פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_7728

(קרח ע''ד) לחיות במציאות, לבחור בחיים
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 20/06/2014 שעה 7:00)


(קרח ע''ד) לחיות במציאות, לבחור בחיים

נסים ישעיהו



הבעיה היא שהרעיונות של קרח מפתים מאד; ראינו את זה בתגובת העם לסוף המיוחד שלו ושל עדתו. והבעיה היותר קשה היא שאימוץ רעיונותיו של קרח, בהכרח ימיט חורבן, היֹה לא תהיה. אמנם זה לגמרי לא פשוט להתמודד עם הרעיונות של קרח, יש בהם הרבה תיחכום, שהרי ''קרח פִּקֵחַ היה'' וגם צדיק, עד שנפל.
מאז נודעה חטיפת שלושת הנערים בידי טרוריסטים, ימים של מתח עוברים על כולנו. צה''ל יצא לפעולת חיפוש יסודית שאותה, כך נראה, הוא מנצל לניקוי יסודי של השטח מגורמי טירור – מהלך שלענ''ד היה צריך להתבצע מזמן, בשוטף – וכולנו עוקבים אחרי הדיווחים על פעילותו בנשימה עצורה. רוב ככל העם עוקב כי הוא חרד לגורלם של החטופים. רוב ככל העם גם מוסיף בתפילות לקב''ה שינחה את כוחות הביטחון בדרך הנכונה להשיב הביתה בשלום את שלושת החטופים. אבל נראה שיש גם מי שהמעקב שלהם אחר הפעילות הבטחונית מלווה ברגשות מסוג אחר, רגשות של אכזבה על המקל שנתקע בגלגלי עגלת תהליך ההידברות עם הערבים וחרדה פן מכאן ואילך המצב רק יחמיר ולא יצליחו עוד לחדש את התהליך הזה. איך אמרה אחת מאלה – הפעלת יותר כוח לא תפתור את הבעיה. נו, כדאי שהיא תספר את זה לסורים ולעיראקים.

מניע נסתר למהלך גלוי

מסתבר שהיכולת להבחין בין מציאות לדמיון אינה מובנת מאליה. לפעמים אפילו נראה שבנפש האדם קיימת נטיה טבעית לערבב בין מציאות לדמיון. וזה לא משהו שהמציאו בדורות האחרונים, כבר בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את התופעה של השלטת משאלות הלב, את הדמיון, על נתוני המציאות ואת התוצאות הקשות של התופעה. זה מתחיל בכך שקורח בוחר בפלגנות, הוא מקים מפלגה והם מתייצבים נגד משה ואהרון ובפיהם טענה (במדבר ט''ז): ג ... כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'. מן ההקשר נראה שלא הספיק לו המעמד המכובד שכבר היה לו, רצה יותר, ולכן אירגן מפלגה שתסייע לו להגשים את שאיפותיו. אבל בגלוי מה שהוא טוען כלפי משה ואהרון זה שהם מתנשאים על קהל ה', לא אומר מה באמת הוא רוצה. אלא שמשה מזהה את המניע הנסתר ומגיב בהתאם.

מבחן המוות

בשלב ראשון הוא בוחן את עצמו: ד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו. להתבונן בנפשו שמא יש בו משהו ממה שהטיחו בו, איזו תחושה של התנשאות על מישהו. הוא לא מוצא כלום ואז ממשיך ואומר, אני לא בחרתי להיות מנהיג ואהרון לא לקח לעצמו את הכהונה; כך קבע הקב''ה, ואם יש לכם ויכוח – זה איתו, לא איתנו: ה וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו. אתם מבקשים להדיח את אהרון מתפקידו, הבה נראה אם זה אפשרי: ו זֹאת, עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ. ז וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה', מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר ה', הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי. הגשת קטורת היא מהעבודות הכי נעלות במקדש; בכל פעם עושה את זה כהן אחד בלבד ואתם כולכם רוצים בתפקיד; גשו לעבודה ונראה במי יבחר ה'.

סוף ידוע מראש

עדת קרח נענים לאתגר והם כולם מתייצבים עם מחתות שעליהן קטורת. זה קצת מוזר אחרי שכולם ידעו מה קרה לשני בני אהרון, שמתו כאשר הקריבו קטורת מבלי שצוו עליה. אבל הקבוצה הזאת חיה בדמיון ש''לנו זה לא יקרה'' שהם יעצבו את המציאות כרצונם. אבל המציאות מתעקשת להתנהל בהתאם לכללים של עצמה, לא מתחשבת בדמיונות השווא האנושיים. והנה באה התוצאה הצפויה: לב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ... לה וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת ה'; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת. אבל זה לא נגמר פה. התעמולה עשתה את שלה והיו אנשים שהשתכנעו מהטיעונים של קרח, כנראה גם להם היתה נטיה לחיות בדמיונות. והתוצאה (פרק י''ז): ו וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם ה'.

לא לומדים מהניסיון

אתם, עם ההתעקשות שלכם להיצמד לדבר ה', למציאות, טענו כלפי משה ואהרון, אתם אשמים במותם של קרח וכל עדתו. כי אם הייתם קצת יותר גמישים, קצת יותר מוכנים לפשרות, הם לא היו מתים. משה ידע שפשרה עם קרח פירושה חורבן לעם ישראל ר''ל, ואלה באים ומאשימים אותו במוות שקרח הביא על עצמו. כי הרי משה נתן לו הזדמנות לסגת והוא התעקש. כעת, ההזדהות שלהם עם קרח מביאה עליהם מגפה ומשה נחלץ להצילם. ודוקא באותו אמצעי שהמית את עדת קרח, בקטורת: יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם: כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה', הֵחֵל הַנָּגֶף. יב וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם; וַיִּתֵּן, אֶת-הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר, עַל-הָעָם.יג וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה. מכאן למדים שלא הקטרת המיתה אותם אלא החטא.

החתירה לשוויון

קרח ועדתו שאפו לגדולות, רצו לשרת ככהנים בבית המקדש, להיות הכי קרובים לה' יתברך. ולכאורה, הרי אין ליהודי שאיפה נעלית מזו; עד כדי כך שמשה אומר להם ''גם אני רוצה בכך'' (רש''י טז, ו) אז מדוע זה נחשב להם לחטא כל כך חמור, עד כדי כך שקרח וכל עדתו נזכרים אצלנו כמופת שלילי מאז ועד בכלל? אלא שגם השאיפות הכי נעלות, אם אינן מתאימות לרצון העליון כפי שהוא מונח לפנינו בתורה הקדושה, אינן יותר מדמיונות שווא מסוכנים. בפרשת פינחס (במדבר כ''ו) התורה מספרת לנו כמו בדרך אגב: יא וּבְנֵי-קֹרַח, לֹא-מֵתוּ. בפשט זה מסביר את העובדה שצאצאיו שירתו בבית המקדש כמשוררים; במימד הנצחי זה מסביר את מה שקורה אצלנו היום ובכלל. כי הרי לכאורה, מה שמניע את החרדים אצלנו לשלומם של אויבינו, הן שאיפות נעלות לחיים של שלום ושלוווה מתוך שוויון וכבוד הדדי. מה יותר טוב מזה?!

שוני מהותי

בדיוק בזה טעה קרח; הוא ביקש שוויון טכני במקום בו אי השוויון הוא מהותי. אין שוויון בין כהן ללוי ולישראל. כולם יהודים, שלושתם שייכים ל''ממלכת כהנים'' אבל מי שאינו כהן אינו רשאי לעשות עבודה בבית המקדש. נקודה. את התפקידים קבע הקב''ה ולאדם אין שום יכולת לשנות משהו בעניין. בדיוק כמו שאין לנו יכולת להזיז את גבולות היום והלילה, כך אין אנו יכולים להזיז גבולות שבין ישראלים ולויים לכהנים. ובזווית האקטואלית – לא משנה מה נרצה או נחשוב, העובדה היא שאין לנו שום יכולת לשנות את הבחירה של הקב''ה בנו וגם לא את הקשר, שהוא יצר, בינינו ובין ארץ ישראל. מתוך הבנה זו נוכל לזהות את הגורם למכות שניחתות עלינו שוב ושוב בעשורים האחרונים; מרגע שטשטשנו, ולפעמים אפילו מחקנו, את הגבולות בינינו ובין הגויים, חשפנו את עצמנו לכוחות הטבעיים.

שוויון מסוכן

דומני כי רוב מוחלט של העם מתייחס אל טשטוש הגבולות הזה בטווח הדעות שבין 'איום ונורא' ובין 'זו המציאות ואין מה לעשות'. הרוב הזה הוא שמגלה דאגה רבה כל כך לגורלם של הנערים החטופים ומבטא את דאגתו בתוספת של תפילות ופעולות טובות אחרות לזכותם. החלק האחר, שאמנם הוא מיעוט קטן בעם – אולי כמו קרח ועדתו ביחס לכלל העם בזמנו – כמו קרח גם הוא חותר לטשטוש הגבולות מתוך אידיאולוגיה. מבחינתו, אין שום משמעות לחלוקת הפנימית בתוך עם ישראל לכהנים, לויים וישראלים ולפיכך הוא גם לא מסוגל להבין את העובדה שיש הבדל אצלנו בין נער יהודי לנער אחר. חוסר ההבנה הזה מתבטא במישורים שונים ולא נאריך בזה כאן. רק נציין את העובדה שאפילו ההסתייגות שלהם מדבריה של חברת הכנסת המרשעת, מי שבכלל השמיע הסתייגות, זה רק משיקולים טקטיים.

לשמור על הגבולות

הבעיה היא שהרעיונות של קרח מפתים מאד; ראינו את זה בתגובת העם לסוף המיוחד שלו ושל עדתו. והבעיה היותר קשה היא שאימוץ רעיונותיו של קרח, בהכרח ימיט חורבן, היֹה לא תהיה. אמנם זה לגמרי לא פשוט להתמודד עם הרעיונות של קרח, יש בהם הרבה תיחכום, שהרי ''קרח פִּקֵחַ היה'' וגם צדיק, עד שנפל, אז מהשמים מסייעים לנו בהתמודדות ובמלוא העוצמה. לענ''ד, עיקר הסיוע מתבטא בכך שדואגים לחשוף בפנינו את האמת כפי שהיא בלי כחל וסרק. מאפשרים לנו לראות את המציאות ובכך עוזרים לנו להיפטר מדמיונות השווא. והרי זו היתה אחת ההוראות הכי אחרונות ששמענו מכ''ק אדמו''ר מליובאוויץ', ההוראה לפקוח את העיניים. ובאמת, כדי לראות את המציאות כפי שהיא, מה צריך יותר מעיניים פקוחות? הרי דמיונות השווא שולטים בנו בזמן שעינינו עצומות, בשעות שאנחנו ישנים. הגיע הזמן שנתעורר.

חלומות שווא

אצלנו יש אנשים שישנים בעמידה, בהליכה, בכל מצב, גם כשהם מדברים. והם מנסים בכל כוחם לשכנע אותנו שנאמץ לעצמנו כאורח חיים, את חלומותיהם המתוקים. ויש כמובן מי שנוחים להתפתות: מאמינים שאם רק נבליג על ההתגרויות שלהם, אם רק נסכים לסבול עוד קצת, אם רק ניתן להם, בקיצור אם רק נחליש את עצמנו, יבוא שלום סוף סוף והכל יהיה טוב. הביא הקב''ה את האירועים הסוערים במדינות שסביבנו כדי שנלמד מהמתחולל שם לגבי מה שצפוי לנו כאן אם נתמיד בחתירה להגשמת החלומות. ועם ישראל נענה, למגינת לבם של ההוזים למיניהם; האחדות הפנימית של עם ישראל, שהתגלתה שוב סביב החטופים ומשפחותיהם, מלמדת על המהות האמיתית של עם ישראל, שהוא ''עם לבדד ישכון''.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.







http://www.faz.co.il/thread?rep=173892
עירק וסוריה?
דוד סיון (יום שישי, 20/06/2014 שעה 8:21)

מה שקרה וקורה בשנים האחרונות בעירק ובסוריה מהווה דוגמה
לכך ששימוש בכוח לא מבטיח פתרון. ההתרחשויות בארצות האלה
אינן דוגמה לכך 'שהפעלת יותר כוח פותרת משהו' כפי שמשתמע
ממה שכתבת.

http://www.faz.co.il/thread?rep=173894
מה שקורה בעירק וסוריה זה שימוש בכח .
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום שישי, 20/06/2014 שעה 9:22)
בתשובה לדוד סיון

השימוש בכח מבטיח פיתרון .
לא בהכרח כח השלטונות .
אחד הצדדים ישיג פיתרון בעזרת כח .
הצד המנצח .

כח הביא פיתרון בצרפת , באנגליה , ברוסיה , על גרמניה , על יפן וניתן להמשיך את הרשימה ................

http://www.faz.co.il/thread?rep=173895
מה שקורה בעירק וסוריה זה שימוש בכח .
נסים ישעיהו (יום שישי, 20/06/2014 שעה 11:12)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה

בס''ד.

וחוץ מזה, המוסלמים ככלל מבינים רק כח. זה אומר שיהרגו אותך/אותי/אותנו ברגע שיוכלו. וכידוע, זה התחיל הרבה לפני ששים ושבע. לכן, כל ויתור שלנו נתפס אצלם כחולשה שלנו וכצעד נוסף שלהם בדרך אל היעד הסופי.

נכון שיש יוצאים מן הכלל שמבינים שכל, אבל הם רק מאשרים את הכלל.

http://www.faz.co.il/thread?rep=173897
עדין הדוגמאות שלך אינן מאשרות את הכלל הזה!!!
דוד סיון (יום שישי, 20/06/2014 שעה 13:33)
בתשובה לנסים ישעיהו

עירק וסוריה הן גם לא דוגמאות למה שטענת כרגע.

http://www.faz.co.il/thread?rep=173908
אולי דווקא מה שקורה בעיראק ובסוריה הם דוגמה להיתכנות לשינויים
בצלאל פאר (יום ראשון, 22/06/2014 שעה 17:53)
בתשובה לדוד סיון

שקורים דרך מלחמה, טבח הדדי, קריסת מדינות קיימות ותקומת מדינות חדשות ללא כל קשר למאה השנים האחרונות שהתחילו באימפריאליזם מערבי ונגמרות בבהמיזם מזרחי?

עיראק וסוריה, תימן ולוב, תוניסיה ובקרוב ירדן הן דוגמאות שהטבע מתקן את עצמו ברעידות אדמה גדולות, בבעירות ענק. אוכלים אותה כל מי שהיו שותפים לעגל הזהב של האימפריאליזם הבריטי-צרפתי, שהתביעו את זרעי הפיצוץ לפני 80 שנים ו-‏90 שנים.


מה שקרה וקורה בשנים האחרונות במזרח התיכון האסלאמי מהווה דוגמה לכך ששימוש בכוח אלים הוא הדרך לפתרון.
שהפעלת יותר כוח הורסת את חרפת העבר - מדינות חסרות בסיס מאחד של האזרחים הכלואים בהן, עמים מדומיינים מתפרקים לעדות, דתות וקהילות חברתיות; והקמת מדינות אסלאמיות חדשות כמעט הומוגניות של סונים ושיעים מזרמים מסויימים שאולי יעצבו קואליציות של מדינות אסלאמיות המכילות את הזרמים השונים. סונים לחוד ושיעים לחוד. במדינות מוסלמיות אין מקום למי שאינו מוסלמי, ולמי שמתעקש יש מקום של כבוד בגן עדן.

עלינו לקוות שרוח המהפיכה האסלאמית האנטי-לאומית תתפשט גם לירדן וללבנון ושיהיה מהפך גדול בו המדינות האלה תתפרקנה ובמקומן יקומו מדינות שייצגו את הרוב שמחוזותיהן.

ירדן תהפוך למדינה פלסטינית בדרך הטבה. 85% מאזרחי ירדן הם פלסטינים ומה טיבעי יותר שהם יפילו את עבדאללה ההאשמי, ויקימו את מדינת אזרחיה כדרך שערפאת חלם להקים את פלסטין על חורבות הממלכה ההאשמית בין 1968-1970?

ולבנון תתפצל לאוטונומיות דתיות של שיעים, סונים, נוצרים ודרוזים עם קואליציות פנימיות להגנה הדדית.

כמו שיש סיכוי שעיראק תתפצל ל-‏3 - מדינה שיעית בדרום, סונית במרכז ובצפון וכורדית בצפון, כך יש סיכוי שגם סוריה תתפרק למדינה סונית על רוב שיטלחה עם קואליציה עם המדינה הסונית בעיראק (ממלכת עיראק - א-שם). מי יודע, אולי לעלאווים תהיה מדינה קטנה בצפון החוף הסורי ולדרוזים מדינה בגולן הסורי ומזרחה עד ג'בל דרוז?

מדינה דרוזית בגולן הסורי תוכל להיות מדינת חיץ בין ישראל למדינה הסורית הסונית ומדינת ברית עם ישראל.

בינתיים הערבים ממשיכים להקיז את דמם בקרבות של אמונה דתית, שהיא הבסיס המגדיר את נפשו של המוסלמיגם את החילוני כאילו שלהם. החילוניות באסלאם היא לא נטישת האמונה אלא קיום המצוות שלא בציבור, אלא בביטויים פרטיים. הקולוניאליזם המערבי לא הצליח לבנות עמים ערביים חדשים בצלמו (להוציא את המצרים שהיו כבר קיימים כאשר האסלאם נולד), ולקח לציווילציה כמעט 100 שנים כדי להבין זאת ובמחיר דמים כבד (בחישוב כללי, רק ב-‏70 השנים האחרונות כ-‏15 מיליון מוסלמים נהרגו בידי מולסמים במה שמוגדר פוליטית ''במזרח התיכון'' - ממאוריטניה במערב ועד קשמיר במזרח ומתורכיה שבצפון ועד סומליה בדרום.

http://www.faz.co.il/thread?rep=173915
נסים לא כתב אולי ולכן טעה
דוד סיון (יום ראשון, 22/06/2014 שעה 20:08)
בתשובה לבצלאל פאר

הוא התכוון שההתרחשויות בעירק ובסוריה בשנים האחרונות
הן דוגמאות שיותר כוח יפתור בעיות'. מאחר שבמקרים האלה לא צצו פתרונות.

הוא טעה פעמיים. הוא לא הגדיר מהו ''פתרון'' והציג דוגמה לא מתאימה.
גם ההודעה שלך מציגה אותה הטעות.

http://www.faz.co.il/thread?rep=173917
מה לעשות? כולנו טועים
בצלאל פאר (יום ראשון, 22/06/2014 שעה 20:58)
בתשובה לדוד סיון

גם הערבים טועים ולכן הם רוצחים האחד את השני מתוך ניסיון להגדיר את עצמם מחדש, לפי מונחים אסלאמיים ובערבית ולא לפי מונחים קולוניאליים ובאנגלית.

אתה צריך להתמודד עם המציאות של 'מזרח תיכון חדש' ולהתאים את דיעותיך למציאות המתהווה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=173921
נכון טעית וגם נסים טעה, כל היתר לא רלוונטי!!!
דוד סיון (יום שני, 23/06/2014 שעה 5:05)
בתשובה לבצלאל פאר

אתה צריך להתמודד עם המציאות ולהתאים את דעותיך לעובדות...

http://www.faz.co.il/thread?rep=173896
הוא לא הציג את צרפת, או אנגליה, או... ולכן הערתי היתה במקום!
דוד סיון (יום שישי, 20/06/2014 שעה 13:29)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה


http://www.faz.co.il/thread?rep=173898
הוא לא הציג את צרפת, או אנגליה, או... ולכן הערתי היתה במקום!
המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה (יום שישי, 20/06/2014 שעה 16:00)
בתשובה לדוד סיון

הערותיך תמיד במקום........................
אתה בכלל נהדר .
===============================================
שימוש בכח נפוץ ומצליח .

http://www.faz.co.il/thread?rep=173899
טענותיך אינן רלוונטיות וגם השחצנות שלך לא!!!
דוד סיון (יום שישי, 20/06/2014 שעה 16:58)
בתשובה להמפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.