החברות הרב-לאומיות משתמשות ביתרון היחסי של ההון האנושי בישראל למחקר ופיתוח, והן בקניין הרוחני שמפתחים הישראלים - אך מעדיפות לייצר את תוצריו במקומות אחרים בעולם.
... ישראל לא מפיקה את מלוא התועלת מהמחקר והפיתוח. עם זאת, אין ספק שהחברות הרב-לאומיות תורמות לשוק הישראלי בייצור מקומות עבודה, תשלום משכורות גבוהות יחסית, ובכך מונעות בריחת מוחות לחו''ל.
אלה דברים שאמר בכנס הרצליה (בשבוע שעבר) פרופסור (אלוף במיל.) יצחק בן ישראל, יו''ר המועצה הלאומית למו''פ. על פניו, נראה שמדובר בתמונה שלילית, וזה מה שהתקבל מהכותרות בתקשורת. אני מעדיף להסתכל, להתבונן בחצי הכוס המלאה.
בעבר, באמצע העשור הקודם למדנו מנתוני המשק הישראלי מהשנים 1961 – 2006, כי עיקר הצמיחה נובעת מגורמים חיצוניים - כ-2/3 משיעור הצמיחה. המשמעות היא שהביקושים לייצוא הישראלי היוו את הגרום העיקרי לצמיחה במשק באותן שנים (
גורמי הצמיחה הכלכלית). ראוי שנציין שהיעדים העיקריים לייצוא הישראלי היו השווקים בארה''ב ובאירופה. המידע הזה מסביר מה היה גורם עיקרי למיתון הממושך (כשנתיים) בתחילת העשור.
המידע הזה היה לעזר רב כאשר היה צורך להסביר את המיתון של ראשית שנות ה-2000 שנמשך כשנתיים ונגרם בעיקר בגלל המיתון בשוקי היצוא של ישראל. היצוא שקשור לתעשיית ההי-טק, בעיקר לאירופה ולארה''ב נחשב אז לגורם מרכזי לצמיחה.
גם כיום הרכישות מישראל, הביקוש ליצוא הישראלי, הוא הגורם העיקרי לצמיחת המשק שלנו. נכון שלראשיתו של ''המיתון הגדול'' היתה השפעה משמעותית על הצמיחה במשק הישראלי: ברבעון הרביעי של שנת 2008 וזה הראשון של שנת 2009 התמ''ג התכווץ בכ-2.5% בחישוב שנתי. זה קרה בעיקר בגלל התכווצות היצוא. אבל במהלך שנת 2009 התחדשה צמיחת היצוא אל מעל רמתו הקודמת והצמיחה הזאת נמשכה במהלך 2011. עוד עובדה חשובה עולה מן הנתונים: ישנה מגמה לגידול יחסי של היצוא לאסיה על חשבון יצוא ליבשת אמריקה (
לוח ד1, עמ' 16, 17).
כנראה שמתחולל שינוי בריא ''חכם'' ביעדי היצוא לכיוון המשקים המתחזקים במזרח, במקום היצוא למשקים במערב, כמו ארה''ב, בהם כבר 4 שנים אין גידול בביקוש למוצרים מישראל. השינוי הזה מעיד על גמישות, יתרון, של היצוא מישראל.
כאשר בוחנים את הרכב היצוא מתברר שערכו היחסי של מגזר ההי-טק עובר את ה-50%. עוד מתברר שחלק ניכר מהיצוא ממגזר ההי-טק הוא יצוא של שירותים עסקיים (
לוח ג4, עמ' 36). מהנתונים,
בפרק 16 בשנתון האחרון של הלמס, עולה כי הערך של יצוא שרותי המו''פ מגיע לכדי 5.2 מיליארד דולרים. שירותי המו''פ מהווים גם חלק יחסי גבוה מהיצוא ממגזר ההי-טק (18.9%) ובמיוחד מיצוא השירותים העסקיים (24.3%).
ההיסטוריה מלמדת שתהליך הפיתוח הכלכלי מתחיל במגזר החקלאי. ההתייעלות והצמיחה במגזר הזה משחררים עובדים למגזר התעשייתי שבהמשך צומח ופורח גם הוא. כאשר עולה רמת החיים עולה הביקוש לשירותים שונים ולכן מתפתח מגזר השירותים. ישראל כבר מזמן נמצאת בשלב שבו מגזר השירותים במשק הוא יחסית גדול וגדל. מה שקובע את המגמות של התהליכים האלה הם היתרונות היחסיים בהם בורך המשק המתפתח. היתרון היחסי מאפשר ייצור יותר יעיל (יותר זול) ולכן משפר את כושר התחרות של המשק באותו מוצר. הסחר הבינלאומי מאפשר התמחות והתמקצעות ולכן את שיפור היתרונות היחסיים ומאפשר לרכוש מוצרים זולים יותר מחו''ל. התהליך הזה גורם לגידול העוגה הלאומית (התמ''ג), לשיפור רמת החיים והרווחה.
בעולם בו תהליך הגלובליזציה מתרחב ומתחזק, החשיבות של טיפוח יתרונות יחסיים הולכת ועולה. התהליך הזה בישראל הוביל את המשק להתמחות במו''פ עסקי בכלל ובמיוחד במו''פ ההי-טקי. התרחבות המו''פ גרמה להתרחבות מגזר ההי-טק. התהליך הזה משך לישראל השקעות במו''פ של החברות הרב-לאומיות, והוביל להתפתחות היצוא של שירותי המו''פ. זה איפשר לחברות האלה לייצר את המוצרים במקומות בהם תהליכי היצור התעשייתיים יעילים וזולים יותר.
למעשה הגלובליזציה מאפשרת למוח הישראלי לפעול מחוץ לגבולות ישראל ובכך לתרום רבות לרווחת תושבי הארץ.
המוח הישראלי בשרות הגלוביזציה
אז, בכל זאת , יש משהו טוב בגלוביזציה?
