בימים אלה דווח בארה''ב על מחקר יוצא דופן אשר הוזמן ע''י 16 הגופים המרכיבים את קהילת המודיעין האמריקאית, ואשר כותרתו: ''היערכות לקראת המזרח-התיכון שלאחר שתעלם מדינת ישראל''(
US Preparing for a Post-Israel Middle East?). עורכי המחקר קובעים כי ישראל היום נמצאת במצב דומה לזה של דרום אפריקה שלפני חצי יובל שנים – ישיבה בלתי חוקית של 700 אלף מתנחלים ישראלים [אני מניח כי במספר זה כללו גם את מזרח ירושלים, ש.ג.] על אדמה שהעולם כולו מסכים שהיא שייכת לפלסטין.
הדיווח האמריקאי פותח בקביעה מפיו של הד''ר
הנרי קיסינג'ר לפיה 'תוך עשר שנים, עד שנת 2022, תחדל ישראל מלהתקיים'. ומה שלא פחות מדאיג – לא הנרי קיסינג'ר ולא מחברי הדו''ח, אינם מתאבלים על כך שישראל תיעלם מן המפה. להפך – לדעתם – התמיכה האמריקאית בישראל מנוגדת לאינטרסים הלאומיים והאסטרטגיים של ארה''ב. אופייה של ישראל וצעדיה מונעים מארה''ב לפתח מערכת יחסים נורמאלית עם העולם הערבי-מוסלמי. הדו''ח מציב שמונה נימוקים עיקריים:
- המנהיגות בישראל, מעמיקה תמיכתה ב-700 אלף המתיישבים בהתנחלויות הבלתי חוקיות שבגדה-המערבית הכבושה [מספר זה כולל, ככל הנראה, גם את מזרח ירושלים, ש.ג] תוך התעלמות מן המציאות המדינית, הצבאית והכלכלית במזרח התיכון;
- ''האביב הערבי'' שיכנע 1.2 ביליון ערבים ומוסלמים להאמין כי כיבוש העם והאדמות של פלסטין הם מהלך אירופאי לא חוקי, לא אנושי ובלתי נסבל של קולוניאליזם;
- המחויבות האמריקאית לעמוד לצידה של ישראל המדכאת והתוקפנית הופכת קשה יותר ויותר להגנה, והיא עומדת בסתירה לאינטרס האמריקאי לקיים יחסים נורמאליים עם 57 מדינות מוסלמיות;
- אי אפשר להשלים עם מעורבות ישראלית גסה בענייני פנים של ארה''ב – ריגול ועסקות נשק מפוקפקות; שדולה פרו-ישראלית המפעילה עשרות ארגוני-חזית וכ-7,500 ממלאי תפקיד המשרתים את מדיניות השדולה.
- אין היום לארה''ב המשאבים הדרושים על מנת לממן ולתמוך בישראל, ואלו דעת הקהל האמריקאית אף זו איננה תומכת בכך;
- הממשלה בישראל משלימה עם צעדי הגזענות של המתנחלים בגדה המערבית והופכת בפועל לשותפה ולמגינה על צעדים אלה;
- גדל והולך הקרע גם בקרב הקהילה היהודית האמריקאית כאשר רבים יותר ויותר שואלים כלום אין ממשלת ארה''ב חייבת לעמוד לצידם ולהגן על אזרחים פלסטינים תמימים החיים כבר 45 שנים בתנאי כיבוש;
- ולבסוף, גוברת והולכת ההתנגדות הבינלאומית למשטר האפרטהייד שמקיימת ישראל בשטח הכבוש, מה שמפריע ליחסי ארה''ב עם 193 המדינות החברות באו''מ.
מה שתמוה ומטריד זה שפרסומו הפומבי של דו''ח זה עבר עד כה בישראל ללא הדים וללא תגובה. אנו בישראל עומדים להתייצב בקלפיות בעוד כשלושה חודשים, ואין מי שמעלה לדיון הציבורי את השאלה החשובה מכל – מעמדה של ישראל בארה''ב ועתיד יחסינו עם המעצמה-המשענת הגדולה, המדינית, הצבאית והכלכלית, הכמעט יחידה, שיש היום לישראל.
אפילו נתעלם מן התחזית הקודרת, אפילו מדובר רק בעוד עשרים שנה, איננו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך באותה דרך כאילו היא ישרה, סלולה ואין סופית. אנו מבקשים לדעת מה מציעות לנו הרשימות המתמודדות וכיצד הן מתכוונות להציל את יחסינו ממפולת בוושינגטון. ואם אין בפיהם בשורה – כיצד מתכוונים הם להבטיח את קיומנו המדיני אם וכאשר תיוותר מדינת ישראל ללא התמיכה והסיוע של ארה''ב.