פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
על המשבר הכלכלי בספרד
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 21/08/2012 שעה 15:00)


על המשבר הכלכלי בספרד

ד''ר דוד סיון



כבר כמעט 5 שנים המשק הספרדי נמצא במצב כלכלי קשה: מיתון כבד בין הרבעון האחרון של 2008 לבין הרבעון הראשון של 2010, תקופה של קיפאון או צמיחה נמוכה (צמיחה שלמעשה לא שומרת על התמ''ג לנפש מירידה) עד סוף 2011 ומיתון במהלך חצי השנה האחרונה. במהלך השנים האלה המשיכו שיעורי האבטלה לעלות עד כדי 24.8% ביוני – ומספרם של המובטלים הגיע לכ-‏5.7 מיליון. במקביל התרחשה ירידה של שיעור ההשתתפות בכוח העבודה שמעידה שיש מספר משמעותי של בני אדם שאיבדו תקווה למצוא עבודה.

מה הביא את המשק הספרדי לנקודת השפל הזאת?
האם קיים פתרון או האם אפשר להוציא את המשק הספרדי מנקודת השפל לצמיחה?



ספרד הצטרפה לאיחוד האירופי בשנת 1986ומאז בהדרגה היא הגבילה את עצמאותה ובתמורה זכתה ליתרונות הנובעים מהתרחבות משמעותית של השוק ''המקומי'' למוצרי המשק הספרדי. בנוסף, מתוקף חברותה באיחוד הכלכלי היא גם זכתה ל''הטבות'' שנובעות מהמדיניות של מוסדות האיחוד. בין אלה אפשר לציין את ''המדיניות האזורית'' (regional policy) שהיתה מיועדת לשפר את רמת החיים של תושבי אזורים שבהם היא נמוכה יחסית במטרה להקטין את ההבדלים החברתיים והכלכליים ברחבי האיחוד. מוסדות האיחוד הקצו לכלי ''המדיניות האזורית'' חלק ניכר מהתקציבים השנתיים כדי לעודד שינויים באזורים הפחות מפותחים שיכללו שידרוג תעשיות מיושנות, הגדלת הגיוון במגזר החקלאי, שיפור כושר התחרות, יצירת מקומות עבודה ולכן עידוד הצמיחה הכלכלית.

למעשה גם המדיניות החקלאית של האיחוד סיפקה ומספקת ''הטבות'' בדמות מערכת שמסבסדת את היצור החקלאי. המוּטבים העיקריים של המערכת הזאת היו כמובן ארצות כמו ספרד (יוון ופורטוגל) בדרום היבשת. לכאורה, יתכן שחלק ממטרות ''המדיניות האזורית'' ייפגעו אם הסיבסוד מונע הגדלת הגיוון או מונע התחדשות ושידרוג.

בנוסף להטבות האלה עמדה לרשות ספרד (ושאר מדינות האיחוד) האפשרות לנצל את כלי המדיניות המוניטרית והפיסקאלית כפי רצונם. במהלך השנים התפתחו והתהדקו הקשרים הכלכליים בין ארצות האיחוד. הקשרים הכלכליים התהדקו יותר כאשר בשנת 1998 הוקם גוש האירו על ידי 11 מדינות האיחוד, ביניהן ספרד. בינואר 1999 הן החלו בהדרגה להשתמש באירו במקביל למטבעות הלאומיים. בינואר 2002 הפך האירו למטבע יחיד.



במהלך שני העשורים האחרונים התרחשו בספרד מספר תהליכים בולטים. ראשית, אנחנו יודעים שמאז 1996 ועד המשבר, המשק צמח ברצף ובקצב גבוה משמעותית מהממוצע בשאר ארצות האיחוד (Official report…). שנית, על פי אותו מסמך, באותן שנים ובעיקר בשנות ה-‏2000 התיישבו בספרד מיליוני מהגרים. לגל ההגירה המהיר הזה היתה השפעה על רמת החיים (ע''פ התמ''ג לנפש) בשני כיוונים. מצד אחד כפי שקורה בדרך כלל, הגל הזה השפיע באופן חיובי על צמיחת התמ''ג. מצד שני תרומת ההגירה לגודל האוכלוסיה השפיעה באופן שלילי על רמת החיים. אבל, למרות זאת התמ''ג לנפש המשיך לעלות והגיע לכדי 98% מהממוצע באיחוד האירופי לקראת אמצע שנות ה-‏2000.

אם בשנת 2000 נרשמו כ-‏2% מהאוכלוסיה כילידי חו''ל הרי שעד שנת 2009 נוספו עוד כ-‏4.5 מיליון מהגרים (ילידי חו''ל). באותה עת נרשמו כבר כ-‏5.6 מיליון מהגרים, שהיוו כ-‏12% מהאוכלוסיה הכללית. גם חלק ניכר מכ-‏5 מיליון מקומות עבודה שנוצרו בין 2000 ל-‏2008 היו במגזרים כמו בניה ואירוח שהתאימו להעסקת מהגרים (Spain sees sixfold increase in immigrants over decade). בהקשר הזה ראוי לציין שמדובר ביותר ממחצית ממספר מקומות העבודה שנוצרו באיחוד האירופי (Spain attracts…). השינוי החברתי והדמוגרפי השפיע באופן משמעותי על המציאות הספרדית וכמובן העלה את רמת אי הודאות בנושאי חברה וכלכלה.

תהליך נוסף שהתרחש היה העליה המקבילה בשיעור התעסוקה, למרות שיעילות העובד (יַצְרָנוּת, פְּרוֹדוּקְטִיבִיּוּת) היחסית ירדה מעט במהלך השנים 2000 – 2004. הסיבה לירידה הזאת היא עליית חלקם של המהגרים בכוח העבודה. בדרך כלל, אחד הגורמים לשיפור יעילות העובד היא ההוצאה למחקר ופיתוח ולכן הסבר שני קשור בשיעור הנמוך, ביחס לתמ''ג, של ההוצאה בנדון. למרות שזו מראה עליה לאורך השנים היא נותרה נמוכה (בסביבות ה-‏1%) וגם בפיגור מתמיד מול הממוצע באיחוד (Official report…).

זרם המהגרים וגם הגידול במספר התושבים הזרים (כולל תיירים) החיים בספרד היוו גורם עיקרי לתהליך של התחזקות זרם ההשקעות בדיור ובהמשך בנכסי נדל''ן (property development) ומוצרי השקעה (capital goods) בכלל. חלק ניכר מההשקעות, שהוכפלו פי 6 במהלך עשור (1996 – 2005) היו ממקורות זרים. זרם ההשקעות ביחד עם הגידול המשמעותי בצריכה תרמו לדינמיות של המשק – לגידול בביקושים. אבל ההיצע המקומי המצטבר לא עמד בקצב ולכן התפתח עודף ביקוש שהלך וצמח, ועקב כך צמחו הגירעונות בחשבון השוטף במאזן התשלומים. מאחר ועד המשבר התקציב הציבורי היה מאוזן או בעודף, הרי שהגירעון הזה בחשבון השוטף הוא למעשה ביטוי לעובדה ש''החיסכון הפרטי'' קטן מההשקעות הזרות. כתוצאה מזרם ההשקעות גדל מאד חלקו של מגזר הבניה במשק הספרדי שהגיע בשנת 2004 לכדי 16% מהתמ''ג.

למעשה התפתחה וצמחה כאן ''בועת נדל''ן'' שהתבטאה בעלייה ריאלית מאד משמעותית במחירי הבתים למגורים (14% בשנה) ובעלות העסקת עובדים. במקביל נרשמה עליה משמעותית בנפח החובות של משקי הבית בעקבות רכישת בתים. עד לאמצע שנות ה-‏90 היוו ההתחייבויות הפיננסיות כ-‏60% מההכנסה הפנויה (disposable income). אבל מאז הערך הזה צמח לכדי 110% בשנת 2004 ועד 130% בשנת 2007 - יותר מפי 2 בתוך עשור. התפתחות דומה של עומס החוב (שיעור החוב ביחס לתמ''ג או להכנסה הפנויה) התרחשה בחברות הפרטיות הלא פיננסיות. גם כאן העליה בעומס (בשיעור) החוב בחברות מתחומי הבניה למגורים ופיתוח הנדל''ן, היתה בשיעורים הרבה יותר גבוהים מבשאר החברות. יש מספר סיבות ליצירתה של הבועה והתפתחותה:
  1. מדיניות מוניטרית מרחיבה של הבנק המרכזי האירופאי (ECB): שיעור ריבית נמוך מאד מבחינת המשק הספרדי מאז 2001.
  2. מדיניות פיסקאלית של ממשלות ספרד שנועדה לעודד רכישת דיור (הורדה משמעותית של הריבית על המשכנתאות ), על חשבון חלופות אחרות (כמו מגורים בשכירות) ורכישת נכסי נדל''ן במגזר הבניה ועל חשבון רכישת נכסים אחרים.
  3. צמיחה כלכלית שמבוססת על בניה ופיתוח נדל''ן נוחה לפוליטיקאים. לכן לא נמצא האינטרס הפוליטי לעצור את ההתפתחות המופרזת של המגזר.
בעשור האחרון התפתחות המשק הספרדי, הצמיחה הכלכלית, נגרמה במידה רבה על ידי הפעילות במגזר הבניה, שבדרך כלל מאד תלוי בזרימת אשראי. אלא שזו נחלשה מאד עם פרוץ המשבר הפיננסי בכלכלה המערבית (אירופה וארה''ב). הבועה פקעה. בתוך 3 שנים ירד זרם ההשקעות בדיור בכ-‏41%, והפעילות העסקית במגזר הבניה, שהניעה את הצמיחה בעשור שקדם למשבר, נחלשה במהירות. כתוצאה מכך חל, באותן שנים, גידול מהיר במספר המובטלים (לכ-‏4.6 מיליון) ובשיעורי האבטלה (מ-‏8.3% ליותר מ-‏20%) וירידה משמעותית בהכנסות ולכן ברמת הביקושים (של כ-‏7.6%).

המשק כולו נקלע למיתון עמוק, למשבר כלכלי: שיעור הצמיחה השנתי ירד מ-‏3.5% בשנת 2007 ל-מינוס 3.7% בשנת 2009. הצמיחה לא נעצרה בחדות משום שבשנת 2009 הממשלה הגדילה מאד, ב-‏11.2%, את ההשקעות הציבוריות. אלא שהצורך למנוע גירעונות תקציביים הניב את תוכנית הצנע שהחלה כבר בשנת 2009 (העלאת שיעור המע''מ) ובהדרגה נוספו תוכניות צנע שכללו צעדים כמו ביטול ניכויים במס הכנסה, קיטון בהוצאות משרדי הממשלה, הגבלות על העסקת עובדי ציבור, הורדת שכר לעובדי ציבור (ב-‏5% במאי 2010), החנקת מענקי לידה, הקפאת פנסיות, העלאת מס הכנסה לבעלי הכנסות גבוהות, הפרטת מפעלים ציבוריים ועוד.

בין השאר, מדיניות הצנע הקטינה את ההשקעות ציבוריות בכ-‏17% בשנת 2010. ובאופן כללי הכלכלה הספרדית עברה מהר מעודף תקציבי של 1.9% בשנת 2007 לגירעון של 9.2 בשנת 2010. גם החוב הציבורי ביחס לתמ''ג צמח מ-‏36% ליותר מ-‏60% במהלך אותה התקופה. למרות הפעלת התוכניות לצימצום הגירעון (Table1) היתה אי ודאות רבה בקשר להצלחתן. ראשית, מסתבר שהן היו מבוססות על שיעור צמיחה גבוה יחסית (ואולי בלתי מציאותי). שנית, באופן מסורתי חלק ניכר מההוצאה הציבורית מושפע מתוספות אוטומטיות. כך בתקציבי בריאות, בתקציבי חינוך ובהקצאות לפנסיה. שלישית, משום שבעצם בעת מיתון או משבר חלק משמעותי מההוצאה הציבורית, גדל באופן אוטומטי. בין אלה ישנם תשלומי רווחה למיניהם ודמי אבטלה וכו'. בשנת 2010 הגיעה ההוצאה לדמי אבטלה לסכום שהיווה כ-‏3% מהתמ''ג. ממה שאנחנו יודעים היום הרי שהתיקונים והתוספות לתוכניות הללו במהלך השנה האחרונה (עד לימים אלה) מהווים עדות שבמציאות הדינמית, היה בסיס לאי הודאות בדבר הצלחתן (Causes and Consequences of the Spanish Economic Crisis…, עמ' 312).



למגזר הבניה היה תפקיד מרכזי ביצירת ''בועת הנדל''ן'' ולכן בגרימת המשבר שנוצר עם פקיעתה, בסוף 2007. ההתפתחות במגזר הבניה עד המשבר היוותה גורם עיקרי לכך שהמשבר נמשך זמן רב, כ-‏4.5 שנים, ושעדין לא רואים מתי יסתיים. ישנם מספר גורמים לאיטיות תהליך השיקום של המשק. ראשית, ידוע שיש מספר גדול מאד של (מאות אלפי) בתים חדשים שלא נמכרו וישנן גם הערכות שאפשר שתהליך מכירת המלאי הזה יימשך בין 4 ל-‏5 שנים (עמ' 315, Causes…). עד שיימכר המלאי הזה תהיה הפעילות הכלכלית של המגזר הזה חלשה מאד.

גורם שני הוא עומס החובות על המגזר הפרטי כאשר חלק ניכר ממנו מקורו בהשקעות ובאשראי ממקורות זרים (בעיקר אירופאיים). כאשר המשק צומח ההכנסות עולות ועומס החוב (ביחס לתוצר) יורד. המיתון גרם לעומת זאת לירידה משמעותית בהכנסות של המגזר ועומס החוב עלה. נפגע כושר ההחזר של המגזר הפרטי. כמו שקורה בדרך כלל במקרה כזה משקי הבית והחברות הפרטיות העדיפו לעסוק בהחזרי חוב במקום ברכישות וזה תהליך שמעכב צמיחה כלכלית. הרי ההוצאה שלי היא הכנסה של מישהו אחר וכך הלאה. אבל כאשר רוב משקי הבית והעסקים מנסים להחזיר חובות התהליך הזה לא קורה.

גורם שלישי שמעכב או מאט את תהליך שיקום המשק הוא חלקו היחסי של החוב הציבורי המוחזק על ידי משקיעים זרים. (בסוף 2010 חלקם של המשקיעים הזרים עמד על כ-‏47%.) הבעיה כאן נגרמת לא מעט בגלל העובדה שלממשלת ספרד אין אפשרות לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית.

גורם מעכב רביעי - כשר התחרות של משק משפיע על הצמיחה דרך השפעתו על היצוא. מאחר וספרד נחשבת לכלכלה מאד פתוחה, למסחר בינלאומי (ליצוא וליבוא) יש לכשר התחרות מקום חשוב בין גורמי תהליך הצמיחה הכלכלית. מאחר ובמהלך השנים האחרונות, בעיקר בעשור האחרון נשחק כשר התחרות הרי שגם הוא גורם להאטה בתהליך שיקום המשק – מעכב את הצמיחה הכלכלית. גורם עיקרי לשחיקה היא עלות העבודה ליחידת יצור שעלתה בספרד ב-‏20% יותר מאשר בגוש האירו, במהלך העשור האחרון. ראוי גם לציין שמגמת העליה הזאת היתה גבוהה יותר באופן משמעותי מקצב ההתייעלות (יַצְרָנוּת, פְּרוֹדוּקְטִיבִיּוּת) של העובדים (גרף 3, Diverging competitiveness…).

במהלך התקופה עד המשבר, אינפלציית השכר (ושחיקת התחרותיות) הזו לא השפיעה לרעה על הצמיחה הכלכלית. הסיבה היא שהצמיחה היתה מבוססת על התרחבות במגזר לא סחיר (מגורים ונדל''ן) ועל גידול מהיר בביקוש המקומי. הגידול הזה התרחש למרות שבאותה תקופה נרשמה ירידה ביעילות העובד, כפי שנזכר לעיל. אם ניקח בחשבון את העובדה שכ-‏70% מהיצוא הספרדי הולך לארצות האיחוד נבין שכושר התחרות הספרדי ביחס למדינות מתפתחות גם הוא נמוך (Causes…).



שיעורי האבטלה הגבוהים גורמים להקטנת יכולת הצריכה ולכן לקיטון בהכנסות; שיעורי החוב הגבוהים במגזר הפרטי והצורך לעמוד בתשלומים, משאירים מעט הכנסה פנויה לצריכה. התהליך של הקטנת עומס החוב של משקי הבית הוא איטי בגלל חולשת הכנסתם ומחויבותם להסדר תשלומים ארוך טווח על המשכנתא. הגורמים האלה מסבירים את החולשה של הביקוש הכללי, המצטבר (aggregate demand) המקומי.

בהתחשב בחולשת (בחוסר) הביקוש בשוק המקומי, הרי שלספרד נחוץ לספרד גידול ביצוא כדי ליצר מקומות עבודה במקום אלה שאבדו עם פקיעת ''בועת הנדל''ן''. אלה צפויים לייצר הכנסות שיעודדו את הביקוש והיצור של מוצרים לשוק המקומי. הגידול ביצוא גם אמור להקטין את עומס החובות על המגזר הפרטי. אבל הגידול ביצוא לא יכול להתרחש ללא שיקום כשר התחרות ביחס למשקים אחרים באירופה וזה מתעכב בגלל המבנה הקשיח, הלא גמיש - במיוחד ובעיקר בגלל חוסר הגמישות של השכר הנומינלי כלפי מטה.

על הרקע הזה ניטען כי גם תוכניות הצנע נועדו ליצור דיפלציה בשוק (העבודה) המקומי באמצעות גידול באבטלה וכך לשקם את התחרותיות. אבל המאפיין העיקרי של תוכניות כאלה הוא להוריד ההוצאות הממשלתיות על ידי הורדת מספר המועסקים במגזר הציבורי, הורדת שכר לאלה שנשארים והורדת תשלומי העברה ושרותים שונים לציבור כולו. אלא שבדרך הזאת הממשלה מורידה את העלות היחסית שלה מבלי שהעלויות בשוק הפרטי משתנות למעשה. השלמת התהליך הדיפלציוני באמצעות כוחות השוק בלבד לוקח זמן רב מאד, בו המשק לא צומח ונגרם סבל רב – זה נועד לכישלון (Austerity for the piigs…).

מטרה נוספת של תוכניות הצנע היא כמובן לגרום להקטנת החוב הציבורי (או למנוע את גידולו) דרך הקטנת הגירעונות. אבל בגלל השפעתן השלילית על הצריכה השוטפת והביקושים, הן למעשה לא הצליחו להקטין בפועל את עומס החוב הציבורי (שעורי הריבית על החוב נשארו גבוהים). מצד שני, בעקבות תוכניות הצנע נפגעה הצמיחה, ולכן ירדו הכנסות הממשלה (ממסים למשל). כך למעשה יצא שכרן בהפסדן. בהקשר הזה ראוי לציין שבגלל תוכניות הצנע של השנתיים האחרונות המשק הספרדי כבר במיתון מראשית השנה.



המשק הספרדי צמח ברצף מאז אמצע שנות ה-‏90 בעיקר בגלל גידול רצוף בביקוש (המקומי והבינלאומי). התהליך הזה שינה כיוון כאשר זרמי ההון הזר נבלמו. כתוצאה חלה ירידה בביקוש ולכן גם התמ''ג החל להתכווץ, צמח מעט ושוב מתכווץ. כעת לפחות שלושה משתנים מעכבים את הצמיחה בביקוש: אבטלה גבוהה, עומס חוב גבוה במגזר הפרטי ושחיקת כשר התחרות.


בימים כתיקונם כאשר הביקוש במגזר הפרטי נעצר או מצטמק, כפי שקורה בספרד, היו מפעילים מדיניות פיסקאלית מרחיבה כדי להמריץ את הביקוש המקומי ולכן לגרום לירידה באבטלה ולצמיחה. אבל המציאות אחרת: המשבר הכלכלי ניפח את החוב הציבורי, שלפני כן היה במגמת ירידה, לממדים שיצרו קושי למחזר את החובות. בנוסף מוסדות הגוש דרשו צנע. בסופו של דבר הממשלה הספרדית בחרה להפעיל תוכניות צנע כדי לנסות להוריד את הגירעון ואת גודלו היחסי של החוב הציבורי (יעדים שעד היום לא הושגו). זאת למרות שלא מעט כלכלנים טוענים במפגיע שהנהגת צנע כאשר הכלכלה במיתון או משבר, כפי שקרה וקורה בספרד, היא רעיון לא טוב. מה גם שהסיכויים להקטנת החוב במקרה כזה קטנים יותר.

קישורים:
מה שנותר לספרדים לעשות זה לנסות לעודד את הביקוש החיצוני (foreign demand). אבל כדי להצליח בכך על ממשלת ספרד למצוא דרכים לשקם את כשר התחרות - לגרום לירידה במחירים היחסיים של המוצרים שספרד מייצאת. אם לספרד היה מטבע משלה פיחות משמעותי, כפי שעשו האיסלנדים, היה יכול לשקם את כשר התחרות במהירות. אבל לממשלת ספרד אין מטבע משלה ולכן עליה למצוא דרך אחרת כדי לגרום לכך. מאחר שעלות העבודה נחשבת לגורם עיקרי שמשפיע על עלות המוצרים, כולל אלה שמיועדים ליצוא, הרי שמדיניות הנוגעת לעלויות העובדים היא כלי להשגת שיפור התחרותיות.

במבחן התוצאה מה שנעשה הוא טיפה בים. על פי הנתונים הרבעוניים שמפרסם ה-OECD מתברר שמאז 2009 ירד מדד עלות העבודה רק כ-‏6.5%. זה אפילו הרבה פחות מה-‏20% ביחס למדינות גוש האירו. גם העובדה שבחודשים האחרונים שיעורי האבטלה המשיכו לעלות והגיעו כמעט ל-‏25%, מעידה שמדובר בטיפה בים. במקרה של ספרד נכונות הטענות שתהליך שיפור כשר התחרות (באמצעות השוק בלבד) הוא איטי מאד. במקביל ירידת השכר משפיעה לרעה על עומס החוב שמשפיע לרעה על הביקוש ולכן על הצמיחה (Internal Devaluation…).

אם וכאשר תבחר ממשלת ספרד לנקוט בצעדים יותר משמעותיים לשיפור כשר התחרות, כמו התערבות בקביעת שכר העבודה, כנראה שהתהליך לא יהיה קל ולא מהיר. ראשית שוק היעד העיקרי של היצוא הספרדי, האיחוד האירופי, נמצא על סף מיתון. שנית, יהיה קשה לשכנע את אירגוני העובדים ויש סיכוי שבהקשר הזה יתעוררו בעיות חוקתיות.

לכאורה קיימת האלטרנטיבה של הפעלת מדיניות מוניטרית מרחיבה. אלא שהמדיניות המוניטרית איננה בשליטת ספרד (ושאר מדינות גוש האירו). המציאות מלמדת שקובעי המדיניות המוניטרית, מנהלי הבנק האירופאי המרכזי (ECB) נהגו ונוהגים אחרת.



לפני המשבר, שהחל לפני כמעט 5 שנים, ממשלת ספרד ניהלה מדיניות תקציבית ''אחראית'': מספר שנים של עודף תקציבי וירידה בחוב הלאומי עד לכדי 43% מהתמ''ג (לפי נתוני ה-OECD). זו תוצאה טובה בהרבה מזו של מהמדיניות תקציבית ה''אחראית'' של גרמניה. המשבר שינה את התמונה לרעה באופן חד.

הנסיון של ספרד מלמד שאי אפשר להסתפק בניהול מדיניות תקציבית ''אחראית''. אם קובעי המדיניות לא שמים לב שצומחת להם ''בועת נדל''ן'' בחצר, הם עשויים למצוא את עצמם במיתון כבד ומצב תקציבי ''לא אחראי''; הם עשויים למצוא עצמם במצב שקשה לצאת ממנו. זה במיוחד נכון כאשר מדובר במדינה שחברותה בגוש האירו מגבילה את אמצעי המדיניות הכלכלית שעומדים לרשותה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  מהגרים הם לא תושבים זרים   (חוק שימור האלרגיה)
  תודה רבה על המאמר.  (nirselickter@gmail.com)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי