מכתבים לשופטים ולבעלי שררה אחרים

גדעון ספירו

21 בנובמבר 2012

לכבוד
עמוס שפירא
נשיא אוניברסיטת חיפה

שלום רב,

כמי שלמד באוניברסיטת חיפה בשנות ה-‏70 של המאה ה-‏20, היה עורך עיתון הסטודנטים ולקח חלק פעיל בפעילות ציבורית ופוליטית בקמפוס, אני מבקש לצרף את קולי למחאה על החלטתך להשעות כל פעילות ציבורית בשבועיים הקרובים. החלטה זו שייכת למשפחת הגבלת חופש הביטוי, שמופעלת כדי להשתיק את המיעוט החולק על דעת הרוב. דווקא בימים אלו, בהם מפציצה ישראל את עזה, פוגעת בחפים מפשע, מחסלת משפחות שלמות על ילדיהן ונשיהן, ותושבי ישראל סובלים אף הם מירי תגובה של הארגונים הפלסטינים, זה הזמן לכבד את זכות הזעקה של מי שחולקים על מדיניות הממשלה.
אני פונה אליך בדרישה לבטל את ההשעיה ולאפשר לחפצים בכך את חופש הביטוי והאסיפה, ולא להיכנע לחוגי הימין המבקשים להשתיק את קולות מתנגדי המלחמה ושוחרי זכויות האדם,ערבים כיהודים.

   בברכה,

גדעון ספירו

25 בנובמבר 2012

לכבוד
משה דרורי
שופט בית המשפט המחוזי
רחוב צלח א-דין 40
ירושלים 95908

קראתי את עיקרי פסק דינך הארוך מיום 15 באוקטובר 2012, ארוך מדי לטעמי, ניתן היה לקצרו בחצי לפחות, אבל כפי שנכתב עליך בויקיפדיה, אתה ידוע כמי שאוהב להאריך בטקסטים של פסקי דין. קראתי בהתפעלות מהולה בתמיהה. בהתפעלות, משום שפסק הדין הוא שיר הלל לזכויות אדם, נגד חטיפות, נגד כליאת שווא, נגד עינויים. בתמיהה, משום ששאלתי את עצמי, מה קרה לדרורי, שח''כ שלמה מולה מסיעת קדימה כינה אותו ''גזען ורשע'', האם שינה מאורחותיו? האם חזר בתשובה ממחוזות הקנאות הדתית והלאומנית והפך לאביר זכויות אדם? את התשובה מצאתי בפתיח לפסק הדיו: ''פלוני נגד הרשות הפלסטינית וג'יבריל רג'וב'' כשאת הפלוני מייצג לא אחר מאשר המתנחל עו''ד נדב העצני. שניכם לא מוכרים כלוחמי זכויות אדם במשמעותן האוניברסאלית. לפי פסק הדין מדובר באזרח ישראלי, כנראה פלסטיני מירושלים המזרחית, שטוען כי נחטף על ידי אנשיו של ג'יבריל רג'וב, נכלא ועונה. הוא הגיש תביעת פיצויים נגד הרשות הפלסטינית על כליאת שווא ועינויים. אינני נכנס כרגע לסוגיה אם יש לבית משפט ישראלי סמכות לדון על פעולות ישות מדינית אחרת, אם לאו. אתה קבעת שיש, נחכה להכרעת בית המשפט העליון בערעור שבוודאי יוגש.

עו''ד העצני, אויב מושבע של הרשות הפלסטינית, לא יחמיץ הזדמנות פז שנקרתה להציג את הרשות במערומיה כישות אכזרית שמתנכלת לאנשים חפים מפשע, ואם אפשר גם לעשות מזה קופה, הרי זה משובח. ייאמר מיד, שכליאות שווא ועינויים הם פסולים מכל וכל. כחבר אממנסטי אינטרנשיונל, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח, האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל ונמנה עם שוחרי הוועד הישראלי נגד עינויים, אני שותף למאבק עולמי חוצה גבולות נגד עינויים, לעקירתם והעמדה לדין של המענים. הגם שאני חולק מכל וכל על השקפת עולמו ודעותיו של העצני, הרי אם הלקוח שלו נכלא לשווא ועונה, אזי, כמאמר מטאפורה עממית, ''יש לכסח למענים את הצורה''. בפסק דינך קבעת שגרסת התובע נמצאה אמינה וכי אכן נחטף, נכלא כליאת שווא ועונה. עתה אנו מצפים לחלקו השני של פסק הדין, באשר לגובה הפיצויים, בינתיים פסקת לזכותו של עו''ד העצני 50 אלף ש''ח, ועיני לא צרה כי הוא בוודאי עבד קשה על התיק שתחילתו ב- 2002.

יש לך הזדמנות להפוך את פסק הדין לאבן דרך אם תקפיד על יישום אוניברסאלי של עקרונותיו. ב-‏45 שנוות הכיבוש חטאו שלטונות הכיבוש הישראלים בחטיפות ובכליאות שווא של עשרות אלפי, אולי אף מאות אלפי פלסטינים, בהם, ילדים נשים וקשישים, וחלקם הלא קטן עברו עינויי תופת במרתפי השב''כ. קרא את הד''וחות השנתיים של הוועד הישראלי נגד עינויים ושל רופאים לזכויות אדם, ותקבל תמונה מבישה ופושעת של אכזריות. זו חוכמה קטנה לפסוק כישראלי נגד הרשות הפלסטינית, מה עוד ויש מחלוקת על הסמכות. אולם אין ספק שבאשר לישראל יש לך סמכות, ואני קורא לך ליישם את עקרונות פסק דין נשוא מכתב זה כלפי החוטפים, כולאי השווא והמענים הישראלים ופטרוניהם. צריך קצת אומץ לב והיצמדות לעקרונות ההצהרה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם, שישראל חתומה עליה אבל מפירה אותה מדי יום. אם לא תנהג כך, תיראה כגיבור קטן על הפלסטינים וכשפן גדול כשמדובר בישראל. בידך לתקן את תווית הרשע והגזען שדבקה בך בעקבות פסק הדין בו לא הרשעת אברך ישיבה שדרס בכוונה תחילה צעירה מיוצאי אתיופיה, שאם לא תעשה כן תיזכר לדיראון עולם כעוד שופט שהתקרנף לתוך נורמות הכיבוש והדיכוי, וכל הפאתוס של פסק דין ''פלוני נגד הרשות הפלסטינית'' יישמע חלול ומזויף.

גדעון ספירו

13 בדצמבר 2012

לכבוד
המתנחל נעם סולברג
שופט בית המשפט העליון (לבושתנו)
רחוב שערי משפט
ירושלים

הובא לידיעתי כי אתה נמנה עם הרכב השופטים שידון בעתירה של תנועת ''יש גבול'' המבקשת מבג''ץ לאסור על הצבא להשתמש בזרחן לבן באזורים שם מתגוררת אוכלוסיה אזרחית. העתירה באה לעולם כתגובה על השימוש שהצבא עשה בזרחן לבן במבצע עופרת יצוקה באזורים בהם מתגוררת אוכלוסיה אזרחית. הזרחן יוצר גושי אש אדירים ופגיעתו קשה מנשוא. הנפגעים סובלים מכוויות נוראיות, ילדים שנפגעו מזרחן גופם נשרף והתעוות. התמונות של ילדי עזה ואזרחיה שנפגעו מהזרחן, מעוררות חלחלה וזעם, מזכירות את התמונות שראיתי בעת ביקורי באתר הזיכרון לנפגעי פצצת האטום בהירושימה. מי שנחשף אליהן לא ישכח את מראות הזוועה.

אתה לא שופט אובייקטיבי, גם לא מצופה שתהיה. בהיותך מתנחל שמתגורר מחוץ לישראל בשטחים הכבושים, אתה שותף לפשעי ועוולות הכיבוש. אתה עבריין על פי החוק הבינלאומי, ואתה שותף להפרת אמנות בינלאומיות עליהן חתומה ישראל, כמו האמנה נגד גזענות. אתה מפר אמנה זו מדי יום בנסיעותיך בכבישי האפרטהייד ובנכונותך לחיות באזור בו שורר משטר אפרטהייד, במסגרתו אתה נהנה מזכויות היתר של עם האדונים ומשתף פעולה עם מערך הדיכוי והפרת זכויות אדם. באחת, אתה שופט קלגס.

אתה הוכחת את מחויבותך לגזענות ולערכי הכיבוש, כאשר זיכית שוטר שרצח ערבי, זיכית את הפשיסט בן גביר מפגיעה בח''כ ד''ר אחמד טיבי וגיבית קצין של צבא הכיבוש שהיה מעורב בוידוא הריגה של ילדה פלסטינית בדרכה לבית הספר. לדידי אתה גם עבריין לפי היהדות, והכיפה שעל ראשך לא תציל אותך מזעם האלוהים, אם אכן הוא משקיף עלינו מלמעלה. אתה לקחת מהדת היהודית את כל הזבל הגזעני, בניגוד לעמותת רבנים לזכויות אדם, שאימצה את החלקים הנאורים שבספר ספרים.

''יש גבול'' ניצבת בקוטב הנגדי לזה שלך. זו תנועה שמתנגדת לכיבוש, להתנחלויות, למלחמה, חבריה מסרבים לשרת בשטחים הכבושים. ישיבתך על כס השיפוט מול עתירת ''יש גבול'' משולה לשופט נאצי הדן בעתירה של יהודי ישר דרך. אם נותרו בך שיירים של הגינות, עליך לפסול את עצמך מלדון בעתירה. אם הגינות זו שפה זרה עבורך, אזי גם לפי הקודים של עולם הפשע, (עליהם אני קורא מעת לעת בעיתונות), שאתה נמנה עם חבריו, אתה חייב לפסול את עצמך כל אימת שארגוני שלום וזכויות אדם באים לפתחו של בית המשפט העליון לבקש צדק.

עליך וכמותך נאמר עד מתי רשעים יעלוזו? (תהילים צד ג). זה מוכרח להגיע לקיצו וגם אם יתמהמה, בו יבוא. העם יתנער, יוקיע ויקיא אותך לעמוד הקלון. אלא אם יתרחש נס חנוכה ותחזור בתשובה.

גדעון ספירו

31 בדצמבר 2012

לכבוד
חנה מרים לומפ
שופטת בית משפט שלום
רחוב חשין 6
ירושלים 91156

בעיתון ''הארץ'' (21.12.2012) פורסמה ידיעה לפיה פעיל זכויות האדם עזרא נאווי, המקדיש זמן ומשאבים נגד התנכלות צבא הכיבוש והמתנחלים לבדואים בדרום הר חברון, הורשע על ידך ב''העלבת עובד ציבור'' על שכינה את רס''ן עידן מורג ''פושע מלחמה''. על כך את ראויה למספר נזיפות.

הסכמתך להשתמש בסעיף זה מראה על ליקוי בהבנת זכות יסוד בסוגיית חופש הביטוי. זהו סעיף סל לסתימת פיות. האם את מכירה עובד ציבור שלא נעלב מביקורת חריפה? מדובר בירושה מהשלטון הקולוניאלי הבריטי, שרצה בדרך זו להגן על הפקידות ונושאי המשרות של האימפריה.

את ראויה לנזיפה לגופה של הסוגיה. נאווי אמר את האמת. רס''ן מורג יכול להעמיד פני נעלב מכאן ועד להודעה חדשה, אבל שום דבר לא ישנה את העובדה שהתנכלות לבדואים בדרום הר חברון וסתימת בורות המים שלהם, הינם פשעי מלחמה, כפי שגם ההגנה על המתנחלים הפורעים היא פשע מלחמה. לדידי אין מתנחל שאינו פורע חוק בהסתמך על אמנות בינלאומיות שגם ישראל חתומה עליהן אבל מפירה אותן מדי יום מזה 45 שנות כיבוש.

בידיעה נאמר כי רס''ן מורג קיבל את עיטור המופת במלחמת לבנון השנייה, עוד אבסורד ישראלי. נראה שאין לו בעיה לשרת את מכונת המלחמה הישראלית, שהרי גם במלחמת לבנון השנייה בוצעו פשעי מלחמה לרוב, כמו ירי פראי של פצצות מצרר על אוכלוסיה אזרחית. עד היום נהרגים ונפצעים ילדים לבנוניים מפצצות מצרר שנותרו בשטח.

מורג מסתובב עם עיטור מופת וילדים בלבנון מסתובבים ללא גפיים. אילו היית חמושה בעקרונות זכויות האדם כפי שבאים לידי ביטוי בהצהרה העולמית בדבר זכויות אדם ואמנת זכויות האדם של האיחוד האירופי, היית אומרת למורג: ''אין לך מה לחפש לא בלבנון ולא בשטחי פלסטין הכבושה. אם אינך רוצה לשאת את הכתם של פושע מלחמה, יש לכך פתרון מאד פשוט, התנתק מהכיבוש ופשעיו''. את כמובן לא תעשי כמוצע כאן על ידי כי גם את משרתת את הכיבוש ופשעי המלחמה, כשכפ''ץ משפטי.

מורג אמר בבית המשפט כי הוא רואה בתפקידו ''שליחות'' והכינוי ''פושע מלחמה'' הוא ''פוגע ומשפיל''. אלו דמעות תנין. קלגס כיבוש שרואה בשליטה על עם אחר והתעללות בזכויות האדם שלו שליחות, על יתפלא אם יטיחו כלפיו שהוא פועל כפושע מלחמה בשירות פשעי מלחמה. חשוב להדגיש כי בהתבסס על אמנות ז'נווה ורומא, הסמג''ד רב סרן מורג הוא פושע מלחמה קטן, הפושעים הגדולים יושבים במשרדים המרווחים במטכ''ל ובחדרי הישיבות של שרי ממשלות ישראל השולחים את מורג וחייליו לבצע את העבודה המלוכלכת בשטח.

מה שבאמת פוגע ומשפיל זה הכיבוש ואותו יש לעקור. הכיבוש שיבש לחלוטין את עולם המושגים של חברה דמוקרטית, נאורה ותרבותית. במסגרת שיבוש זה כינית את מורג ''איש חוק''. ולא היא. הוא איש של הפרת חוק, חוקי כבוד האדם וחירותו. הוא שליחם של ברוני מלחמה שהצליחו לבלבל את עולם המושגים שלו. אילו נהגת לפי ערכים של חברה דמוקרטית היית מזכה את נאווי ואומרת לו ''לך בכוחך זה והצל את ישראל'', אלא שגם את חלק מהשיבוש לפיו העריצות והגזענות והשפלת האדם גברו על ערכי זכויות האדם.

הסופר הגרמני האנטי נאצי אריך קסטנר לועג בספרו ''ראוי לציון, 1945'' (הוצאת ירון גולן 1999, תרגום מגרמנית דב קווסטלר) לאופי הגרמני הכנוע והצייתני שהוליך לקטסטרופה (מאמרו של אבנר שפירא מוסף ''הארץ ספרים'' 26 בדצמבר 2012). אני חושש שישראל נמצאת במסלול דומה של כניעה וצייתנות שתוביל לקטסטרופה. נראה, שאת ורס''ן מורג נגועים בסינדרום המסוכן הזה ואם לא תתעוררו, מרה תהיה אחריתנו.

גדעון ספירו

25 בדצמבר 2012
חג המולד

לכבוד
ח''כ אלי ישי
סגן ראש הממשלה ושר הפנים
רחוב קפלן 2
קרית בן גוריון, ירושלים 91950

קראתי את מכתבך מה-‏10 בדצמבר 2012 למרדכי ואנונו בו דחית את בקשתו לביטול אזרחותו הישראלית. לטעמי זה יותר מסמלי שמכתבך הממשיך את מסלול הפרת זכויות האדם של מרדכי ואנונו נכתב ביום זכויות האדם הבינלאומי. אני מניח שהדבר כלל לא עלה על דעתך שהרי אתה וזכויות אדם הם שני קווים מקבילים שאינם נפגשים. אתה מעמיד פנים שפנייתו לא ברורה לך, שעה שהוא נקט על פי עצת שופטי בג''ץ ובהתאם לחוק ביטול האזרחות. מכתבו של ואנונו אליך היה ברור, כתוב בעברית בסיסית כדי שגם מי שמתקשה בהבנת השפה יוכל להבינו. מכל מקום, המעט שהיית יכול לעשות, הוא, להביא לידיעתו מהי לשיטתך הדרך הנכונה לביטול האזרחות. בשביל זה, בין השאר, עומדת לשירותך אוגדת עובדים ויועצים, גם מתחום המשפט , בהם אתה יכול להיוועץ.

האמת היא, שעילת סירובך להיענות לבקשתו של ואנונו נעוצה בכפיפותך המעשית לשב''כ תוך ויתור על כל שיקול דעת עצמאי. אתה מסתמך על עמדת מערכת הביטחון המתנגדת לביטול האזרחות משום שהדבר יחיש את עזיבתו את ישראל. מערכת הביטחון רוצה להמשיך ולשלוט על חייו של ואנונו. לא די לה ב- 18 שנותיו בכלא סגור, מהן 11 וחצי שנים בבידוד, ועוד שמונה שנים בכלא פתוח יותר, שהרי שהייתו הכפויה בישראל הופכת את המדינה בתחומי הקו הירוק לזרוע משלימה של כלא אשקלון. הטיעון כי עזיבתו את ישראל תגרום לנזק ביטחוני, הוא הבל מוחלט. כל מה שידע מסר ב-‏1986 לעיתון האנגלי סנדיי טיימס. 24 שנים הוא מנותק מהכור בדימונה ואין לו מושג ירוק מה נעשה שם. אין מנוס מהמסקנה, שהמגבלות המוטלות עליו הם תוצאה של נקמנות מערכת הביטחון שלא יכולה לעכל את העובדה שואנונו לא הביע חרטה על מעשיו ועל אף תנאי מאסרו הקשים וההתעללות המתמשכת נגדו, הוא עומד כסלע איתן מאחורי מעשיו.

במכתבך אתה מאשים את ואנונו בהכפשת ישראל. בכך אתה מגלה שילוב של חוצפה ובורות. מה שמכפיש את שמה של ישראל הוא ההתעמרות במרדכי ואנונו. במספר ניכר של מדינות משני עברי כדור הארץ קמו ועדים למען מרדכי ואנונו, הרואים בו איש מופת שתרם תרומה חשובה למאבק העולמי נגד נשק השמדה המונית, ודורשים מממשלת ישראל לאפשר לו לחיות מחוץ לישראל כפי שהוא מבקש. בין התומכים בואנונו חברי פרלמנטים, שרים, סופרים, מחזאים, אנשי מדע, חתני פרס נובל. לא במקרה האיש קיבל פרסי שלום ואותות הוקרה בינלאומיים ומדי שנה הוא נמנה עם מועמדי פרס נובל לשלום. אי היענות לבקשתם, היא שמכפישה את ישראל.

כאשר מדובר בהכפשת ישראל קשה להתחרות איתך. העובדה שבממשלת ישראל מכהן שר פנים וסגן ראש ממשלה שהוא קסנופוב והומופוב המייצג יהדות אפלה, חשוכה, וגזענית היא שמוציאה שם רע לישראל. העובדה שאדם במעמדך מציע למחוק ישובים פלסטינים מהמפה, מציע לחיל האוויר להחזיר את עזה לימי הביניים, מתגאה בהקמת מכלאות לפליטים מבקשי מקלט, פועל לגירוש ילדים אפריקאיים שנולדו בישראל, נכנס לחדרי המיטות של אזרחים ישראלים שנישאו ללא יהודים כדי להוכיח את אי כשרות הקשר הזוגי, היא הכפשת ישראל שהופכת אותך לעוכר ישראל.

אתה מצטט פסוק מספר משלי שנועד לבזות את ואנונו. ''מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס'' (משלי י''ג, ב). באת לבזות ונמצאת מבוזה. מי שעושה שימוש בתנ''ך, צריך לדעת למצוא את הפסוק הנכון, גם בספר משלי. בעוד מספר שורות תבין (אולי) מדוע. ואנונו אינו בוגד, וקביעת בית המשפט בשעתו אינה מקובלת על שוחרי זכויות אדם. ואנונו מימש את העיקרון הדמוקרטי של זכות הציבור לדעת כאשר מסר לעיתונות הדמוקרטית מידע חשוב הנוגע לחיי כל אחד באזורנו שעה שממשלת ישראל מסתירה מאיתנו ומשקרת לנו.

הפסוק הנכון והמייצג נכונה את מעשהו של ואנונו הוא ''הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ'' (ויקרא י''ט, טז).

על האדם לאהוב את התוכחות. במסכת תמיד (כח, א) מובא: ''תניא, רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם - יאהב את התוכחות. שכל זמן שתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, טובה וברכה באין לעולם ורעה מסתלקת מן העולם, שנאמר: וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם; וַעֲלֵיהֶם, תָּבוֹא בִרְכַּת-טוֹב'' (משלי כד, כ''ה).

ואילו הרמב''ם אומר ב''הלכות דעות'' ה''ז: ''הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך''.

ממשלות ישראל חטאו חטא גדול בהפיכת ישראל לפח אשפה של נשק השמדה המונית, אטומי, ביולוגי וכימי, מבלי לקיים אי פעם דיון ציבורי על ההשלכות המסוכנות של מדיניות זו, בהסתירן את המידע החשוב הזה מהציבור. ממשלות ישראל חטאו ופשעו כלפיו בחטיפתו מחו''ל בשיטות של ארגון טרור.

באחת, אדוני השר הלא מכובד, בעומדך מול מרדכי ואנונו, של נעליך מעל רגליך, כי האיש צדיק ושוחר טוב.

עמדותיך כפי שפורטו במכתב זה תואמות את עקרונות האידיאולוגיה הנאצית בשנות ה-‏30 של המאה ה-‏20 ואילו חיית אז בגרמניה היית יכול להסתופף במעגל התומכים של ההנהגה הנאצית. גם שיטות הענישה שאתה מציע תואמות במידה רבה את אלו של צבא הכיבוש הגרמני, ענישה קולקטיבית של חפים מפשע, מחיקת ישובים מעל פני האדמה ו/או החזרתם לימי הביניים. (עיין בשני המקרים הידועים של פשעי הצבא הנאצי במלחמת העולם השנייה של מחיקת ישובים ורצח תושביהם, הכפרים אוראדור בצרפת ולידיצ'ה בצ'כוסלובקיה והיו עוד).

משפחתי, ואני בתוכה, לקחה את מקל הנדודים ויצאה מגרמניה שתי דקות לפני תחילת מלחמת העולם, לאחר שחווינו את פרעות ליל הבדולח (נובמבר 1938). צחוק הגורל הוא שהמקום שאמור היה להיות מקלט עבורי מפגיש אותי עם טיפוסים כמוך מהם ברחתי מגרמניה, ששוב מאיימים עלי בעריצות גזענית, ושוב אני נאלץ להכין את מקל הנדודים למצוא מקלט ממך ומהדומים לך בערכים ובאורח החשיבה בממשל, בצבא, בפקידות ובמשפט. זוהי עת הקרנפים. אתה מתגאה ב''הישג'' לפיו כלואים בעת כתיבת שורות אלו קרוב ל- 3,000 מבקשי מקלט במחנות ריכוז ומעצר בנגב למשך שלוש שנים וללא משפט.

מה שמתחיל עם ערבים, ממשיך אם אפריקאים, עובר לאנשי שמאל, משם לליברלים, לאחר מכן הרפורמים ואחרונים בתור יהיו החילונים הליברלים שכופרים בקיום האל ושליחיו הרב עובדיה והרבי מלובביץ - או אז לא יוותרו מי שיימחו כאמרתו המפורסמת של הכומר הגרמני האנטי נאצי מרטין נימלר. התרמיל מוכן לגלות,לפליטות ולבקשת מקלט.

אתה כבר הבטחת את מקומך בלוח הבושה של העם היהודי, ולצערי אתה לא לבד שם. איתך ניצבים חברי כנסת, רבנים, אנשי צבא, מרצים באקדמיה, ראשי ערים, נשים וגברים, שופטים ופרקליטים והמוני עמך שהמצע קצר מלמנותם. אציין רק ארבעה שאתה צועד במסלולם: המתנחל אליקים העצני שבמאי 1984 פרסם מאמר נאצי בעיתון חדשות בו השווה את הערבים לעכברים ועכברושים שפלשו לארץ, וכדי להינצל מהם יש לפזר רעל עכברים; ח''כ לשעבר הרב מאיר כהנא נהג להשוות את הערבים לכלבים; חברת כנסת מהליכוד מירי רגב הכריזה אני פשיסטית גאה והמתנחל משה פייגלין, מקום מובטח לכנסת הקרובה, דיבר בשבחו של היטלר בראיון לעיתון הארץ.

אני מקווה ששוחרי זכויות האדם ידאגו למסמר אותך וחבריך לדעה לדיראון עולם.

אסיים בנימה אופטימית. אני מוצא נחמה ברבנים לזכויות אדם שמציגים אלטרנטיבה יהודית דתית הומנית, שוחרת שלום ושוויון המפרשת את הכלל ''חביב אדם שנברא בצלם'' לכל בני האדם ולא ליהודים בלבד.

גדעון ספירו

1 בינואר 2013

לכבוד
אילתה זיסקינד
שופטת בית משפט שלום
רחוב חשין 6
<>ירושלים 91156

בעיתון ''הארץ'' (26.12.2012) הופיעה ידיעה מאת העיתונאי חיים לוינסון תחת הכותרת ''הרשעה חריגה בגין מאמר מעלה דיון על חופש הביטוי''. בגוף הידיעה נכתב כי הרשעת את המתנחל הרב אליצור סגל ב''העלבת עובד ציבור'' בגין מאמר שפירסם ב-‏2004 באתר ''מנהיגות יהודית'' של הארכי פשיסט, המתנחל משה פייגלין. הרשעתו של סגל באה לעולם על סף סיומה של 2012 בגין ביקורת נוקבת שהטיח סגל במי שכיהן בשעתו כרב הראשי של צבא הכיבוש הישראלי, תא''ל ישראל וייס. אתמול הוספת חטא על פשע כאשר גזרת עליו עונש של חצי שנת מאסר על תנאי, פיצוי בסך 4000 ש''ח וקנס בסך 3000 ש''ח. כל העסק הזה מעלה צחנה של שופטת שאיבדה את שיקול הדעת הדמוקרטי ואת עצמאותה והפכה למשרתת כנועה של ממסד צבאי.

הסעיף בחוק הפלילי הקרוי ''העלבת עובד ציבור'' הוא ירושה מהכובש הבריטי שביקש באמצעותו להגן על פקידי האימפריה ועושי דברה. דומני שבאנגליה היום אין סעיף כזה. (ואם יש הוא מיותר גם שם). את מכירה עובד ציבור שלא נעלב מביקורת בכלל ונוקבת בפרט? ברור על פניו שזהו סעיף סל שנועד לסתום פיות ולאפשר לשליטים ופקידיהם להתעמר באזרח, לרדות בו ויחד עם זאת ליהנות מחסינות. הסכמתך לעשות שימוש בסעיף זה כדי לדכא את חופש הביטוי, מעלה סימני שאלה על מחויבותך לדמוקרטיה וזכויות אדם.

גם לגופו של נושא לא הייתה הצדקה לכל המשפט. מה לבית משפט חילוני ולמחלוקת פנים הלכתית? סגל סבור שמנקודת מבט הלכתית הרבצ''ר וייס הוא עבריין באותו מובן שהוא לא ממלא את תפקידו הרבני על פי המתחייב מההלכה היהודית.
זו כמובן זכותו המלאה. המסורת היהודית מלאה במחלוקות בין חכמי הלכה, זה אומר כך וזה אומר בדיוק את היפוכו, ולא פעם בלשון בוטה. נטייתך להגן על בעלי שררה, מרוקנת את משרת השופט/ת מערכים דמוקרטיים והופכת אותו/ה לעושה דברה של הממסד השלטוני והצבאי.

קראתי את המאמר ולהבנתי לא הייתה עילה לאישום. אני חושש שהפרקליטות, מרוב להיטות לא הבחינה במה המדובר ואת הלכת שבי אחריה כ''עיזה עיוורת'' (ביטוי ציורי של הרב עובדיה יוסף). הרב אליצור לא איים על הרב הצבאי ברצח או משהו דומה לזה חס ושלום, שאז לא מדובר ב''העלבה''. הוא בסך הכל קבע, כי אילו חי וייס לפני כך וכך אלפי שנים היה בית דין העוסק בדיני נפשות ומורכב מ-‏23 דיינים, פוסק על סקילה. אם תרצי, אליצור עושה שירות מצוין, כנראה מבלי שהתכוון לכך, למתנגדי
מדינת הלכה שלא היו רוצים לראות במאה ה-‏21 הוצאות להורג בסקילה.

סגל ואנוכי חלוקים בכל נושא מהותי לכל אורך ורוחב המפה הפוליטית. הוא רוצה מדינת הלכה, אני מדינה חילונית דמוקרטית; הוא רוצה מדינה יהודית ללא גויים בכלל וערבים בפרט, ואם אין מנוס מנוכחותם, אזי במעמד וזכויות נחותים ; אני נאבק למען מדינת כל אזרחיה הנוהגת שוויון בכל השוכנים בה; הוא איש ארץ ישראל השלמה שאינו מכיר בזכויות הערבים על הארץ, הם לכל היותר אורחים לשעה; אני תומך בזכויות הפלסטינים על הארץ כעם הילידי לפחות כמו ליהודים המהגרים אליה; הוא חי בשלום עם משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים; אני רואה בו זוועה מוסרית ואסון פוליטי. והרשימה ארוכה.

על אף המחלוקות, ומבלי להיכנס לסוגיה האם יש סעיפים לפיהם ניתן להעמיד את סגל לדין, דבר אחד נעלה מכל ספק, מעולם לא היה עולה בדעתי להעמידו לדין על פי סעיף העלבת עובד ציבור. להיפך, אני מפציר בו לא לפחד כלל, לייסר ולצלוף ללא רחם בכל עובד ציבור שלדעתו סרח, בין מוסרית, פוליטית או אידיאולוגית, כנאמר בספר ויקרא: הוכח תוכיח את עמיתך. כזאת יש לעשות גם עם שופטים, כפי שקרה איתך במקרה זה.

גדעון ספירו

13 בינואר 2013

לכבוד
חנה מרים לומפ
שופטת בית משפט שלום
רחוב חשין 6
ירושלים 91156

בסיפוק רב קראתי בעיתון הארץ (9.1.2013) את החלטתך לזכות את שני פעילי השלום מיכאל סולסברי ויותם וולף מהסעיף הדיקטטורי של העלבת עובד ציבור, לאחר שמצאת כי קצין מג''ב מסר עדות לא מהימנה כדי להגן על שוטר ממשטרת הכיבוש (''מחוז יהודה ושומרון'' בעברית מכובסת) נגדו הוגשה תלונה.
השניים, שכתב האישום ייחס להם קריאות ''נאצים'' לעבר השוטרים, נמנו עם קבוצת פעילי שלום שמחו על הריסת בית פלסטיני ליד בית ג'אלה. הפעם נחשפה עלילת הזדון שהשוטרים בישלו, לכך תרמה פרקליטת השניים עו''ד גבי לסקי, והמזימה סוכלה. אני מקווה שמכתב הנזיפה שלי אליך מ-‏31 בדצמבר 2012 לאחר שהרשעת את פעיל השלום עזרא נאווי באותו סעיף מרושע, תרם אף הוא לתפנית במשפטם של וולף וסולסברי. אני מקווה שפסק דין זה הוא תחילתו של תהליך חזרה בתשובה דמוקרטית.

פעילי שלום העומדים בידיים חשופות מול כוחות הכיבוש החמושים, צבא, משטרה, שב''כ ומתנחלים, נופלים קורבן לא רק לאלימותם אלא גם לשקריהם. תרבות השקר היא חלק אינטגרלי מתרבות הכיבוש. כל המנגנון הענק שנבנה ב-‏45 שנות כיבוש בנוי על מרמה, כזב, שקר, בדיה וכחש, והדבר בא לידי ביטוי גם בכתבי אישום גדושי בדותות ושקרים, כמו במקרה הנוכחי. אני מכיר זאת גם מניסיון אישי של השתתפות בעשרות, אולי מאות, הפגנות משני עברי הקו הירוק, נגד הכיבוש, מלחמות לבנון, גירוש פליטים ומאות פצצות האטום שבידי ישראל. חשוב להדגיש שהפלסטינים הם הקורבנות העיקריים של תרבות השקר. בתי המשפט הצבאיים הם בית חרושת ענק להלבנת שקרים ולכיבוס השפה. זה גם לא יכול להיות אחרת כאשר הפגנות נגד עוולות ופשעי הכיבוש מכונות ''הפרות סדר'' וירי של חיילי הכיבוש על ילדים פלסטינים מקבל הצדקה בנימוק של ''הגנה עצמית'', שוד קרקעות של פלסטינים נעשה בחסות סיסמת הקק''ל ''גאולת קרקע'', מתנחלים הנוסעים בכבישי אפרטהייד מכונים ''אזרחים שומרי חוק'', שורפי מסגדים מקרב המתנחלים הם ''מיטב הנוער'', רבני ההתנחלויות מכנים את רוצח ההמונים גולדשטיין ''קדוש'', ארגון של פושעי משפט המתקרא ''הפורום המשפטי למען ארץ ישראל'' מתנכל לחופש הביטוי של שוחרי זכויות אדם ומגיש תלונות ליועץ המשפטי נגד עיתונאים ודורש להעמידם לדין, מסית ומדיח נגד אנשי שמאל כפי שמצופה מתומכי אפרטהייד, מדובר בשחיתות מוסרית ופוליטית, אולם אותו פורום משפטי מעלה אותה על נס ''בשם הדמוקרטיה'' - אלו רק דוגמאות ספורות מתרבות השקר שעומדת ביסוד הכיבוש שחדרה גם לתחומי הקו הירוק. כתב האישום שהוגש נגד שני פעילי השלום משתלב היטב בתרבות השקר ועלילות הכזב.

ככלל יש להדגיש, מפגיני שמאל לא נוהגים להטיח בפני אנשי משטרה או צבא את הקריאה נאצים, שהרי מדובר באנשים משכילים שלמדו פרק או שניים בהיסטוריה, והם יודעים היטב היכן קיימים קווי השקה בין המתרחש בישראל בשנים האחרונות לבין דמדומי רפובליקת ויימאר והמעבר הדמוקרטי לכאורה למשטר הנאצי, והיכן מצויים ההבדלים. מי שמרבה להשתמש בקריאות נאצים כלפי לובשי מדים, הם בדרך כלל מתנחלים (לעתים גם חרדים) שכה פונקו על יד צבא הכיבוש וממשלתו, עד שכל סטייה, ולו זעירה וזמנית מהמתווה שלהם, מתסכל אותם, וכמו כל ילד מפונק, פורצים בצווחות ובצרחות אימה ''נאצים'' ''קאפו'' כחלק מלקסיקון שגור. אני מצרף כדוגמה צילום מידיעה בעיתון ידיעות אחרונות תחת הכותרת ''מתנחלים הטיחו בכוחות צה''ל ביטוים חסרי תקדים: בוגד, רוצח קראו לאלוף הפיקוד; נאצים, קאפו צעקו לחיילים'' (10 ביולי 1994). הם יכולים להרשות לעצמם כי הם בסופו של דבר יקירי השלטון.

עצתי, עשי לך מנהג: כל אימת שהמשטרה או הפרקליטות מגישים כתבי אישום נגד מתנגדי הכיבוש, פלסטינים כישראלים, בחסות סעיפי סל כמו ''העלבת עובד ציבור'' או ''הפרעה לשוטר במילוי תפקידו'', סעיפים הפוגעים בחופש הביטוי, אחד מעמודי התווך של משטר דמוקרטי, תתייחסי אליהם כחלק מתרבות השקר שהכיבוש השליט על חיינו, השוחקת את מעט הדמוקרטיה שעוד נותרה לנו, תזכי את הנאשמים וכך גם תעשי צדק וגם תחסכי זמן שיפוטי יקר. ועוד בונוס: שמך יצא למרחוק כמי שלא בגדה בתפקידה כשופטת.

גדעון ספירו

14 בינואר 2014

לכבוד
אמיר אבו ריא
מחסום משמר הגבול
מערת המכפלה
חברון

שלום רב,

המוסף היומי של ידיעות אחרונות ''24 שעות'' (10 בינואר 2013) הקדיש לך שלושה עמודים לרגל הקרנת בכורה של סרט שמוקדש לתופעה הנדירה של ערבי מוסלמי, אזרח ישראלי, תושב סכנין שהתנדב להתגייס לצבא ומשרת היום כחייל משמר הגבול בכניסה למערת המכפלה. אתה מככב בעמוד השער של המוסף עם תמונה על כל העמוד, לבוש מדים, חובש כומתה וחמוש בנשק ושאר כלי משחית כנדרש מאיש צבא הכיבוש. הכתבה האוהדת מציינת את המחיר הקשה שאתה משלם, בידוד חברתי בסכנין ופרידה מחברה. גם בטירונות לא רווית נחת כאשר עמיתיך היהודים לטירונות סנטו בך כיצד ''ינקו את ישראל מערבים''.

אתה מצוטט בכתבה ''אני רוצה לבנות גשר, שנתקרב יותר, נחיה בישראל כידידים''. זו בהחלט מטרה ראויה, אבל היא לא עוברת דרך הנכונות להיות חלק מצבא ההורג בבני עמך על טפם, נשותיו וזקניו, שולל את זכויותיו, צבא המבצע פשעי מלחמה, צבא השומר על מתנחלים פשיסטים השודדים את אדמות עמך ומתכננים נכבה שנייה, צבא המקיים משטר אפרטהייד בשטחים הכבושים, צבא שמדינתו מפלה את אזרחיה הערבים בכל מישורי החיים. בנכונותך להתגייס לצבא זה במציאות זו הופכת אותך שותף לעוולות והורסת במו ידיך את הגשר שרצית לבנות. בהסכמתך לשרת בחברון אתה מגן על הקבוצה הקיצונית, הקנאית והגזענית ביותר של מתנחלים, מהיבטים לא מעטים גרסה יהודית של אל קאעידה, חבורה של פושעים שמרחו על דלתות של חנויות פלסטיניות שבעליהן גורשו סיסמאות נאציות כמו ''להשמיד את הערבים במשרפות''.
תאר לך מה הייתה התגובה של הציבור היהודי אילו אזרח יהודי היה מתגייס ליחידות הלוחמות של הג'יהאד האסלאמי.

הטראגי במצבך הא שהתנדבותך לשרת בצבא הכיבוש הישראלי, ומג''ב הוא חלק אינטגרלי מכוחות הכיבוש, לא תשנה באופן מהותי את מעמדך בישראל. אתה תושפל בנמלי התעופה של ישראל בבדיקות ביטחוניות המיועדות לכל מי שיש לו שם ערבי, וגם אם תנפנף עם תעודת חייל לא יעשו לך הנחות; לא תוכל להיות טייס בחיל האוויר; לא תוכל לעבוד במקומות בהם נדרש סיווג ביטחוני גבוה ביותר; לא תוכל להתגורר באחד המצפים בגליל או בהרחבות של הקיבוצים כי כל עוד המדינה מגדירה עצמה כ''יהודית ודמוקרטית'' האפליה נגד אזרחים ערבים מובנית לתוכה. משמעותה של ההגדרה היא, דמוקרטית ליהודים (לא לכולם, אנשי שמאל כבר חשים בהצרת צעדיהם) ויהודית לערבים.

עירך סכנין היא אחת מקורבנות האפליה. את הרזרבה הקרקעית הפקיעה המדינה לטובת ישובים יהודיים שאתה כאמור לא תוכל להתגורר בהם, לכן סכנין מתפוצצת מחמת הצפיפות בעוד שכניה היהודים נהנים מרזרבה קרקעית נדיבה. הפגנות תושבי סכנין נגד גזל קרקעותיהם בידי המדינה הסתיימו ב-‏30 במרץ 1976 בשלושה הרוגים ומאז מצוין מדי שנה יום האדמה. אליהם נוספו הרוגי סכנין בהפגנות אוקטובר 2000. כשמדובר בערבים, ידי המשטרה והצבא קלות על ההדק.

עצתי לך, החזר את הנשק לאפסנאות והסר את המדים. אם זה לא מאוחר, תמיר את הצבא בשירות אזרחי בקהילה שלך. בעניין זה אני חלוק על חלק מהמנהיגות הערבית בישראל, וסבור כי שירות אזרחי מוכר בקהילה ממנה אתה בא ראוי לתמיכה. כמובן אשמח אם תצטרף לאחד מארגוני זכויות האדם המתנגדים לכיבוש.

בתקווה לאוזן קשבת,

גדעון ספירו