הופעתו של נשיא מצרים לשעבר
חוסני מובארק מול בית המשפט על מיטה רפואית ומאחורי הסורגים כדי להעמיד אותו לדין בגין אשמות ברצח מפגינים ושחיתות נחשבת לאחד ההישגים הגדולים ביותר של המהפכה המצרית, וכמו כן האירוע המוביל מאז הפלת שלטונו של המלך המצרי
פארוק. את פסק הדין ''מאסר עולם'' שניתן לפני מס' ימים, נחשב תקדים היסטורי מכובד וראוי להערכה ולא יכולים לראותו אך ורק במדינה הערבית הכי ותיקה.
לפי ההיסטוריה וקרוב לשמונה אלפים שנה, לא קראנו כי שליט או פרעה הועמד לדין בבית משפט הוגן, כשהוא מוקף בעוזריו ובניו ועורכי דין כדי להגן עליו, מה שהיה מתרחש הוא בדיוק ההפך, כלומר, היינו רואים את יריביו של השליט מופיעים בפני בתי משפט מזויפים או צבאיים המוציאים פסקי דין לא הגונים ומסוכמים מראש. זה אחד הנסים של המהפכה המצרית, ולדעתי זה הנס הגדול ביותר לאחר הנס שהביא להדחתו והפלתו של משטר מושחת אשר שלט בבני עמו ביד מברזל והשפיל אותם במשך שלושה עשורים. המנהיג הזה חשב אפילו והאמין שהוא ימשיך להיות מונצח וישלוט בבני עמו גם אחרי מותו ''מהקבר שלו''.
המהפכה המצרית המבורכת הינה אנושית ותרבותית במלוא מובן ומשמעות המילה, לא בגלל שהיא הכי קצרה מבין כל המהפכות הערביות שהתרחשו לאחרונה, ולא בגלל כמות הדמים שנשפכה בה, אלא גם משום שהיא הסובלנית ביותר והצדקת ביותר. העם המצרי, ולמרות סבלו הארוך, הוכיח שהוא עם תרבותי ואינו צמא לנקמה, וכל מה שהוא ביקש שמנהיגו לשעבר יעמוד לדין הוגן וצודק למרות מעשי הפשע והשליטה הדיקטטורית והדיכוי אשר סבל ממנו במשך שנים רבות. זה מצב נדיר ביותר באזורנו.
ומצד שני, עלינו להכיר כי הנשיא מובארק, שלא הסכמנו ועדיין לא מסכימים איתו, לא ברח כמו מנהיגים אחרים לא פחות מושחתים או פושעים ממנו, הוא נותר עם משפחתו והעדיף שיועמד לדין יחד איתם , ושיתנו אותו ולהתמודד עם הגורל שמגיע להם כענישה על פשעיהם. ''אני רוצה למות ולהיקבר באדמת ארצי'', זה מה שהיה אומר נשיאה לשעבר של מצרים חוסני מובארק.
יכול להיות שנשיא ממצרים המודח טעה בחישובים שלו, והוא כפי שידוע לנו בעל היסטוריה מלאה בביצוע טעויות. נראה כי חשב שהמועצה הצבאית העליונה אשר החליפה את שלטונו של מובארק, לא הייה באפשרותה להעמידו לדין, ולא תבצע נגדו מהלכי מאסר, מכוח היותו מחוסן מבחינה צבאית מפני העמדה לדין, בדיוק כפי שחשב, הקולונל שליט לוב,
מועמר קדאפי, אשר ביקש משוביו לא להרוג אותו, ופנה אליהם ואמר: ''ילדים קטנים שלי, אל תהרגו אותי'', עם הבדל גדול בין תנאי המעצר של שני הגברים ונפילתם המשפילה מהשלטון.
רודנים אינם קוראים את ההיסטוריה כדי ללמוד משיעוריה, ומאמינים כי הם בעצם ההיסטוריה וכי הם המדינה, והמדינה היא למעשה הם, ומתנהגים כי הם כאילו מעל הצדק, מכיוון שהם הצדק עצמו, ויש להם זכות אלוהית להשפיל ולדכות את בני עמם.
מצרים עומדת היום בפני רגע האמת. רגע שהעם המצרי כולו חיכה והמתין לו שנים על גבי שנים, היום נפל הרודן הגדול ויחד איתו נפלו רודנים קטנים, והפכו להיות לא סתם אנשים, אלא לפושעים ושלמו ביוקר על הפשעים שלהם נגד בני עמם.
אנחנו לא יכולים לחזות את אופי הממשל, כי אין לנו תקדימים מצריים או ערביים להשוואה, אבל אנחנו יודעים את מהות ההאשמות נגד הנשיא, כולל הסתה להרוג מפגינים, וניצול מעמדו כדי להשיג עושר עצום, הנאמד על ידי אנשי כלכלה כחמישים מיליארד דולר, בנוסף לנדל''ן ווילות בשארם אלשיך בהיקף של מיליוני לירות מצריות. זה כואב, כי בית המשפט לא התייחס לפשעיו הפוליטיים של מובארק, שהם הרבה יותר רציניים מאשר פשעיו הפליליים, משום שמצרים בזמן שלטונו הפסידה את מעמדה הלאומי הערבי אשר הייתה מנהיגת העם הערבי כולו, וכתוצאה מכך מקומה ירד באופן משמעותי, ולא לשכוח כי ארבעים מיליון בני אדם מבני העם המצרי הטוב חיים מתחת לקו העוני, בנוסף לכך מצרים איבדה את ריבונותה הלאומית, וביטחונה הלאומי נחלש בצורה ניכרת. מצרים ''המעצמה'' הפכה לשומר הגדול לגבולותיה של מדינת ישראל.
לכן אנו מבינים את תגובתו של חבר הכנסת והשר לשעבר
בנימין בן-אליעזר, שהיה מקורב מאוד לנשיא מצרים המודח, אשר פרסם בתגובה זמן קצר לאחר הקראת גזר הדין בקהיר: ''אני חש צער אישי עמוק על החלטת בית הדין המצרי. מובארק הוא פטריוט מצרי, שהנהיג את עמו במשך שלושים שנה ודאג לאומה המצרית, למעמדה המדיני וכלכלתה''. בן-אליעזר התייחס גם לקשריו של מובארק עם ישראל. ''תרומתו של מובארק ליציבות במזרח התיכון בשלושים השנים האחרונות הייתה תרומה משמעותית, שלא נבעה רק מכוח תפקידו כנשיא מצרים, אלא בעיקר בזכות חוכמתו, אישיותו והבנתו את המזרח התיכון, כל מי שמכיר את מובראק מקרוב, יודע כי המזרח התיכון לאחר שלטונו אינו אותו מזרח תיכון, ולצערי השינוי - הוא לא לטובה''.
לא מסכים עם כמה מליצי היושר של הנשיא המודח המתנגדים למשפטו, בגלל מחלתו וגילו המתקדם, ואומרים כי ארצות הברית ''מנהיגת העולם הדמוקרטי החופשי'' לא היססה לרגע לענות לבקשתה של גרמניה למסור את
דמיאניוק הגרמני המואשם כי הוא ''איוואן האיום'', שהיה שומר נאצי בתאי הגזים בזמן '''השואה'', והוא החולה הזקן המרותק למיטה וגילו היה קרוב לשמונים ושש שנים, ונלקח לבית המשפט על כיסא גלגלים, ומת אחרי מספר חודשים בכלא אחרי שנגזר עליו עונש מאסר עולם.
היו קיימים חילוקי דעות לגבי עונשו של מובארק ''זכאות, מספר שנים, מאסר עולם והוצאה להורג''. העדויות שהצילו את מובארק מהוצאה להורג נחשפות. לאחר ההחלטה ההיסטורית ששלחה את מובארק לכלות את ימיו מאחורי סורג ובריח, פרסמו כלי תקשורת במצרים את התמלילים המלאים של עדי המפתח במשפט, ובהם שר ההגנה בימי מובארק, הגנרל
חוסיין טנטאווי, המכהן כראש המועצה הצבאית השולטת במדינה ושל עומר סולימאן, סגנו לשעבר של מובארק. ''איש לא ביקש ממני או מהמועצה הצבאית העליונה להשתמש בנשק נגד העם'', סיכם טנטאווי את עדותו שבה התייצב לצד האיש שאיתו הלך שנים רבות. גם סולימאן טען שלא הייתה הנחייה מפורשת של מובארק לירות על מפגינים. פרשנים במצרים טוענים שאם השניים היו מעידים שמובארק הנחה לירות, הדבר היה עלול להוות עילה לגזר דין מוות.
במהלך הדיון סירב טנטאווי להטיל על המשטרה את האחריות לאירועים וציין כי לגורמים פורעי חוק הייתה יד באירועים. הוא התייצב לצד מובארק. ''לא הייתה לי אינפורמציה ודאית על כך שמובארק ואל-עדלי נתנו הוראות להשתמש בכוח נגד המפגינים, אולם לדעתי זה לא קרה''. טנטאווי גם אמר שאינו יודע אם מובארק היה מודע לעניין הפצועים וההרוגים. ''גם אם הנשיא לשעבר היה מורה לירות על המפגינים אש חיה, הייתה אחריות משותפת על שאר האחראים''.
ולמרות הכל, מה שאנחנו מקווים שהעונש שקיבל אותו מובארק היום יספק את משפחותיהם של השהידים שנורו למוות על ידיהם של חיילי מובארק ושר הפנים שלו. השהידים אשר הגינו על מצרים וביקשו להחזירה למעמדה הנכון, אחרת המפגינים בכיכר אל-תחריר ימשיכו להפגין ומספרם ילך ויגדל, מכיוון שאחראים אחרים שהיו מעורבים במעשי הפשע יצאו זכאים, לכן ''משפט המאה'' בגלל הסיבה הזאת וסיבות אחרות שהזכרתי, אינו צודק ותוצאותיו לא מספקות. ''טנטאווי'': ''גם אם הנשיא לשעבר היה מורה לירות על המפגינים אש חיה, הייתה אחריות משותפת על שאר האחראים''. המהפכנים אולי קיוו לשינוי טוטאלי שיוציא את מצרים לדרך חדשה ודמוקרטית הרבה יותר, אך מצד שני האזרחים מבינים שהתעצמות האחים המוסלמים עלולה דווקא לעשות את ההיפך ולדרדר את מצרים למשטרים אפלים עוד יותר כמו באיראן או במדינות קיצוניות אחרות, לכן פסק הדין הוא נכון ומכוון למרכז הפוליטי של מצרים. השופטים למעשה קבעו שמובארק היה שותף להחלטות, אך לא ניתן היה להוכיח שהוא זה שנתן את ההוראה ועל כן ניתן היה לגזור פסק דין ביניים שכזה. אנו מעריכים כי השופטים ביקשו להעביר לאזרחים מסר בסגנון ''רציתם את הראש של מובארק, קיבלתם את מבוקשכם ועכשיו אפשר לחזור לשגרה''.
למרות הכל, קשה לדעת מה יהיו ההשלכות של גזר הדין על הסיבוב השני בבחירות לנשיאות שיתקיים החודש, אך מה שבטוח הוא שלשני הצדדים המתמודדים ''שפיק ומורסי'', יש אינטרס ברור להרגיע את ההמונים מחשש שהצבא ישתלט שוב על העניינים וייאלץ לדחות שוב את הבחירות. לאורך כל דרכו של המשפט הארוך חזר מובארק על המשפט המפורסם: ''ארצי, גם אם אינה צודקת, יקרה לי''. ותגובתי למשפט הזה היא מה שאמר השופט שקרא את גזר דינו של מובארק וידידיו הפושעים: ''תקופת שלטונו של מובארק כ'30 שנה של חושך עז - שחור, שחור, שחור. שחור כמו לילה חורפי קר'' והוסיף כי מנהיגי המדינה ''ביצעו את הפשעים הנוראיים מכל, פעלו בעריצות וחטאו בשחיתות בלי לקחת אחריות. המצפון שלהם מת, התחושות שלהם הפכו רדומות ולבם נאטם''. על מובארק להתפלל לאלוהים כל שנייה שלא חטף את גורלו של שכנו, מועמר קדאפי, למרות שפשעיו לא פחותים מפשעיו של האחרון אם לא יותר. מצרים הייתה האחות הגדולה ותישאר כך, כולנו תקווה שהעם המצרי יבחר את המנהיג הנכון והטוב שישמור על מצרים והעם שלה, עם הידיעה שלנו שהדבר הזה אינו בכלל קל. ראינו את סופו של הרודן, אבל הסיפור המצרי רחוק מלהסתיים גם אחרי מתן גזר הדין וגם אחרי סיבוב הבחירות השני בעוד כשבועיים.
''המשפט של המאה'' ואכזבותיו!
