כשאנו בוחנים לעומק את הבעיה הפלסטינית אנו מבינים שעזה יוצרת את הבעיה החמורה ביותר מבחינתינו. לא מפני שהחמאס יושב שם אלא מפני שרצועת עזה מצוייה באזור קטן ומנותק מהגדה המערבית ובה קרוב לשני מליון פלסטינים שרוב גבולם הוא עם מדינת ישראל. אי מבודד, צפוף, וחסר תקווה. האי הזה הוא בעצם כלוב קטן שבו נמצאים אנשים שבכל יום מכניסים משאיות אוכל לכלובם כפי שמכניסים את מנת הבשר לכלובו של האריה בגן החיות. האריה נראה כמו אריה ולפעמים מסוכן כמו אריה, אך הוא נתון בכלוב ונתון לחסדיהם של מאכיליו ומאלפיו. שם הוא יחיה ושם ימות ותקווה אין לו. לפעמים נדמה שהציפייה מן האריה שיכיר במצבו ויסדר את כלובו על מנת שלפחות שיהיה לו נוח ונקי אך בסופו של דבר גם אם כלובו נוח ונקי אין זה משנה את מצבו הבסיסי. בניסוי בבני אדם הנמצאים במקום קטן וצפוף ובאם רמתם המוסרית אינה גבוהה, נמצא שטבעם האנושי יתדרדר והם יהפכו לחיות טרף החיות על חשבון חבריהם. עזה היא מיקרו קוסמוס לניסוי כזה בבני אדם. יש שם את העריצים, הרודים באוכלוסייה ומנצלים אותם לטובתם, הטבע החייתי יוצא החוצה היכן שאין סדר ואין משפט והחזק משליט את כוחו על העדר החלש. והעדר מכופף את ראשו ומאפשר מתוקף הפחד או השרידות את דיכויו הוא. כל המסתכל מן הצד, מחוץ לכלוב אינו יכול שלא לתעב את האריה העריץ שהורג את גוריו ובני משפחתו, בחוסר מוסריות, כיצד הוא מקריב אותם למען נוחותו ומנצל אותם לטובתו ולרעתם, איך אינו חס על משפחתו הוא רק כדי למלא את כרסו. קשה לראות את חוסר המוסריות הנוצרת בחברה הפלסטינית בעזה, אך עלינו לזכור שעדיין בניסוי זה הנערך בכלוב צפוף וחסר התאמה למספר הנפשות שהוא יכול להכיל והמשאבים המוגבלים שבו, תתפתח חברה חייתית שמאבדת את צלם האנוש שבה.
אף אחד אינו רוצה חברה מקולקלת בתחומו, אינך יכול לפתוח את הכלוב ולשחרר את האנשים החיים בתנאים לא תנאים אל חברה ישראלית נורמלית , מוסרית ומלאת תקווה וחופש. במפגש בין החברות יתחולל בוודאות הרס וחורבן. ועל כן נידונו האנשים החיים בעזה לחיות את חייהם ללא תקווה.
''
תוכיחו לנו שאתם אנשים בני תרבות'' יאמרו הנמצאים מעבר לסורגי הכלוב בצד הצופה והמשוחרר. ''
אם תוכיחו לנו זאת נסכים לדון אתכם על שחרור מבוקר'', אך האנשים המצויים בכלוב כבר אינם יודעים כיצד נראה יצור אנושי מוסרי, אינם יודעים מהו בן תרבות, הם יודעים מהי עריצות, הם יודעים מהו דיכוי מאחיהם , הם מבינים מהו כוח ומהי שרידות והם ימשיכו להשתמש בכישוריהם אלה גם אם יצאו החוצה אל החופש מכיוון שאף אחד לא הראה להם אף פעם דרך אחרת.
המצב אבסורדי, כל צד מתבצר בעמדתו. האריה בכלוב אינו רוצה שיסרסו אותו ואילו האנשים שבחוץ אינם רוצים שהאריה יפגע בהם. אם ימשיך המצב והאריה יקבל את המציאות בה הוא נשאר בכלוב עד מותו ישתרר השקט והאנשים בחוץ יוכלו להמשיך את חייהם ,אך האריה כבר לא יהיה אריה. ואם האריה ינסה לחפור את דרכו החוצה האנשים בחוץ לא יאפשרו לו זאת, אך מנגד גם לא יצליחו לדכא את טבעו החייתי הרוצה אל החופש.
מכל צד שלא נסתכל, נמצא הצדקה להמשך המלחמה שבין שני הצדדים. לכאורה אין פתרון. לא ניתן להעלים את האנשים מרצועת עזה. גם אם נעלים את החמאס בעיית האוכלוסייה לא תיפתר, שכן היא הבעיה האמיתית שעומדת לפתחינו.
לפני שאציג פתרון אפשרי, צריך להבין שגם ישראל היא כעין כלוב קטן בתוך עולם עויין, המסתכל אל תוך הכלוב הישראלי מבחוץ. המציאות בה אנו חיים היא כמין כלוב בתוך כלוב בתוך כלוב. מחוץ לכלוב הנקרא ישראל מצויים אריות המסתובבים חופשי, מאותו המין של האריה הנמצא בכלוב ששמו עזה.
כפי שאנו מסתכלים על עזה כעל בעייה שצריך להפתר ממנה כך מסתכלים עלינו הנמצאים מסביבינו כעל בעיה שצריכים להפתר ממנה. בעיניהם, ברגע שתעלם הבעיה הנקראת ''ישראל'' יוכלו האריות להתאחד שוב וליצור מרחב נקי וחופשי למעשיהם ותרבותם. הם אומרים זאת ללא פחד בהפגנות הענק באירופה ומעל כל כלי תקשורת ערבי.
ברגע שנבין זאת, נבין גם שהריסתה של ישראל היא הפתרון האמיתי של כל מי שאינו יהודי באיזורינו וזאת על מנת ליצור מרחב ערבי אחיד והומוגני. האם יש דרך לחיות בשלום עם ישראל כאשר גם אם יהיה שלום נעמוד כל העת כמו עצם בגרון לתרבות השונה מאיתנו כל כך. בשל עוצמתה של ישראל הניסיונות להגיע למטרה זאת נעשית על ידם מכיוונים שונים ומגוונים : צבאיים, מדיניים, דמוגרפים, פסיכולוגיים וכדומה. הניסיונות הללו מקבלים בכל פעם צורה חדשה המנסה להבקיע את מערכי ההגנה שלנו כעם. עלינו להבין שחיינו כאן בכלוב שלנו הוא היוצר את הבעיה האמיתית בעיני העולם הערבי.
דחיקת ישראל נעשית בכמה כיוונים.
האחד, על ידי הרשות הפלסטינית המנסה לצמצם את השטח שברשותה של ישראל מתוך הבנה שבאמצעות הקטנתה יהיה ניתן להרוס אותה בעתיד ביתר קלות.הקטנת השטח נעשית בדרך מדינית לאחר שהצבאית כשלה.
השני על ידי החמאס והחיזבאללה הבוחר בדרך צבאית ופסיכולוגית מתוך הבנה שהרג אזרחים והרס ערים תוך הפחדה והטלת אימה יפורר את החברה הישראלית ויאפשר בעתיד להרוס אותה שלב אחר שלב על ידי שבירת זרד אחר זרד עד למיגורה בעתיד במכה ניצחת.
השלישי, על ידי החדרת גייס חמישי הנקרא ערביי ישראל המפורר אותה מבפנים, המשתמש בכלים הדמוקרטיים הלגיטימיים על מנת לאפשר את הרחבת הסדקים המפרידים בין חלקי העם היהודי. דרישה למדינת כל אזרחיה, הפגנות אלימות, הפעלת האוכלוסיה לימי זעם וכאב, האשמות בחוסר מוסריות, בחוסר מידתיות, בפגיעה מכוונת, ברצח בכוונה.
והרביעי הוא שימוש ביהודים עצמם המעידים על עצמם שאין להם את זכות הקיום הלגיטימית והצודקת. זה אולי הדרך הטובה ביותר על מנת להוכיח את צדקתם ולצערינו ישנם יהודים מקירבינו המוכנים להיות להם לפה ולהכריז על כך בפומבי מתוך העיוורון שבו הם נמצאים.
אז מהו הפתרון? והאם ניתן להפוך את המציאות המורכבת הזאת למציאות אחרת, טובה יותר בשביל העם היהודי הנתון בצבת אדירים זאת במדינת ישראל.
כשם שנעשים ניסיונות מכיוונים שונים למיגור והכרעת ישראל כך יש גם לפתרון מספר כיוונים וכולם מוליכים לבסוף לאותה נקודה בה מדינת ישראל מצליחה לגבור ולהכריע את הרוצים ברעתה.
שני נדבכים לפתרון- פנימי וחיצוני. השלובים זה בזה ושלבסוף יובילו ליצירת מדינה איתנה. אין זה פתרון קל אך הוא הכרחי שכן הניסיונות להכרעת ישראל ברבות השנים משתכללים ונעשים מתוחכמים יותר.
הפתרון מבוסס בנדבך הראשון קודם כל על חיזוק הצדדים הפנימיים בתוך המדינה אותם מנסים אוייבנו להרוס, ביודעם גם הם, שהריסתם תביא לבסוף לקריסת ישראל. בנדבך זה יש להשקיע כדבר שבשגרה והוא צריך ללוות את הפתרון השני החיצוני
ואלו מטרות החוזק הפנימי שעל מדינת ישראל לבצע כדבר שבשגרה :
- חיזוק האחדות הפנימית.
- פיתוח כלים צבאיים הגנתיים טכנולוגיים לאיומים הצבאיים.
- סדיקת הסגר והכלוב בו נמצאת ישראל ביבשה באוויר ובים.
- יצירת מערכת הסברה אפקטיבית לצדקת ישראל.
- חיזוק הכלכלה וסגירת הפערים החברתיים.
- הגברת העלייה מן התפוצות.
- פיתוח ההון האנושי.
- חיזוק הזהות היהודית והדמוקרטית הישראלית.
- יצירת כלים ומערכות יצירתיות וייחודיות הקושרות את ישראל אל מדינות העולם ויוצרות אצל כל אחת מהן אינטרס להמשך קיומה של ישראל בשל ההשקעה של ישראל בהן ושלהן בישראל בתחום הכלכלי, הצבאי, החברתי, התיירותי, האנושי, החקלאי, המסחרי ועוד.
- ניצול התקדימים המשפטיים הבין לאומיים על מנת לחזק את ישראל אל מול הטענות המשפטיות והמוסריות של העולם נגדה.
הפתרון החיצוני הינו פתרון מדיני שצריך ליצר שינוי מציאות ומצב ביחס לכלל המערכות המכוונות להרס ישראל ובראש ובראשונה לפתרון הבעיה העזתית והפלסטינית בגדה המערבית מכיוון שהם הסכנה המוחשית הראשונה המכרסמת בחוזקה הפנימי של ישראל מבפנים והם אלו ההופכים להיות המסוכנים ביותר להמשך קיומה לאורך השנים בשל כירסומם בשטח המדינה, בדמוגרפיה שלה, בדמוקרטיה שבה ובזהות הלאומית היהודית שלה, באחדות של אזרחיה וביכולת לפגוע בה מדינית וצבאית גם יחד לאורך השנים בכרסום מתמיד ובהתשה לאורך זמן.
בסיס הפתרון אינו רואה במושג ''שטחים תמורת שלום'' את הפתרון ההולם את המציאות בשל חוסר ההדדיות שבו , אלא מבקש לתקן את הנוסחה ''לשטחים תמורת שטחים''. וזאת על מנת ליצור מצב הדדי שבו נוסחאות משפטיות בין לאומיות תקדימיות יחולו על כלל הצדדים על מנת ליצור איזון מתבקש ביניהן.
הפתרון המדיני מכיל בתוכו מטרות ברות השגה אשר השלכותיהם מסוגלות לתת לישראל שינוי מציאות ומצב ויתרונות רבים לאורך זמן רב ..
ארבעה עקרונות עומדים בבסיס הפתרון ליצירת שינוי מציאות ושינוי מצב:
- הכרת העולם הנאור בתקדימים משפטיים בין לאומיים גם לטובת ישראל וקביעותיה המשפטיות בעיקר על הקשר שבין מושג ה''שטח'' ומושג ה''ריבונות''.
- נטרול מושג ''השטח'' מבסיס התביעה המשפטית הפלסטינית מישראל.
- שינוי מושג ה''ריבונות'' בשיח המשפטי הישראלי.
- הקפאת מצב ויצירת ''סטטוס קוו'' המקובל על העולם.
בואו נניח שיש אמנם שיטה אמיתית להשגת עקרונות ומושגים אלו אף שאיני מציג אותם לפניכם, ההשלכה של שינוי המושגים הללו פירושם במציאות יהיה שאלו יהיו האינטרסים שישראל תרצה לשמר לעצמה:
- תתקבל הכרה בין לאומית בגבולות הקבע של ישראל ובישראל עצמה.
- יווצר שלטון ישראלי בכוח ובפועל על כל שטח ישראל הכולל את הגדה ורצועת עזה עד הירדן.
- תהיה כנסת יהודית השולטת על גורל העם היהודי ללא מיעוטים בתוכה.
- ירושלים תחשב כבירת ישראל ותוכר ריבונותה בעולם.
- לא יכנסו פליטים לישראל ולא תהיה זכות שיבה לפלסטינים.
- לא תהיה לגיטימציה להקמת מדינה נוספת בשטח שבין הירדן לים.
- שבירת חוסר ההדדיות במושג ''שטחים תמורת שלום''.
- הכרה כלל עולמית לפתרון המוצע.
- פתרון האיום הדמוגרפי על מדינת ישראל.
- יחלו שיתופי פעולה אזוריים עם ישראל.
- לא יגורשו ערבים משטח המדינה וישראל לא תחשב כמדינת אפרטהייד ( שזו הדאגה הגדולה ביותר של המתנגדים לתוכנית זו שאינם מבינים כיצד ניתן לבצע כל זאת ללא התנגדות בין לאומית והפיכת ישראל למדינת אפרטהייד תוך הרס הדמוקרטיה. אך בשל העובדה שאיני יכול לפרסם במאמר זה את הדרך להשגת התוכנית די לי שאומר שהתוכנית הזו אכן יכולה לקבל תמיכה בין לאומית רחבה ולא תהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד או למפרה זכויות אדם).
- יוקל הטיפול של ישראל בטרור ובקיצוניים עד למיגורם.
- כוחה הצבאי, המדיני והכלכלי של ישראל יתעצם.
על פי עקרונות אלו ניתן להבין שבסיס הפתרון הינו שינוי הנובע מהגדרת החוק הבין לאומי והסכמת העולם על כך. שינוי התפיסה הישראלית ושל העולם את מושגי הריבונות ואי ההלימה של מושג זה עם מושג ''הקרקע'' וההגדרות של מושגים כמו ''שטח'', ''אזרחות'', ''גבולות'', ''סטטוס קוו'', צריכות להילמד מחדש לאור תקדימים משפטיים בין לאומיים קיימים. ברגע שאכן נבצע את השינוי המשפטי הנדרש שלא יסתור את החוק הבין לאומי הרי שניתן יהיה ליישם את העקרונות הכתובים לעיל וההשלכות המיידיות מכך יתנו את תוצאות הפתרון שיהיה מהיר מדויק ופשוט, אמיתי ואפקטיבי, בלתי הפיך ומנטרל נוסחאות קודמות שלא צלחו עד עתה ולהביא רווח מקסימאלי מוכח לצדדים.
אז מה יקרה אם ננתק את מושג השטח ממושג הריבונות?
מושג הריבונות יוחל על האדם באשר הוא אדם ולא על פי השטח בו הוא חי. ניתן יהיה לומר על פי עיקרון זה שהמדינה מכילה את ריבונותה על האדם עצמו בכל מקום שהוא והוא כפוף לה בכל מקום בו הוא נמצא. זכויותיו וחובותיו נובעות ממנה וקיומו נובע מהחלטות המדינה כלפיו כפי שקיום המדינה ואופן התנהלותה נובע ממנו כאדם.
ומה יקרה אם חוקי מדינתו סותרים את חוקי המדינה בה הוא נמצא הרי שאז יופעל הסטטוס קוו הקובע את מחויבותו המשפטית לגבולות המדינה בה הוא נמצא על פי סטטוס קוו בין הצדדים מנקודת זמן מסויימת ואין הוא יכול לטעון שהינו תחת הגנת ריבונותה של ארצו ויכול הוא לפעול על פי חוקיה גם מחוץ לגבולותיה. כאשר יש הלימה בין גבולות המדינה שלו לבין ריבונות המדינה עליו כאזרח הרי שהוא מחוייב למדינתו ולחוקיה והיא מחוייבת לו, אך כשאין הלימה כזאת אין הוא יכול לטעון לזכויותיו המשפטיות בגבולה של מדינה אחרת כשאלה סותרים אותם.
על פי מתווה זה ניתן יהיה להניח שלמספר מדינות יהיה שטח משותף אך הריבונות תהיה סלקטיווית על כל אדם בהתאם לשלטון עליו הוא נמנה על פי תרבותו, שפתו, דתו, נאמנותו.
ואילו חוקים יחולו על השטח עצמו? לדוגמא: של מי תהיה האחריות הביטחונית, האזרחית, המשפטית, סוג האכיפה, הזרוע המבצעת ועוד? תשובה: על פי הסטטוס קוו הקיים היום באזור.
ואם יש ויכוח או אי הסכמה על כך? הרי שהתוכנית המדינית האמיתית שצריכה להנתן חייבת לגעת בכך ולהביא לדבר פתרון המוכר בין לאומית ומוסכם על הצדדים שתחילתה בקביעת סטטוס קוו ברור ומוסכם.
על מנת להגיע להצלחה ביישום תוכנית מעין זו ושכלל מדינות האזור והאו''ם יקבלו אותה ויהפכו אותה לישימה, צריך לבנות את ההסכמים וההסכמות בסודיות ובדיסקרטיות ולפרסמה רק כאשר הקצוות סגורים עם הנוגעים בדבר. וסגירת קצוות זו המבוססת על העקרונות עליהם דיברתי היא עניין לתוכנית מסוג אחר ותוך חשיבה אחרת שלא המקום לפרטה במאמר זה.