אני מתנגד לשחרור מחבלים. אני רואה במחבלים הכלואים בידינו מעין שבויי-מלחמה, שבויים אשר ישוחררו כולם כחלק מהסכם השלום אם וכאשר זה ייחתם. עד אז, עליהם לשבת בכלא בהתאם לגזר הדין של בית המשפט הישראלי. אינני רוצה להחליפם בישראלי – חייל או אזרח – המוחזק בצד השני, ובודאי שלא לשחררם בתמורה לגופות חללים.
לו היה הדבר תלוי בי, גם לא הייתי משחרר מחבלים כחלק מן התנאים לפתיחת המו''מ המדיני. אם נדרשת מחווה ישראלית כדי להביא את אבו-מזן אל שולחן המו''מ, הייתי מחפש ומציע מחווה בתחום אחר.
אני מודע לכך שהחזקת אלפי המחבלים הכלואים בכלא ישראל קשה לצד השני. אדרבא, אפשר ואסירים אלה עשויים לשמש אמצעי לחץ נוסף וחשוב לקידום המו''מ ולהשגת ויתורים והגמשה מן הצד הפלסטיני.
עד כאן עמדתי שלי בנושא רגיש זה. אלא שעמדתי זו לא התקבלה ע''י ממשלות ישראל, לא בעבר, בעסקות החליפין השונות, ולא בימים אלה, כאשר שחרור המחבלים נבחר ע''י הממשלה הנוכחית כמחווה אשר נועדה להביא את הפלסטינים לשולחן המו''מ המדיני.
ועתה, משנתקבלה ההחלטה ע''י רוב שרי הממשלה, ומשלא נדחתה ע''י הכנסת, מחייבת החלטה זו את הכול.
יפה עושה הממשלה בהחלטתה לעשות מחווה אנושית ולהודיע לכל אחת ממשפחות הקורבנות בישראל על שחרורו הצפוי של רוצח יקירן.
להודיע - כן, אך אין צורך ואין מקום לבקש ולקבל את הסכמתן של המשפחות ואת אישורן לעצם השחרור. יתר על כן, לו אני נמנה על שופטי בג''צ הייתי דוחה העתירות בעניין זה על הסף. מדובר בהחלטה לגיטימית של ממשלת ישראל, ואין היא מעניינו של בית המשפט.
ובכל זאת תמהני על כך שאין איש מבקר את דרך ביצועה של עסקת השחרור בידי ישראל. משהוחלט על ביצוע המחווה, משברור כי שחרור האסירים עשוי לחזק את שותפתנו לתהליך המו''מ, את הרשות הפלסטינית במאבקה בחמאס, למה לשפוך כף של רעל, של טעם מריר אל תוך התבשיל? אם כבר נענינו לבקשה מה טעם להסתירה? איננו משלים איש בביצוע שחרור המחבלים באישון לילה. כך או כך, עשרים ושישה מחבלים שוחררו, כך או כך, יגיעו כולם לבתיהם ולמשפחותיהם. כן, עשרים ושש משפחות פלסטיניות שמחות וצוהלות, ובצדק מבחינתן. למה לא לאפשר להן לעשות זאת לאור היום?
את צילומי החיבוקים והנשיקות נראה ממילא ובכל האקרנים. אכן, לא נוכל להסתיר את גילויי השמחה האנושית של משפחות המקבלות את בנן ולא את שמחת ההמונים הפלסטינים המבקשים לקיים טקס וחגיגה, בין אם השחרור נעשה בשתיים בצהריים או בשתיים לפנות בוקר.
אנו זוכרים עדיין את גל השמחה אצלנו, הגל שליווה את שחרורו ושובו של גלעד שליט לחיק משפחתו. הייתה זו חגיגת ענק של כל עם ישראל. כולל אצלי, אף שלא תמכתי בעיסקה
כאמור, אינני תומך בשחרור המחבלים, אך שנתקבלה ההחלטה, מותר פעם גם לפרגן לצד השני.
למה לא לפרגן?
