|
|
|
ללכת כדי לגלות את סוד החייםהרצל חקק
לחץ לרכישת הספרעיון בספר שירים חדש: ''ללכת'', אביחי קמחי, שירים, הוצאת צור אות, 2012. אביחי קמחי עשה את טבילת האש הספרותית בקובץ של פרוזה תיעודית, יומן ספרותי של מאבק במחלת הסרטן. תיעוד חזק, כובש, ועם זאת מאופק ושובר לב. שיריו של אביחי הם ניצחון החיים, הניצחון של הכוחות היצירתיים, הכוחות שאינם מרפים מן הנשמה התוססת: הרצון להמשיך קדימה, לא לוותר. אביחי קמחי מעמיד את ההליכה במרכז ספרו, הליכה כנגד הזמן. הליכה כמנוף להשתנות, כדרך לומר, איני מוותר, אני עדיין הולך, אני כאן. מי שקורא בעיון את ספר שיריו חש,שזה ספר של מאבק להבנת החיים,להבנת מושג הזמן. משהו בזמן נראה חמקמק, בלתי ניתן להבנה – ושירתו של אביחי מנסה לצאת לדרך וללכת, ללכת בשבילים שלו כדי להבין את משמעות החיים, את רזי העוצמה שיש ברוח וביקום. בשירו 'בראשית שלי' ( עמוד 24) - הוא כותב: | במסע החזרה לחיים פקדתי את עיר האהבה |
מסעו של אדם שחזר לחיים, שנאבק במחלה, הוא מסע להכרת החיים בזמן אמת, בגרעינם הטהור ביותר- הליכה כשליחות לתקן עולם, לבנות עולם טוב יותר. מוטיב ההליכה כמסמל רצון חיים אנו מוצאים גם בשירה האיברו אמריקאית, כך למשל בשירו של ניקולאס גיליאן, המשורר מקולומביה, שירו ''בהליכה''. השיר פותח במלים: הַיָּד אוֹחֶזֶת וְלֹא מַרְפָּה,
בַּהֲלִיכָה!
|
למען ההליכה הוא יעשה הכול, מי שאינו משקיע חייו בהליכה לא יוכל להגיע אליו, תמיד יוותר רחוק:
רָחוֹק הוּא מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ אַחֲרַי
בַּהֲלִיכָה,
מִי שֶׁמְּצַפֶּה לִי, מְאֹד רָחוֹק הוּא,
בַּהֲלִיכָה;
וּכְבָר מִשְׁכַּנְתִּי אֶת כִּנּוֹרִי,
בַּהֲלִיכָה!
|
גם כשהכינור ממושכן, המשורר עדיין הולך, וההליכה היא הכוח המניע את חייו, את שירתו. השיר מופיע בתרגומו של אריה קומיי. המוטיב הזה של הליכה שמנצחת, שמבטאת את התסיסה, את הרצון לגבור על הכול, אותו מוטיב מאפיין גם את שירתו של אביחי קמחי.
המשורר מקולומביה גילה את הדרך לפצח את סוד החיים, מעבר לאופל ולסיוטים, יש תקווה מעבר לחושך. אצל אביחי ההליכה שוברת גדרות ומחיצות: המסע השירי של אביחי קמחי מקיף עולם, חובק יקום. זהו רצון להכיר את עצמו, את החיים ומכאן יוצא אביחי במסע להכרת הבריאה כולה. השיר בנוי במתכונת פרק הבריאה בספר בראשית, והסיומות 'ויהיה ערב ויהי בוקר' אומרות הכול.
זמן בראשית הוא זמן טהור והיולי, זה הרגע שממנו רוצה אביחי קמחי ליצור לעצמו חיים חדשים, זמן חדש. שירו אכן לש את הימים בדרך אחרת, וכאשר האל מתקרב לאדם – מסיים קמחי את השיר במלים:
ובהמשך:
ויברך אותו ואת האדמה וירא אלוהים
את כל אשר עשה והנה טוב מאד.
|
מימין לשמאל: הרצל חקק, יעקב ברזילי, אביחי קמחי ובלפור חקק
צילמה תפארת חקק
עצם הסליחה ועצם ההתקרבות של האל לאדם, הם אשר הופכים את היוצרות, וזה מה שמוסיף נופך של סליחה, מעצים את דרגת החסד לעולם. זו בריאה חדש ונאצלת, והפואטיקה של קמחי מעלה את הקוסמוס בדרגה – הנה עלינו מעלה מדרגה שמתבטאת במלים 'והנה טוב' – ועתה היא נוסקת לדרגה של 'והנה טוב מאד'.
הדרך לריפוי העולם היא מאותה בראשית לפני ההשחתה שלה, והשירה של קמחי מתחילה מאותה אבן שתייה. מאותה בראשית, כאשר הכול היה טוב ויפה ושלם יותר. באותו מעגל חיים, הזמן היה ערכי יותר, האנושות הייתה שלמה יותר, ומכאן באה השירה ומנסה לינוק משהו מאותה תשתית. שירתו פונה לחסד האלוהי לא לתת לרוע ולכיעור להרוס את הבריאה. יותר חסד, יותר התקרבות לאדם – ואפשר באמת ללכת בעולם טוב יותר. כמשורר הוא חש, שיש לו שליחות לסייע לאל בהצלת הבריאה, בהאצלת הטוב והפיוטי לעולם הזה.
בשירו 'באין משוררים' (עמוד 41) יוצר קמחי מיתוס בריאה חדש, שבו המשוררים מסייעים לאל בהשבחת הבריאה:
קודם לבריאת ה עולם
היו המשוררים מלאכים
ואיתם בראש אלוהים
את העולם בשיר של יום
וירא אלוהים כי ערֵבָה הבריאה
ואחר אמר:
לא טוב היות האנשים לבדם
אתן להם עזר כנגדם
וישלח לארץ את המשוררים
בגלימת נביאים.
|
ושירתו אכן מנסה לחפש את הניצוצות בבריאה, לגלות את הרוחני יותר, את הנשגב, ובאחד משיריו הוא כותב, בשיר 'מוזר' (עמוד 35):
מוזר אף יותר
שחיים שלמים
אינם מאפשרים לאדם
להבין במה בורַך
והיכן נגעה בו אצבע אלוהים.
|
המשורר הנביא מחפש את היופי שנשאר, שיישאר, והתפיסה בעיקרה חותרת אל התיקון, להוסיף משמעות רוחנית לחיים. ספר ביכורים שכולו חיים, כולו חיוניות, כולו הבטחה והפגנת עוצמה פואטית.
|
|
|
ללכת כדי לגלות את סוד החיים
ללכת שבי אחריך
