פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
האנשים השולטים בחיינו
יוסף אליעז (יום שני, 09/06/2014 שעה 14:00)


האנשים השולטים בחיינו

יוסף אליעז



לפוליטיקאים יצא שם רע כבר בימים מִקֶּדֶם. אולי משום שצריך סוג מסוים של אופי, של דחף פנימי ורצון עז כדי למרפק את הדרך לשלטון, תוך דחיקת מתחרים ותכופות תוך התעלמות מצו המצפון וחוש ההגינות. זהו דחף המורכב מאגואיזם, נרקיסיזם, תאוות שליטה, רדיפת פרסום או תאוות בצע, ועוד מספר תכונות המאפינות איש שבני-אדם הגונים לא יחפצו בקרבתו. לרוב קיים באנשים אלו בְּלִיל של התכונות האמורות, חלקן או כולן.

לעתים החתירה לשלטון נובעת מתחושה של שליחות ואמונה. הַמְתָּחֵר מאמין כי הוא זה שיושיע את עמו, קהלו, או כת מאמיניו, בין בְּשֶׁל אמונה בשכלו, בבחירתו בידי שמים, ולעתים - בשל הזדמנות שנקרתה בדרכו. במקרים מסוימים מדובר במניע שהוא טירוף מוסתר (עם כל הניתוחים הפסיכולוגיים של שליטים כמו סטלין או ''הפיהרר'' – דומה שאיש לא פענח עד-כה את מהותם הרצחנית במלואה).

לעתים אדם מגיע לפסגה (היחסית) בתום לב, כי נקרא לדגל אם משמים (משה, גדעון) ואם בידי העם הזקוק לו (יפתח הגלעדי, ולהבדיל – ברנדוט בדנמרק), ואז, בהיותו בשלטון, הוא מתפתה למעשים פסולים שלא יֵעָשׂוּ (דוד, בת-שבע ואוריה – עבירות מין, אחאב וכרם נבות – רדיפת בצע, התמכרות לתענוגות החיים – שלמה ואלף נשותיו וסוסיו המצריים, או- להבדיל- אולמרט, נתניהו ואהוד ברק).

התוצאה העגומה היא שמגיעים לשלטון אנשים לא-ראויים, או כאלו שאפשר והיו ראויים, אלא שהכח והכבוד העבירום על דעתם ועצם השלטון השחיתם.

אינני עוסק בבקורת ספרים, אלא נהנה לקרוא בהם, ובאותה הזדמנות לצבור מעט ידע וזכות לראות את המציאות כפי שהיא משתקפת בעיניו של אדם אחר.

ספרים רבים נכתבו על אנשי שלטון. חלקם ביאוגרפיות שהם עצמם כתבו (כמו ספרי צ'רצ'יל, מונטגומרי, דה גול ורבים אחרים), חלקם –בידי אוהדיהם, וספרים אחרים בידי מבקרים המשקיפים מן הצד (כדוגמת ספריה המעולים של ברברה טוכמן).

גם בישראל נכתבו ספרים מאירי עיניים על דמויות מרכזיות בשלטון ובחיינו הציבוריים. אמנם אמצעי התקשורת עוסקים בשליטים ובמעלליהם, אך מטבע הדברים הם מתקשים לחדור לעומק. הם חשופים לחדשות לבקרים והחדש דוחק מהכותרות את הישן בטרם מוצה זה במלואו.
סופר המוציא לאור ספר על אישיות שלטונית, מדרך הטבע מעמיק יותר, לרוב גם נהנה מפרספקטיבה רחבה יותר, ובספר טוב הוא גם מציין את המקורות המבססים את דבריו.

קראתי וזועזעתי מספרו של מרדכי גילת ''קללת דרעי''. לא דובר בסתם איש מושחת אלא בְּשַׂר אשר השחית את כל סביבתו. אגב - דרעי חזר לשלוט במפלגתו וקופת שרציו אינה כופפת את קומתו.

קראנו את ספרו של צבי זמיר ''בעיניים פקוחות'' (כנרת, זמורה ביתן, 2011) על מחדלי יום הכיפורים וחלקו העצום של ראש אמ''ן אלי זעירא במחדל, ואשמתו הנוספת בחשיפת זהותו של המקור אשרף מרואן, שנראה שהביאה לרציחתו.
ראינו מספר ספרים שחשפו קוים באישיות שופטי בית המשפט העליון וראשי הפרקליטות: (נעמי לויצקי: ''כבודו'', הוצאת כתר, 2001 ; ''העליונים'', הקבוץ המאוחד 2006; דינה זילבר: ''בשם החוק'', דביר 2012 ).

ברשותך, הקורא, אני מבקש להתיחס בקצרה לשני ספרים שלדעתי הם חשובים עד מאד:
תחילה לספרם המרתק של ח''כ (כיום) עפר שלח ויואב לימור: ''שבויים בלבנון'' (ידיעות אחרונות, 2007). כאשר אתה קורא את הספר לבך נצבט בשל המחדלים וְהָאֱוִילוּת שנחשפו במלחמת לבנון השניה המתוארת בהם, והמעוגנים כדבעי במסמכים ואסמכתאות למכביר. היתה זו מלחמה אומללה שישראל יצאה אליה כאשר אינה מוכנה, ביוזמתם של אהוד אולמרט ששימש בשירותו הצבאי ככתב ''במחנה'', (הגם שבמילואים עבר קורס קצינים קצר), ואשר מינה לשר בטחון את עמיר פרץ, עסקן של ההסתדרות, כאשר הצלע השלישית למשולש ההססני והאומלל הוא רמטכ''ל שהיה טייס טוב (ויהיר) אך זר, יחסית, לצבא היבשה.

במלחמה זו צה''ל, צבא אדיר במושגים עולמיים, כָּשַׁל וְשִׁלֵם בדמים רבים, תרתי משמע, את מחיר הכשלון מול ארגון טרור קנאי.
איני יודע אם אהוד אולמרט יחלץ משלל משפטיו הפליליים, אך הוא אמור לתת את הדין במשפט ההיסטוריה על המעשים והמחדלים המתוארים בספר, שהם חמורים פי כמה וכמה משלל העברות שיוחסו לו בפלילים. במחדלי לבנון לא מדובר בבצע כסף אלא בשפך דם, בערעורם של כושר ההרתעה ובטחון המדינה!
תמהני אם מכלול הליקויים שפורטו בספר אכן תוקנו עד היום.

משום מה הגעתי לקריאת הספר רק השנה. אילו קראתיו קודם דומה שהיה משפיע על הצבעתי בבחירות האחרונות. אני מאמין שהיה משפיע גם על הצבעתם של אחרים אילו נתפנו לקרוא אותו.

אדגיש כי הגם שאיני מכיר כלל את עֹפֶר שלח, הנה הצטערתי מאד בימים אלה על שלא מונה, בשל המחלוקת בין נתניהו ללפיד, ליו''ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. דומני שהוא מאד נחוץ שם. (כל זה מבלי להמעיט מיכולותיו של צחי הנגבי, שגם הוא לבסוף לא מונה לתפקיד).

הספר השני אשר טרד את מנוחתי הוא ספרו של בן כספית: ''חמקן – אהוד ברק, הסיפור האמיתי'' (כנרת זמורה ביתן, 2013). הספר קריא מאד, ככתיבתו השוטפת והמהירה של כספית, עיתונאי מנוסה וקל-עט. זהו ספר שלכאורה הוצא בדחיפות לשוק, כאילו כדי ''לשמור על המומנטום'', ועל כן הוא סובל מהעדר מוחלט של מקורות כתובים ואסמכתאות, משגיאות סגנון וממספר שגיאות דפוס, ומעריכה מסורבלת ומוזרה: הדברים מובאים ללא סדר כרונולוגי, בעיקר בחציו השני של הספר, דבר המביא לחזרות שוב ושוב על אותם דברים והערכות. אפילו תוכן ענינים אין בו.
האם הדברים נכונים? חלקם ידועים ופורסמו בעתונות. מכל מקום הטחת עובדות לכאורה כאלו ללא ביסוס מסכנת את הכותב ואת המפרסם בתביעות דיבה חמורות, וקשה להניח שאלו היו מסתכנים בפרסום שאינו מגובה באסמכתאות.

למרות מגבלותיו של הספר עולה ממנו דמות מְזָרָה אימה של איש הרץ לפסגה כרדוף עוועים, הרומס כל מי שבדרכו. השואף לתפקיד הבא עוד בטרם התישב בכסא בו זכה זה עתה. אדם המשתמש בבני-אדם אחרים, כולל חבריו הקרובים ביותר, ככלי-שחמט אשר ניתן להקריבם כלאחר-יד למען המטרה – להגיע לשלטון, או לתפקיד הבא, בכל מחיר.
אפשר והשימוש בבני-אדם בידי ברק משול יותר לשימוש בכלי מטבח חד-פעמיים, בחינת ''השתמש וזרוק''. הדוגמאות בספר רבות מאד.

הספר מביא שפע מעשים ומחדלים מסוכנים לשם קידום אישי, לשם הכשלת יריב. המוטו המרכזי בספר הוא המלחמה שהכריז ברק על הרמטכ''ל המכהן גבי אשכנזי, רדיפתו והכשלתו כל הניתן. מחריד לקרוא במה עסק שר הבטחון כאשר בטחון המדינה וכשירות צה''ל מופקדים (ואולי מופקרים) בידו. הנימוק שנותן כספית לאובססיה שהניעה את ברק נגד אשכנזי היא הפופולאריות של אשכנזי בעם, מעין חזרה על קנאת שאול בדוד, ברגע ששמע את הזמירות נוסח ... הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו (שמואל א', י''ח, 7).

מהספר עולה שמאז תפקודו עטור התהילה והצל''שים כמפקד סיירת מטכ''ל לא צלח בידי ברק שום תפקיד רם יותר, לא כמח''ט, לא כאלוף ומפקד גַּיִּס, לא כרמטכ''ל, לא כמנהיג מפלגה. האם מדובר בתופעה של ''העיקרון הפיטרי'', ובאיש מוכשר מאד דוקא, אלא שמשהו המשובש באישיותו משבש את מהלכיו?

אהוד ברק זכה מכבר לשלל כינויים, חלקם אולי חיוביים: ''מפרק השעונים'', ''המנעולן'', זה ש''ראה את הלבן שבעיני האויב'', כינויים לגלגנים מעט: ''הפסנתרן'', ומצד שני לכינויים כמו ''אהוד ברח'' (פרשת האסון בצאלים) או ''הטפלון'', שלעולם אין שמץ אחריות דבק אליו, אדם שאינו מותיר עקבות בכתב – האיש שמגלגל מיליונים ואינו יודע דבר על ''עמותות הקש'' שהזרימו סכומי עתק לקידום בחירתו בהתמודדויות השונות. (פה יזכר שלא לטוב בוז'י הרצוג, מנהיג מפלגה, שר, ובנו של נשיא המדינה ש''שמר על זכות השתיקה'' בפרשיות העמותות ועדיין טוען לטוהר ושקיפות... ). זהו שר הבטחון שבלשכתו נעלמו או נמחקו כל ההקלטות בעוד הוא נובר בהקלטות מלשכת הרמטכ''ל; זה האיש שבמחי-פֶּה העניק לעראפת זכות לקדוח מול חופי עזה, ללא כל התיעצות או החלטת דרג מוסמך; שהיה מוכן ליתן לאותו טרוריסט ערפאת כל שביקש, כמין סנטה קלאוס המחלק מתנות שאינן שלו בכריסטמס.

אפיון שבן כספית חוזר עליו שוב ושוב הוא תמיכתו של ברק במבצעים צבאיים שאין כל סיכוי שיצליחו או יבוצעו, דוגמת תקיפת תעשית הגרעין באירן בידי ישראל לבדה, והתנגדות עזה למבצעים ברי-בצוע, דוגמת השמדת הכור הסורי.

ברק, לפי הספר, לא גילה נאמנות לאיש, לא למפקדו רא''ל שמרון, לא ליד ימינו האלוף עמירם לוין, לא לאלוף שגיא, לא לאלו שהעלוהו לשלטון, ובדיעבד גם לא לנאוה.

הקורא נחרד לראות מי הגיע לתפקידי רמטכ''ל, שר בטחון כמעט נצחי, תוך הקרבת מפלגתו, ערכיו וחבריו, ולראשות הממשלה. ספר זה מחדד ביקורות שהשמיעו זה מכבר רבים וטובים, כמו האלוף פלד בספרו ''איש צבא'', האלופים שגיא ודורון , ורבים וטובים (ופגועים) אחרים.

באותה הזדמנות הספר מאפשר הכרות (כמובן - מנקודת ראותו של המחבר) עם אישים נוספים – רא''ל גבי אשכנזי, האלופים יואב גלנט, איזנקוט ובני גנץ, תא''ל אבי בניהו, אל''מ ארז וינר, יוני קורן, ומעט עם ראשי הממשלה אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, ועם ראש השב''כ יובל דיסקין, בועז הרפז העיתונאי קלמן ליבסקינד ודמויות נוספות מחיינו הציבוריים.

אני עוסק לאחרונה ב''משלי שועלים'', כולל ספר שפרסמתי. דומה שֶׁפֹּה מדובר בשועל המחבל בכרמים, שועל עב-זנב המיטיב לטשטש בזנבו את עקבותיו.

בינתים אהוד ברק פרש מהפוליטיקה, אך חשוב לקרוא את הספר על מנת לקדם פניו אם יבקש, חלילה, לשוב אליה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


מספר הערות והארות
ע.צופיה (יום שני, 09/06/2014 שעה 18:14) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. בפרספקטיבה לאחור לאורך שמונת השנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השניה מסתבר שלא הייתה מאז מלחמת ששת הימים מלחמה מוצלחת ממנה. הצפון נהנה מ''שקט בטחוני'' שלא היה כמותו משנות ה-‏70 של המאה הקודמת. אז מלקרוא לזה כישלון באמת שצריך כשרון מיוחד. גם ביתר הגזרות ההרתעה שהושגה במלחמה זו עושה את פעולתה.

ב.בשנת 1998 בטרם ''רץ'' אהוד ברק בראשות מפלגת העבודה לראשות הממשלה פורסם ספר שהכיל את הביוגרפיה האישית שלו. מהספר ניתן רק להתפלא ולהעריך את פועליו עד אז.
מר אליעז, מחבר הספר היה בן כספית.

ג. כל ''תכניות השלום'' שהוצעו (קלינטון, מפת דרכים וכו') ונידונו בין הצדדים עד היום מבוססות על ''משנתו'' של אהוד ברק כפי שהוצעה לראשונה במפגש ''קמפ-דיויד''.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי