו זרועות טרור בעולם כולו שמגיעות לבואנוס איירס ולמקומות אחרים מלבד בלבנון. הוא מתלהם באיומי מלל, כמו בנושא השואה כמעשה התגרות בעלמא וכתעמולה שתנעם באוזני אויבי ישראל. איראן הקנאית אינה גרמניה הנאצית והנשיא, שאינו כול יכול אינו היטלר, בין היתר משום שמאחוריו לא עומד הס.ס. והגסטפו, והעם הפרסי אינו העם הגרמני של שנות ה-30. משום כך אינני חושב ש
אחמדיג'אד חושב ברצינות שניתן ''למחוק את ישראל מן המפה'' או ''להעביר את ישראל לגרמניה ולאוסטריה''. זאת אני מעיז לומר גם לאחר שהוקרן אצלנו הסרט האנטישמי הפרסי, סרט נלעג, מטופש וספק רב אם הוא ישפיע על הציבור באיראן למעט אנטישמים חולניים שלא זקוקים לסרט הזה כתימוכין לעמדה שלהם. אני חושב כי הקרנת קטע הסרט אצלנו בהקשר של האיום הגרעיני היא עלבון לאינטליגנציה של הצופים. דוגמה לתעמולה רעה. אנו יודעים כי השלטון בטהראן הוא אנטי ישראלי,אנטישמי והוא לא זקוק להוכחה בצורת סרט הנפשה אווילי. סרטים לא פחות אנטישמיים הוצגו ומוצגים בעזה החמאסית ובשעתו גם בתחומי הרשות הפלשתינאית.
למען הסר כול ספק, איראן של האייתולות בראשות
חמנאי ואחמדנג'ד הם איום, לא רק על ישראל אלא בעיקר על האזור כולו. יחד עם זאת, האיראנים הם עם מפוכח מאוד, פרגמאטי מאוד,והם יכולים לשלוח מתאבדים פלשתינאיים או עיראקיים למות, אך להם אין כלל נטייה להתאבד. רק כאשר תקפו אותם העיראקים, הם לחמו בחירוף נפש ומאות אלפים נהרגו ונפצעו, והם עמדו בזה. ואגב, בכול הקשור לחשש של דליפה, הנוסחה של העברת נשק גרעיני ולא דליפה, הובאה דווקא מפקיסטאן, ומשום מה לא חוששים מדליפת נשק גרעיני פקיסטאני לגופי טרור כמו אל קאעדה, שטהראן מתעבת אותו. זה ועוד. באיראן ישנם גורמים אופוזיציוניים לא מבוטלים. כמו הסטודנטים, שהתסיסה יוצאת החוצה ויש שהיא לטנטית, אך היא קיימת.אם נשווה את חופש הביטוי באיראן לזה שבערב הסעודית, נמצא שאיראן הרבה יותר פתוחה ומה שלא מועבר בתקשורת הפנימית מועבר באינטרנט. בממלכת החושך הימי ביניימית הזאת ישנן מוקדי אור. ישנם תאים והתאגדויות אופוזיציוניות למשטר ולכל מה שהוא מייצג.
הכור באוסיראק אינו תקדים
בשנת 1981 במהלך המלחמה בין איראן לעיראק השמידו מטוסי חיל האוויר הישראלי את הכור האטומי שבנו העיראקים באוסיראק. ממשלת בגין החליטה על הצעד הזה מתוך חשש שהכור ישמש לפיתוח נשק גרעיני שיפר את מאזן הכוחות במזרח התיכון ויסכן את ישראל. אמריקה נתנה בשקט את ברכתה לצעד הזה. אלמלא היה סאדאם נתון במלחמה נגד איראן, והסיוע לבניית הכור היה צרפתי ולא רוסי, ואלמלא הוא הסתבך בכיבוש כווית ובהרס ארצו שלו, השמדת אוסיראק לא הייתה מונעת מעיראק מלשוב לתוכנית הגרעין שלה. מבחינה זאת מדובר במצב קוניונקטוראלי, אשר ספק מאוד אם יחזור על עצמו, אשר שיחק לידיה של ישראל.אבל אסור לראותו כתקדים. אפילו שר ההגנה האמריקני בממשל בוש,
דונלד ראמספלד שרמז על האופציה של התקפה מונעת של ישראל, לא חשב לרגע שאכן זה יקרה שכן, זה היה מסבך את העם האמריקני, וזאת גם הרפובליקנים לא אוהבים. העם האמריקני כולו על שתי המפלגות לא רוצה להיות מעורב בהרפתקה כלשהי נוספת במזרח התיכון, אחרי עיראק ואפגניסטן, ובוודאי לא בהסתבכות גרעינית. בהעדר ''המקל'' של טדי רוזוולט, מילים שקטות או מאיימות לא ירתיעו את טהרן. מכאן נגזרת המסקנה שרצוי לנהוג באיראן באיפוק רב ובמקום ללכת איתה בקרי, לנהוג בה בזהירות, אם כי גם בתקיפות סבירה ובמעקב חשדני, ככה שהיא תרגיש גם לא מנודה לחלוטין ואך נלחצת דיה שיאלץ אותה להתגמש.
במציאות, ישראל, בשל מדיניות שלומיאלית כושלת של מנהיגיה, איבדה את כושר ההרתעה שלה במובן של התקפת מנע, אבל בשום אופן לא איבדה את כושר ההרתעה נגד איום ממשי מצד איראן או כול מדינה עוינת אחרת. ישראל גם עכשיו תנהג בתבונה אם תהיה'' צדיק שמלאכתו נעשית בידי אחרים''. בעצם, כאמור, הגרעין האיראני הוא איום גדול יותר על מדינות ערב, מאשר על ישראל. אמריקה לא תעמוד מנגד אם תהיה נשקפת סכנה ממשית לישראל , ולפני כמה ימים הודיע על כך גם שר החוץ הצרפתי. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל הצהירה מזמן שגרמניה לא תעמוד מנגד אם לישראל תהיה נשקפת סכנה.
אבל הכוח המרתיע המרכזי הוא צה''ל. כאמור, הצגת האיום האיראני כמופנה בעיקר כלפי ישראל יש בה שתי טעויות בהסברה. אחת.רוח גבית לתעמולה האיראנית כלפי הפלשתינאים, שהנה האח הגדול מטהראן יהיה מושיעם. שתים.אנחנו עושים את מלאכתם של אותם מדינות ערביות ומוסלמיות שגרעון איראן מהווה איום כלפיהם לא פחות ואולי יותר מאשר כלפי ישראל.
יומיים לפני פרסום פוסט זה קראתי את מאמרו של
צבי בראל, הפרשן המעולה לענייני ערבים של עיתון ''הארץ''. המאמר מוכתר בשם ''
מה אם לא יטילו סנקציות?'' ודומני שהוא משקף מאוד את הסוגיה על כול היבטיה- האמוציונאלי והלוגי. והוא מסיים את המאמר ככה:
עכשיו מתייצבת ישראל מול איראן למשחק פוקר של שני שחקנים,שבו איראן יכולה לחשוף את הבלוף הישראלי או להסתכן במתקפה.בשני המקרים ישראל תיקלע למצב קריטי שממנה תוכל לחלצה רק הקהילה הבינלאומית אם תטיל סנקציות על איראן.ומה אם לא?הדוח האחרון של הסוכנות לאנרגיה גרעינית סבא''א שמצביע על הכנות איראן ליצור נשק גרעיני יותר משיש בו חידוש, הוא אינדיקאטור לכמה התפתחויות. אחת, ההערכה שהובאה מפי הפרשן הצבאי של ערוץ 1
יואב לימור. לפיה גושפנקה רשמית להערכה הישראלית, יש בה להוריד את הלחץ של ישראל ולהפוך אותו ללחץ גלובאלי. זאת פרשנות מעוד מעניינת ומלמדת שישראל מכינה את דעת הקהל שהיא מצדדת בסנקציות כלכליות כאופציה מועדפת. התפתחות שנייה אפשרית היא שהדו''ח מבשר עידן חדש של גלובליזציה של הגרעין. כלומר חברים חדשים יצטרפו למועדון. למשל מצרים, שאינה חברה בברית האטלנטית כמו תורכיה, תפעל ליצור נשק גרעיני מרתיע נגד איראן, בממון ערב הסעודית ומדינות המפרץ. ואז העולם יחזור למאזן האימה של המלחמה הקרה. אבל עם כול הסכנות שבכך, העובדה היא שבגין המאזן הזה לא פרצה מלחמה גרעינית. לבסוף המעצמות הגרעיניות הגיעו לכלל הבנה, כי מוטב להוציא את הכספים למטרות טובות מאשר להתחמשות עד אין קץ.
פעם הכול היה נתון לשינוי מלבד היקום. היום מסתבר שגם היקום הולך ומשתנה,וודאי שמה שבתוכו, על הכוכב הקטן שלנו, נתון לשינויים, ואלה חלים עלינו ויחולו בסופו של דבר גם על איראן. מהפכה באיראן בוא תבוא. זה כמעט בלתי נמנע.תקיפה גרעינית או אחרת, רק תעכב התפתחות היסטורית חיובית וגלובלית זאת. אני דווקא אופטימי.
לחיות עם הגרעין האיראני עדיף מאשר למות איתו
