שנת בחירות
כאשר ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, הכריז, לפני מספר חודשים, על פריימריז לראשות הליכוד הבינו כולם כי הוא מתכנן בחירות בשנה הקרובה. מאחר ובמפלגת העבודה כבר היו בחירות כאלו, הרי מי שעמדה על הפרק, בנושא זה, היא מפלגת ''קדימה''. אך, מנהיגת המפלגה,
ציפי ליבני, דחתה ודחתה, עד לאחרונה כל דרישה כזו.
אך, המערכת הפוליטית המשיכה לתסוס והכריחה את העיתונאי יאיר לפיד לקפוץ לקלחת הבחירות, כנראה, מוקדם מאשר תכנן. דמותו של לפיד מאיימת כבר זמן רב על הרכב המפלגות הקיים. בכל סקר הוא מקבל מספר מנדטים גדול ומקזז את המנדטים של יתר מפלגות המרכז ושמאלה.
ללפיד, נכון לעכשיו, אין קו פוליטי. אמירות, רמזים, היסטוריה משפחתית, חברים וסיסמאות אינן מצע של מפלגה הן, מקסימום, הלך רוח שמתפוגג לאיטו. ראינו זאת בעבר אצל הרמטכ''ל לשעבר
יגאל ידין וחבריו ל''דש''. אצל הרמטכ''ל, גם לשעבר,
רפול, האלוף לשעבר
קהלני והעיתונאי
טומי לפיד. הם הופיעו כרוח סערה ונמוגו בערפלי האופק.
עד שיאיר לפיד לא יתמודד בפומבי עם בעיות העומדות בפני מדינת ישראל ובראש ובראשונה בעיות הקיום הרי גם גורלו הפוליטי יהיה כזה. במקביל, הודיע על כניסתו לקלחת הפוליטית מר
נעם שליט אביו של החייל השבוי גלעד. בניגוד ללפיד, מר שליט, מודע יותר ליכולתו וכנראה גם בוגר יותר בהתנהגותו. כחבר ותיק במפלגת ''העבודה'' הוא הודיע על התמודדות על מקום ברשימתה לכנסת בבחירות הקרובות.
לטעמי זו הדרך הנכונה להיכנס לפוליטיקה. מלמטה ולהתקדם לאט לאט, לפי היכולת האישית והאפשרויות במעלה הרשימה.
מי שהתעמק בתוצאות מערכות הבחירות בעבר יכול להיווכח כי מאז המהפך בשנת 1977 כאשר העניין הביטחוני-קיומי של המדינה עמד במרכז מערכת הבחירות הרי ''הימין'' זכה בניצחון. כאשר בעיות הקיום והביטחון פחות הטרידו את הציבור והבעיות החברתיות היו על הפרק התחזק מאוד השמאל ולעיתים אף זכה בניצחון.
השנה האחרונה הייתה, יחסית, מבחינה ביטחונית שנה רגועה מאוד. אמנם האיום האיראני נמשך, הירי מרצועת עזה המשיך לטפטף אך זה כבר הפך לשגרה שלא הטרידה במיוחד את הציבור. וכך החל הציבור לעסוק בעיות המעמד הבינוני, היחס לחרדים ולדתיים בכלל, היחס לעולי אתיופיה, עובדי הקבלן ועוד נושאים חברתיים רבים שצפויים להידון בכל אמצעי התקשורת.
אני מניח שראש הממשלה מבין זאת ולכן, אם הדיון בבעיות חברה ילך ויתגבר, יום הבחירות יוקדם.
להגיד תודה למדינת ישראל
כולנו ראינו ושמענו את שרת הקליטה נוזפת בנציג יהדות אתיופיה על דבריו ודורשת ממנו להכיר תודה למדינת ישראל על מעשיה למענם. רבים ראו זאת כהתנשאות לשמה. אך באותם המקרים (הלא רבים) שהדיון הוצג במלואו הרי שמענו את דבריו של אותו נציג האומר כי במדינת ישראל מונהגת מדיניות אפרטהייד.
על חוצפה שכזו דבריה של שרת הקליטה היו נכונים, במקומם ואפילו שקולים מאוד.
הכלכלן הבכיר מעוז
שמעתי את דבריו של מר מעוז כי בבנק לאומי עובדים רק ''לבנים''. כאחד שעבד ביותר מבנק אחד, כולל לאומי, אני יכול להעיד גם מידע אישי וגם מניסיון אישי כי הבנק שבו אין כל אפליה עדתית הוא בנק לאומי ובדבריו יש משום הוצאת דיבה על גוף גדול ועל עובדיו, החף מכל אשמה.
גם דבריו ביחס לקיבוצים ולמושבים (''שודדים'') אינם חדשים ונשמעו בעבר מגופים שונים. גם במקרה זה מר מעוז מוציא דיבתם לרעה של אנשים חפים מכל אשמה.
מסתבר שאין קשר בין השכלה לדעות קדומות הכול מתחיל ונגמר בחינוכו של הפרט.
לפיד, לנדבר ומעוז
עוד על דברי השרה והכלכלן 
