במאמר קודם, (קיצוצים עליך ישראל?), הצגתי את עומס החוב הממשלתי, שיעורו בתמ''ג, כמשתנה חשוב כאשר שוקלים החלטות במדיניות פיסקלית - במדיניות תקציבית. משתנה חשוב נוסף בסיפור הזה הוא שיעור הריבית שאותה הממשלה תצטרך לשלם על החוב. השיעור הזה כולל מרכיב שמבטא את הסיכון שיש בהלוואה לאותה הממשלה. בין שני המשתנים האלה ישנו קשר פונקציונאלי חיובי. במצב רגיל שיעור הריבית עולה כאשר נמדדת מגמת עליה בעומס החוב.

במציאות השוררת בעולם כיום ישנן לא מעט מדינות שעומס החוב שלהן גבוה משלנו (Government debt). בין המדינות האלה אפשר למצוא את המדינות ארה''ב, צרפת, גרמניה אנגליה ועוד בהן שיעור החוב נמצא במגמת עליה (בגלל המשבר). אבל, בניגוד למצופה שיעור הריבית על החוב נמצא במגמת ירידה(Government Bonds yields - 10 Year Notes). הקשר הזה, בין עומס החוב ושיעור הריבית עליו, מושפע גם מהמעמד המדיני של הממשלה ומן הנכונות של אזרחיה להלוות לה כסף (לקנות אג''ח שהיא הנפיקה או מנפיקה).

בישראל לעומת זאת, כפי שראינו, עומס החוב נמצא כבר כמה שנים במגמת ירידה וגם שיעור הריבית על החוב יורד. אבל עדין לישראל הרבה יותר יקר לגייס הון מאשר עבור ארצות אלה - שיעור הריבית על החוב שלהן נמוך מזה של ישראל באופן משמעותי.

---

מסקנה שעולה מן המידע שהוצג כאן היא שלכל מדינה יש מגבלת חוב (עומס חוב קריטי) שונה. גם אחרי ההרחבה נכונה טענת השר אהוד ברק שעליה זמנית בשיעור הגירעון הממשלתי לא צריכה להדאיג את שאר מקבלי ההחלטות.

---