אורה פיקל צברי אוצרת התערוכה ומנהלת המוזיאון
עם ארון גל, מראשי אגודת הסופרים בהונגריה
צילם הרצל חקקכולנו זוכרים את שנות החמישים והשישים. את המנהג היפה לשלוח כרטיסי ברכה בראשית השנה. הנה לכם סיפורם של אותם כרטיסי ברכה בתוך תערוכה יפה במוזיאון חצר היישוב בעיר העתיקה. כיצד נולד המנהג בשנות הגלות ובשנים שלפני קום המדינה
במוזיאון חצר היישוב בעיר העתיקה נוהגים להעלות תערוכות מיוחדות במינן, תערוכות שמעלות לאוויר ריחות ישנים, סודות של ההיסטוריה, תולדות היישוב הישן בירושלים, סיפורים על ראשית הציונות.
אחת התערוכות היפות של המוזיאון - היא תערוכת איגרות ה''שנה טובה'', כרטיסי הברכה הבלתי נשכחים. בתערוכה זו מציג המוזיאון לפני הציבור פכים קטנים מחיי היישוב, משהו שמעבר לאותן איגרות ברכה שובות לב. מעבר לצבעים, לפרחים, לציפורים – מנשבת רוח של דור.
לדברי
אורה פיקל צברי, אוצרת התערוכה ומנהלת המוזיאון, יש במנהג של משלוח האיגרות שורשים עמוקים: מנהג משלוח אגרות ברכה לקראת השנה החדשה החל כנראה בקהילות אשכנז דוברות הגרמנית במאה ה-14. במאה ה-19 החל המנהג להתפשט לקהילות מזרח אירופה, ולקהילות הספרדיות באירופה ובמזרח.
המבקרים חוזים באיגרות ומגלים עולם תרבותי קסום, זה העולם שלנו, זו התרבות שלנו. הנה עקידת יצחק על רקע הרי ירושלים והר הבית, המוזכרת בחלק מעיטורי אגרות הברכה. דוגמה מובהקת בתערוכה: איגרת השנה טובה יוצרת את הזהות המלאה בין מקום העקידה (הר המוריה) לבין ירושלים, המקום ממנו נשלחה אגרת הברכה. מעשה העקדה קשור לראש השנה הן בשל מרכזיותו בתפילות החג - והן בשל השופר העשוי מקרן איל.
אורה פיקל- צברי אוצרת התערוכה מסבירה את הסיפור, שמאחורי עבודת היוצר: לדבריה, האמן השתמש במדרשים כדי לתאר את המאורעות. (בניגוד לציורים בהם נראה יצחק ילד קטן, ובאיגרת שלפנינו בתערוכה – יצחק הנעקד מופיע כפי שמתואר במדרש כבחור בן 40).
נכתב על ידי הרב אלטר אונגר
באדיבות אורה פיקל צברי, מוזיאון חצר הישובאנו מגלים בתערוכה לדוגמה, ברכת ''שנה טובה''- משנות השלושים של המאה ה-20 – ומתברר שאיגרת זו שימשה אף כעיטור לסוכה. בילדותנו אכן שמרנו את האיגרות הצבעוניות שהגיעו, ונהגנו לתלותן על יריעות הסוכה, סגולה לימים טובים. גם היום אני מוצא על יריעות של סוכות איגרות ברכה תלויות בצד תמונות צדיקים.
יש ברכות ששילבו בתוכן חלקים, וכך נראית אותה ברכה שצוינה לעיל, שהפכה לעיטור של סוכה: הברכה משנות השלושים מחולקת לשלושה חלקים: בחלק העליון מופיעים שלושה מדליונים ובמרכזם המקומות הקדושים: הר ציון, קבר רחל והכותל המערבי. מעל המדליונים- 12 שבטי ישראל.
במרכז: הברכות בעברית ובאידיש. בחלק התחתון: חזון השיבה לציון: המלאך מראה לזקן, הנתמך על ידו, את הגאולה הממשמשת ובאה: בניין נמל תל אביב וגאולת האדמה.
מושכת במיוחדת איגרת צבעונית - מדובר בכרטיס ברכה – מסוף שנות ה-20. מדובר בכרטיס שנכתב ע''י הרב
אלטר אונגר מצפת לנדיבים בתפוצות - (שמו מופיע באקרוסטיכון). הרב אלטר נרצח עם בני ביתו במאורעות 1929. מדובר בצילום מדפוס מונזון ירושלים. שתי האיגרות מצורפות לכתבה זו.
תערוכה צבעונית ומקסימה – ויש מאחוריה מסר עמוק, תובנות שיורדות לצפונות לבנו: קהל הצופים חוזר לימים שהיו, לפרקים בחיי העם, למוטיבים שהם חלק מהזהות שלנו. לאוצרת התערוכה יש כמה מלים שמאירות את הכול – ואלה דבריה של האוצרת.
אורה פיקל צברי: ''בתערוכה מוצגים כרטיסי ברכה שהודפסו בירושלים בשלהי המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. חלק מהכרטיסים נשלחו כבקשת תרומה מהנדבנים בתפוצות ושימשו לאחר מכן קישוט לסוכה. חלק מכרטיסי הברכה מעוטרים באיורי המקומות הקדושים (הר הבית, הכותל המערבי, הר ציון, מערת המכפלה, קבר רחל, ועוד). רוב החוקרים סבורים, שמטרת התמונות הייתה לעורר את רגשותיהם של הנדבנים בתפוצות לקשיי הקיום של היהודים המקיימים את מצוות ישוב ארץ ישראל''.
איגרות השנה טובה מזכירות לנו עולם שהיה, עולם של ערכים ותמימות, האם כל זה יחזור?
שנה טובה לחלומות
