פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
פטפטת או מסך עשן?
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (יום ראשון, 05/08/2012 שעה 19:00)


פטפטת או מסך עשן?

ע. צופיה



השבוע, בראיון, אמר ראש ה''מוסד'' לשעבר, הלוי, כי ההתכתשות המודיעינית בינינו לבין האיראנים נמשכות כבר למעלה מעשרים שנה. לדבריו, נוח היה לשני הצדדים להימנע מפרסום וחשיפה יתרה של פעילות זו. אך לאחרונה החליטו האיראנים, מסיבות שלהם, לחשוף טפח מפעילות זו והגישו למועצת הביטחון רשימה ארוכה של אירועים שונים, אלימים במהותם, המיוחסים לשרותי המודיעין של ישראל.

אני נוטה לייחס מעשה זה לשרשרת הניסיונות לביצוע פיגוע ב''מטרות'' ישראליות ברחבי העולם, כגון: תאילנד, הודו, קניה, בולגריה. בחלק גדול מניסיונות אלו נמצא קשר כלשהו לאיראן. התלונה האיראנית באה כצעד מקדים לניסיון של מועצת הביטחון לגנות את איראן ולהגדירה כ''מדינת טרור'' וכן לתת ''חומר'' לאחת המעצמות, שם, להתנגד ולהטיל ווטו.

אך נקודת המפתח, בימים אלו, במערכה האסטרטגית מול איראן נעוצה בנעשה בסוריה.
מלחמת האזרחים בסוריה הנמשכת כבר כשנתיים וגבתה מחיר דמים רב היא במגמה ברורה. כוחות המורדים מתגברים וכוחות הממשלה בנסיגה. אם בתחילה הלוחמה הייתה בחומס, דארעא ודיר אל א-זור. הרי עתה היא בדמשק ובחלב, הערים הראשיות בסוריה. אם בתחילה הצבא השתמש ברגלים וטנקים בלבד, עתה הוא מפעיל מסוקים ומטוסים. עדויות רבות מספרות על תמיכה צבאית רבה של לוחמי חיזבאללה ולוחמים איראנים בצבא הסורי וכן תמיכה מדינית רבת היקף של רוסיה וסין. הדבר גורר שנאה רחבה של האוכלוסייה כלפי גופים ומדינות אלו.

מנקודת המבט האיראנית, נפילת משטר אסאד בסוריה הוא סופה של ''האימפריה'' האיראנית במזה''ת שכוללת את סוריה, חלקים בלבנון ורצועת עזה. הנתק הלוגיסטי של איראן מארגונים כמו חמאס וחיזבאללה יביא בסופו של דבר לדעיכתם או לשינוי עמדות קיצוני בהתנהלותן.
אמנם עלייתם של משטרים הקרובים לדת האיסלם במצרים, תוניסיה ואולי עוד אחרים בדרך (ירדן, אלג'יר, מרוקו) נותנת תקווה למשטר האיראני כי יצליח להקים גוף ערבי-איסלמי בהנהגתו. אך באופיו זה יהיה יותר גוף פדרטיבי (בדומה ל''ליגה הערבית'') מאשר חתרני.

בישראל נמשך, במלוא עוזו, הויכוח הציבורי האם לתקוף באיראן או להימנע מכך. מה שמאפיין את הויכוח בשנה האחרונה היא מעורבותם הגדולה של ה''לשעברים''. בעיקר אנשי מודיעין (דגן, הלוי, פרקש, ידלין ואחרים), אך לא רק.
התקשורת המקומית, שמזמן פסקה מלהיות אובייקטיבית, מבליטה בדברי ''הלשעברים'' את נימת ההתנגדות להפצצה, אך כאשר הם נלחצים בשאלה ישירה אין תשובה אחרת בפיהם מאשר ''עדיף בלי פצצה'', דהיינו בסופו של דבר צריך לתקוף.

פה נכנסת לדיון שאלת הזמן והתזמון. המומחים מטעם עצמם נוקבים במועדים שונים. אך כנראה שהמועד החשוב באמת הוא המועד שבו נוקב שר הביטחון. זהו היום שבו האיראנים ישלימו את העברת המתקנים הגרעיניים לביצורים תת-קרקעיים, כנראה, בלתי חדירים. אחרי מועד זה רוב הויכוח יהיה תיאורטי בלבד. האיראנים, ורק הם, יחליטו מתי יורכבו הפצצות.

עומדת לדיון גם שאלת ''היום שאחרי'' שעשוי להיות לא יום ולא יומיים אלא זמן רב יותר. אני איני מאמין שהנהגת החמאס וממשלת לבנון ''יתאבדו'' עבור המשטר האיראני ולכן השאלה העיקרית היא מה יהיו תוצאות המבצע. תוצאה טובה תגרום לכך שאף אחד לא ''יקריב את נפשו'' עבור איראן, אך תוצאה בינונית ומטה תביא תגובות-נגד, הן צבאיות והן מדיניות. לכן חשוב כל כך ה''גיבוי'' האמריקאי למבצע בין אם זה יהיה צבאי או דיפלומטי.

איני מאמין כי הנשיא אובמה, בכהונה הנוכחית או בכהונה הבאה, במידה ויבחר, ייזום או יצטרף למבצע צבאי נגד אירן. זה נוגד את אופיו, את אופן חשיבתו ואת צורת התנהלותו. במקרה הטוב ייתן, בחשאי, את ''ברכת הדרך'' למדינת ישראל לתקוף לבד את איראן.
איני מאמין בתמימותו של איש. לא בתמימותם של שליטי איראן, לא בתמימותם של מנהיגי מדינת ישראל ולא בתמימותם של מנהיגים אחרים בעולם. לכן אני רואה בהצהרות, בכינוסים, בשיחות, הן הגלויות והן החשאיות, ובניסיונות הפיגוע בעולם ובאיראן סוג של מלחמה פסיכולוגית רחבת היקף. הצהרותיהם של מומחי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל (''הלשעברים'') הן חלק מזה, בין אם הם מודעים לכך ובין אם ''משתמשים'' בהם.

החכמים מתחמקים מחיזוי העתיד כדי שלא יתגלו כשוטים. לעבדכם לא איכפת כל כך להתגלות כשוטה. אני מעריך שאין למדינת ישראל ברירה אלא לתקוף ולנסות להפסיק או לדחות את הפיתוח הגרעיני באיראן. גם דחייה תחשב להישג. משטרים השתנו תוך יום.
שנה-שנתיים הם נצח בחיים הפוליטיים.

גם לגבי המועד אין הרבה אפשרויות. מארג השיקולים העולמיים והפנימיים אינם משאירים הרבה ברירות. זה יהיה בין סוכות לפורים, אם בכלל.

הפצצה באיראן אינה סכנה קיומית למדינת ישראל, אך היא בהחלט סכנה קיומית לעתידם הפוליטי של ראש הממשלה ושר הביטחון. לכן הזלזול וקלות הדעת שבה מתבטאים עיתונאים שונים כלפיהם רק מעידה על מצחם הצר ועורפם האדום ובהחלט לא על כמות מספקת של תאים אפורים הנמצאים ביניהם.
הצרוף של לחץ מדיני-עולמי, נפילת משטר אסאד בסוריה וההבנה כי לישראל אין ברירה אלא לתקוף עשויים להרתיע, ברגע האחרון את המשטר בטהרן מהצעד המכריע של ייצור פצצה גרעינית.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  מספר הערות  (דוד סיון) (10 תגובות בפתיל)
  אין סתירה בין פטפטת למסך עשן  (בצלאל פאר) (5 תגובות בפתיל)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי