פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_7449

הרהורים על מלחמת יום הכיפורים
הלבן שבעיניים / ע. צופיה (שבת, 14/09/2013 שעה 10:00)


הרהורים על מלחמת יום הכיפורים

ע. צופיה



כמדי שנה בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים עוסקת התקשורת ועימה חלק מהציבור בהעלאת זיכרונות מהמלחמה ההיא בשנת 1973. השנה מלאו לה ארבעים שנה, גנזך המדינה שיחרר הרבה ''חומרים'' מהתקופה ההיא והחגיגה התקשורתית, ובצדק, בעיצומה.

מלחמת יום הכיפורים הייתה המלחמה הראשונה והיחידה, בינתיים, שהערבים תכננו בצורה יסודית, מקצועית ובוצעה בהתאם.

לכן ההפתעה האמיתית שלנו הייתה עצם יכולתם של הערבים לתכנן ולהוציא לפועל מבצע כזה. הרי הקונצפציה שהייתה בבסיס התיאוריות של ראש אמ''ן דאז, זעירא, ושל פטרונו שר הביטחון דאז, משה דיין וכל הצמרת הביטחונית הניחה כי אין מה לפחד מהערבים וגם אם הם יעזו משהו הרי ''נשבור להם את העצמות''. על בסיס גישה זו הפכו כל האזהרות, ההתראות והסימנים המובהקים לבואם של המתקפות בסיני ובגולן כבלתי חשובים. לא נערכו הכנות בשטח, לא גויסו מילואים ולא נערכה התקפה מקדימה. לכן, על רקע גישה זו שאפשרה הפתעה מוחלטת למתקפת צבאות מצרים וסוריה, הרי התוצאות הצבאיות בסוף הלחימה מוכיחות כי הניצחון הצבאי הישראלי היה אדיר.

אחרים מסתכלים על תוצאות המלחמה מההיבט המדיני. הרי בסיום כל התהליך המדיני אנו נסוגונו, בסיני, בשלב הראשון למעבר המיתלה ובשלב השני עד הגבול הבינלאומי. ברמת הגולן נסוגונו חלקית . אני טוען שהתוצאות המדיניות מעידות עוד יותר את גודל הניצחון הצבאי.

מדינת ישראל טענה, כלפי מקטרגיה, ממלחמת שת הימים עד מלחמת יום הכיפורים, כי השטחים הכבושים (סיני ורמת הגולן) מהווים עבורנו סוג של התראה - אסטרטגיה הנותנת לנו זמן להתכונן למתקפת פתע של מצרים וסוריה. דבר שהוכח כנכון בחלקו. אך עם סיום מלחמת יום הכיפורים כוח ההרתעה שלנו היה כה חזק עד שלא נזקקנו לשטחים אלו. העובדות הן פשוטות: מאז מלחמת יום הכיפורים, במשך 40 שנה, לא היו אירועים צבאיים משמעותיים לאורך הגבול עם מצרים ולאורך הגבול עם סוריה ברמת הגולן. האם יש הוכחה טובה מזו ליכולת ההרתעה שהושגה במלחמת יום הכיפורים?
ההרתעה שהושגה מאז היא התוצאה המעידה על עוצמת הניצחון הצבאי.

לרגל ''שנת הארבעים'' למלחמה אנו מוצפים בפרסומי יומנים, עדויות אישיות ועדויות בפני ''ועדת אגרנט'' שחקרה את אירועי המלחמה ההיא. כאחד שחי את ימי המלחמה ואת ההתרחשויות בעקבותיה אין בהן שום חידוש, מלבד קטעי רכילות חדשים וממש לא מעניינים. זכו להבלטה האמירות של שר הביטחון דאז, משה דיין על ''חורבן הבית השלישי'' ו''שימוש באמצעים לא קונוונציונליים''. אני בהחלט מאמין כי הדברים נאמרו, אך איני מאמין שנאמרו ברצינות ולאחר מחשבה מעמיקה, לטעמי הם היו יותר בגדר קטעי משפטים שנגזרו מהקשרם. משה דיין היה אדריכל ''מבצע קדש'', גיבור מלחמת ששת הימים, סמל הכישלון במלחמת יום הכיפורים ושושבין ראשי בחוזה השלום עם מצרים. אמירות מהסוג שהוזכרו אינן תואמות את אישיותו.

התחלתי לקרוא את עדותה של ראשת הממשלה דאז, גולדה מאיר, בפני ''ועדת אגרנט'' והפסקתי. כאדם שחי את התקופה איני מאמין לאף מילה שלה שנאמרה בעדות. הכול שקר וכזב מתוך מטרה לחלץ את עצמה מ''הבור'' העמוק שאליו הוליכה את מדינת ישראל בשנות כהונתה.

ישנם סיפורים רבים על אופן עבודתה של ''ועדת אגרנט'', על ''החשבונות'' האישיים של חבריה עם העדים שהופיעו בפניהם. כולנו, בסופו של דבר, בשר ודם אך לטעמי בסיכומו של דבר עבודתה וסיכומיה היו לגופו של עניין והאחראים האמיתיים ''נתנו את הדין''.

תוצאות מלחמת יום הכיפורים עשו שינוי אסטרטגי אדיר במזרח התיכון כאשר ארה''ב של קיסינג'ר החליפה את ברית המועצות כמעצמה המובילה באזור עד ימינו אלו. לעומת זאת המלחמה ותוצאותיה הטילו עומס אדיר על כלכלת מדינת-ישראל שהלכה מדחי לדחי והגיעה לאינפלציה של 400%. רק מאמצם המשותף של ראש הממשלה פרס, שר האוצר מודעי ומזכיר ההסתדרות קיסר הביאה לשינוי הדרמטי בשנת 1987.

אין ספק שרובם של לקחי מלחמה זו נלמד ויושם בכל מערכות השלטון. ארבעים השנים שחלפו מאז המלחמה היו טובות יותר ובטוחות יותר מאשר 25 השנים שקדמו למלחמה.
אנו עומדים כיום בפני מבחן דומה למבחן שבו עמדנו ערב יום הכיפורים של שנת 1973. אז ראינו, אמנם ברגע האחרון, את האסון הקרב ובא אך בלחצה של בת-בריתנו, ארה''ב, לא הקדמנו לכך מכה. גם כיום אנו רואים את האסון הקורם עור וגידים באיראן וגם היום, בלחצה של בת-בריתנו, ארה''ב, אינו מקדימים מכה.
האומנם ההיסטוריה חוזרת?







http://www.faz.co.il/thread?rep=171380
על גורמי האינפלציה לאחר המלחמה
דוד סיון (שבת, 14/09/2013 שעה 10:56)

א. הגדלת ההוצאה הצבאית ב-‏10% תוצר (לכאורה בגלל המלחמה).

ב. אבל לא רק בגלל המלחמה, אם כי אחד הגורמים שמוזכרים הוא משבר האנרגיה שהיה בין תוצאות מלחמת יום הכיפורים. גורמים נוספים שלא ממש קשורים למלחמה:
a. מדיניות כלכלית (מוניטרית ופיסקלית) מרחיבה,
b. ליברליזציה שבאה לאחר הבחירות בשנת 1977.

ג. המשך הוצאות ממשלתיות גבוהות (גרעוניות).

ד. שיעורי האינפלציה השנתית קפצו לממוצע של כ-‏35% בשנים 1974 – 1977 ולממוצע של כ-‏125% בשנים 1980 – 1983. לשיעורי אינפלציה של 400% בשנה הגיע המשק בשנים 1984 – 1985.

הדברים מבוססים גם על המקורות:
- מצגת על בסיס מאמר (''Israeli Inflation from an International Perspective'') של פישר ואורדמונד מסוף משנת 2000.
- מאמר של ברונו ופישר משנת 1984, ''התהליך האינפלציוני בישראל: זעזוזעים והסתגלות'', בספר ''מיכאל ברונו צמיחה, אינפלציה וייצוב כלכלי'' שהוצא לזכרו של ברונו.

ה. למיטב זכרוני מיכאל ברונו שהיה נגיד בנק ישראל בשנים 1986 – 1991 היה שותף חשוב לתוכנית היצוב.

http://www.faz.co.il/thread?rep=171381
על גורמי האינפלציה לאחר המלחמה
ע.צופיה (שבת, 14/09/2013 שעה 11:28)
בתשובה לדוד סיון

ה. נכון, שכחתי להזכיר.
כל הסיבות שמנית נכונות. המשותף לכולן שהן הופיעו בהדרגה, בהמשכיות ובתלות ביניהן אחרי מלחמת יום הכיפורים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=171382
על גורמי האינפלציה לאחר המלחמה
דוד סיון (שבת, 14/09/2013 שעה 13:35)
בתשובה לע.צופיה

1. ההופעה של הגורמים האלה לאחר המלחמה איננה עדות שהם היו תוצאה של המלחמה.
2. ההופעה ההדרגתית וגם נפרדת של גורמי האינפלציה השונים היא עדות שאין תלות ביניהם.
3. זה בודאי נכון כאשר מדובר במדיניות של ממשלה או ממשלות שנבחרו בשנים לאחר מכן.

http://www.faz.co.il/thread?rep=171499
משבר האנרגיה לא היה ממש ''משבר בין תוצאות מלחמת יום הכיפורים''
בצלאל פאר (יום רביעי, 02/10/2013 שעה 0:39)
בתשובה לדוד סיון

חרם הנפט נולד לפני מלחמת יום הכיפורים, אבל משפרצה המלחמה היא נוצלה להאדירו
תוך ניצולו גם ללחץ על המערב באמצעות המשבר הערבי-ישראלי. ארה''ב ניצלה את החרם ואת תוצאות המלחמה כדי לבסס את השפעתה על מצרים, שהנפט היה רחוק ממנה.

הסיפור של הנפט בגדול הוא שבריטניה השתלטה על מרחבי הנפט של המזרח התיכון בין שתי מלחמות העולם. ארצות הברית החלה את דרכה במזרח התיכון כאשר חברות אמריקאיות קיבלו זיכיונות מהבריטים לחפש נפט בבחריין וכווית של היום. ב-‏1931 הכירה ארה''ב בשלטונו של איבן סעוד, אמיר סעודי ששלט על שטח קטן באזור מכה ומדינה. ב-‏1932 הוכרזה הממלכה הסעודית של איבן סעוד בסיוע אמריקאי ובהרחבת זיכיונות חיפוש הנפט לחברות אמריקאיות. ארה''ב הגדילה את נוכחות במזרח התיכון במהלך מלחמת העולם השניה, כאשר חלק גדול מהאספקה הצבאית לברית המועצות עברה דרך פרס (יותר מאוחר איראן) כשהיא משאירה נציגויות שלה בכל מקום שהיא בנתתה בסיסי צבא. השליטה על תפוקת הנפט וקביעת מחירו היתה בידי החברות המפיקות (שבע חברות הנפט הגדולות במזה''ת ''אסו'' [סטנדרט אוייל של ניוג'ראסי], ''גאלף'', ''מובייל'', ''סטאנדרט אויל אוף קליפורניה'', טאקסס אוייל'', ''בריטיש פטרוליום'' ו''של'') ששילמו תמלוגים לשליטים המקומיים. רק ב-‏1948 נחתם הסכם בין חברת ''ארמקו'' האמריקאית-ערבית הסכם עם ערב הסעודית לחלוקת הרווחים חצי בחצי. בהדרגה עלו דרישותיה של סעודיה ושל ראשי השבטים לאורך המפרץ הפרסי, וחלקם ברווחים עלה. בשנות ה-‏60 היתה יציבות בשוק הנפט. החברות שמרו על המחירים ועל זמינות הנפט (הגבירו תפוקה שכמות הנפט בשוק ירדה וצימצמו להיפך). כדי להבטיח את הכנסת המדינות שבשיטחן הופק הנפט הוקם ביוזמת ונצואלה ב-‏1960 אירגון המדינות מייצרות הנפט – אופ''ק.

בשל היצע גבוה במהלך שנות ה-‏60 אופ''ק לא הצליחה להשפיע וליזום גדלת רווחים. מנגד בשל זמינות הנפט, מחירו האטרקטיבי והנוחות להשתמש בו זנחה אירופה יותר ויותר את הפחם ועברה לאנרגיה של נפט. ב-‏1970 ארה''ב הפכה ליבואנית נפט והצריכה עלתה בקצב מהיר תוך שמחיר הנפט זינק אחריה. השינוי הזה גרם לכך שמדינות מפיקות הנפט החליטו להתארגן להפקיע את הפקת הנפט מידי חברות הנפט המערביות. כבר בכנס אופ''ק 1970 הוזהרו חברות הנפט שעליהן להישמע להנחיות אופ''ק. בפברואר 1971 חתמו חברות הנפט מסמך הסכמה לדרישות אופ''ק ומרגע זה ועד אמצע שנות ה-‏70 הושלם תהליך השתלטות מדינות הנפט על חברות הנפט ועל השליטה המלאה בשיווק הנפט וקביעת מחיריו.

בסתיו 1973 חלה התפתחות חשובה במאבק על מחירי הנפט. בספטמבר התכנסה מועצת אופ''ק ודרשה העלאת מחירי הנפט ב-‏100%. ב-‏8 באוקטובר הפסיקו מדינות הנפט את המו''ם עם חברות הנפט וב-‏16 באוקטובר הן העלו את המחיר בצעד חד-צדדי ב-‏70%. בהחלט סביר שהמלחמה האיצה את מדינות הנפט להכריע תוך ניצול אווירת המלחמה, ולכן השיחות הופסקו והמחירים נקבעו חד-צדדית. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A... . מעניין שישראל שילמה ב-‏1974 תמורת הנפט שצרכה 6% - 7% מסך התל''ג שלה לעומת 1% - 2% לפני משבר הנפט בשנת 1973.

שיטת השגת העלאת המחירים נעשתה בהכרזה על חרם נפט שלא היה ממש חרם אלא צמצום שיווק הנפט והעלאת מחירה של חבית נפט מ-‏3 דולר ל- 11.65 דולר בתוך 3 חודשים (מסוף אוקטובר 1973 לינואר 1974). כלומר, המלחמה נפלה כמתנה לידי אופ''ק ואיפשרה להם להסיט את הויכוח מתאוות הבצע של עצמן לתירוץ של המלחמה. מצרים וסוריה בכלל לא שיחקו תפקיד בתעלול משום שאז הן לא היו חברות אופ''ק ומשום שהיו עסוקות במלחמה. ראופ''ק ניצלה את המצב המדיני כדי להעביר את השינוי העצום של הגדלת מחיר הנפט כמעט ב-‏400%. משהושגה המטרה – אופ''ק השלימו כמעט עד תום את השתלטות המדינות המפיקות נפט על חברות הנפט תוך הגדלת הרווחים בצורה מדהימה. לכן לא היה עוד טעם למדינות הנפט להמשך פורמלית בחרם הנפט והן הכריזו על סיומו ב-‏18 במרץ 1974. זה כמובן לא מנע את המשך עליית מחירי הדלק שבדצמבר 1978 עלתה חבית נפט ב-‏14.55 דולר. המהפיכה באיראן גרמה לירית היצע הנפט בעולם. הסעודים הפחיתו גם הם את ההפקה ומחיר הנפט עלה ל-‏23.55 דולר. מלחמת עיראק – איראן, שתי יצרניות נפט מרכזיות, המשיכה את מגמת עליית המחירים ל-‏34 דולר בשנת 1982. מאז התגלו עוד מאגרי נפט שריסנו במעט את השתוללות אופ''ק ולמשל ב-‏1990 מחיר חבית נפט היה כ-‏16 דולר. משבר הנפט שהיה מתוכנן במנותק ממלחמת יום הכיפורים הביא לסעודיה הכנסה של 160 מיליארד דולר בין 1947 ל-‏1981.
מחירי הנפט נקבעו גם בחמשת חודשי ''החרם'' מטעמים מסחריים בלבד ולא מדיניים. העניין המדיני היה מסווה לסיבה האמיתית. בפועל סעודיה שחררה נפט לשוק העולמי, לפי שיקולים מדיניים. הנפט לצבא האמריקאי בויאטנם נמשך כרגיל. במקומות רבים באירופה ובאמריקה אפשר היה להשיג נפט במחירים טובים. אבל חרם הנפט הקצר והחלקי הביא לשינויים שחברות הנפט לא התכוונו לו:
1. הוגברו חיפושי הנפט בעולם והוגדלו הפקת הנפט והרזרוות בעקבות החיפושים האלה. רוסיה ונורבגיה למשל הצטרפו ליצרניות הנפט.
2. למרות העליה בתפוקת הנפט התחילות מדינות וחברות בצריכה מבוקרת של נפט תוך מאמץ להגדיל את יעילות השימוש בו.
3. רוב מדינות העולם הקימו מערכי רזרוות דלק לשעת חירום למשך חודשים רבים, דבר שהקשה על מדינות מפיקות הנפט להרבות באיומים.
4. גדל השימוש בחומרי אנרגיה חלופית (פחם, פצלים, כהל, גרעין) ויותר חברות נכנסו למחקר ולפיתוח אמצעי אנרגיה חדשים: שמש, רוח גלי ים. דרך אגב לישראל ולחברות ישראליות חלק גדול ומרכזי בפיתוח אנרגיה חדשה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=171500
האמברגו של אופ''ק גרם ''מיתון כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים!
דוד סיון (יום רביעי, 02/10/2013 שעה 5:01)
בתשובה לבצלאל פאר

האמברגו השפיע על המציאות הכלכלית במדינות המערב באופן מאד משמעותי. זה היה אחד הגורמים העיקריים למיתון שהתרחש במשק האמריקאי בין 11.1973 ל-‏3.1975.

בכל מקרה רבים בצפון אמריקה ראו במלחמת יום הכיפורים כגורם עיקרי לאמברגו ולכן למיתון הזה. ניתוח העובדות ההיסטוריות בדיעבד בודאי לא ישנה זאת.

http://www.faz.co.il/thread?rep=171383
אינפלציה פוסט-מלחמתית
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (שבת, 14/09/2013 שעה 16:53)

מלחמות עולת כסף רב .
כמעט תמיד הן מהוות הוצאה גדולה ללא הכנסה לצידה .
מלחמת יום הכיפורים אינה שונה מבחינה זו .
לאחר המלחמה נוצר מחסור באותם סכומים והממשלה ואלה שאחריה , היו צריכים לנקוט
מדיניות שתאזן או תחזיר את ההוצאה לממשלה . אינפלציה היא אחת הדרכים .

http://www.faz.co.il/thread?rep=171385
ללא עזרת ישראל המצרים לא היו מנצחים
יואל קורנבלום (שבת, 14/09/2013 שעה 23:10)

גם אני כמו כותב המאמר חוויתי את כל זה בזמן אמתי. גם אני מכיר את ועדת אגרנט וכל השטויות שהועדה הזאת הפיקה.

על דבר אחד לא מדברים והוא איך נתנו למצרים להתעצם על הגבול ולא גייסו מילואים מה שבדיוק עשו בששת הימים. סליחה, שכחתי, היה סוכן כפול שאמר שהמצרים לא יתקיפו. אמנם הסוכן הכפול הוא ממדינת אויב ואולי יש להניח שהוא לא מספר אמת אבל אילו הם פרטים קטנים.

הסיבה הזאת עם הסוכן הכפול היא כל כך אידיוטית שקשה ממש לעכל שיש אנשים שהאמינו לזה. לכן נראה שהיו בממשלה אנשים שהבינו את זה אבל בכל זאת נתנו למצרים לנצח. את לא חקרו וזה לא טוב כי נראה שאפילו עד היום יש אנשים בשלטון שרוצים לראות בנפילתה של מדינת ישראל.

http://www.faz.co.il/thread?rep=171430
יוסף אליעז (יום שישי, 20/09/2013 שעה 14:03)

למאמרו של ע. צופיה-

א. המאמר בעיקרו נכון לדעתי ומשקף את עיקר הדברים.

ב. ועדת אגרנט היתה, מעבר לחשבונות אישיים אולי של לסקוב, ועדת מריונטות של ממשלת מאיר-דיין. הם הוגבלו מראש לדון רק בשלושת או חמשת ימי הלחימה הראשונים, נדרשו או הגבילו עצמם רק לדרג הצבאי ונמנעו מלדון במעשי ומחדלי הדרג המדיני. הדבר גרם לעוותים נוראים ולתוצאות בלתי הוגנות בעליל.

ברור שהדרג המדיני ומצבאי היו קשורים זה בזה. גולדה ודיין העלימו מהמטכ''ל את הצעות השלום הקודמות של סדאת, את ההתראות על המלחמה הקרבה, כולל אזהרתו של המלך חוסיין. הדרג המדיני עיכב את גיוס המילואים, הן בשל הגיוסים הקודמים שלא התפתחו למלחמה והן כדי שלא לדרבן את סדאת לתקוף. אך הם גם מנעו את המכה המקדימה הכה-מתבקשת, שיכלה לשנות לחלוטין את פני המלחמה מראשיתה.

כל זה מבלי להתיחס לקונספירציות על מעין הסכם סדאת-קיסינג'ר-דיין לתת לסדאת סוכריה של כבוד..

ג. דיין היה אדם מיוחד במינו. הוא גדל עם פגיון-זהב בפה [במקום כפית], דאג בעיקר לעצמו, היה אדם ללא עקבות מוסריות לגבי נשים, כולל נשות חבריו ופיקודיו, ללא עכבות לגבי גניבת עתיקות וניצול מעמדו הפוליטי והצבאי להשגת טובות הנאה בכלל ובתחום זה בפרט, ולא ביחסו לרות רעייתו או ילדיו.

לא ראיתי את גדולתו הצבאית יוצאת הדופן, כבר בכשל התקיפה על בית איקסא במלחמת השחרור ואילך.

עד מלחמת יום הכיפורים נהג ביהירות ובשחצנות, אחרי שקשר לעצמו את זרי הדפנה במלחמת ששת-הימים, זרים מעצי הדפנה שגידלו לוי אשכול , עזר ויצמן ורבין.
במלחמת יום הכיפורים דייןאיבד את ראשו ואת מכנסיו, אחרי שאימץ את הערכות המודיעין של זעירא, מנע גיוס מילואים [מי שכן גויסו - גויסו בשל לחצו של הרמטכ''ל שגולדה נענתה לו חלקית למרות התנגדות דיין]. הוא לא תרם מאומה במלחמה עצמה, פרט לאוירת דיכאון ותבוסתנות שהעיקה הן על גולדה, שנוכחה כי הוא משענת קנה רצוץ, והן על הרמטכ''ל ועל אלופי הפיקודים ומפקדי האוגדות.

אני חושש שכאן התגלה פרצופו העלוב האמיתי, אך יתכן כי השתנה לרעה עם הגיל ואולי בצעירותו היה פייטר אמיתי. בדרכו לפסגה עקף ורמס את חברו-הטוב-ממנו יגאל אלון ואחרים.

ד. מי שנעשה לו עוול אמיתי ונורא הוא הרמטכ''ל דוד אלעזר, דדו ז''ל.
הוא קולל בראשי מודיעין עוורים בשל יוהרה וקונספציה שמנעה ובלמה חדירת עובדות.
הוא ניזון ממודיעין כושל הן מדיני והן צבאי.

קריאותיו לגיוס מוקדם נדחו בעיקרן ובזמנן. קריאתו להנחתת מכה מקדימה נדחתה אף היא.

בדרום התברר לו [מאוחר מדי, ובזה הוא עצמו אכן אשם חלקית] כי מינה אלוף פיקוד בעייתי מאד, שחצן קיצוני אף הוא. יתכן ויש לו אחריות להרבה מחדלים כמו ימ''חים לא מצויידים בתקן מלא לחלוטין, במינוי אלוף פיקוד בלתי מתאים, באי- פיקוח מספיק על אלוף הפיקוד הקודם, אריק שרון, אשר דילל מאד את קו ברלב [אם הקו מיותר- ראוי היה להסיגו, אך אם תפקידו היה תצפית ומתן מענה לבטחון שוטף- אסור היה לדללו].

אריק שרון סגר מעוזים, כך שלא היה קשר עיין בין המעוזים והמרחק ביניהם היה גדול מכדי שיוכלו לסייע באש זה לזה. הוא לא וידא שמה שהיה אמור לפעול ולקדם צליחה מצרית אכן מוכן. הוא לא כפה מרות על שרון כמפקד אוגדה והרשה לו בדיעבד להפר פקודות בכלל ושלא לסייע להתקפת הנגד של ברן בפרט. אינני יודע אם ועדת-אגרנט-מטעם-הממשלה סקרה כל זאת .
אולם, דדו היה המצביא של המלחמה הזו. הוא השכיל לשכנע את חיים בר-לב לרדת מכס השר ולחזור למדים על מנת לעשות סדר, ואולי ממש להושיע, את פיקוד דרום.
דדו שצבאו הוכה כה קשה בהפתעה ובמחץ צבאי אדיר, השתלט על המבוכה, הפחד, תחושת האבדן, ריכז שוב את הצבא והוליכו לנצחון צבאי מפואר שנעצר מאה ק''מ מקהיר וארבעים ק''מ מדמשק.
עם כל בקורת אפשרית עליו הוא היה היחיד בצמרת שתיפקד, פעל והושיע את עם ישראל, למרות אנשי המודיעין וגנראלים שחצנים הכפופים לו, ומרות מנהיגות פוליטית כושלת ומובסת שמעליו.

בכל מדינה היו מקימים אנדרטאות למצביא כזה, מעניקים לו פרס. אצלנו הוקיעוהו על החומה.

אני סבור שראוי ליתן לו עתה, אחר מותו הטראגי, ולאחר שגדולתו נשקפת מכל דו''ח וועובדות הסטוריות המשתחררות ויוצאות לאור לפחות את פרס הבטחון, שכן את פרס ישראל מעניקים רק לאנשים חיים. כן הוא ראוי לציון עילאי לשבח.
יש לשחרר את גוליבר מכל ערמות הכבלים שכבלוהו אנשים זעירים.

יש לתקן את העוול, ובהקדם, לפחות עתה אחרי מותו הטראגי.

ד. המלחמה זו ניפצה אלילים כמשה דיין, וכגולדה.
היא פוצצה על לא עוול בכפו, את לבו וגדולתו של דדו.
היא פגעה קשות, לדעתי, בגדולתו הקודמת של הנשיא אגרנט, שופט גדול ויו''ר קטן של ועדה, ושל כבוד חבריו לועדה.

משה רבנו, המוציא את עם ישראל מעבדות לחרות, מביא להם את תורת אלוקים, מנהיגם ומוליכם 40 שנה במדבר- לא נכנס לארץ הנכספת. מקדמת דנא עמנו מתעמר במנהיגיו.
70 בניו של גדעון, הלא הוא ירובעל, נטבחו בידי בן סורר ורצחן, הוא אבימלך.
שרידי החשמונאים נטבחים בידי הורדוס.
אלו רק כוכבים בודדים מתוך גלקסיה שלמה שכיבינו.
דדו הוא כוכב זוהר שדמו עדיין על ידינו. יהי ברוך זכרו של גיבור ומושיע זה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=171432
על אחריותו של דדו
ע.צופיה (יום שישי, 20/09/2013 שעה 15:35)
בתשובה ליוסף אליעז

ראשית אציין כי הערצתי את דדו כמפקדי הבלתי-ישיר בתפקידו כאלוף פיקוד צפון.
אני גם מעריך מאוד את עבודתו ותיפקודו במלחמת יום הכיפורים.
אך אסור להתעלם מהעובדה שהוא האיש שהופקד ישירות על ביטחון המדינה ולכן לכל פגע צבאי ובטח ובטח כמו במלחמת יום הכיפורים הוא האחראי הישיר.
רק מהדברים שמנית כבר נראה עד כמה הוא נושא באחריות. עצם היותו של אדם כמו זעירא ראש אמן, של גורודיש אלוף פיקוד. אמנם שרון דילל את המוצבים אך דדו יכול לצופף אותם חזרה.
הוא אינו נושא באחריות של אי ביצוע מכה מקדימה, אך לטעמי הוא נושא באחריות מלאה לאי-גיוס המילואים בזמן.אילו היה דפק חזק יותר על השולחן היה משיג זאת מגולדה למרות ,כדבריך, הרפיסות של דיין.
יש לתת לדדו את הכבוד המגיע לו. ומגיע לו כבוד מלא, לא פחות מגולדה ודיין, אך עדיין לטעמי הוא נושא באחריות כמעט עליונה לארועי מלחמת יום הכיפורים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=171433
דדו כמצביא וגיבור ישראל
יוסף אליעז (יום שישי, 20/09/2013 שעה 19:00)

ע. צופיה הנכבד,

מנהלית אתה צודק שלכל כשל שקדם למלחמה דדו, כרמטכ''ל, אחראי, הן ישירות והן אדמיניסטרטיבית.

עם זה אין להתעלם משורת עובדות ורקעים שערפלו את תפקודו:

א. כל רמטכ''ל סובל מכך ששר הביטחון בתקופתו היה רמטכ''ל.
אולי, ואני מדגיש אולי, בני גנץ הוא אחד היחידים שרמטכ''לותו של שר הבטחון הנוכחי, יעלון, אינה מגבילה אותו.

במיוחד אמורים הדברים ברמטכ''ל מהולל בעיני רוב הציבור, ובעיקר בעיני עצמו, כמו משה דיין, שאיש, כולל גולדה מאיר, לא עמדו בפניו.

נטייתם של רמטכ''לים-לשעבר שהם שרי בטחון היא לנסות ולשמש כ''רמטכ''ל-על'' מעל הרמטכ''ל הכפוף להם. היש ספק שתחושה זו היתה אחד הגורמים ליחסים העכורים בין אהוד ברק לגבי אשכנזי?

ב. האלוף אלי זעירא כראש אמ''ן היה קצין מודיעין בעל ותק אצל מספר רמטכ''לים קודמים, לרשותו עמד מנגנון משוכלל ומשופשף, שנהנה מידע אינטימי ביותר על המתרחש בחדרים הכמוסים ביותר במטה הצבא המצרי, בזכותו של ''המלאך'' מרואן. גולדה מאיר סמכה על זעירא ולמעשה גם דדו סמך עליו. אכן גם דדו היה מגיבורי מלחמת ששת הימים וסבל ככל הקצונה הבכירה מזחיחות הדעת שלאחר אותו נצחון.

ג. מעבר לכישלון של ניבוי המלחמה ומתן ההתרעה לקראתה, כשלו המודיעין וצה''ל כולו באי-השגת ידע בסיסי ביותר במועד.
חיל האויר הופתע מריבוי הסוללות של טילי אויר-קרקע שהפילו מטוסים רבים שלנו.

כישלון מפתיע אחר היה שמפקדי השריון הישראלי הופתעו מהופעת טילי ה''סאגר'' האנטי-טנקיים בשדה המערכה. זה מוזר, משום שסודות הצבא המצרי היו גלויים למודיעין ופה לא דובר רק בנשק חדש ומכריע בשדה אלא גם בכמויות האדירות שהופיעו ובכך שהמוני לוחמי-החי''ר המצריים היו מיומנים בהפעלתו. נראה שהרוסים פרשו מדריכים רבים, מאות ואולי אלפי חיילים רכשו ידע בהפעלת הטיל וצה''ל לא ידע על כך דבר !! ממש מוזר.

עוד הפתעה היתה במלחמה זו: המצרים, כולל ואולי בעיקר מפעילי ה''סאגרים'', גילו אומץ-לב רב ולא נשאו רגליהם ולא ברחו כקודמיהם בששת-הימים. משהו השתנה בצבא זה, ואנו לא ידענו.

ד. בעיקרון רמטכ''ל אמור לסמוך על הכפופים לו, בין שהוא בחרם ובין ש''ירש'' אותם מקודמיו.
הוא קיבל את שרון כאלוף פיקוד הדרום, וכגנרל רב תהילה.
האמנם דדו היה צריך לבקר בכל מעוז בתעלה ולוודא שכל האמצעים מוכנים ודרוכים? כלום לא יכל לסמוך על האלופים הכפופים לו?
האמנם היתה לו זכות בחירה מוחלטת של האלופים?
נזכור כי לשרון, כמפקד אוגדה, היה עורף פוליטי שסיבך מאד את אכיפת המשמעת עליו. הטענות הן הדדיות, אך למפקדים, כולל השר בר-לב ולרמטכ''ל המצב הקשה על התפקוד. זה היה בהחלט מצב בלתי-נורמלי, שיש להיזהר מלחזור עליו בעתיד.

חוששני, לאור הפרסומים בעיתונות בערב יום-כיפור זה, שגם בפיקוד נמוך הדרג נעשו טעויות קשות, אשר עלו למדינה בנפילת מוצב החרמון ללא קרב, ועלו בעשרות נופלים מלוחמי גולני שכבשו מחדש את החרמון. בדרגים האלו המינוי הוא בידי אלופי הפיקודים או קציני החיילות הנוגעים בדבר.

ה. המלחמה פרצה במפתיע. בהיסטוריה הכרנו מפקדים רבים שנפלו קורבן להפתעה, כך גדעון עם 300 לוחמיו נושאי האבוקות בכדים הכו מחנה מדיינים גדול. כך סטאלין הפסיד את מחצית רוסיה כאשר הנאצים פלשו במפתיע, וכך האמריקאים הוכו בפרל הרבור מכה גדולה ואך בדרך נס נושאות המטוסים שלהם לא היו אז בנמל, שאילו כן - המכה היתה נכפלת ואולי מושלשת.

אצלנו, היה למזלנו דדו הרמטכ''ל, שחיש התאושש, תחילה כשל בהתקפת הנגד הראשונה של אוגדת ברן, שתקפה בטרם צברה כח מספיק ולא נעזרה ע''י אוגדת שרון, אך תוך ימים ספורים הצליח דדו, בעזרת קצינים ולוחמים שממש מסרו נפשם, ליצב את החזיתות. לעצור את הכוחות הפולשים ולאחר מכן להכותם אל החומש ולהדפם הרחק מעבר לקוי הפתיחה באש.

ו.. המבחן הקובע בהיסטוריה ובהישרדותו של עם, הוא בדרך כלל מבחן התוצאה.

אפשר שדדו כשל חלקית [מאד] בהכנת הימ''חים, באי-דפיקה על שולחנה של גולדה [דבר שיכל לעלות לו בתפקידו ואז, חוששני, אוי היה לכולנו]. אולם דדו התאושש מיד, ללא עזרתו של שר-בטחון [שאובד את בטחונו], והביא לנו, מעומק ההפתעה והמכות המקדימות של האויב, את אחד הניצחונות היותר מפוארים שידעו צבאות בעולם.

דדו עמד, עם כל לוחמי צה''ל, בכבוד עצום במבחן התוצאה, ועל-כך הוא ראוי למלוא הכבוד, ולא לביזוי שבוזה בועדת אגרנט.

בא הזמן לתיקון העוול, בראש חוצות וקבל עם ועדה!!

ת

http://www.faz.co.il/thread?rep=171434
דדו כמצביא וגיבור ישראל
יוסף אליעז (יום שישי, 20/09/2013 שעה 19:02)

ע. צופיה הנכבד,

מנהלית אתה צודק שלכל כשל שקדם למלחמה דדו, כרמטכ''ל, אחראי, הן ישירות והן אדמיניסטרטיבית.

עם זה אין להתעלם משורת עובדות ורקעים שערפלו את תפקודו:

א. כל רמטכ''ל סובל מכך ששר הביטחון בתקופתו היה רמטכ''ל.
אולי, ואני מדגיש אולי, בני גנץ הוא אחד היחידים שרמטכ''לותו של שר הבטחון הנוכחי, יעלון, אינה מגבילה אותו.

במיוחד אמורים הדברים ברמטכ''ל מהולל בעיני רוב הציבור, ובעיקר בעיני עצמו, כמו משה דיין, שאיש, כולל גולדה מאיר, לא עמדו בפניו.

נטייתם של רמטכ''לים-לשעבר שהם שרי בטחון היא לנסות ולשמש כ''רמטכ''ל-על'' מעל הרמטכ''ל הכפוף להם. היש ספק שתחושה זו היתה אחד הגורמים ליחסים העכורים בין אהוד ברק לגבי אשכנזי?

ב. האלוף אלי זעירא כראש אמ''ן היה קצין מודיעין בעל ותק אצל מספר רמטכ''לים קודמים, לרשותו עמד מנגנון משוכלל ומשופשף, שנהנה מידע אינטימי ביותר על המתרחש בחדרים הכמוסים ביותר במטה הצבא המצרי, בזכותו של ''המלאך'' מרואן. גולדה מאיר סמכה על זעירא ולמעשה גם דדו סמך עליו. אכן גם דדו היה מגיבורי מלחמת ששת הימים וסבל ככל הקצונה הבכירה מזחיחות הדעת שלאחר אותו נצחון.

ג. מעבר לכישלון של ניבוי המלחמה ומתן ההתרעה לקראתה, כשלו המודיעין וצה''ל כולו באי-השגת ידע בסיסי ביותר במועד.
חיל האויר הופתע מריבוי הסוללות של טילי אויר-קרקע שהפילו מטוסים רבים שלנו.

כישלון מפתיע אחר היה שמפקדי השריון הישראלי הופתעו מהופעת טילי ה''סאגר'' האנטי-טנקיים בשדה המערכה. זה מוזר, משום שסודות הצבא המצרי היו גלויים למודיעין ופה לא דובר רק בנשק חדש ומכריע בשדה אלא גם בכמויות האדירות שהופיעו ובכך שהמוני לוחמי-החי''ר המצריים היו מיומנים בהפעלתו. נראה שהרוסים פרשו מדריכים רבים, מאות ואולי אלפי חיילים רכשו ידע בהפעלת הטיל וצה''ל לא ידע על כך דבר !! ממש מוזר.

עוד הפתעה היתה במלחמה זו: המצרים, כולל ואולי בעיקר מפעילי ה''סאגרים'', גילו אומץ-לב רב ולא נשאו רגליהם ולא ברחו כקודמיהם בששת-הימים. משהו השתנה בצבא זה, ואנו לא ידענו.

ד. בעיקרון רמטכ''ל אמור לסמוך על הכפופים לו, בין שהוא בחרם ובין ש''ירש'' אותם מקודמיו.
הוא קיבל את שרון כאלוף פיקוד הדרום, וכגנרל רב תהילה.
האמנם דדו היה צריך לבקר בכל מעוז בתעלה ולוודא שכל האמצעים מוכנים ודרוכים? כלום לא יכל לסמוך על האלופים הכפופים לו?
האמנם היתה לו זכות בחירה מוחלטת של האלופים?
נזכור כי לשרון, כמפקד אוגדה, היה עורף פוליטי שסיבך מאד את אכיפת המשמעת עליו. הטענות הן הדדיות, אך למפקדים, כולל השר בר-לב ולרמטכ''ל המצב הקשה על התפקוד. זה היה בהחלט מצב בלתי-נורמלי, שיש להיזהר מלחזור עליו בעתיד.

חוששני, לאור הפרסומים בעיתונות בערב יום-כיפור זה, שגם בפיקוד נמוך הדרג נעשו טעויות קשות, אשר עלו למדינה בנפילת מוצב החרמון ללא קרב, ועלו בעשרות נופלים מלוחמי גולני שכבשו מחדש את החרמון. בדרגים האלו המינוי הוא בידי אלופי הפיקודים או קציני החיילות הנוגעים בדבר.

ה. המלחמה פרצה במפתיע. בהיסטוריה הכרנו מפקדים רבים שנפלו קורבן להפתעה, כך גדעון עם 300 לוחמיו נושאי האבוקות בכדים הכו מחנה מדיינים גדול. כך סטאלין הפסיד את מחצית רוסיה כאשר הנאצים פלשו במפתיע, וכך האמריקאים הוכו בפרל הרבור מכה גדולה ואך בדרך נס נושאות המטוסים שלהם לא היו אז בנמל, שאילו כן - המכה היתה נכפלת ואולי מושלשת.

אצלנו, היה למזלנו דדו הרמטכ''ל, שחיש התאושש, תחילה כשל בהתקפת הנגד הראשונה של אוגדת ברן, שתקפה בטרם צברה כח מספיק ולא נעזרה ע''י אוגדת שרון, אך תוך ימים ספורים הצליח דדו, בעזרת קצינים ולוחמים שממש מסרו נפשם, ליצב את החזיתות. לעצור את הכוחות הפולשים ולאחר מכן להכותם אל החומש ולהדפם הרחק מעבר לקוי הפתיחה באש.

ו.. המבחן הקובע בהיסטוריה ובהישרדותו של עם, הוא בדרך כלל מבחן התוצאה.

אפשר שדדו כשל חלקית [מאד] בהכנת הימ''חים, באי-דפיקה על שולחנה של גולדה [דבר שיכל לעלות לו בתפקידו ואז, חוששני, אוי היה לכולנו]. אולם דדו התאושש מיד, ללא עזרתו של שר-בטחון [שאובד את בטחונו], והביא לנו, מעומק ההפתעה והמכות המקדימות של האויב, את אחד הניצחונות היותר מפוארים שידעו צבאות בעולם.

דדו עמד, עם כל לוחמי צה''ל, בכבוד עצום במבחן התוצאה, ועל-כך הוא ראוי למלוא הכבוד, ולא לביזוי שבוזה בועדת אגרנט.

בא הזמן לתיקון העוול, בראש חווצות וקבל עם ועדה!!

ת


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.