|
|
|
הנילוס הוא נהר במצרים
ד''ר ישראל בר-ניר
לא, אין בכוונתי להעביר כאן שיעור בגיאוגרפיה. הכותרת שלמעלה היא הנוסח העברי של ביטוי אמריקאי, שבעיקבות התקיפה על מגדלי התאומים, הפך להיות מטבע לשון מרכזית באמצעי התיקשורת בארה''ב, בכל ההתייחסויות לסיכסוך במיזרח התיכון ולמילחמה נגד הטרור האיסלאמי בכלל.
הכוונה היא למושג הפסיכולוגי של התכחשות (Denial באנגלית), מושג הבא לתאר מנגנון הגנה תת הכרתי שאדם מפתח על מנת להימנע מקונפליקטים לא נעימים, הבא לידי ביטוי בהתעלמות מהמציאות ומעובדות שאינן עולות בקנה אחד עם אמונותיו ומחשבותיו.
הצורה שאמריקאים מבטאים את המילה Denial, נשמעת בדיוק כמו the Nile (נהר הנילוס). מאחר וקו ההסברה העיקרי של כלי התיקשורת הערביים ושל תומכיהם בקרב השמאל הליברלי לגבי מה שקרה בספטמבר הוא היתכחשות, ובייחוד לאור העובדה שכל מבצעי הפעולה היו סעודים ומצרים, אתה ניתקל בביטוי ''Denial is
a river in Egypt'', כמעט בכל מאמר העוסק בנושא, למעט עיתונים ליברליים כמו הניו יורק טיימס, וכמובן שלא בחוגי האקדמיה.
ההתכחשות מכסה קשת רחבה של נושאים החל מהעמדת עצם הארוע בסימן שאלה (ספר הטוען שלא היו דברים מעולם, ואף ''מוכיח'' את טענותיו, נכתב ע''י אינטלקטואל צרפתי והפך להיות רב מכר בעולם הערבי. מחברו מוזמן להרצות בכל מיני כינוסים שם); הכחשת הזהות הלאומית של מבצעי הפשע; הכחשת הסיוע הפסיבי והאקטיבי שניתן למבצעי הפשע ולאירגוני טרור אחרים ע''י מדינות ערב ואירגונים פרו איסלאמים למיניהם; הכחשת גילויי השמחה וההתלהבות של הרחוב בעולם הערבי (ובמיוחד בקרב הפלשתינאים) ביום שזה קרה; המצאת סיבות ל''הבנת'' המניעים של מבצעי הפשע ועוד כיוצא באלה.
התופעה איננה מוגבלת רק לאמצעי התיקשורת בעולם הערבי או לכאלה שמופיעים בשפה הערבית בלבד. היא מופיעה בפרסומים (כולל בטאונים רשמיים) בשפה האנגלית, אתה ניתקל בה בקרב אישים וגופים ממשלתיים בארצות ערב (וכאן הבולטות הן דווקא ה''מתונות'' וידידותיה כביכול של ארה''ב - סעודיה ומצרים), זה חוזר מפיהם של אינטלקטואלים ערביים החיים בארה''ב ובאירופה הן במאמרים בכתב והן בהופעותיהם ברדיו ובטלוויזיה.
מה שמדהים במיוחד היא כמובן העובדה שאתה שומע את זה גם מחוגים שאי אפשר לייחס להם דמיון מזרחי. אקדמאים מכובדים ואינטלקטואלים בארה''ב ובאירופה אינם טומנים את ידם בצלחת, ביחוד כאשר זה נותן להם פיתחון פה לגולל את כל האשם על ישראל ועל ההתנחלויות.
אצלנו בבית זה לא שונה. כל ההתייחסות של השמאל הנאור לטרור הערבי החל מהפיגוע הראשון בקיץ 1994 ולאורך כל דרך החתחתים של אוסלו היתה התכחשות. זה לא השתנה גם היום - אחרי שנתיים בהן אוסלו הפך מ''תהליך'' למלחמה גלויה. ההתכחשות מאפשרת לאנשים כמו ספירו ואורי אבנרי להצדיק כל מעשה זוועה שנעשה ע''י הערבים, ולהכפיש כל פעולת היתגוננות של ישראל. אפילו לסיוע בפועל לאוייב בעת מלחמה, אם באמצעות סרוב לשרת בצה''ל ואם באמצעות הפגנות תמיכה באוייב, מוצאים הצדקה ע''י המצאת סיבות מההפטרה לפיהן ישראל אשמה בכל.
ההתכחשות היא בעצם תופעה די טבעית אצל אנשים שבונים את כל הקריירה שלהם על הנצחת תיאוריית השקר הגדול. כפי שכבר ציינתי במאמר קודם בו עסקתי בנושא תיאוריית השקר הגדול, מינון יתר (Over Dose) מביא לכך שמפיצי השקרים מתחילים להאמין לעצמם, ואז זה מביא להשתעבדות בדיוק כמו בשימוש בסמים.
בעברית זה לא מצלצל כל כך יפה כמו באנגלית, אבל יש להזכיר לשמאלנים שלנו השכם והערב ש''הנילוס הוא נהר במצרים''.
|
|
|