אלפיים וחמש מאות שנות היסטוריה

לישראל ולאיראן היסטוריה משותפת, ארוכת שנים. אנו זוכרים לטובה את הצהרת כורש, בשנת 538 שלפני הספירה, אשר ביטלה את גירוש בבל ואפשרה את הקמת הבית השני בירושלים, ואנו זוכרים את היחסים ההדוקים שהיו לישראל עד לעליית שלטון חומיני, לפני 34 שנים.

חתירתה של איראן להשיג נשק גרעיני בעבר לא הטרידה אותנו, ולפי מקורות זרים ישראל אף סייעה בידי איראן בשטח זה. מכאן, שההתנגדות הישראלית המוחלטת לאיראן גרעינית איננה נובעת מן הנשק אלא מן המשטר המבקש להשיגו.

אשים את נפשי בכפי – אם נעקוב אחר הלכי הרוח ברחובות טהראן דומה כי תוחלת החיים של משטר האייתולות איננה ארוכה, הרוב המוחץ של המצביעים אשר בחרו בחסן רוהני לנשיא, ביטא שאיפה זו. העם בחר בנשיא שנחשב למתון שבין המועמדים.

כאשר עומדת ישראל בראש חזית המתנגדים לגרעין האיראני אנו מתעלמים מכך שמחר, וזה עלול לקרות אפילו ממש מחר, עשוי לקום באיראן משטר חדש, מתון ואפילו ידידותי לישראל. ובאותו רגע ממש, אפילו יבקש אותו משטר להמשיך ולממש את פיתוחו של הנשק הגרעיני, יחדל הנושא להדאיגנו.

ומכאן לארבע הערות:

• כאשר מעמידים זו מול זו את מדיניות הסנקציות מול תקיפת מתקני הגרעין באיראן, אנו מתייחסים לתקיפה הצבאית כאל פעולה שאין ספק לגבי יכולתה לחסל את פרויקט הגרעין האיראני. ההסתייגות היא רק בהקשר ההסתבכות האפשרית של ישראל בכלל ובהקשר הפגיעות בעורף הישראלי, בפרט. ולא היא. אין לתקיפה ישראלית היכולת למחוק מן היסוד את הפרויקט הגרעיני האיראני, ואם מדובר בהשגת דחייה של שנים בודדות, ראוי לזכור כי הגורמים אשר פעלו לסיכול תוכנית הגרעין האיראני בחשאי הצליחו להשהותה כבר עשר שנים, ואף יותר.
• בהנחה שהמטרה הישראלית היא חתירה לשינוי המשטר, שינוי שצריך לבוא מבפנים, מתוך העם האיראני, עלינו לשאול את עצמנו האם תקיפה צבאית תחיש את מהפך זה או להיפך – תדחה אותו? אינני חושב שניתן לתת תשובה חד-משמעית לשאלה זו, ובכל זאת, המשטר הקיים, וכל משטר במהלך ההיסטוריה, הצליח תמיד ללכד סביבו תמיכה עממית אל מול האויב שמן החוץ.
• המטרה שלנו היא הפסקת פרויקט הגרעין. איננו מבקשים להביס את איראן. יש חשיבות ראשונה במעלה להגיע לפיתרון אותו יוכל המשטר להציג כניצחון, ובודאי לא כהודאה בתבוסה. הנשיא רוהני מתמודד עתה בשתי חזיתות – הוא נאבק בעולם החיצון, המבקש לכפות על איראן את ביטול תוכנית הגרעין, אך בה בעת הוא נדרש לעמוד מול חמינאי, מול המנהיג העליון ומול האגף השמרני של המשטר. בנסיבות אלה בודאי שאיננו מבקשים להפיל את רוהני.
• ולבסוף, אף לא אחת משש המעצמות המנהלות את המו''מ עם איראן איננה חיה כאן, באזור. לא כן אנחנו. ישראל ממוקמת כאן, ועם עמי המזרח התיכון הזה אנו נדרשים לחיות ולהסתדר. בכל צעד שאנו נוקטים, בכל התבטאות שלנו – חובה עלינו לזכור איזה משקע אלו משאירים עם שכנינו להיום ולעתיד. זו אולי וילה בג'ונגל, אך בג'ונגל הזה אנו חייבים לחיות.



---