תקשורת כוזבת ומאכזבת

בשנים האחרונות אנו עדים למספר רב, יחסית, של פסקי דין על הוצאת דיבה ולשון הרע הגוררים התנצלויות ופיצוי כספי. חלק ניכר מפסקי הדין מתייחס לערוץ 10 אך לא רק. הסיבה, ברוב המקרים היא ''אצבע קלה על ההדק'' דהיינו שימוש במילים היוצרות את הרושם כי נשוא הכתבה או הידיעה אינו אדם ישר או הצגת העובדות באופן שמשתמע מהן כי נעברה עבירה על החוק.

הרי מקבץ של מקרים כאלו:

שלדון אדלסון: בעקבות פרסום כתבת פרופיל על המיליארדר היהודי שלדון אדלסון, בערוץ 10, נתבע הערוץ לפרסם הכחשה לפרטים מסוימים שפרסם ולהתנצל על כך. לאחר דיון ממושך בין עורכי הדין ואיום בתביעה כספית גדולה נאלץ הערוץ לפרסם התנצלות כמבוקש. בעקבות פרסום ההתנצלות התפטרו מספר בכירים בערוץ (ערוץ 10 התנצל...).

משה בובליל ואילת קלאב הוטל: בעקבות פרסום תחקיר , בתכנית ''המקור'' בערוץ 10, על נסיבות הקמת המלון והמימון הציבורי שניתן ליזמים. השתמע כאילו הנ''ל ''לקח'' לכיסו חלק מהכסף. בעקבות תביעה נאלץ הערוץ להתנצל ולשלם פיצוי כספי שטרם נקבע (מתנצלים בפני בובליל...).

רכז המודיעין של משטרת נתניה:בפרומו לתכנית נאמר על ידי העיתונאי רביב דרוקר כי הנ''ל ''נזרק'' ממשטרת נתניה, דבר שאינו אמת. בעקבות תביעה הערוץ נאלץ להתנצל ולפצות כספית את התובע (המאבטח בעסקים...).

תביעת דיבה של משפ' נתניהו: בעקבות פרסום במעריב ותחקיר בתכנית ''המקור'' בערוץ 10, משפ. נתניהו תובעת, בטענת לשון הרע, התנצלות ופיצוי כספי גבוה מהנ''ל. יש לציין כי בעקבות הכתבות נדרש מבקר המדינה לבדוק את העניינים שהועלו בפרסומים ולאחר בדיקה לא מצא כל פגם בהתנהלות משרד ראש הממשלה (נתניהו תובע...).

סרן ר': בתכנית ''עובדה'' של העיתונאית אילנה דיין בערוץ 2 נקבע כי סרן ר' ''וידא הריגה'' של תלמידת בית ספר פלשתינאית, תושבת רפיח, שבטעות נכנסה לשטח צבאי סגור (פרשת סרן ר'). למרות שהצבא הכחיש את העובדות שהועלו בתכנית הביאה העיתונאית ''עובדות'' להוכחת טענותיה ואף התעמתה בפומבי עם דוברת צה''ל דאז וח''כ כיום, מירי רגב. לימים זוכה סרן ר' מכל אשמה והוכח כי חייליו ניסו להטיל עליו אשמה כוזבת. הנ''ל הגיש תביעת דיבה ולשון הרע כנגד העיתונאית והערוץ ובמשפט, בפני השופט סולברג, היא הורשעה בכך ונמתחה עליה ועל אופן עבודתה ביקורת חריפה. מעדותה בבית המשפט משתמע כי היא השתמשה במקרה של סרן ר' לצורך קידום השקפת עולמה הפרטית וכי לעובדות משמעות קטנה ולמסקנה הציבורית, אליבא דאילנה דיין חשיבות עליונה (תורת השיפוט המולקולרי, ניתוח פסק הדין...).

מקרים אלו ומקרים נוספים שלא הוצגו כאן, מצביעים באופן ברור כי לאמת העובדתית ולכבודו של הפרט אין כל חשיבות. הדבר העומד בראש מעיניי העיתונאי המצוי, בעיקר זה המצוי בצמרת התקשורתית, הוא הבאת השקפת עולמו האישית לידיעת המאזינים בניסיון להשפיע על דעת הקהל ובאופן עקיף אך ''מתגלגל'' מכך על השלטון ומעשיו.

חופש הביטוי ותקשורת חופשית הן מיסודות הדמוקרטיה, אך ניצול זכויות אלו לצורך קידום דעות אישיות או קידום אישים מסוימים הן אנטי דמוקרטיות וכפי שאנו נלחמים על קיום הדמוקרטיה ועל כבודה בתחומים אחרים כן עלינו להלחם במגמות אלו בתקשורת הישראלית.

---