דברים שחייבים להיאמר

לפני שנתיים, באפריל 2010, כתבתי טור תחת הכותרת ''סכנה ושמה ישראל''. הטור נכתב לרגל ועידה שכינס הנשיא אובמה לצמצום הנשק הגרעיני בעולם. באותו טור כתבתי כי ישראל, בהיותה מעצמה גרעינית, הכניסה את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני. פצצות אטום באזור נפיץ ומסוכסך כמו המזרח התיכון, מהווה סכנה לכל העולם, ועל כן זהו אינטרס בינלאומי לפרק את נשקה הגרעיני של ישראל במסגרת יצירת מזרח תיכון מפורז מנשק השמדה המונית.

התנגדותה של ישראל למהלך כזה ואיומים חוזרים ונשנים מצד דוברי הממשל הישראלי לפעולה צבאית נגד איראן, שעלולה להסתבך עד כדי עימות גרעיני, הופכת את ישראל לסכנה בינלאומית. בל נשכח כי בממשלה הימנית קיצונית שמכהנת היום בישראל, אנו מוצאים את שר החוץ ליברמן שבעבר כבר איים על מצרים בהפצצת סכר אסואן.

כמו כן גיניתי את אספקת הצוללות הנושאות ראשי נפץ גרעיניים שגרמניה בונה עבור ישראל, ועמדתי על האבסורד ההיסטורי שגרמניה, האחראית לשואה הראשונה, תורמת כפיצוי עליה לשואה הבאה, היא השואה הגרעינית. הדבר האחרון שהאזור זקוק לו הוא צוללות נושאות טילים גרעיניים.

הטור תורגם לאנגלית וגרמנית ופורסם באינטרנט ובכתבי עת. עברו שנתיים מכתיבת הטור והנה מתפרסם ברעש גדול שיר מאת הסופר הגרמני גינתר גראס, חתן פרס נובל לספרות, המכיל ביקורת על ישראל הדומה מאד לזו שפרסמתי בשעתו. אינני יודע אם הסופר קרא את טורי, אבל כסופר המעורב גם בחיים הפוליטיים, היה יכול להגיע למסקנותיו גם בלעדיי.

אז מה כתב גינתר גראס שהוציא את כל העכברים מחוריהם שצעקו לעברו: נאצי, אנטישמי, מאשים את היהודים בכל צרות העולם, ממשיך את מסורת עלילות הדם ערב פסח בהם הואשמו יהודים ברצח ילדים נוצרים שמדמם הפיקו מצות וכיוצא באלה מרגליות.

גראס, על פי הפרסומים בעיתונות הישראלית, בכלל לא התייחס ליהדות. הוא כתב כי ישראל היא מעצמה גרעינית ללא פיקוח, שהיא מצפצפת על החוק הבינלאומי בהקמת ההתנחלויות, מתח ביקורת על ממשלת גרמניה המסייעת לכוחה הגרעיני של ישראל, והביע חשש בדבר הסכנה למכה ישראלית מקדימה נגד איראן שיכולה למחוק את העם האיראני. העניין הזה של השמדת העם האיראני הטריף ישראלים רבים. אפילו גדעון לוי נזף קלות בגראס בטורו ב''הארץ''. דווקא בנקודה זו אמר גראס את הדבר המתבקש: מי שחמוש בנשק אטומי, יש לו במגירות תכניות להשתמש בו, שאחת מתוצאותיו היא רצח והשמדת עם.

אין בדברים אלה שבריר של אנטישמיות, אלא ביקורת לגיטימית על ישראל גזענית ושוחרת כיבוש ומלחמות. חשוב שהביקורת תבוא דווקא מגרמני בעל שם, שבניגוד למרבית הישראלים הפיק לקחים מהתקופה הנאצית ואימץ מחויבות ללא פשרות למען גרמניה דמוקרטית ושוחרת שלום.

היה לי הכבוד לראיין את גינתר גראס בביקורו באוניברסיטת חיפה בנובמבר 1971. כיהנתי אז כעורך עיתון הסטודנטים ''פוסט מורטם''. כבר אז הבחין גראס במיליטריזציה של החברה הישראלית.

שאלתי אותו אם יש לו ביקורת על ישראל: כן, השיב. מה היא? קיימת תופעה של אנשי צבא רבים לשעבר, התופשים משרות בכירות במערכת האזרחית. קיימת סכנה שישראל תקבל אופי ספרטני, כשמשקלו של הצבא מופרז, ודבר זה לא עזר אף פעם לאיזו ארץ שהיא (''פוסט מורטם'' 17 בנובמבר 1971). דברים אלה נכונים גם כיום.

הפארסה הישראלית סביב גראס הגיעה לשיאה כאשר שר הפנים אלי ישי, הספוג בגזענות בוטה, הודיע כי הוא שולל מגינתר גראס את הזכות לבקר בישראל. זהו אות כבוד לגראס. פתאום הפכו ישראלים כה רבים רגישים ל''עברו הנאצי'' של גראס. מדוע אני מכניס מירכאות? כי כל עברו הנאצי של גראס מסתכם בכך שכנער בן 17 גויס לצבא הגרמני ביחידת הוואפן אס.אס בשלב התמוטטותה של גרמניה, והוא לדבריו לא ירה ירייה אחת.

לעומת זאת, כאשר היה מדובר בגרמנים בעלי עבר נאצי בתפקידים בכירים, שהגיעו לעמדות מפתח בגרמניה המערבית, ממשלות ישראל לדורותיהן לא זו בלבד שלא התרגשו מכך, אלא ראו בכך סוג של יתרון, כי מהם היה ניתן לסחוט עוד ועוד טובות הנאה. כך היה עם הנס גלובקה, עוזרו האישי של הקנצלר קונרד אדנאואר, שלקח חלק בניסוח חוקי נירנברג, כך היה עם הקנצלר קורט גיאורג קיזינגר שהיה חבר המפלגה הנאצית (הצטרף אליה ב-‏1933), כך היה בשיתוף פעולה בין צה''ל לצבא הגרמני שעה שעוד כיהנו בו קצינים שהיו בתפקיד בכיר גם בצבאו של היטלר, וכך היה גם עם גרהרד שרדר, שכיו''ר ועדת החוץ של הבונדסטאג ביקר בישראל ב-‏1971 כאורחו של שר החוץ, אבא אבן.

שרדר היה חבר במפלגה הנאצית ושימש כיועץ משפטי להיילמאר שאכט, שר הכלכלה של היטלר. לפי דיווח בעיתון ''ניו כרוניקל'' שרדר הצטרף גם לאס.אה. (SA ). ביקשתי מהיועץ המשפטי דאז, מאיר שמגר, לעצור את שרדר ולהעמידו לדין על פי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם. שמגר ענה לי כי ''אין מקום לנקיטת פעולה מטעמי, כמבוקש על ידך''. בצר לי, מלווה בהרבה תמימות, פניתי לבג''צ שיוציא צו לעצור את שרדר, אבל השופטים דחו את העתירה (בג''ץ 359/71 מיום 12 בספטמבר 1971 - השופטים זוסמן, מני וקיסטר).

מכאן יובן, כי מה שמפריע לישראלים זה לא שירותו הצבאי הקצר של גראס בצבא הגרמני, אלא עמדתו הביקורתית כלפי מדיניותה של ישראל. או אז שולפים בצורה צינית את שירותו הצבאי ומנופפים בו עם קצף על השפתיים, כאשר בשורה הראשונה יושבים גזעני הימין הקיצוני, הניאו נאצים תוצרת ישראל הקולוניאלית.

האם פירוש הדבר כי אין לחלוק על גראס? בוודאי שלא, וגם לי יש אי אלו הערות, אבל לא כאן, שלא להשתלב במקהלה ההיסטרית. בהזדמנות אחרת, כשהרוחות יירגעו.

---

חירות שהפכה לעבדות

השנה לא חגגנו את ליל הסדר. בת זוגי ואנוכי נשארנו בבית. חסכנו מעצמנו את קריאת ההגדה, לדידי מסמך לא מרשים ספוג בלא מעט אלימות. אל ההגדה מתגלה כאכזר ''והכיתי כל בכור בארץ מצרים ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים” ולאחר מכן מכות מצרים, דם כינים, דבר, מכת בכורות, ואחר כך ''שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך... שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם. תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי אדוניי'' ומסתיים בחד גדיא שם הקב''ה הורג את מלאך המוות, ששוחט את השוחט, ששחט את השור ובהמשך נשרף המקל שהיכה את הכלב שנשך את החתול שאכל את הגדי. האלימות חוגגת.

''תשמידם מתחת שמי אדוניי'' – בשביל זה צריך פצצות אטום, והציווי הזה מפחיד לא רק את גינתר גראס, גם אני פוחד מאיזה רב שיראה עצמו שליח הקב''ה וייתן פסק הלכה כי יש להשמיד את איראן, או את מצרים. אם נמשיך את תסריט האימים, אזי אחד המפקדים הנמצאים בצוללת הגרעינית או פוליטיקאי בכיר הניצב ליד הכפתור האדום ביבשה, אנשים דתיים מחסידי הרב שמכירים את קוד ההפעלה, יראו בפסק ההלכה פקודה מחייבת, וכולנו נתאדה לתוך הפטרייה הרדיו אקטיבית.

זה לא חייב להיות רב או איש דתי שיביא עלינו את קץ הימים. גם פוליטיקאי חילוני שטוף בלאומנות, גזענות ושיכור פולחן כוחנות יכול להביא עלינו את מלחמת גוג ומגוג.
עיניכם הרואות, גם חג הפסח מוביל אותי לרעיון של מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי.

פסח קרוי גם חג החירות. עם ישראל יצא מעבדות לחירות. מזה 45 שנים שוללת ישראל את חירותו של העם הפלסטיני. מדינת ישראל השתעבדה לכיבוש. רק המחשבה שיהודי האפרטהייד בחברון יושבים וקוראים בליל הסדר בהגדה, מהווה סיבה טובה להיבדל מהעדה הרעה הזו. במקום לקרוא את ההגדה עדיף כבר לקרוא את ''תוף הפח'' של גינתר גראס.

---