פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
תחושת הדֵזַ'ה ווּ
עגל הזהב / דוד סיון (יום חמישי, 07/02/2013 שעה 19:00)


תחושת הדֵזַ'ה ווּ

חוסר אמינות במדיניות כלכלית

ד''ר דוד סיון



הנגיד פרופ' סטנלי פישר אמר לאחרונה ביחס לגירעון התקציבי שהגיע לשיעור של כ-‏4.2% מהתמ''ג (כ-‏39 מיליארד שקל מ-‏929.8 מיליארד):
זה גירעון גדול למשק שמצוי במצב של תעסוקה מלאה. ידוע הממשלה תצטרך לקצץ כ-‏15 מיליארד שקל מההוצאה המתוכננת, וייתכן שיצטרכו גם להעלות מיסים מעט יותר ממה שכבר העלו, למרות הצעדים המשמעותיים שכבר עשו בתחום זה.
...
הדאגה העיקרית היא מכך שלא יהיה קל לטפל בבעיה התקציבית – ראינו שהם לא הצליחו להעביר תקציב לפני כמה חודשים. האתגר הגדול הוא להצליח לעשות את מה שעשתה הממשלה ב-‏2003, כאשר הצליחה לשים את המשק על מסלול של צמיחה מהירה, לאחר שעשתה סדר בתקציב ונקטה ברפורמות של ליברליזציה במשק.
הנגיד בעצם חושב שמדיניות התקציב צריכה להיות כזאת שתחזיר את הגירעון (והתקציב) למסלול שנקבע על ידי תוכנית שהובילו והפעילו ראש הממשלה שרון ושר האוצר נתניהו (דברי נגיד...). המדיניות הזאת היתה אחראית לתהליך שבמהלך השנים מאז 2003, הוריד את שיעור החוב בציבורי לכדי 74% מהתמ''ג בסוף 2011; לשיקום אמינות מדיניות התקציב והיכולת של הממשלה ללוות.

עלינו לזכור כי אמינות ויציבות הם תנאים חשובים להצלחת מדיניות כלכלית. לעומת זה חוסר אמינות יוצר אי ודאיות ופוגע ביעילות הכלכלה. כל זה הזכיר לי את תיפקודו הלא אמין של סילבן שלום, שר האוצר, בממשלת שרון הראשונה. במהלך שנתו האחרונה בתפקיד שונה התקציב מספר פעמים תוך כדי שימוש בהנחות לא מציאותיות לגבי שיעורי הצמיחה הכלכלית כאשר המטרה היתה להציג הצעת קיצוצי תקציב קטנים יותר. למיטב זכרוני התכנית של שרון ונתניהו היתה נחוצה גם כתנאי לחידוש הערבויות של הממשל האמריקאי.

קישורים:

מדוע הזכרתי את תפקודו של סילבן שלום כשר אוצר?
בקדנציה הנוכחית עניין האמינות והיציבות של המדיניות הכלכלית שיחק תפקיד מרכזי. האמינות היתה סיבה מרכזית להחלטה על התקציב הדו-שנתי, החלטה ששר האוצר בצדק אוהב לציין לזכותו. ההנחה היתה שהמהלך זה יקל על קובעי המדיניות באוצר לשמור על מסגרת התקציב ועל היציבות. אבל עוד לפני שהסתיימה תקופת התקציב הדו-שנתי התקבלו בממשלה החלטות ששינו את המציאות.

העובדות שאני מכיר על התבטאויות ותהליכים באחריותו של שר האוצר הנוכחי, יובל שטייניץ, עוררו בי את תחושת הדֵזַ'ה ווּ. המשק כיום חזק יותר וגמיש יותר משהיה בתקופת ממשלת שרון (וסילבן שלום) הראשונה. אבל התנהלות האוצר והשר בראשו קיבלה כמה מאפיינים שהופיעו בתקופה הקודמת. מאפיינים שמשמעותם שהאמינות והיציבות אינן חשובות מספיק. לפי דברי הנגיד כבר בשנת 2010 היה ברור שללא תיקונים בתקציב נגיע לשנת 2013 עם שיעור גירעון מעל היעד שנקבע. על פי דבריו זה היה ברור גם למתכנני התקציב, באוצר, כבר במהלך 2011 (מוסף, בערוץ 1). למרות זאת, על פי הנגיד, נעשה שימוש באומדני חסר של היקף ההוצאות הנובעות מהסכמים והתחייבויות שהממשלה לקחה על עצמה בשנתיים האחרונות (נאום הנגיד בכנס קיסריה). כתוצאה התפתחו שיעורי גירעון גבוהים מיעדי המדיניות.

צריך להדגיש שאומדני חסר במצב שהנוגעים בדבר יודעים זאת אינם יכולים להיחשב כשלון או שגיאה. המשמעות היא שקובעי המדיניות הכלכלית בחרו שלא לתקן את התפתחות הגירעון בתקציב בעוד מועד. הם גם לא פרסמו בציבור בצורה מסודרת שיש פער משמעותי בין הגירעון בפועל והיעד. לכן יתכן וחלקים בציבור היו מופתעים כאשר בקיץ 2012 ''התעורר'' הצורך לקצץ בתקציב ו/או לשנות את יעד הגירעון כלפי מעלה. בנוסף, כאילו שהפגיעה באמינות לא הספיקה, הרי שלאחרונה שטייניץ חשף... כי במהלך הקדנציה הנוכחית הממשלה הכפילה את התקציבים ליהודה ושומרון ב''פרופיל נמוך''.

מסתבר שבימי ממשלת נתניהו השניה נפגעו הישגי שר האוצר בנימין נתניהו... בתיקון נזקי סילבן שלום.


על עמדת הנגיד

במהלך השנים האחרונות הנגיד מצא את עצמו מעברו השני של המתרס בעניין המדיניות ביחס לגירעון התקציבי. בשנה האחרונה הוא השמיע את עמדתו באופן ברור במספר הזדמנויות, שהאחרונה היתה בראיון בתוכנית מוסף בתאריך 30.1.2013. עמדתו היא שיש לחזור בהקדם לשיעור גירעון יורד עם יעדים דומים לאלה שנקבעו לפני השינוי בקייץ האחרון. חלק מהסיבות לעמדתו, בניסוח שלי, הן (''נאום הנגיד בכנס קיסריה'', ''דברי נגיד...''):
  1. המשק הישראלי הוא קטן ופתוח ולכן תלוי מאד בהתרחשויות במשק העולמי.
  2. אנחנו חשופים הרבה יותר ממדינות אחרות לסיכונים גיאופוליטיים ולכן אנחנו צריכים להיות הרבה יותר זהירים ממשקים אחרים.
  3. המצב הפיסקלי התדרדר בשנתיים האחרונות:
    • ירידה בהכנסות כתוצאה מירידה בצמיחה – ''טייס אוטומטי''.
    • אומדני חסר לגבי העלויות האמיתיות של התחייבויות הממשלה.
  4. כאשר מתחילים להעלות את יעד הגירעון קשה לשנות כיוון.
  5. המשק נמצא קרוב לתעסוקה מלאה ולכן מדובר בגירעון מבני ולא מחזורי.
  6. אם המשק יכנס למיתון במצב הזה הגירעון יגדל ויהיה קשה לטפל בו.
לפי מיטב הבנתי במציאות שלנו ישנם שני מרכיבים לגידול בגירעון. האחד מבני וקשור בהתחייבויות חדשות שהממשלה לקחה על עצמה מבלי ליצור גידול במקורותיה. החלק השני קשור ב''טייס האוטומטי'' והוא התוצאה של ההאטה בצמיחת הביקושים (במיוחד הצריכה הפרטית) שגרמה להאטה בצמיחת המשק שגורמת לירידה בגביה ולעליה בתשלומי העברה. מנתונים שהצגתי במאמר קודם אפשר להבין שהירידות האלה היו משמעותיות, במיוחד ההאטה במגזר העסקי. לכן לכאורה חלק מהגידול בגירעון מוטבע במערכת והוא זה שהממשלה צריכה להימנע מקיצוצו. לצערי אינני מכיר את פירוט הנתונים מספיק טוב כדי לקבוע משהו על גודלו.

משמעות ההאטה בביקושים היא שיש כושר יצור לא מנוצל – אמצעי יצור לא מנוצלים. במקרה כזה יתכן מאד שרצוי להגדיל את הצריכה הציבורית ואת הגירעון בהתאם ובאופן זמני, עד אשר הגידול בצריכה הפרטית ישוב לרמתו לפני ההאטה. לבסוף, עובדה ידועה היא ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה אצלנו נמוך מאד בהשוואה לארצות רבות אחרות. סיבה מרכזית לכך היא שיעור ההשתתפות הנמוך מאד בקרב הגברים החרדים ובקרב הנשים הערביות. לכן השקעה מתקציב המדינה לשיפור שיעור ההשתתפות בקבוצות אוכלוסיה אלה עשויה לתת תשואה מכובדת. אפשר שתתרום לצמיחה ברמת החיים הכללית אבל במיוחד לזו של אותן הקבוצות.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי