פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_7449

הרהורים על מלחמת יום הכיפורים
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (שבת, 14/09/2013 שעה 10:00)


הרהורים על מלחמת יום הכיפורים

ע. צופיה



כמדי שנה בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים עוסקת התקשורת ועימה חלק מהציבור בהעלאת זיכרונות מהמלחמה ההיא בשנת 1973. השנה מלאו לה ארבעים שנה, גנזך המדינה שיחרר הרבה ''חומרים'' מהתקופה ההיא והחגיגה התקשורתית, ובצדק, בעיצומה.

מלחמת יום הכיפורים הייתה המלחמה הראשונה והיחידה, בינתיים, שהערבים תכננו בצורה יסודית, מקצועית ובוצעה בהתאם.

לכן ההפתעה האמיתית שלנו הייתה עצם יכולתם של הערבים לתכנן ולהוציא לפועל מבצע כזה. הרי הקונצפציה שהייתה בבסיס התיאוריות של ראש אמ''ן דאז, זעירא, ושל פטרונו שר הביטחון דאז, משה דיין וכל הצמרת הביטחונית הניחה כי אין מה לפחד מהערבים וגם אם הם יעזו משהו הרי ''נשבור להם את העצמות''. על בסיס גישה זו הפכו כל האזהרות, ההתראות והסימנים המובהקים לבואם של המתקפות בסיני ובגולן כבלתי חשובים. לא נערכו הכנות בשטח, לא גויסו מילואים ולא נערכה התקפה מקדימה. לכן, על רקע גישה זו שאפשרה הפתעה מוחלטת למתקפת צבאות מצרים וסוריה, הרי התוצאות הצבאיות בסוף הלחימה מוכיחות כי הניצחון הצבאי הישראלי היה אדיר.

אחרים מסתכלים על תוצאות המלחמה מההיבט המדיני. הרי בסיום כל התהליך המדיני אנו נסוגונו, בסיני, בשלב הראשון למעבר המיתלה ובשלב השני עד הגבול הבינלאומי. ברמת הגולן נסוגונו חלקית . אני טוען שהתוצאות המדיניות מעידות עוד יותר את גודל הניצחון הצבאי.

מדינת ישראל טענה, כלפי מקטרגיה, ממלחמת שת הימים עד מלחמת יום הכיפורים, כי השטחים הכבושים (סיני ורמת הגולן) מהווים עבורנו סוג של התראה - אסטרטגיה הנותנת לנו זמן להתכונן למתקפת פתע של מצרים וסוריה. דבר שהוכח כנכון בחלקו. אך עם סיום מלחמת יום הכיפורים כוח ההרתעה שלנו היה כה חזק עד שלא נזקקנו לשטחים אלו. העובדות הן פשוטות: מאז מלחמת יום הכיפורים, במשך 40 שנה, לא היו אירועים צבאיים משמעותיים לאורך הגבול עם מצרים ולאורך הגבול עם סוריה ברמת הגולן. האם יש הוכחה טובה מזו ליכולת ההרתעה שהושגה במלחמת יום הכיפורים?
ההרתעה שהושגה מאז היא התוצאה המעידה על עוצמת הניצחון הצבאי.

לרגל ''שנת הארבעים'' למלחמה אנו מוצפים בפרסומי יומנים, עדויות אישיות ועדויות בפני ''ועדת אגרנט'' שחקרה את אירועי המלחמה ההיא. כאחד שחי את ימי המלחמה ואת ההתרחשויות בעקבותיה אין בהן שום חידוש, מלבד קטעי רכילות חדשים וממש לא מעניינים. זכו להבלטה האמירות של שר הביטחון דאז, משה דיין על ''חורבן הבית השלישי'' ו''שימוש באמצעים לא קונוונציונליים''. אני בהחלט מאמין כי הדברים נאמרו, אך איני מאמין שנאמרו ברצינות ולאחר מחשבה מעמיקה, לטעמי הם היו יותר בגדר קטעי משפטים שנגזרו מהקשרם. משה דיין היה אדריכל ''מבצע קדש'', גיבור מלחמת ששת הימים, סמל הכישלון במלחמת יום הכיפורים ושושבין ראשי בחוזה השלום עם מצרים. אמירות מהסוג שהוזכרו אינן תואמות את אישיותו.

התחלתי לקרוא את עדותה של ראשת הממשלה דאז, גולדה מאיר, בפני ''ועדת אגרנט'' והפסקתי. כאדם שחי את התקופה איני מאמין לאף מילה שלה שנאמרה בעדות. הכול שקר וכזב מתוך מטרה לחלץ את עצמה מ''הבור'' העמוק שאליו הוליכה את מדינת ישראל בשנות כהונתה.

ישנם סיפורים רבים על אופן עבודתה של ''ועדת אגרנט'', על ''החשבונות'' האישיים של חבריה עם העדים שהופיעו בפניהם. כולנו, בסופו של דבר, בשר ודם אך לטעמי בסיכומו של דבר עבודתה וסיכומיה היו לגופו של עניין והאחראים האמיתיים ''נתנו את הדין''.

תוצאות מלחמת יום הכיפורים עשו שינוי אסטרטגי אדיר במזרח התיכון כאשר ארה''ב של קיסינג'ר החליפה את ברית המועצות כמעצמה המובילה באזור עד ימינו אלו. לעומת זאת המלחמה ותוצאותיה הטילו עומס אדיר על כלכלת מדינת-ישראל שהלכה מדחי לדחי והגיעה לאינפלציה של 400%. רק מאמצם המשותף של ראש הממשלה פרס, שר האוצר מודעי ומזכיר ההסתדרות קיסר הביאה לשינוי הדרמטי בשנת 1987.

אין ספק שרובם של לקחי מלחמה זו נלמד ויושם בכל מערכות השלטון. ארבעים השנים שחלפו מאז המלחמה היו טובות יותר ובטוחות יותר מאשר 25 השנים שקדמו למלחמה.
אנו עומדים כיום בפני מבחן דומה למבחן שבו עמדנו ערב יום הכיפורים של שנת 1973. אז ראינו, אמנם ברגע האחרון, את האסון הקרב ובא אך בלחצה של בת-בריתנו, ארה''ב, לא הקדמנו לכך מכה. גם כיום אנו רואים את האסון הקורם עור וגידים באיראן וגם היום, בלחצה של בת-בריתנו, ארה''ב, אינו מקדימים מכה.
האומנם ההיסטוריה חוזרת?








מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.