על פי ה''
Wall Street Journal'', ההתאוששות וצמיחת המשק מתחתית בור המיתון תחת ממשלם של רייגן, בוש האב, קלינטון ובוש הבן היתה מלווה בתהליך של גידול בהוצאה הממשלתית. לעומת זאת, ההתאוששות והצמיחה (מתחתית ''המיתון הגדול'') תחת ממשל אובמה (מ-2009) מלווה בתהליך של ירידה בהוצאה הממשלתית, במיוחד מאז 2010 עת הסתיימה תוכנית הסטימולציה של אובמה. כדאי להזכיר כי הטענה בדבר ההוצאה הציבורית ''העודפת'' בתקופה הנוכחית, היא נושא מרכזי במערכת הבחירות הנוכחית.
ההבדל הזה מהווה חלק מההסבר לחולשתה היחסית של ההתאוששות מאז שנת 2009. גורם נוסף לחולשתה היחסית של ההתאוששות הכלכלית הנוכחית היא חולשתה היחסית של ההוצאה הפרטית בתקופה האחרונה לעומת ימיהם של הממשלים הקודמים. מה שגורם לחולשתה היחסית של הצמיחה בהוצאה הפרטית הוא עומס החובות של הצרכנים הפרטיים – של משקי הבית. מכאן שהסדר חובות עשוי לעודד את הצריכה הפרטית ולכן את הצמיחה.
מקובל לחשוב שהמשק הפרטי האמריקאי הוא המוביל של הצמיחה הכלכלית. אבל מסתבר שבשנות ה-2000, התאוששות וצמיחת המגזר הפרטי (התמ''ג הריאלי של המגזר הפרטי) מתחתית המיתון היתה חלשה בהשוואה לתקופות קודמות (
Private Real GDP in recoveries). הדמיון בקצב ההתאוששות של המגזר הפרטי בין תקופת בוש הבן וזו של אובמה בולט על רקע השוני במגמת ההוצאה הציבורית. לכן אפשר להעריך שאם גם בתקופה האחרונה היתה עליה בהוצאה הציבורית בעת ההתאוששות, זה היה תורם לעידוד הצמיחה ולירידת שיעור האבטלה.
בזכות מיט רומני
עובדה שלא תפשה את תשומת ליבם של חלק מהעוקבים אחר דיווחי החדשות: בעת ביקורו בארץ שיבח המועמד הרפובליקני את העלות הנמוכה של מערכת הבריאות הישראלית (
Romney praises health care in Israel). הגורם העיקרי, לפי המקור הזה, היא רגולציה ממשלתית במספר היבטים.
אבל חשוב לזכור שלא רק שהמערכת הישראלית היא אוניברסלית ושהעלות היא נמוכה יותר מבארה''ב ובשאר מדינות ה-OECD, אלא שגם תוחלת החיים בישראל גבוהה יותר. מכאן שמערכת הבריאות הישראלית היא בין הטובות בעולם.
גם הנושא הזה הוא עניין מרכזי במערכת הבחירות האמריקאית.