|
|
|
''בולשביזם'' ומוסכמות לשוניות/תרבותיות
מיכאל מ. שרון
עולה בדעתי כרגע, כי המושג המפלצתי ''בולשביזם'' - מפלצתי בקונוטציות המקובלות כיום, בפרט ביחוס להוויה מערכתית תרבותית בארצנו - אך רגע, אמשיך בכך בהמשך הדברים.
בשלב זה אענה ''על מה אני מדבר''.
איזכורים אחרונים מצד המרכז/השמאל.
יואל מרקוס - העיתונאי המעולה ביותר במקומותינו (מאז, בהווה ובעתיד - במאמר מבריק וגדול מדי פעם הוא גורם לך בכל זאת לאמר שמאמרים ''רוטיניים'' היו בכל זאת שלא בתקרת ביצועיו) יואל מרקוס במאמר אודות המועמד עמרם מצנע, לפני מספר ימים, נקט במושג זה בהקשר הבא:
''זכור שהמפלגה אמנם מרוסקת, אך *המנגנונים הבולשוויקיים קימים* ופואד יודע את מחילותיהם הניסתרות ביותר. ועד שתבין מה קורה, מי בעד מה, מה בעד מי (וריאציה חכמה/שנונה של שאלת המיפוי ''מי נגד מי'' הישראלית הוותיקה. מ.ש. כאן ההתיחסות ב''מה'' הינה לאג'נדות אידאיות של גורמים ואנשים שונים, ו''מה'' השני - מערכות או אירגונים או מועצות מקומיות וכד'), אתה עלול לא להיות ראש ממשלה וגם לא ראש עירייה. לכל היותר מנכ''ל אצל זאבי עם וילה בכפר שמריהו (10 עצות למתמודד, ''הארץ'' 23 אוגוסט 2002 ).
פריצת המושג בהקשרו המגנה להוויה הישראלית העממית:
מצד עו''ד יורם שפטל באחת המערכות המשפטיות המבריקות, גם מבחינת הדרמה המשפטית, בהגנה במשפט דמייניוק בסוף שנות ה- 80.
רבים מצד המכנים עצמם ''הרוב הדחוי'' הפכו את מר שפטל למעין דמות פולחן, איש המנתץ את מצגיהם הצדקתניים של גורמי בלימה וניחשול ודלגיטימציה לקבוצות רבות באוכלוסיה. תנועה זאת התרחשה בגלל החוויה המשחררת המתמידה של שחרור התודעה לרבים שללא כל קשר להישגיהם, ניטעו בהם כבלי אשם ודליגיטימציה עצמית מדבירה ומקפדת, מעין כפיפות קומה עקב זמינות התודעה למושגים רווחים עד אז.
מושג זה היה למעשה כלי להגנה עצמית ברמת שמירת טוהר ההוייה העצמית, שסופק, לא על ידי אינטלקטואל, אלא על ידי משפטן. בפועל, מושגי-נגד כאלה ואחרים, הפכו קבוצות רבות באוכלוסיה לבעלי מודעות פוליטית, כשמודעות פוליטית זו הינה בעלת צביון של ''פוליטיקה כמשחררת מכבלים ממשיים ותודעתיים''.
במאמר מוסגר אוסיף כי תפיסה זאת של הפוליטיקה כמשחררת, הוויתית ותודעתית, נוסחה אמנם לראשונה על ידי מרקס. אך היא היתה בעלת ממשות קיומית הן בתחושת השחרור התודעתי שהוצגה על ידי מנהיגי המהפכה הצרפתית (ונוסחה על ידי וולטיר, רוסו, מונטסקייה, והאנציקלופדיסטים) הן בתנועת ההמונים כנגד האריסטוקרטיה הבריטית שהונהגה על ידי הפרלמנטריזם של אוליבר קרומבל בבריטניה במאה ה- 17, והן בתנועת הפלבאים ברומא בימי הרפובליקה, ואולי גם במרד העבדים של ספרטקוס ובתנועות רבות אחרות.
הוגי דעות בריטים שמרנים, מצידם, היצביעו עוד בתחילת המאה ה- 19 על הפוטנציאל ההרסני של שחרור תודעתי כזה, העשוי להסתיים בגיליוטינות ועריצות.
בארצנו, גישה זאת צברה תאוצה תוך תנופת נגד מתעצמת, הנושאת כיום לעיתים צביון גורף של שלילת לגיטימציית מוסדות שמירת החוק במדינה וכד'.
אציין כי גם בראשית שנות ה- 70 היתה בארצנו תנועה של ה''פנתרים השחורים'' (סעדייה מרציאנו ואחרים) שזעקה את מצוקת ניחשול עדות המזרח (''גולדה, למדי אותנו אידיש''). בשיאה ב- 72 אף כבשה את בניין אולם הסנט באוניברסיטה העברית בירושלים (עבדכם הנאמן אכן היה מכובשי בניין הסנט).
היה זה מרד הסטודנטים היחיד שארע אי פעם בארץ. כל הלילה והיום שלמחרת הושמעו ברמקולים דברים מצד ה''מורדים'' לקהל בחוץ. שליחים מטעם הרקטור דרשו מאיתנו להתפזר, אמרו בתגובה לדרישותינו שהאוניברסיטה כמוסד אקדמי לא אמורה לנקוט עמדה ולגנות (כמובן שתשובתנו היתה שאי נקיטת עמדה היא נקיטת עמדה, אישור הדיכוי), וגם רשמו את שמותינו, תוך איום מרומז שהדבר יעלה לנו בעתיד ביוקר.
בימים שאחרי ניתקלתי בסמינריונים בתגובות לגלגניות (בנוסח ''אידיוט לא מעשי'') מצד פונקציונרים צעירים של מפלגת השלטון דאז כגון יחיאל לקט.
תנועה זאת לא צברה תהודה בקרב שכבות נירחבות, בגלל גישתה שהיתה ברוח השמאל החדש דאז.
אשר לתנועה התודעתית החדשה שהחלה בסוף שנות ה- 80,
השמאל מצידו נקט בשני מהלכים אידאיים/חברתיים של הגמשה לנסיבות אידאיות תרבותיות חדשות אלה (כחלק מתרבות פוליטית של קבוצות אוכלוסייה מסויימות) במטרה לנטרל את חבית אבק השריפה:
1) במסע הבחירות של ברק במאי 99 : ''קבלו את סליחתנו בשם מפלגת העבודה לדורותיה''.
2) בן אליעזר לפני מספר חודשים: ''הבולשביזם של שנות ה-50''.
מסר כללי: תודה שעידכנתם את תודעתנו. איננו דוחים ומתכחשים לנסיבות מסויימות שאכן ארעו ואנו מודים ברגע זה בכך שאכן ארעו . הכרה והודאה במה שניחשב עד כה ''כהאשמות ערטילאיות'' והענקת מעמד אונטולוגי (מבחינת קיום), לראשונה, של ''עובדות'' למסכת דברים חברתית/מערכתית-מוסדית וריבודית מסויימת (ריבוד חברתי - ההיררכיה הסוציו/אקונומית השוררת ברגע נתון, ובעיקר, גורמי התמדתה, גורמי חוסר ניידות ומוביליות מעמדית, וגורמי בלימה נוגדי הישג) ההכרה במציאות כזו כעובדות ממשיות (ולא כיצירים מושגיים גרידה), פועלת לשחרר את כולנו מעונשן של אלה. להכיר בדברים, משמע להשתחרר מהם. כיום, מציאויות אלה מוכרזות כאנכרוניסטיות, ולא יפעלו יותר את פעולתם ההרסנית.
אשר לעובדות בשטח, מה שמכונה ''בולשביזם'' אינו אלא צביון העריצות של המנהיג הגרוזיני יוסף דג'וגשוילי סטלין. בתקופת לנין לא היה כובד כזה של ממסד מדביר.
בוועידה ה- 20 של המפלגה הקומוניסטית בתקופת חרושצ'וב (1956) חשף חרושצ'וב לראשונה את פשעיו של סטלין. התגובה היתה תדהמה כללית באולם.
ציר אחד אזר לבסוף עוז, קם ושאל את החבר ניקיטה חרושצ'וב מדוע לא הגיב לכך אז, כשהיה בעל תפקיד בכיר באוקראינה. חרושצ'וב הרצין ושאל ''מה שמך, חבר''?
האיש התקפד, החוויר וגמגם משהו. חרושצ'וב חייך בחביבות נלבבת של איכר, ואמר, אם אתה מפחד ממני, תאר לעצמך כמה כולנו פחדנו בתקופת סטלין.
|
|
|
''בולשביזם'' ומוסכמות
