פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(סוכות ע''ג) מה זה גוג ומגוג?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 05/10/2012 שעה 8:00)


(סוכות ע''ג) מה זה גוג ומגוג?

נסים ישעיהו



המלחמה הזאת פורצת על רקע רפיון שהשתלט אצלנו בכל מה שנוגע לקדושה. לא רק שלא כל כך חותרים להתקדש, אפילו נלחמים נגד הקדושה ר''ל. זהו שאומר הנביא: יד וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם
כידוע, בבית המקדש הקריבו קרבנות ציבור בכל יום, זו היתה עבודת הכהנים, אבל בשבתות ומועדים הקריבו קרבנות נוספים, כל מועד לפי עניינו; בפרשת פנחס (במדבר כח/כט) מפורטים קרבנות הציבור של כל ימות השנה ובכל מועד קוראים, בספר תורה שני, את פירוט הקרבנות שהקריבו באותו מועד, מאותה פרשה. כמו למשל בפסח: יז וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג; שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת יֵאָכֵל: יט וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַה', פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד; וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם: כב וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: שני פרים, שבעה כבשים, איל אחד, כולם קרבן עולה; ובנוסף גם שעיר אחד לקרבן חטאת. האם זה הכל? לא, יש גם את הקרבנות הקבועים לכל יום, את כל הנ''ל מקריבים בנוסף, כג מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:

אלה הקרבנות ביום הראשון של חג המצות. ומה מקריבים בימי החג הבאים – כד כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ: כלומר, בכל יום מימי חג המצות הקריבו בדיוק את אותם קרבנות ציבור. גם חג הסוכות נמשך שבעה ימים וגם בו מקריבים קרבנות בנוסף על אלה של כל יום, אלא שמספר הבהמות שמקריבים משתנה מיום ליום. ליתר דיוק, מתמעט מיום ליום: יב וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ; וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים: יג וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה', פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלשָׁה עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ: טז וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד; חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד, מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ: זה מה שמקריבים ביום הראשון של חג הסוכות, שלושה עשר פרים וארבעה עשר כבשים לעולה, שעיר עזים אחד חטאת ועולת התמיד שזה כבש בבוקר וכבש אחר הצהרים.

אבל כאמור, מספר הבהמות פוחת והולך: יז וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר, אֵילִם שְׁנָיִם; כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר, תְּמִימִם: וכך זה הולך ונמשך עד היום האחרון של חג הסוכות: לב וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרִים שִׁבְעָה אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם: מספר הכבשים והאלים לא השתנה במהלך ימי החג, רק מספר הפרים. כמה פרים הקריבו בסך הכל? (ילקוט שמעוני): אמר ר' פנחס בר חמא, שבעים פרים היו שהיו ישראל מקריבים בחג כנגד שבעים אומות (כדי) שישבו בשלוה. וכן היה ר' ברכיה מחשבן, ביום הראשון שלש עשרה ובשביעי שבעה הרי עשרים, ביום השני שנים עשר ובששי שמונה הרי עשרים, ביום השלישי אחד עשר ובחמישי תשעה הרי עשרים, וביום הרביעי עשרה הרי שבעים. נו, זה די מזכיר את מה שאמרנו לפני כשלושה שבועות ברשימה לפרשת נצבים בקשר לראש השנה, שאנחנו אמורים לתפקד כראש ביחס לגוף.

אנחנו אמנם מחויבים לדאוג לאומות העולם שישבו בשלוה, אבל להן לא ממש אכפת שאנחנו נחיה בשלווה. וזה בלשון המעטה, כמו שמביא רבנו בחיי מהמדרש: אתה מוצא בחג (הסוכות ש)ישראל מקריבין שבעים פרים על שבעים אומות העולם; לפיכך היו צריכין שיהיו אוהבים אותנו, ולא די שאין אוהבים אותנו אלא ששונאין אותנו, שנאמר (תהלים כ''ט): ד תַּחַת-אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי, וַאֲנִי תְפִלָּה: מכיוון שכך, אומר רבנו בחיי, פרי החג מתמעטים והולכים, והיה זה סימן כליה לשבעים אומות עובדי אלילים שיהיו כּוּלן כָּלין מן העולם. ולכאורה יש כאן סתירה; מצד אחד מקריבים פרים לכפר עליהם כדי שישבו בשלוה, ומצד שני הכוונה היא שיהיו כּוּלן כָּלין מן העולם? בחסידות מוסבר כי מדובר בתהליך בירור של אומות העולם; כי אמנם מקריבים שבעים פרים, אבל לא ביום אחד אלא בתהליך שנמשך שבעה ימים.

גם לא מחלקים את שבעים הפרים בשווה, עשרה פרים ליום, אלא, מסיבה מסוימת, מתחילים בשלושה עשר, יורדים לשנים עשר, לאחד עשר, ועד שמסיימים בשבעה. שבעה הם עשרה אחוז משבעים וזה גם מספר המידות בנפש האדם, בפנימיות. תהליך הבירור משול לקילוף פירות; מרחיקים את הקליפה העליונה ומוצאים קליפה נוספת, מרחיקים גם אותה ומגיעים לעוד קליפה; הקליפות אינן ראויות לאכילה, וגם לא לשימוש מועיל אחר לאחר שסיימו את תפקידן המקורי, שהוא שמירה והגנה על הפרי עד שיבשיל. לכן משליכים אותן זו אחר זו עד שביום השביעי מגיעים לאותו חלק שאפשר, ועל כן צריכים, להכשיר לאכילה. שבעת הפרים שמקריבים ביום השביעי מייצגים את אותו חלק מאומות העולם שישמח להצטרף אלינו לסוכת השלום, בניגוד לאחרים שממשיכים לשנוא.

מלחמה על הקדושה


מסתבר שמאז ומעולם היחסים בין ישראל לאומות העולם מורכבים מֵהֲפָכִים; מצד עצמנו, עלינו למלא את תפקידנו שהוא להוביל את העולם כולו אל העתיד המיוחל בגאולה האמיתית והשלמה ומצד אומות העולם שוב ושוב מתעוררת שנאה שגוררת התנגדות עזה כלפינו. מכאן שהמורכבות ביחסים שבין ישראל לאומות העולם – לא רק שאינה מיוסדת על אינטרסים כאלה ואחרים, ועל כן לא ניתן לטפל בה בדרכים דיפלומטיות – מסתבר שהיא לגמרי מובנית באופי של אומות העולם. במלים אחרות, אין שום מחווה שאנחנו יכולים לעשות כלפיהם כדי להתגבר על שנאתם כלפינו, לבטל אותה; לא נצליח לשכנע אותם שיאהבו או לפחות שיפסיקו לשנוא אותנו; מי ששונא אותנו – שונא, ומי שאינו שונא אותנו הוא היוצא מן הכלל שמבליט את הכלל.

ומסקנה זו מבוטאת היטב בנבואת זכריה (פרק י''ד) שקראנו כהפטרה ביום הראשון של חג הסוכות ובנבואת יחזקאל (ל''ח-יח, ל''ט-טז) שנקרא בשבת הקרובה, חול המועד סוכות. בשתיהן מדובר על המלחמה האחרונה שתתחולל באחרית הימים סביב ירושלים ובשתיהן מדובר על גוים רבים שמנסים להשתלט על העיר הקדושה. אבל מה שבאמת מעניין, זה ששני הנביאים לא מזכירים בכלל את ישראל כצד לוחם; שניהם מדברים על המלחמה שינהל הקב''ה נגד אותם גוים. המלחמה הזאת ידועה אצלנו כמלחמת גוג ומגוג כי הנביא יחזקאל מזכיר את השמות האלה: ב בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו: ''גוג ומגוג'' = שבעים, האם זה רומז לשבעים אומות? שכן לא לגמרי ברור מיהו גוג ומהו מגוג, מה שכן ברור זה ששני הנביאים מדברים על עמים רבים, כָּל הַגּוֹיִם בלשונו של זכריה, שישתפו פעולה בניסיון להשתלט על ירושלים.

כבר כתבנו בעבר על כך שמלחמת גוג ומגוג היא המלחמה שאנחנו אמורים לנהל על זהותנו היהודית. ואכן כשמתבוננים בדברי הנביאים בהפטרות שבחרו לנו חז''ל לסוכות, די בקלות אפשר לראות שאכן מדובר במלחמה רוחנית. נתחיל במה שכבר הזכרנו, שאת המלחמה מנהל הקב''ה (זכריה י''ד): ב וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה (...). ג וְיָצָא ה', וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם; כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב. המלחמה היא על ירושלים שכידוע, היא מוקד הקדושה בארץ ישראל ובעולם כולו וזהו סוד כוח המשיכה שלה. המלחמה הזאת פורצת על רקע רפיון שהשתלט אצלנו בכל מה שנוגע לקדושה. לא רק שלא כל כך חותרים להתקדש, אפילו נלחמים נגד הקדושה ר''ל. זהו שאומר הנביא: יד וְגַם יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם; וְאֻסַּף חֵיל כָּל הַגּוֹיִם סָבִיב, זָהָב וָכֶסֶף, וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד: שיש יהודים החותרים לבטל את השליטה שלנו בירושלים ר''ל, נלחמים נגד אחיזתנו בה.

הנביא אומר כי המניעים של אותם יהודים הנלחמים בירושלים הם כלכליים, זָהָב וָכֶסֶף, וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד. אבל ברור לגמרי שלהעדפת הסיכוי הכלכלי על פני השליטה בירושלים, קדם ויתור על הקדושה. והנביא מתאר במדויק את המצב הרוחני שישרור אצלנו באותה תקופה, כלומר הוא מתאר את מצבנו הרוחני היום: ו וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת, וְקִפָּאוֹן: כלומר, לא יהיה אור מלא שפירושו דבקות ובטחון מוחלטים בה' יתברך וגם לא חושך מוחלט של ניתוק מלא מהקב''ה ח''ו. מה שכן יהיה, זה תערובת כזאת של אור וחושך; כמו שממשיך: ז וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר: וזו ההבטחה הגדולה, שכאשר יהיה נראה כי החושך משתלט, דוקא אז יפציע האור.

את הנביא יחזקאל יותר מסובך להבין, הוא מתאר מלחמה מאד מיוחדת. ההפטרה מתחילה בתגובת ה' לרעיון שגוים ישובו לשלוט בירושלים: יח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲ-דֹנָי יֱדֹוִד תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי: את שם הוי-ה כאן קוראים לפי הניקוד, אלקים, וכמו שהסברנו פעם, זהו שם הגבורה בלבוש של רחמים; גבורה מול הגוים מתוך רחמים על ישראל. ובאמת, מהמשך דברי הנביא עולה כעס גדול של הקב''ה על גוג ומגוג והפתרון היצירתי שלו הוא לחולל אצלם מלחמות פנימיות: כא וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל הָרַי חֶרֶב נְאֻם אֲ-דֹנָי יֱדֹוִד חֶרֶב אִישׁ בְּאָחִיו תִּהְיֶה: ואנחנו לא אמורים להתערב בכלל, רק להגביר את דבקותנו בו יתברך, בטיפוח אהבת ישראל ואחדות ישראל, ואז נשאר לנו רק לצפות במה שקורה מסביב ולהודות לקב''ה על הרחמים שהוא מגלה כלפינו.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי