פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
לשלֵח את הנפש לחופשי
הרצל חקק (יום רביעי, 07/05/2014 שעה 8:00)


לשלֵח את הנפש לחופשי

הרצל חקק



עטיפה
על ספרה של חניתה רוזן, ''הסודות של איבתיסאם'', חלונות, 2014, 223 עמודים
חניתה רוזן לקחה על עצמה משימה לא קלה – לבנות דמות של צעירה ערבייה, שמבקשת לסלול לעצמה דרך משלה. אתגר לא קל לסופרת, שכן גיבורת ספרה יוצאת לדרך עצמאית, מפלסת לה דרך שלא תמיד הולמת את המסורת, את מנהגי הכפר והמשפחה. מצד אחד מציירת חניתה רוזן זיכרונות מתוקים ומנהגים צבעוניים, אבל כל זה רק מרפד את המעטפת, נוטע אווירה אותנטית. אבל מעבר לכל המתיקות מסתתרת מצוקה, מסתתר רצון לשנות מציאות מרה, שלעתים נסתרת במבט ראשון. גיבורת הספר מפלסת נתיב למאבק על זהות, יש כאן בנייה של דמות עצמאית המבקשת להיאבק על חייה, לפלס דרך אחרת, לצאת לחופשי.

הגיבורה של הרומן, איבתיסאם, כמו רומזת לנו על העלילה הצפויה, בבואה לתאר את אופייה: אמא תמיד אומרת, שנולדתי עם שתי נשמות: האחת העניקה לי אומץ, דעתנות, חוצפה ושאפתנות של גבר, והאחרת נסכה בי רגישות, מניפולטיביות וגוף עדין ורך של אשה (עמוד 7).


החיים בתוך המסגרת הופכים לחיים בכלוב, ומה שמניע את הגיבורה הוא הרצון לצאת לחופשי. זו גם תמונת הסיום של הספר, כאשר היא מציגה את הציור לאחיה. לאורך כל הספר זה הכיוון: הרצון ליצור, הופך אצל הגיבורה לדרך מילוט, לפילוס האפשרות לעצב אורח חיים שמתעלה מעל למישור החומרי, מעל לאפיק השגור של המסורת. כשאמה תופסת אותה בצעירותה מציירת בגוש פחם, היא מזהירה אותה: מה שחשוב בחיים זה שתדעי טוב מה התפקיד של האשה: לדאוג לבעל, לשמור על כבודו, לעשות הכול כדי שיהיה מרוצה... אסור שתתעסקי בדברים בטלים.

בפרק הפתיחה אנו מתוודעים לדרך חינוכה, לרגע שבו היא מגלה את המחזור ואת נשיותה – וכל זה מסופר בדרך צבעונית. כך, לדוגמה, טקס שמירת התחתונים המוכתמים בדם, הדרך שבה המשפחה מצמידה לחמור ולגמלים חרוזים כחולים נגד עין הרע, מנהגי התפילה בכפר. פרק הפתיחה אכן בונה מעין פרק של אקספוזיציה, מבוא לאישיותה של הגיבורה ולדרך שבה היא מנסה להתמודד עם המסורת, עם המשפחה, עם המנהגים והאמונות התפלות.

סיפור חייה של איבתיסאם הוא סיפור, שמתואר בתחילתו כשבוי בתוך עולם סגור, בתוך מסגרת שאין יוצאים ממנה. החיים משורטטים בקו ליניארי של חיים לקראת מילוי ייעוד, מילוי המשימה שהוטלה עליה כאשה ערביה: להיות אשתו של פאריד, בנו של ראש הכפר. חניתה רוזן מצוידת בתחקירים, מכירה את כל מנהגי הכפר, ואנו עוקבים אחר תהליך המפגש של המשפחות לקראת האירוסין, תיאור החתונה המסורתית – והדגש בתיאור של חניתה רוזן: הגיבורה חשה, שכל החגיגה והחיים הם מערכה בזמן אמת שבה היא לוקחת חלק, היא שחקנית בהצגה שתוכננה מראש.

במילותיה שלה: אני כלל לא התרגשתי, הרגשתי כמו השחקנית הראשית בהצגה. כאילו כל זה לא קורה לי, אלא למישהי אחרת (עמוד 14).

המאבק במסורת המשפחתית ניכר כבר למן הצעדים הראשונים: הדרך שבה חמותה רודה בה, שכן היא אשת ראש הכפר. הדרישה החד משמעית ממנה ללדת בן זכר. גם הלידה מתוארת בגוונים מיוחדים, כאשר אנו נלקחים למעמד, שבו הגיבורה היא היולדת, ואין איש שועה לכאביה ולצרכיה. החמות והמיילדת מסתודדות ביניהן – ומה שחשוב בעיניהן זה לגרש את השטן משעת הלידה.

אין התייחסות לצרכיה ולרגשותיה, ולאחר שנולד הילד, הוא הופך להיות רכושה של המשפחה. החותנת שוכרת מינקת שתיניק את הילד, במקום איבתיסאם. כך סוללת חניתה רוזן מצבים, שיובילו לרצון של הגיבורה לעצב לה דרך משלה, לבטא את עצמאותה האישית.

אנו נקלעים לחייה של צעירה ערבייה, שאין לה אפשרות לבטא את עצמיותה, והיא מחכה לרגעים שבהם היא עוד מחכה בשלבים הראשונים, שזו מציאות זמנית, שהבעל יירתם למאבקה, שהבעל יוכיח לה שהוא תומך בה ולא באמו, הרודה בכלה הצעירה.

כדי לפלס דרך לתאר את התמורה בכפר, בנתה חניתה רוזן דמות של קרוב משפחה משכיל, תאופיק ומכאן ואילך אנו עדים לניסיונות עדינים של התקרבות רוחנית פנימית אליו, כדרך לפתוח לה אפיקים חדשים. תאופיק חוזר לכפר להיות מורה – ולגיבורה יש שאיפה להשתנות באמצעות תאופיק, לעצב את ילדיה בדרך אחרת, שונה מהמסורת.

הדרך לשינויים ולהתחדשות אינה קלה. כאשר בעלה של איבתיסאם 'מֵריח', שיש לאשתו הצעירה כוונה לסלול לה דרך של שינוי, הוא מציג את הקו של המסורת:

מה הם דברי הכפירה האלו? מתי נעשית כופרת? אני לא רוצה לשמוע שוב שום מה שפוגעת במסורת ובאמונה שלנו (עמוד 71).

איבתיסאם מציגה קו מודרני, רצון שגם הבנות תרכושנה השכלה, שלא יעמידו מראש את הבנים כנעלים ועדיפים על הבנות. היא מבקשת לגיטימציה לדרך אחרת, לנתיב שבו לאשה יהיו אפשרויות לממש את עצמה, את כישוריה.

גיבורת הספר אכן מתמודדת עם נתיבי המסורת, עם האמונות הישנות – ואישיותה העצמאית הולכת ומתגבשת. כאשר אחיה נעים מבקש להכיר נערה, שהיא בת למעמד נמוך יותר, הוא יודע שיוכל למצוא משענת אצל אחותו. היא תעזור לו להתגבר על המגבלות שמציבים המנהגים מימים ימימה.

די מהר מתברר, שאחיה אכן החל להתרועע עם בת לשבט אחר, והמצב מסובך הרבה יותר. הנערה בהריון. כאן מדובר בחילול כבוד המשפחה.

הם נעזרים בעומר כדי שייגש לאביה של הנערה לבקש את ידה.

כך בנוי הספר משלל מצבים, שבהם יש התנגשות בין המסורת לבין הרצון לפלס דרכים חדשות. חניתה רוזן משבצת לאורך דפי הספר פסוקים מהקוראן, פתגמים מחיי הכפר, ניגודים בין המסורת הישנה לבין דרישות של הדור הצעיר.

כך אנו מגלים את איבתיסאם שלב שלב בדרכה לחולל שינוי, במאמציה ליצור
סוג של מהפכה. כאשר היא פורצת קדימה, ואכן מוכיחה לכולם שהיא ציירת, העולם סביבה משתנה. המאבק משפיע על כל התמונה. היא עורכת מסיבה לאחר שהרוויחה הון ממכירת שני ציורים, היא עורכת מסיבה, אבל אין זו החאפלה בסגנון המסורתי, אלא מסיבה בסגנון עירוני מודרני.

במסיבה נערך טקס, שבו ניתן ביטוי למהפכה. הנשים נקראות ללבוש לבוש אחר, ולאחר מכן הגברים נקראים לעשות כן. המוסכמות נשברות, ויש טקס מחול חדש, שבו מצליחה הגיבורה לשלב באופן חסר תקדים גם נשים במסיבת הריקוד.

לא כאן המקום לחשוף את פרטי העלילה, אבל כשהמסורת מתנגשת במודרנה, יש גם רגעים טראגיים. לעלילה מתחבר ברגעים אלה תאופיק, יש יריות באוויר, יש משטרה, וההתפתחויות נותנות ביטוי לניגוד
הטראגי שבין השינוי למסורת.

איבתיסאם מגלה בשלב מסוים, שגם אהבתה לבעלה פאריד הולכת ונמוגה, ומכאן אנו נקלעים לדרמה של צעירה ערבייה שמנסה לבנות חיים מחדש, אהבה מחדש.

אין ספק שחניתה רוזן הפנימה ידע רב על החברה הערבית, ואנו מרגישים כאילו היינו חלק מכל אותם בני הכפר, נכבשים בתיאורי הלבוש, המאכלים, הריקודים, השירים. סיפורה של איבתיסאם הוא סיפור דרמאטי – אך מעבר לעלילה הצבעונית אנו נקלעים לסערת רגשות, למאבקה של צעירה לפלס לה דרך משלה, להעשיר את חייה באמצעות חירותה כאדם יוצר, כאשה שרואה עצמה אדם עצמאי שחי על פי צווי הלב, על פי מאוויי הנפש.

תמונת הסיום כמו מתארת את השאיפה הכמוסה בלבה של איבתיסאם. אחיה עומאר, ניגש לצפות בציור שציירה, והוא עוקב במבטו אחר האווירה שבציור, אווירה של פתיחות, של נפש חופשית:
יחד סקרנו את הציור. שמיים כחולים, איש זקן מביט בעדת פרפרים צבעוניים המתעופפים אל הרקיע. הוא מושיט ידו אליהם לא כדי לתפוס אותם, אלא כדי לשלֵח אותם לחופשי.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי