הוזמנתי לערב בירושלים שהוקדש לספר חדש שעיסוקו ב''עוולות הכיבוש''. אינני יודע למה התפתיתי לבוא ולהשתתף בדיון. יכולתי לצפות מראש כי הקהל (כמאה וחמישים איש ואישה) יהיו כולם שמאלנים יפי-נפש, שמאלנים שאין בפיהם מילה אחת טובה על מדינתם.
הסכמתי עם הרבה מן העובדות המתוארות, חלקן פרי מדיניות ואידיאולוגיה וחלקן סתם טמטום והתנהגות חריגה. יחד עם זאת שללתי והסתייגתי מן המסקנה לפיה הפכה ישראל למדינה המדכאת את הפלסטינים והרודפת אותם. והיא עושה כן כיוון שהינה מדינה קולוניאלית-כובשת קלאסית, כאילו אין כאן גם בעיות ביטחון.
סופו של דבר, קמתי ונשאתי נאום הגנה על מדינתי:
אני מבקש להציג את עצמי. אני מוכר ומוגדר בציבור הישראלי כשמאלן. אני פעיל ומעורב מזה שנים בהידברות עם פלסטינים ובניסיונות למצוא דרכים לגשר, למצוא נקודות מפגש ולהגיע להסכם שעיקרו שתי מדינות לאום, זו לצד זו.
אני חבר במועצה הציבורית של ''יש דין'', וכאשר שר החוץ שלי, אביגדור ליברמן, כלל את ארגון ''יש דין'' כאחד מארגוני הטרור הפועלים נגד המדינה, פרסמתי טור בכותרת ''אני טרוריסט גאה''.
אך בו בזמן אני גם ציוני. אני גאה במדינה שהקמנו כאן בארץ ישראל, גאה בהישגיה ורוצה להאמין בעתידה הייחודי והיהודי. כן, ''היהודי'' ולא בעתידה כמדינת ''כל אזרחיה''
לפני למעלה ממאה שנים החלה העלייה היהודית לארץ, עלייה מדינית, עלייה שיעדה התיישבות בארץ וכינון מדינה יהודית.
כאן צעק לי מישהו מן הקהל ''זו הייתה התיישבות קולוניאלית קלאסית, תוך קיפוח התושבים הערבים שחיו במקום...''
אתה צודק, השבתי לו. אלא שהתיישבות יהודית קולוניאלית זו לא הייתה יחידה בהיסטוריה של הקולוניאליזם. ובהשוואה ליחס אל ה-NATIVES שנמצאו בצפון אמריקה, בדרום אמריקה, באוסטרליה או בניו-זילנד בטוחני כי אין לנו במה להתבייש.
זאת ועוד, אפילו נקבל את עמדתך שעשינו עוול ''נורא'', אז מה? האומנם צריך לבקש היום סליחה וללכת הביתה? להתקפל ולפרק את המפעל הציוני שקם כאן? האומנם עלינו להצטער על מאות אלפי היהודים שעזבו את אירופה, עלו לכאן, נצלו ולא חוסלו בשואה?
מלכתחילה ידענו כי תושבי המקום לעולם לא יקבלו את נוכחותנו מרצון. זה עתה קראתי את מאמרו הנודע של ז'בוטינסקי על ''קיר הברזל''. התזה המרכזית שלו, כבר ב-1923, הייתה שאין סיכוי שתושבי המקום הערבים ישלימו עם נוכחותנו. הם לעולם יראו בנו זרים הבאים לנשלם.
כן, איננו מתירים היום תנועה חופשית בשטחים וכניסה לתחום ישראל. כמי שפתח את השטחים לתנועה אל תוך ישראל ואל מעבר לגשרים, ואני גאה בכך, אני גם מבין את הכורח הביטחוני שכופה עלינו היום הגבלות חמורות. אנו נדרשים לגדר ההפרדה ואנו חיים ברוגע יחסי בזכות השב''כ הממלא את תפקידו בהצלחה פנומנאלית.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם החיה תחת איום קיומי. איום על כל אוכלוסייתה ועל עצם קיומה המדיני. אסור להשוות את מצבנו היום עם העולם המשוחרר מאז 1945 מאימת המלחמה. מי שמבקש השוואה למצבנו היום יעשה זאת מול מדיניות הביטחון של בריטניה וארה''ב בשנות המלחמה.
אני שמאלן ציוני – כן, יש כזה, ואינני מתבייש בכך!