מראה כללי, צילום על ידי מוזיאון הדואר והבולאותתערוכה חדשה במוזיאון הדואר והבולאות על שם אלכסנדר - ראשית התעופה בא''י, 1913 – 1948 – תמונות, סרבל טיסה, מכתבים, תיעוד מרתק!! סיפורן של התערוכות מספר סיפורן של תקופות, ההיסטוריה שלנו קמה לתחייה.
במוזיאון הדואר והבולאות מסופר בימים אלה סיפורה של תקופה מיוחדת, סיפורה של התעופה, חזון האוויר בהקשר הישראלי שלנו: כיצד התחילה התעופה בארץ ישראל.
התמונות, היומנים, סרבלי הטיסה המוצגים במדפים, הגלויות והמכתבים – כולם טווים בחוטים דקים סיפור מרתק, מארג של תקופה שלמה. אנו למדים על אנשים שוחרי תמורות בעולם, על התחלתה של התעופה והשפעתה על חיי האנשים.
במוזיאון הדואר והבולאות יודעים להאיר את חיי התקופות השונות בתולדות הארץ באמצעות תיעוד של פריטים שונים מן החיים באותם ימים. הכול מוצג כסרט נע, ואנו חשים, כמי שנקלעו לזמן אחר ב''מכונת הזמן'': כך נראו אז, כך לבשו אז, כך ציפו לגדולות ונצורות מן התעופה. וזה נוגע גם לעלייה לארץ: תמונתם של היהודים בתימן המחכים בפאתי שדה התעופה המאולתר בדרכם למימוש ''מרבד הקסמים''...
מטוס נוחת בחוף תל אביב
חזון האוויר לא נולד סתם מהאוויר. יש עדויות ותיעוד של הופעת המטוס הראשון כאן בארץ ישראל. הכול התחיל ביום בהיר אחד: ב-27 בדצמבר 1913 נחת בחופה של תל אביב מטוס הבלריו של
ז'יל ודרין, שהיה במהלך תחרות טיסה במסלול פריז-קהיר. טיסה זו בישרה את הופעתה של ''המכונה המופלאה'', של האווירון הראשון בכניסתו למרחב האווירי של ארץ-ישראל.
הטייס הצרפתי ודרין נמנה עם חבורה של חמישה טייסים, ואלה יצאו כחבורה אחת בשלושה מטוסים למסע. המטרה הייתה אחת: לכבוש יעדי טיסה חדשים אשר יעברו בשלוש יבשות: אירופה, אסיה ואפריקה. אז קראו להם ''ציפורי אדם'', וכי איך יכולים היו לקרוא באותם ימים לבני אדם שמצליחים לעוף כמו הציפורים?
צריך לזכור את האווירה באותם ימים, את התחושה שכל זה מבשרת עולם אחר. הם נחשבו אז לחלוצים, לפורצי דרך, ותחילת התעופה נתפסה בצדק כסמל של עולם אחר, עולם של קִדְמה ושל מהפכה.
התפתחות התעופה בד בבד עם התפתחות היישוב
כרזה של האחים שמיר
צילם מהתערוכה הרצל חקקהכול במוזיאון הדואר והבולאות מלווה בהמון תמונות, בתיעוד בולאי, במברקים... התערוכה חושפת את התקדמות התעופה ואת המקום המרכזי שהיה למלחמת העולם הראשונה בהאצת עולם התעופה: מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) נתנה כבוד למטוסים, ואלה אכן עשו חיל בשירות צבאות שונים - והמעקב לאורך קירות התערוכה קושר בין תולדות התעופה לבין הקמת היישוב, לבין תהליכים של מודרניזציה בחיי היישוב.
אפשר באמצעות תערוכה, שכל כּולה סיפור של מטוסים לספר גם עלינו, על ההיסטוריה שלנו, על התפתחות היישוב באותם ימים. אנו עוקבים אחר תמורות בחיי היישוב: במהלך שנות ה-30 של המאה העשרים הוקמו שתי חברות תעופה אזרחיות ראשונות: חברת ''אווירון'', שקמה מטעם המוסדות הרשמיים של היישוב, ביוזמתם של
דוב הוז ו
יצחק בן-יעקב; חברת ''נתיבי אוויר בע''מ'' שהקים
פינחס רוטנברג. החברות הישראליות רכשו מטוסי נוסעים לצורך פעילות פנים ארצית ובין-לאומית – ואנו רואים במקביל כיצד השלטון המנדטורי מכשיר שדות תעופה ברחבי הארץ.
נלוות לכתבה זו כרזות של חברות התעופה הישראליות הראשונות ומכתבים היסטוריים שנשלחו בדואר אוויר לארץ ישראל. צדה את עיני כרזה יפהפייה בעיצוב
גבריאל ו
מקסים שמיר, אותם מעצבים שעיצבו את הלוגו של דואר ישראל בשנת תש''ח, 1948. שם הכרזה ''הנוער לטיס!''.
דוגמאות למעטפות ולמכתבי דואר אוויר:
- מעטפה שיצאה בטיסה הראשונה בקו הודו-אנגליה ונחתה בעזה בדרכה לאלכסנדריה, נשלחה ב-13 באפריל 1929.
- דוגמה נוספת: מעטפה שנשלחה באמצעות ''נתיבי אוויר ארץ ישראל'' בשירות פנים ארצי, בשנת 1938. המעטפה נשלחה מחיפה לתל אביב ב-28 באוקטובר 1938. המעטפה הגיעה ליעדה באותו יום.
- מכתב רשמי בשירות הוד מלכותו שנשלח מאלכסנדריה לארץ ישראל והוטס על ידי שירותי דואר החירום לביר שלם בשנת 1919.
- הנה גלויה ששלח טיס גרמני מטייסת 300 שהוצבה בבאר שבע דרך הדואר הצבאי של חיל המשלוח הגרמני ונושאת את החותמת מתאריך 18 מנובמבר 1916.
מעטפות שמספרות סיפור של תקופה
מטוסי נתיבי אוויר א''י, לוד 1938, צילם מהתערוכה הרצל חקקיש מעטפות שסיפור מיוחד מאחוריהן:
בחודש מרץ 1919 במהלך התקוממות מצרית נגד השלטון הבריטי, הטיסו מטוסי חיל האוויר המלכותי דואר לארץ ישראל, ויש תיעוד מיוחד: על המעטפה יש כתובת באנגלית לפיה מעטפה זו נושאת חותמת של דואר אוויר של חיל המשלוח הבריטי. המעטפה נשלחה מאלכסנדריה לבסיס ליד לוד.
התערוכה אינה מתעדת רק את ההיסטוריה שלנו, אלא מספרת סיפורים שהם חלק מתולדות העולם: בתערוכה יש תיעוד למאורע היסטורי שזכה לסיקור בכל העולם: טיסת האוריינט של ה''גראף צפלין'' בשנת 1929. בחודש מרץ אותה שנה טסה ספינת האוויר הגרמנית הגדולה ''גראף צפלין'' לארץ ישראל, וההצנחה של שק הדואר הייתה מעל רמלה.
בתערוכה אנו מגלים גלויה המבוילת בערך של מרק גרמני אחד ובשלושה בולים מנדטוריים בערך של שני מילים כל אחד, כדי להבטיח את המסירה. הבולים המנדטוריים הוחתמו בחותמת הדואר ''רמלה'' בתאריך ההצנחה, 26 במרץ 1919 – והגלויה הוחתמה גם בחותמת הטיסה המיוחדת.
שבה את לבי מכתב דואר אוויר, שנשלח על ידי הנציב העליון של עיראק מבגדאד לירושלים והוטס באחת הטיסות של חיל האוויר המלכותי מעיר זו בספטמבר 1922. תצלום המכתב נלווה לכתבה זו.
המודעות לחזון האווירי ביישוב של ארץ ישראל
מכתב מהצפלין לירושלים, צילם מהתערוכה הרצל חקקסיפורה של ההיסטוריה הישראלית נשקף מן הגלויות המספרות את סיפור הטיסות, כך למשל גלויה שנשלחה לגרמניה על ידי טייס בטייסת 300 שהוצבה בבאר שבע, דרך הדואר הצבאי של חיל המשלוח הגרמני ונושאת את החותמת של הטייסת, 18 בנובמבר 1916.
בתערוכה יש תיעוד באמצעות כרזות ומכתבים לתהליך היצירה של ''מודעות אווירית'' ביישוב, להכרה בהכרח להקים זרוע אווירית ליישוב, כדי לסייע לו במאבקו על השגת הריבונות.
לצופים מן היישוב, שאינם בקיאים במקצוע התעופה יש דרך להתחבר לחיים של היישוב, ואנו נסחפים אחר תיעוד מאותה תקופה: כרזות, קטעי עיתונות , ספרות ילדים, דגמי מטוסים, גלויות דואר ומעטפות , כל אלה עוזרים לנו לבחון את תולדות היישוב, להבין כיצד מקבל היישוב את רעיון התעופה וכיצד אותו ''אדם חדש'' הופך לסמל לדור חדש, לסמל של אומה חדשה בארץ ישראל.
אוצרת התערוכה היא מנהלת מוזיאון הדואר והבולאות,
רחל בונפיל, וסייע לה בעיצוב התערוכה האדריכל
אורי גלזר.
סיפורן של התערוכות – סיפור של דואר
צילם מהתערוכה הרצל חקקקשה לשכוח את ראשית הקמת מוזיאון הדואר והבולאות – אבל מגיעה מלת תודה לחברת דואר ישראל שלא ראתה זאת רק מתוך שיקולים של רווחים כלכליים. תיעוד וסיפור של היסטוריה דרך מכתבים ובולים ומברקים – נתפסו בצדק כדרך לעצב זהות, לחנך דור.
בקיץ תשנ''ח (1998) אכן נחנך מוזיאון הדואר והבולאות.
משה טרי, שהיה אז מנכ''ל הדואר ימים הצהיר: ''עם כניסתי לתפקיד, ראיתי חשיבות בהקמת מוזיאון שיציג את התפתחות הדואר והבולאות בישראל''.
ינון ביילין מנהל השירות הבולאי דאז תיאר את חשיבות המוזיאון: ''לאורך מסלול הביקור במוזיאון צופה במבקר ב-150 שנות דואר בארץ ישראל, תקופת המנדט, מינהלת העם, הדואר העברי וההיסטוריה של הדואר מימי קום המדינה ועד היום''.
התצוגה הקבועה שיש במוזיאון מספרת את סיפורו של הדואר בארץ ישראל – מסלול מרתק מאין כמוהו: במסלול הסיור אנו נפעמים מתצוגה של נושא הדואר מאמצע המאה ה-19 עד הקמת המדינה, ובהמשך היסטוריה של העברת מסרים בא''י במשך אלפי שנים. למוזיאון ספרייה עשירה של בולים, תצוגות בולים יקרי ערך וחדר הרצאות לפעילות יצירתית לתלמידי בתי ספר.
ננסה לשרטט בכמה מלים כמה תערוכות מיוחדות, מבחר מתוך רבות:
מרשימה במיוחד הייתה התערוכה על סוף השלטון התורכי בארץ ישראל.
התערוכה זכתה לשם – ''והתורקים אינם עוד שולטים'' ושמה נלקח משורה
מרגשת מתוך איגרת
מרדכי בן הלל הכהן מתשרי תרע''ט, 1918 - המתארת את רגע המפלה של התורקים: ארץ ישראל עוברת לשלטון הבריטים.
מלחמת העולם הראשונה על תלאותיה נפרשת בתערוכה:
הרקע ההיסטורי פרוש לאורך ציוני הדרך של התערוכה: ההצטרפות של האימפריה העותומאנית למלחמה לצד גרמניה והאימפריה האוסטרו-הונגרית באוקטובר 1914, ביטול זכויות היתר והחסות של בעלי הנתינות הזרה, הקפיטול ציות, ועקב כך: סגירה של המשרדים הקונסולאריים וסוכנויות דואר הזרות בארץ ישראל.
כך, למשל, שבתה את לבי בתערוכה גלויה ששלח
יעקב שלמה חזנוב, חבר בגדרה, מושבת הביל''ויים, לבנו שהיה סטודנט בקליפורניה, דרך בית הדואר התורכי ''רחובות (יפו)''. אחת התחנות המשמעותיות שהוצגה בתערוכה הייתה העידן של המושל התורכי החדש,
ג'מאל פחה.
קיר תצוגה, צילם מהתערוכה הרצל חקקתערוכה שהיה לה חותם מיוחד – הייתה התערוכה על המושל הראשון בימי המנדט, מושל ירושלים
רונלד סטורס.
כמושל ראשון לעיר עיצב לעצמו די מהר תורת ניהול סדורה. דרכו למשול הייתה לא שגרתית:
סטורס הוכיח עצמו כאיש תרבות, כבן למעצמה הבריטית, ואת הפיקדון של ירושלים קיבל בכבוד רב. כמי שהכיר את העיר, ידע כי העיר הוזנחה דורות, לא זכתה לטיפוח הראוי. רונלד סטורס חש שהוא בא לתקן עוול לאחר מאות שנים של שלטון די מושחת, שהיה תוצר של האימפריה העות'מנית, שלטון שלא ידע לכבד את קדושת העיר.
אין ספק, היה בסטורס צד של מתנשא תרבותית ותחושה של ניסיון להכתיב דרך. כיוון פטרוני זה קיבל חיזוק בעת שלטונו בירושלים: ניסיון להשפיע על סמלי המקום, על טביעת חותמו בנושאים של זהות תרבותית בירושלים.
כך ניתן היה למצוא בתערוכה תיעוד להשפעתו של סטורס בנושא יצירת עולם תרבותי ברוח סטורס בירושלים: הקמת בית הספר למוסיקה, ועוד. הכול מתועד במכתבים, בדברי דואר שונים.
תערוכה נוספת שזכתה לאהדה רבה:
התערוכה שזכתה לשם – גלויות מצוירות מארץ הקודש. בתערוכה נחשפנו לגלויות מיוחדות מן השנים 1880 עד שנת 1935.
התערוכה המרשימה הייתה חיבור של שני תחומים – מצד אחד, ארץ ישראל
במאה ה-19 וראשית המאה ה-20, ומצד שני – אספנות של גלויות דואר
מצוירות של ארץ הקודש, שהיו בשימוש לפני יותר ממאה שנה.
נושא שנתן כבוד לנשים העבריות – היה בתערוכה שהצדיעה ללוחמות העבריות: התערוכה נשאה את השם ''אישה עברייה אל הדגל''. ימי היישוב העברי לפני הקמת המדינה זכורים לנו כימים של מאבק להשגת העצמאות, ימים של מחתרות הפועלות נגד המנדט הבריטי. גיוסן של הבנות מתרחש בימים של שבר עולמי: המלחמה של בעלות הברית נגד הנאצים.
עולי מרבד הקסמים מתימן, צילם מהתערוכה הרצל חקקדואר זה תקשורת – ואחת התערוכות שהלהיבה רבים הייתה התערוכה שתיעדה את הרכבת החיג'אזית:
זו הייתה תערוכה לתפארת - ''תערוכת הרכבת החיג'אזית- רכבת האמונה''. קירות התערוכה עקבו אחר אותו עידן, שהביא לעולם את מהפכת התקשורת של אותם ימים, את הרכבת. מי שהולך לאורך מסלול התערוכה, מבין שיש קשר בין מהפכה טכנולוגית למהפכות בחשיבה ובהתפתחותן של חברות אנושיות. הכול תועד במלים, במכתבים, בתצלומים.
מי שיגיע למוזיאון הדואר והבולאות על שם צבי אלכסנדר או שיגלוש לאתר של המוזיאון, ימצא חומר רב על תערוכות שונות. ואגב: יש היום אתר מקוון לאתר אלכסנדר, שהאוסף שלו מדבר בעד עצמו.
ד''ר רחל בונפיל אוצרת התערוכה על ''חזון האוויר'' היא מנהלת מוזיאון הדואר והבולאות, ומסייעת לה
אסנת אגמי. אין ספק, שזו מלאכת קודש. מי שעוקב אחר מגוון התערוכות, יכול גם לרכוש ספרי תערוכה שבהם תועדו התצלומים, המכתבים, המברקים. מתברר, שמכתבים ודואר זה גם עולם ומלואו, היסטוריה אנושית של נמענים ושולחים, של מעטפות מבוילות וגלויות, אוצרות של וידויים על התקופה, על תחיית היישוב בארץ.
חברת דואר ישראל היא אמנם חברה כלכלית, אך מרגש להיווכח עד כמה היא מחוברת לשאיפה להשפיע על זהותנו, על תרבותנו. מדובר קודם כל בהשקעה של הון רב בהקמת המוזיאון, בטיפוח המוזיאון, בטיפוח הבולאות העברית. לדואר ישראל, שנתפס מראשית ימי המדינה, כמסמל ריבונות, יש אפוא זכויות בנושאים שאינם בהכרח כלכליים. דואר ישראל לא רק מגיע לכל מקום, אלא מנסה להגיע ללבבות. מי שמשוטט בתצוגת הקבע של המוזיאון, מעבר לתערוכות המתחלפות חש מיד: ''ההיסטוריה של הדואר קמה לתחייה''
דואר ישראל ומוזיאון ארץ ישראל הקימו מפעל שמתעד היסטוריה, ההיסטוריה שבה לחיים באמצעות התערוכות, באמצעות התצוגות הקבועות. חיים שהיו קמים שוב ומספרים לנו סיפור: ערכים של דורות וסיפור של חלוצים ולוחמים – הכול שב ומְדבֵּר, וזו הדרך לשמור על הזהות שלנו, לחנך דור חדש.
גלויות אוויר על ''חזון האוויר''
