לפני מספר ימים שמענו בחוג ידידים את סיפורו המרתק של נער יהודי שיצא ברגל מאתיופיה דרך סודאן והגיע לארץ ב-1985. חלקו השני של הסיפור עסק בחבלי ההתערות של הצעיר כאן אצלנו, בחברה הקולטת. הבחור השלים מאז את לימודי הבגרות, סיים תואר ראשון ושני בטכניון, ומשרת כקצין וכמהנדס בחיל האוויר.
ההישגים האישיים הפנומנאליים של הצעיר אינם בזכות החברה הקולטת שלנו אלא להפך, על אף כל הקשיים והמכשולים שנדרש לעבור כאן על מנת להתקדם.
ישראל תמיד טובה במבצעים. בימים אלה, באזכרות הרבות לרב-אלוף
אמנון ליפקין שחק, הזכירו בין היתר את מבצע שלמה, עליו פיקד שחק, סגן-הרמטכל, ב-1991 בנמל התעופה של אדיס אבבה. במהלך מבצע זה הוטסו ארצה מעל ל-14 אלף עולי ביתא-ישראל. היו אלה מבצעים נקודתיים, אשר נמשכו שעות או ימים ספורים ובהם ריכזה המדינה את מיטב כוחותיה. לא כך תהליך הקליטה - זהו תהליך הנמשך שנים, ומעורבים בו כמעט כל מוסדות המדינה, ולא פחות חשוב – מעורבים בו באופן אישי כל אחד ואחת מאתנו.
המדיניות המוכתבת מלמעלה, כולה כוונות טובות. מושקעים בתהליך זה משאבים ומאמצים אדירים. ובס''ה – הישגינו בקליטת העלייה אין להם אח ורע בהיסטוריה העולמית. ואכן, הרוב המכריע של העולים התגברו על הקשיים, התערו ואנו מוצאים אותם היום בכל רובדי החברה הישראלית.
הקושי – מצוי ברמה האישית – כאשר החברה נדרשת לקלוט קבוצת עולים ש''איננה משלנו'' – מעדה אחרת, ממסורת ותרבות שונה, ובייחוד – כאשר צבע העור הוא שחור.
העם האמריקאי מתחיל רק עתה להתרגל ולראות אזרחים שחורי-עור פזורים בכל הרמות והתפקידים של החברה האמריקאית. היום יש כבר נשיא שחור וזו חדלה להיות תופעה יוצאת-דופן, היום, 150 שנים לאחר מלחמת האזרחים.
לנו אין זמן להמתין 150 שנה. אין די במדינות הממשלתית בעניין זה. שינוי התודעה חייב לבוא מלמטה. הצבע השחור אכן שונה, אולם הפוטנציאל של בעלי צבע זה זהה לחלוטין לזה של בעלי העור הלבן והשחום.
קל לי לומר זאת וקל לי לכתוב זאת, אך כך לא נשיג את שינוי התודעה בציבור.
הצעיר שסיפר את סיפורו – מוכשר ובעל אופי חזק – הצליח לא בזכות מנגנון הקליטה שלנו אלא על אף המכשולים הרבים שהמנגנון הציב.
דרושה יזמה מלמעלה של העדפה מתקנת. על המדינה לחפש, למיין ולאתר צעירים וצעירות העשויים להתבלט ולהצליח ובכל התחומים. עלינו להשקיע בהם על מנת שיצליחו, יבלטו ויהפכו לתופעה מקובלת.
צה''ל היום הוא התחום היחיד בו יש לצעיר וצעירה אתיופים סיכוי כמעט שווה להתקדם ולהצליח. אך גם צה''ל צריך ליזום, עליו לחפש, למיין ולאתר צעירים שנים לפני גיוסם, על מנת להשקיע בהם ולאפשר להם להיקלט ולהשתלב בעתודה האקדמית.
במקביל – צריכים מוסדות המדינה לאתר ספורטאים מצטיינים בפוטנציה, אומנים מצטיינים, זמרים, וכיו''ב.
שינוי התודעה הציבורית יושג כאשר יהיו לנו ח''כים ושרים שחורי עור, כאשר נראה שופט עליון אתיופי, כאשר ידובר ברבים בהישגים המדעיים של פרופסור, בשערים שמבקיע שחקן כדורגל, ובזמר האתיופי שנשלח לאירוויזיון.
יש לנו בעיה בשטח זה. היא אכן תיפתר עם הזמן, אפילו לא נעשה דבר. אלא שלא עומדים לרשותנו 150 שנה. צבע העור הוא אכן שונה, אך תכונותיו ויכולותיו של האדם, זהות לחלוטין. זו התודעה המעוותת עליה אנו חייבים להתגבר.
צבע העור – הוא רק צבע
השיוויון האנושי - משאלת לב , רעיון הומני ושקר עובדתי .
