פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(בא ע''ב) לקראת הגאולה האמיתית והשלמה
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 27/01/2012 שעה 8:14)


(בא ע''ב) לקראת הגאולה האמיתית והשלמה

נסים ישעיהו



קודם אנחנו נדרשים לחפוץ בגאולה ורק אחר כך להכריז על כך. כי איך נכריז שרוצים גאולה אם אנחנו לא באמת רוצים?
בפרשת השבוע בֹּא אנחנו מגיעים, סוף סוף, לרגע הנכסף, היציאה ממצרים. היציאה הזאת היא אירוע מכונן בתולדות עם ישראל, עד כדי כך שעלינו לזכור אותה בכל יום. ואנחנו אמנם עושים זאת לפחות פעמיים ביום, בסוף קריאת שמע שקוראים בערב ובבוקר; שם, בפרשת ציצית שחז''ל קבעו לקרותה לאחר שתי הפרשיות של קריאת שמע המקורית, כתוב ואנחנו כמובן קוראים (במדבר ט''ו): מא אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם, לֵאלֹקִים: אֲנִי, ה' אֱלֹקֵיכֶם... ומיד מצרפים לזה את המילה ''אמת''. החיוב לזכור את יציאת מצרים בכל יום נובע מהעובדה שהסיפור של היציאה הזאת אינו סיפור היסטורי גרידא ח''ו, אלא תזכורת לכך שעלינו לצאת ממצרים, ממצרי החשיבה המוגבלת שלנו, שוב ושוב, לפחות פעם אחת בכל יום. המְצָרים האלה שעלינו לצאת מהם, לפרוץ אותם, הם הם גבולות הגלות שלנו, גם במימד האישי וגם במימד הלאומי.

ומכיוון שאנחנו נמצאים כבר בסוף הגלות, על סף הגאולה האמיתית והשלמה, מן הראוי להתבונן בפעולות האחרונות שנדרשנו לעשות כדי לצאת ממצרים, בניסיון להסיק את המסקנות הנכונות בדבר מה שנדרש מאתנו לעשות ולפעול כדי לזכות לאותה גאולה מיוחלת. כי על עשר המכות ש''שיכנעו'' את מצרים לשחרר אותנו משיעבודם לא נדבר הפעם, שכן לכאורה אנחנו לא עשינו כלום בשביל זה, הן נחתו מלמעלה. נדבר רק על הפעולות שבני ישראל עצמם נדרשו לנקוט, ממש לקראת היציאה ממצרים. כי בימינו, המקבילות הרעיוניות והערכיות של הפעולות האלה מרצפות את הדרך שלנו לצאת ממצרים, ממצרי החשיבה הגלותית שבה אנחנו כלואים. ואל תספרו לי על החופש שממנו אנחנו נהנים לכאורה, ההיפך משיעבוד מצרים; כי בשלב הזה שבו מדברת פרשתנו, גם בני ישראל במצרים כבר היו חופשיים מעבודת פרך.

אבל גלות היא גלות, וכל עוד לא הגענו למודעות המלאה והמוחלטת שה' הוא הכל והכל זה ה', עדיין אנחנו מצויים עמוק בתוך הגלות. כאמור, בשלב הזה בני ישראל כבר נהנו מחופש מלא כמעט בכל התחומים. אמנם מבחינה טכנית שיעבודם הסתכם בכך שהיו מנועים לצאת ממצרים וסביר להניח שהיה להם די טוב, בטח בהשוואה לעבר הקרוב בו נאלצו לעבוד עבודת פרך, אבל הבעיה האמיתית היתה שבאותן נסיבות הם לא יכלו לעבוד את ה' בשלמות. סביר להניח שבני ישראל עצמם בכלל לא היו מודעים לכך שיש איזושהי בעיה שצריכים לפתור, עד כדי כך שהיו רבים שסירבו לצאת ממצרים. וגם אלה שיצאו, חלקם התחרטו אחר כך כמה פעמים, כמסופר בתורה על האירועים שהיו על חוף ים סוף מיד לאחר שיצאו, ועל אירועים חמורים יותר שהיו בשלבים מאוחרים במדבר.

הנה ציווי ה' למשה ואהרון, פירוט הפעולות שנדרשנו לעשות כדי לצאת ממצרים (שמות י''ב): ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת... ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם. את השה הם נדרשו לקחת, לבחור ולבדוק שאין בו מום, כבר ביום העשירי לחודש הראשון, לשמור אותו קרוב אליהם עד יום הארבעה עשר לאותו חודש ורק אז לשחוט אותו. מה הרעיון? הרי אנחנו יודעים שהסדר הזה היה נכון לאותו פסח בלבד, לפסח הראשון. מאז ועד בכלל אפשר לקחת (או לקנות) את השה לקרבן פסח, אפילו ביום ארבעה עשר בבוקר. אז מדוע באותו פסח היו הוראות מיוחדות ושונות כל כך? הדעת נותנת שלסדר הזה היתה תכלית חינוכית וננסה לברר מהי, כדי ללמוד ממנה לימינו.

(רש''י): ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים, מה שלא צוה כן בפסח דורות? הי' ר' מתיא בן חרש אומר, הרי הוא אומר (יחזקאל ט''ז): וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים (...). הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו; שנא' (שם): וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. ונתן להם שתי מצוות, דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה; שנא' ונתן להם שתי מצוות, דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה; שנא' מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ (שם) בשני דמים. ואומר (זכריה ט'): גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ. ושהיו שטופים באלילים, אמר להם מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם--וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה: וככל הנראה השלב הזה, ההחלטה והצעד הראשון להיפטר מההרגלים הישנים, הוא הכי קשה, אבל זה מה שנדרש כדי להיגאל.

הדבקות במטרה


אז כדי להיגאל, זהו הצעד הראשון שנדרש מעם ישראל במצרים ונדרש גם מאתנו, משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה. רש''י מביא את המאמר בשם אומרו, וכמו שהסברנו בעבר, כשרש''י עושה זאת זה מפני שיש לנו ללמוד מבעל המאמר הרבה מעבר למלים שצוטטו. במקרה שלנו, מסופר על ר' מתיא בן חרש שהיתה לו מסירות נפש בפועל על הדבקות האישית שלו בה' וגם על הפצת התורה בכל מקום. המדרש מספר שהשטן נתקנא בו על שמעולם לא הצליח להכשילו בעברה וביקש מהקב''ה: תן לי רשות ואסיתנו. קיבל רשות ופעל: נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם. כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד לו על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין. היה מתהפך לו מכל צד. אמר, מתירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני. מה עשה אותו צדיק – קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, אמר לו, לך והבא לי אש ומסמר. הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו.

הוא התעוור, אבל סוף הסיפור היה שהקב''ה שלח את המלאך רפאל לרפאותו. הוא סירב להתרפא: אמר לו, הניחני, מה שהיה היה. יותר טוב בלי ניסיונות כאלה, לא רואים – לא מתפתים. חזר (המלאך רפאל) לפני הקב''ה. אמר לפניו, רבונו של עולם, כך וכך אמר לי מתיא. אמר לו (הקב''ה) לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד רפא אותו. כ''ק אדמו''ר מליובאוויץ' אומר שרבי מתיא בן חרש, אשר עזב את ארץ ישראל והקים ישיבה ברומי, היה משורש יוסף הצדיק. שגם הוא עמד בניסיון דומה עם אשת אדוניו ועיקר פועלו היה מחוץ לארץ ישראל, במצרים. לענייננו, מפרש הרבי את מאמרו של ר' מתיא בן חרש כמכסה את שני הטעמים לכך שהקדימו את לקיחת השה בארבעה ימים. טעם אחד, כדי שיהיו בידם מצוות (מילה וקרבן פסח) שבזכותן יגאלו, וטעם שני כדי שיהיו להם מצוות להתעסק בהן באותם ימים.

המילה חייבת להיות מספיק זמן לפני היציאה למסע, כדי שיספיקו להבריא. והשה לקרבן הוא ההיפך הגמור מעבודה זרה שהיו מורגלים בה. היה עליהם להפנים את הרעיון של פרישה סופית מעבודה זרה וכניסה לדרך החדשה של עבודת ה'. הזמן הארוך יחסית שחלף בין לקיחת השה להקרבתו, פעל את ההפנמה הזאת. שכן כדי לפעול שינוי פנימי בנפש, או אפילו שינוי התנהגותי, לעולם אין די בפעולה חד פעמית, אף אם היא נעלית ביותר. כי כדי לפעול שינוי כזה יש צורך בהתבוננות ממושכת ובתירגול החוזר פעמים רבות עד להפנמת השינוי. וכאן, כאשר היו חייבים להיפטר מההרגלים של הגלות כדי להיגאל, היו צריכים לתרגל את ההליכה בנתיב החדש ארבעה ימים לפחות כדי להפנים אותו.

ואחרי כל זה, נדרשו לבצע עוד כמה פעולות הפגנתיות (או שמא סמליות) לכאורה: ז וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם. היה זה לקראת מכת בכורות והכלל אומר: משניתנה רשות למשחית לחבל – אינו מבחין בין צדיק לרשע. לכן היו צריכים את הדם שהקיף את כל הפתח, כדי לאותת למשחית שלכאן אין כניסה. יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. אלא שההסבר הזה קצת דחוק; הרי הקב''ה, בכבודו ובעצמו כביכול, ירד למצרים ועשה שם את העבודה. הוא היה צריך את האות הזה? הרי יהודי שהיה בבית של מצרי לא נפגע ומצרי שניסה להסתתר בבית של יהודי כן נפגע, אז ברור שיש כאן רעיון קצת יותר עמוק. והרעיון הוא שהדם בפתח מכריז בקול רם וברור שכאן גרים יהודים החפצים בגאולה, וההכרזה הזאת מספיקה כדי שלא ייפגעו במכת בכורות ובמקום זה יצאו ממצרים.

גם אנחנו נדרשים להכריז שאנחנו חפצים בגאולה. ליתר דיוק קודם אנחנו נדרשים לחפוץ בגאולה ורק אחר כך להכריז על כך. כי איך נכריז שרוצים גאולה אם אנחנו לא באמת רוצים? אבל גם בהנחה שרוצים באמת, אנחנו הרי לא נדרשים לבצע מעשים קיצוניים כדי להפגין את הרצון הזה, מה שנדרש מאתנו הוא רק להתנתק תודעתית מהגלותיות השולטת בנו ולחיות את הרצון לגאולה. וזה אומר להפסיק להסתכל החוצה, להפסיק להיות מוטרדים מהאויבים החיצוניים כי בהם הקב''ה יטפל כמו שטיפל בפרעה ובהולכים בדרכו לכל אורך ההיסטוריה. לחיות את הרצון לגאולה זה אומר לטפח בקרבנו את אהבת ישראל ואת אחדות ישראל מתוך מודעות שזהו רצונו יתברך, וכך נזכה לגאולה האמיתית והשלמה מיד ממש.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  מכות מצרים בימים ההם ומכות איראן בזמן הזה  (המשורר)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי