סוללות ''כיפת ברזל'' הן ללא ספק הישג טכנולוגי אדיר. זו דוגמא פנומנאלית של פיתוח ''אין ברירה'', של חיפוש תשובה לבעיה המציקה במציאות הנוכחית רק לנו בישראל, והמדענים והמהנדסים, ''כחול לבן'', שלנו השכילו לתת תשובה ואף עשו זאת תוך פרק זמן קצר במיוחד. סוללת ''כיפת ברזל'' יודעת לאתר את שיגור טיל האויב מיד עם צאתו לדרך, היא מחשבת את אזור הנחיתה הצפוי של הטיל, ומחליטה אם יש או אין צורך ליירטו, ולפי הצורך משגרת את הטיל המיירט. זהו מדע בדיוני במיטבו!
ראוי לתת צל''ש כפול - צל''ש ל
עמיר פרץ, שר הביטחון אשר קיבל את ההחלטה במועד על אף חוות הדעת השליליות שקיבל וצל''ש לאנשי רפא''ל אשר עשו המלאכה.
יש בידינו – בינתיים – שלוש סוללות פרוסות ופעילות. הכול מסכימים כי דרושות הרבה ומיד סוללות נוספות - תריסר ואולי אף יותר. כולנו תקווה כי ההחלטה תתקבל ללא שיהוי וכי יימצא התקציב למטרה זו.
יחד עם זאת – וידענו זאת מראש – ''כיפת ברזל'' איננה פתרון אבסולוטי. שעור היירוט המוצלח של הטיל הוא בסביבות ה- 75%, אפילו תושג תוצאה טובה יותר, של 80% ואף של 90% - עדיין לא תושג המטרה האסטרטגית. על מנת לקיים שגרת חיים בלתי מופרעת, על מנת לחזור לימים בהם הבטיח לנו חיל האוויר שמיים נקיים מאיום אויב, דרושה ''כיפה'' המבטיחה יירוט של 100%, וזה, לדאבון לב, בלתי מציאותי.
שלוש הסוללות שבידינו הצליחו לצמצם את שיעור הנפגעים שבשטחנו ואת שיעור ההרס הנגרם כמעט לאפס, יחד עם זאת אין הכיפה נותנת תשובה לתושבי באר-שבע, אשדוד, אשקלון וגן-יבנה. התשובה שאלה מבקשים היא ידיעה כי ''הם חופשיים לחזור ולקיים את שיגרת חייהם בכל תחום ותחום – אין כל חשש שייפגעו''.
ואכן, ראשי הערים, בניגוד להמלצת פיקוד העורף, קיבלו את ההחלטה הקשה – כל עוד יש סכנה כי טילים ישוגרו לא יחודשו הלימודים במוסדות החינוך הבלתי ממוגנים. והתוצאה – חייהם של מליון תושבי הדרום מופרעים ומשובשים. עד מתי?!
ישראל שמה דגש על ספירת הרוגים ופצועים. עבר שבוע של לחימה עם כמעט אפס נפגעים מצדנו. אולם זו איננה הספירה היחידה – שיתוק הפעילות המשקית חשוב לא פחות.
גם הצד השני קורא ושומע את הנעשה אצלנו. לו אני עומד בראש ''ועדות ההתנגדות'' או ה''ג'יהאד האיסלמי'' הייתי נוקט באותה דרך, ואולי אף ביתר קיצוניות. מה שהיה מנחה אותי לא היה הרצון להסב אבדות בנפש. הייתי בוחר באסטרטגיה שתקשה על ישראל ליזום את ''עופרת יצוקה'' ב', הייתי נמנע משיגור טילים אל מרכזי השטח המיושב.
הייתי משגר רקטה אחת או שתיים, יום אחר יום, לעבר יישוב אחר בישראל. רקטה שתפגע בשטח פתוח ולא תסב אבדות ונזק, אולם די בשיגור זה כדי לשתק את כל דרום המדינה, ומחר אולי גם את אזור המרכז.
התקשורת הבינלאומית לא תתעניין ולא תדווח על ''רקטות באין אבדות ונזקים'' בישראל ואיש בעולם לא יבין איזה טרוף אחז בנו אם נחליט על מבצע יבשתי מסיבי ברצועה.
היש דרך למנוע זאת? היש דרך להפסיק איום זה?
תשובה לכך לא יתנו לנו המדענים והמהנדסים. המדיניות שהייתה נקוטה בידינו מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת שוב איננה ישימה. זהו אתגר אסטרטגי כמעט קיומי העומד בפני הדרג המדיני והצבאי העליון שלנו.
רק חשיבה בלתי שגרתית תוכל להציע תשובה. עלינו לחפש דרך אשר תשנה את כללי המשחק.
מגבלות הטכנולוגיה
