נציב ''הרעיונות המשוגעים'' - בעקבות הפתעת המנהרות, התייחסתי באחד מטורי המלחמה לשתי הצעות שהועלו בפניי (הצפה במים ופיזור גז-בישול) וכן העליתי הצעה להקים ''נציב לבחינת רעיונות משוגעים'', שישמש כתובת להצעות ורעיונות מן הציבור. בין התגובות שקיבלתי דווח לי כי שתי ההצעות אכן הועלו, נבדקו ונדחו, וכי במפא''ת (המינהל למחקר ופיתוח אמל''ח) שבמשרד הביטחון קיימת פונקציה מיוחדת לבדיקת הצעות הציבור.
מתגובה זו למדתי לראשונה על הפונקציה המיוחדת במפא''ת. חוששני כי אינני היחיד בארץ שאינו יודע על קיומה. השניים שהעלו בפני את הצעותיהם, אף הם לא ידעו על קיומה. יתר על כן, אני, עם קשריי, אצליח אם ארצה לאתר את הכתובת לאן לפנות ולהעלות את הצעותיי, אשר לציבור הרחב – מסופקני.
איני יודע דבר על הפונקציה במפא''ת – כמה אנשים היא מונה, מה הרקע והניסיון שיש להם ומה הרקורד של היחידה מאז שהוקמה. מכל מקום, נדמה לי, כי לא לכך התכוונתי:
א. מניסיוני, כל ארגון איננו אוהב לקבל ביקורת והצעות מבחוץ. אנשיו משוכנעים, בדרך הטבע, כי החוכמה מצויה כולה אצלם. אני הייתי רוצה לראות גוף חיצוני ''ניטראלי'', גוף שאנשיו אינם חלק מן המערכת הקיימת.
ב. למדנו לאחרונה על דרך החתחתים שעבר דני גולד, איש רפא''ל, בניסיונו לשכנע את המערכת לפתח את ''כיפת ברזל''.
ג. מפא''ת עוסקת במחקר ופיתוח אמצעי לחימה. אני מבקש כתובת להצעות ורעיונות ''משוגעים'' שאיננה מוגבלת רק להצעות פיתוח אמצעי לחימה. אני מצפה לרעיונות מדיניים, מבצעיים, ארגוניים ואף כלכליים וחברתיים.
ד. והעיקר – אני מצפה שגוף זה יפרסם, לפחות פעם בשנה, את דבר קיומו, ויחזור ויזמין את הציבור להעלות הצעותיו תוך ציון הכתובת לאן לפנות.
פונקציה זו תדע עם מי להתייעץ בכל רעיון ובכל הצעה שתגיע, וכן, למי להעבירה לבחינה וליישום, אם תיראה בעיניהם, ולא רק לדרג הצבאי.
מבחני המיון בצה''ל – חוק שרות הביטחון נועד לזמן לשרות צבאי כל צעיר וצעירה אשר הגיעו לגיל 18 (להוציא, כמובן, חרדים ופטורים מטעמי בריאות). מכאן ואילך עוברים צעירים אלה דרך המסננת הצבאית, האחראית לשיבוצם ולקידומם.
במשך השנים פותחו תהליכי מיון אשר נועדו לקבוע מי ראוי להגיע לסיירת, מי לקורס טיס, ומי ייועד לקצונה. המגבלה במבחנים אלה שהם נועדו לבדוק את התאמת הנבחן לשלב הראשוני שבשירותו הצבאי. מי שמתאים לתפקיד מפקד מחלקה איננו בהכרח מתאים לתפקיד ראש אכ''א, ראש אמ''ן ורמטכ''ל.
יתר על כן, תהליך המיון הקיים איננו אוהב את החריגים, את יוצאי הדופן, את ה''משוגעים''.
לפני למעלה מ-60 שנים עברתי קורס מתקדם בצה''ל. ביום הראשון לקורס נדרשנו, כל החניכים, להגיש תכנית להתקפה גדודית על יעד אויב. שניים מן החניכים,
רפאל איתן ו
חיים לבקוב, הגישו תכנית יוצאת דופן. הם הציעו להציב כוורת דבורים אשר תבריח את חיילי האויב, או לפחות תמנע מהם לתפקד.
מאד אפשרי כי תהליכי המיון מאז דחו קצינים ומפקדים ''משוגעים'', מפקדים שהיו מציעים לנו היום את ''כוורות הדבורים'' שתסייענה לטפל באתגרי עימם אנו מתמודדים ב''צוק איתן''.
ושאלתי - כיצד מאתרים ומקדמים ''משוגעים'' אלה, ולא מאבדים אותם?
עידוד ה''משוגעים''
אתה עצמך לא מקשיב . מדוע ללכת רחוק ?
