לפני מספר ימים שמענו על מכתב ''מעניין'' של יו''ר מרכז השלטון המקומי לראש הממשלה ושר האוצר. נושא המכתב הוא דאגה למצב עסקיו של דנקנר. להלן קטע ממנו:
דנקנר אינו זקוק למליצי יושר, אך אנו מרגישים עמוק בליבנו שראוי ונכון, דווקא בימי סגריר, שעל כולנו להדגיש את פועלו הרב של נוחי דנקנר ותרומתו הגדולה לשגשוג ולצמיחה שידעה מדינת ישראל בשנים האחרונות ולצמצום הפערים בחברה.
הבעיה עם המכתב הזה איננה נוחי דנקנר אלא העובדה שהיא מעידה על קשרי הון ופוליטיקה (ושלטון). הרי למרות שזה כנראה לא נאמר במפורש במכתב, די ברור שהתרומות של דנקנר בימי מלחמת לבנון השניה היו בין הגורמים החשובים לכתיבת המכתב. למיטב הבנתי כותב המכתב ואלה שחתמו עליו, לא הביעו דאגה דומה לבעלי החוב, מחזיקי האג''ח, שעזרו לדנקנר להרים את
... תרומתו הגדולה... פרשת המכתב היא עוד עדות ליתרון שיש לבעלי ההון במסדרונות השלטון. כפי שאני רואה את הדברים בעלי ההון אינם הבעיה בסיפור הזה. הבעיה הציבורית היא הפוליטיקאים שנתפסים במלכודת.