עטיפת הספר. לחץ על התמונה לרכישה.המוזיקולוגית ד''ר אילנה איבצן ערכה מחקר מעמיק על חייו ויצירתו של סשה ארגוב ופירסמה אותו בספר שיצא לאור לאחרונה. בכתיבה קולחת ובהירה היא פורשת את סיפור חייו של המלחין ומציינת תחנות בולטות בקריירה שלו. בד בבד היא סוקרת ומנתחת את יצירתו המגוונת ומתארת את מעמדו וסגנונו המיוחד על רקע חיי התרבות והאמנות בארץ בשנים בהם חי ופעל. להלן קטעים מהספר.
מערכת פא''צ מודה למחברת ולהוצאת הקיבוץ המאוחד – ספריית פועלים על אישור הפרסום.
הקדמה
סשה ארגוב מסמל בזמר העברי מופת של הלחנה ויצירה, ומורשתו המוזיקלית היא מעין אלומת אור, שהאירה דרך ליוצרים בני דורו ולבאים אחריהם. שיריו משקפים את אירועי המדינה וערכיה ומגלמים את ארץ ישראל הטובה והיפה.
המפגש הראשון שלי עם שירי ארגוב החל בשנות השישים, כאשר שרתי יחד עם בני דורי את שיריו הנודעים בתנועת הנוער וניגנתי באקורדיון שירים ישראלים – לשירה בציבור ולריקודי עם – אותם הכרתי באמצעות האזנה לגלי האתר. לחניו של שיריו של ארגוב הציבו בפני רף נגינה גבוה, בהשוואה לשאר השירים. יש לציין כי תווים מודפסים לא היו אז בנמצא אלא פורסמו מאוחר הרבה יותר – לקראת שנות השמונים. בביתנו היה באותם ימים מכשיר רדיו ואני נהגתי להצמיד את אוזני לרמקול לשלו, כדי לדלות מתוך שמיעה את הליווי המוזיקלי לשירים השונים. זכור לי במיוחד הקושי לאתר את הליווי המדויק לשניים משיריו של ארגוב: '
השמלה הסגולה' ו'
שיר הרעות' – אותו ניגנתי בכל טקסי הזיכרון. משימה זאת הייתה לי לאתגר מרתק. שירי ארגוב עוררו בי סקרנות מוזיקלית וחשתי באופן בלתי מודע שמדובר במלחין מקורי ושונה באופן מובהק ממלחינים אחרים. כך נטמן כבר בילדותי הזרע לאהבה שהבשילה לאחר שנים רבות. כאשר החלטתי לערוך מחקר אודות מלחין ישראלי התלבטתי בין שלושה:
יוני רכטר,
מתי כספי וסשה ארגוב. ההחלטה לבחור בארגוב נבעה מן העובדה שהיצירה המוזיקלית שלו היוותה מקור השראה למלחיני הדורות הבאים. כפי שכל פסנתרן מיומן מתוודע אל ומנגן את יצירותיו של יוהן סבסטיאן באך, כך צמחו המלחינים הישראלים על ברכי המוזיקה ה'ארגובית', אשר הטביעה חותם של איכות על הזמר הישראלי לדורותיו.
הספר הנוכחי כתוב בשפה שווה לכל נפש ואיננו מחייב ידע מוזיקלי מקצועי. שימוש במושגים מוזיקליים מלווה בהסבר בגוף הטקסט. בספר נפרשים שני רבדים: ראשון בהם זה הביוגרפי,
העוקב אחר תחנות בחייו של ארגוב, משרטט קווים לדמותו על רקע התהוות התרבות הישראלית של תקופתו ומשחזר את תולדות חייו בלוויית תמונות מן האלבום המשפחתי ואנקדוטות שסיפרו בני המשפחה ואמנים שהכירו את המלחין. הרובד השני בוחן את מבחר שיריו של ארגוב ומבאר את התכונות המוזיקליות המאפיינות את סגנונו הייחודי.
• • •
מאפייני המוזיקה של ארגוב
מיהו מלחין מופתי? למי ניתנה הזכות להיקרא מלחין קלאסי? מתי מוגדרת יצירה 'נכס צאן ברזל'? איזו מוזיקה מוגדרת כקָנונית? האם יצירה קלאסית היא תלויית תקופה? שאלות אלה אינן נחלתה הבלעדית של האמנות הקלאסית במוזיקה של
באך,
מוצרט או
בטהובן. המונח קלאסיקה גזור מן המילה הלטינית קלאסיקוס, שפירושו השתייכות למעמד גבוה. המושג הושאל להגדרת הספרות של יוון ורומי, המהווה בסיס וסמל ליצירות מופת. השימוש במונח קלאסי מצביע על איכות ורמה גבוהה, החיונית לכל יצירה באשר היא. כיום תקף המושג בכל ענפי האמנות: ציור, פיסול, אדריכלות, מחול, תיאטרון, קולנוע ומוזיקה.
בתחום המוזיקה גלש התואר קלאסי גם לסגנונות שהם מחוץ לגבולות המוזיקה המערבית הקלאסית; לרוק, לפופ, לג'אז, למוזיקה האתנית ולמוסיקת עולם. כך למשל שירי '
החיפושיות' נחשבים לקלאסיקה של הפופ,
דיוק אלינגטון,
קאונט בייסי ו
לואי ארמסטרונג נחשבים לקלאסיקנים בעולם הג'אז, ושירי
אוּם כּוּלת'וּם לקלאסיקה בתחום המוזיקה הערבית וכן הלאה. אמן נחשב הוא אמן שיש לו אמירה איכותית ומקורית.
סשה ארגוב משתייך לפנתאון המכובד של יוצרים שעיצבו סגנון מוזיקלי אישי ומיוחד הצרוב בתרבות הישראלית. שיריו מהווים חלק מרפרטואר העומד במבחן הזמן, רפרטואר הנחשב לקנוני ומוגדר כקלאסיקה ישראלית. בשיריו טמונים מאפיינים מוזיקליים אשר יצרו חותם אישי ומיוחד. מהן אותן תכונות מוזיקליות המאפיינות את המוזיקה של ארגוב?
אחד המפתחות לפתרון שאלה זו טמון בתשתית המוזיקלית אשר עיצבה את דמיונו המוזיקלי ואת הווויתו היצירתית של המלחין. יש להניח שכישרונו בא לו בתורשה מאמו הפסנתרנית וזו איתרה וטיפחה אותו. האווירה המוזיקלית שינק בשנות הילדות בביתו במוסקבה, החשיפה לשירים אמנותיים קלאסיים ונגינת רפרטואר קלאסי בפסנתר היוו תשתית מוצקה לעיצוב טעם מוזיקלי רציני ומוקפד. הזיכרון המוזיקלי שלו היה כנראה יוצא דופן. כאשר למד לנגן יצירות קלאסיות בפסנתר למד אותן בעל פה בתוך זמן קצר. כאשר התווים עמדו לנגד עיניו הוא למעשה לא עקב אחריהם במדוייק אלא ריפרף וניגן מתוך שמיעה. תכונה זו אפשרה לו לצרוב בזיכרונו מלאי גדול של יצירות. מעולם לא הגביל עצמו לתחום מוזיקה אחד ואף נהג לאלתר בסגנונות שונים. כישורי ההלחנה והחוש ההרמוני המשובח שלו התגלו בגיל צעיר. למעשה נותרו התכונות הללו כמעין שמורת טבע שהשתבחה עם השנים. ארגוב לא הספיק להשלים לימודי מוזיקה והוא הצר על כך. היעדר השכלה מוזיקלית פורמלית לא פגמה ביכולתו ליצור מוזיקה נפלאה. לפעמים כישרון טבעי ללא השכלה עשוי להוביל למרום ההצלחה יותר מאשר השכלה שאין מאחוריה כישרון טבעי. הפתיחות והסקרנות הטבעית של ארגוב הובילה אותו למפגש עם מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים. ייתכן שהתכונה המרכזית המאפיינת את כתיבתו היא העוצמה והייחוד של היצירתיות הטמונה בה. ארגוב היה כמעין בור סוד שאינו מאבד טיפה. כל צליל שאליו נחשף חלחל ונספג בזיכרונו. הוא האזין, ניגן, אילתר, קלט והטמיע את החומרים השונים במאגר הדמיון המוזיקלי שלו. לאורך השנים המשיך להיחשף וללקט לתוכו צלילים מענפי מוזיקה מגוונים וכך שאב השראה ממוזיקה קלאסית, מפופ, מג'אז ומהמוזיקה הישראלית הפופולרית והאמנותית. שלל הסגנונות הוטמע בדמיונו והתעצב תחת ידו בדרך מיוחדת. ארגוב השתמש למעשה ברעיונות ובחומרים מוזיקליים קיימים שאותם צירף, הרכיב ומיזג בדרך אישית ומקורית. חומרי הגלם המוזיקליים המגוונים עברו במסננת האישית שלו, ושילובם המיוחד הוליד סגנון אישי מובהק. כאשר הגיע ארצה ונאלץ לוותר על מוזיקה כמקצוע הפך ארגוב למעשה למוזיקאי חובב. העיסוק בהלחנה ללא תשתית לימודית מקצועית הטריד אותו. על כן פנה בשנות הארבעים למלחין
מרדכי סתר וביקש ללמוד אצלו באופן פרטי שעורי קומפוזיציה. סתר עלה ארצה מרוסיה ב-1926, והיה מן המלחינים המרכזיים במוזיקה הישראלית הקלאסית. הוא עצמו למד קומפוזיציה בפאריס אצל טובי המורים שם:
נדיה בולנז'ה,
פול דוּקא ו
איגור סטרווינסקי. סתר התגורר אף הוא בתל אביב ואך טבעי היה שארגוב יפנה אליו. במפגש הראשון ביקש סתר מארגוב להשמיע לו מפרי עטו. לאחר שהאזין לאחדים מן השירים הציע לארגוב להמשיך בהלחנה כפי שהיא ולוותר על הלימוד. משמע שלעתים הכישרון הטבעי עולה בערכו על השכלה נרכשת. בפרספקטיבה של עשרות שנים ניתן לומר שמרדכי סתר איתר את מקוריותו המוזיקלית של ארגוב, והצעתו היוצאת דופן להימנע מלימוד פורמלי הסתברה בדיעבד כהצעה נכונה.
רבים מתייגים את סשה ארגוב כמלחין המושפע מן המוזיקה הרוסית. ארגוב עצמו היה מסויג מן התיוג הזה ולדעתו השם, המוצא והמבטא הרוסי שלו הם שגרמו לכך, אך לא היה כאן דבר של ממש. גם הנהלת התיאטרון הקאמרי היתה סבורה שיש קשר בין ארגוב למוזיקה רוסית, ולכן הזמינה את שגריר רוסיה בישראל לצפות בהצגה '
שלמה המלך ושלמי הסנדלר'. ארגוב התבקש לשבת ליד השגריר ולתרגם לו את תוכן המחזה. משנסתיימה ההצגה שאל המלחין את השגריר האם המוזיקה נשמעת לו רוסית. השגריר ענה בשלילה, וגרס כי הסגנון הינו ארמני דווקא... ברור כי במכלול הסגנונות שהשפיעו על ארגוב קיימת גם השפעה של מוזיקה רוסית, שהיוותה חלק מתבנית נוף ילדותו. אבל המינוח 'השפעה רוסית' הוא רחב ביותר. שיריו של ארגוב מזכירים חלקית את הלחנים הרוסיים שהובאו ארצה בתחילת המאה העשרים, אבל ההשפעה הרוסית העיקרית באה לו דווקא מן התחום הקלאסי: ההרמוניה הרומנטית מלאת ההבעה שלו מזכירה את המוזיקה של
צ'ייקובסקי ו
רחמנינוב. חלק מהטכניקות הפסנתרניות נסמכות על צורות ליווי קלאסיות, תוך שימוש במנעד הגדול בפסנתר. ארגוב הכיר והושפע גם מן המלחינים הרוסיים המודרניים של המאה העשרים, כמו
פרוקופייב ו
קבלבסקי. הוא שאב מהם את הנימה ההומוריסטית והקלילה וניתן למצוא את טביעת האצבע הזאת במוזיקה היתולית לתיאטרון וכן בשירי ילדים.
החשיפה לסגנונות רבים והכישרון היצירתי הטבעי הובילו להלחנת מוזיקה שהתכונה הבולטת בה היא הטרוגניות נרחבת. הסגנון המוזיקלי בשירי ארגוב הוא קליידוסקופי וגמיש; נראה שאי אפשר לדבר על דגם סגנוני אחיד התקף לאורך כל יצירתו, ואין תכונות מוזיקליות המאפיינות באופן גורף את כל הקורפוס. המגוון הרחב של הדגמים המוזיקליים התעצב והתפתח בהשפעת שלושה גורמים עיקריים: תקופת ההלחנה, היעד שלה ותוכן הטקסט.
ניתן לחלק את מכלול יצירתו של ארגוב לפי חתכים שונים: חלוקה כרונולוגית, המשקפת התפתחות על ציר הזמן; חתך על פי המדרג הספרותי של הטקסט; וסיווג נוסף – שירת הרבים מול שירת היחיד. חלוקה לשירים פופולריים מול שירים אמנותיים
2במוזיקה הקלאסית נקרא שיר אמנותי לִיד ביחיד ולִידר ברבים. מקבילה במידה רבה לחלוקה שבין שירת הרבים לשירת היחיד. כל אחד מהסיווגים האלה בוחן את השירים מזווית אחרת.
החלוקה הכרונולוגית משקפת התפתחות על ציר הזמן בתהליך יצירה שנמשך לאורך כשישה עשורים (1934–1995). אפשר לפצל את ששת העשורים לשלוש תקופות עיקריות: מוקדמת, מרכזית ומאוחרת. חלוקה זו מאפשרת איתור מקורות השפעה שחלחלו למוזיקה של ארגוב; בתקופה המוקדמת והאמצעית הושפע המלחין במידה חלקית מן הסגנון הישראלי הים-תיכוני ומאוחר יותר השתמש גם בחומרים מוזיקליים מתחום הבלוז, הג'אז והפופ. הוא שאב השראה גם ממלחיני המוזיקה הרוסיתשל תחילת המאה העשרים כמו פרוקופייב וקבלבסקי. בשנותיו האחרונות חדרו לשיריו השפעות של מוזיקה מודרנית, שהובילו לכתיבת מצלול יותר חד ופחות מתנגן.
חתך נוסף של הרפרטואר ניתן לערוך על פי המדרג הספרותי של הטקסט – שכלולים בו שירי משוררים ופזמונים. בדרך כלל המושג לִיד (שיר אמנותי) מתייחס להלחנה של טקסט משוררי. לכאורה היינו מצפים כי תמלילים קלילים יקבלו אינטרפרטציה מוזיקלית פשוטה יותר ואילו שירי משוררים יזכו ללחנים 'אמנותיים-איכותיים' מורכבים יותר. כלל זה אינו עומד במבחן המציאות הארגובית. דוגמאות רבות בכתיבתו מייצגות חריגות לשני הכיוונים. המלחין לא התייחס בהכרח לטקסט משוררי בדרך אחרת מאשר לטקסט פזמוני, והחלוקה לשירי משוררים לעומת פזמונים לא השפיעה על גישתו הבסיסית המוקפדת למלאכת ההלחנה.
סיווג אחר של השירים מחלק אותם, כאמור, לשירת רבים מול שירת יחיד. ניתן לפרש סיווג זה בשני אופנים. אבחנה אחת מתייחסת לדובר או לדוברים בשיר והשנייה לגופים המבצעים: בשירת רבים הכוונה גם לשירה המתאימה לשירה בציבור, לעומת שירת היחיד – ההולמת על פי רוב ביצוע סולני. מבחינה זו עומד במרכז שירי התקופה הראשונה הקולקטיב הלאומי – שירת הרבים – ואט אט הוא מפנה מקומו לשירה האישית – שירת היחיד. החלוקה לשירים פופולריים מול שירים אמנותיים בהלחנותיו של ארגוב מקבילה במידה רבה לחלוקה שבין שירת רבים לשירת יחיד. שירים קליטים יותר הפכו מטבע הדברים לנחלת הכלל ואילו המורכבים יותר נחשבים לאמנותיים ונועדו לזמרים סולנים. התפלגות הפופולרי מול האמנותי איננה חד משמעית, ומכלול יצירתו של ארגוב כולל לא מעט שירים המצויים על התפר שבין שתי הקטגוריות. אחדים מן השירים המורכבים, על אף שהם קשים לשחזור ולשירה, הצליחו להתחבב על הקהל הרחב.
המאפיינים המוזיקליים היחודיים במוזיקה של סשה ארגוב מוגדרים כאן באמצעות מיון מלאי השירים לסוגות מוזיקליות, המכונות ז'אנרים. הז'אנר הוא קבוצת יצירות בעלי תכונות משותפות או דומות. חלוקה מסוג זה מאפשרת להגדיר תכונות מוזיקליות בולטות בכל ז'אנר וז'אנר. להלן רשימת הז'אנרים בשירי ארגוב, שילוּוו בהמשך בהסברים ובדוגמאות:
♪ שירי הורה
♪ שירים לאומיים
♪ שירי 'אום פה' (שירים קלילים)
3הסבר והדגמת המונח 'אום פה' יובא בהמשך.♪ שירי ילדים
♪ בלדות
♪ שירים סלוניים
♪ שירי אהבה
♪ שירים בהשפעת בלוז וג'אז
♪ ולסים
♪ שירים ללא מילים
♪ שירים בהם מתקיימת זיקה ייחודית בין הטקסט למוזיקה
אל הסוגה האחרונה משתייכים מספר שירים שבהם קיים יחס הדוק במיוחד בין הטקסט למוזיקה. בין אלה נכללים רבים מן השירים לבימת התיאטרון.
ההתפלגות לסוגות המוזיקליות נעשתה לפי קריטריונים שונים. קריטריון אחד הוא תוכן התמליל – התָקף בשירים לאומיים, בשירי ילדים, בבלדות ובשירי אהבה. קנה מידה אחר הוא השפעות של סגנונות מוזיקליים חוץ-ישראלים. למשל ריקודים סלוניים, בלוז וג'אז. לעתים נקבע הז'אנר בהתאם לנוסח הקצבי – לדוגמה, שירי הורה, וַלסים ו'שירי אוּם-פָּה'. קבוצה מיוחדת היא קבוצת שירים שבה קשרי טקסט-מוזיקה הינם הדוקים במיוחד, הגם שניתן היה לשייכם לסוגות נוספות. הז'אנרים מוצגים בסדר עולה מן הקל אל המורכב יותר. יש לציין כי לא כל שיר ושיר משתבץ באופן מובהק בז’אנר ספציפי אחד. בחלק נכבד מכלל הרפרטואר יש הצלבות בין-ז’אנריות ויש שירים המאגדים בתוכם תכונות של שניים או שלושה זז'אנרים.
תיאור הסגנון של ארגוב נסמך על בדיקת כל המרכיבים במוזיקה שלו: המנגינה, הקצב, ההרמוניה (הליווי), המבנה והקשר שבין הצלילים לתמליל. נציג להלן מאפיינים כלליים של הסגנון המוזיקלי בשירי המלחין , מבלי לצלול אל ניתוחים מקצועיים מדי. הפרק הנוגע לסגנון המוזיקלי אינו מחייב ידע מקצועי, ומונחים מוזיקליים בסיסיים מבוארים בגוף הטקסט. ניתוח מוזיקולוגי מפורט יותר מצוי בדיסרטציה שנכתבה אודות סשה ארגוב.
4אילנה איבצן, "מאפיינים סגנוניים בשירי סשה ארגוב", עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית, 2003.
- הכותרת ''רב נגינת יש וצלילים'', גזורה מן הבית השני של 'שיר ערש', מאת נתן אלתרמן וסשה ארגוב.
- במוזיקה הקלאסית נקרא שיר אמנותי לִיד ביחיד ולִידר ברבים.
- הסבר והדגמת המונח 'אום פה' יובא בהמשך.
- אילנה איבצן, ''מאפיינים סגנוניים בשירי סשה ארגוב'', עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית, 2003.
רֹב נגינות יש וצלילים
