|
|
|
עד כמה שיישמע הדבר תמוה, לא מעט מאזרחי ישראל נשמו לרווחה בשעה 17:40, עת הותר לפרסום דבר התקרית בג'נין
ב-17:00 פתח דן מרגלית את התכנית ''ערב חדש'' בפנים חתומות, ודיבר על ''יום קשה לצה''ל''. מרגלית נראה כמי שמתפוצץ מבפנים, אך עדיין מנוע מלדווח רשמית על מחירו הנורא של אותו יום קשה. כמעט טעיתי לכתוב ''לתת פומבי'', במקום ''לדווח רשמית'', אבל מה שעדיין היה אסור למרגלית לומר קבל עם ומצלמה, היה ידוע כבר לרוב אזרחי ישראל החל משעות הבוקר.
גם בעידן של תקשורת חופשית ופתוחה, שמועות הן עדיין מרכיב חשוב בהוויה הציבורית. אך בעוד שבדרך כלל חרושת השמועות עוסקת בנושאים רכילותיים, בהם מנועה התקשורת מלדווח בשל מגבלות של צנעת הפרט או לשון הרע, קשה לזכור כמעט מקרה שבו התהלכה לה ידיעה חדשותית חשובה ונכונה בשמועה מפה לאוזן, שעות רבות לפני שקיבלה אישור רשמי בתקשורת.
עד כמה שיישמע הדבר תמוה, לא מעט מאזרחי ישראל נשמו לרווחה בשעה 17:40, עת הותר לפרסום דבר התקרית. עבור רובם, עם כל הצער שבדבר, היה זה רגע בו הופרכו שמועות קשות בהרבה, שהתהלכו להן במשך היום: דיווחים על 30-40 הרוגים, ידיעות בעלמא על חטופים או בני-ערובה, שמועות על התעללות בגופות חיילים, ואף על מות או פציעת הרמטכ''ל וסגנו בעת נפילת מסוק.
כלי התקשורת השונים בישראל, הגם שהמידע היה זמין להם כבר משעות הבוקר, נאלצו להמתין לאישורו הרשמי של דובר צה''ל. כך מחייב החוק, ויש הסבורים גם החובה האזרחית: לא תצא ידיעה על חלל צה''ל, ואפילו בעילום שם, בטרם נמסרה הודעה למשפחתו.
אבל לאחריות הציבורית היה כאן גם היבט אחר: בשעות הבוקר היתה הידיעה עדיין נחלתם של מעטים, והיתה קרובה למדי למציאות בשטח. ככל שנקפו השעות, הפכו השמועות לחמורות וסנסציוניות בהרבה. על כל מי שבן משפחתו או אחד ממכריו משרת בגיזרת ג'נין עברו שעות רבות של חרדה, בשמועות סרק על עשרות הרוגים. אמינותם של כלי התקשורת ניזוקה קשות. רב סרן שמועתי, הידוע ממערכות ישראל, הפך אתמול לרמטכ''ל.
גם כשהותר לפרסום דבר נפילתם של 13 חיילי המילואים, רב היה הבלבול. בערוץ 2 ניצלו היטב את הזמן הרב שהיה בידיהם, להיערך למשדר המיוחד: אהרון ברנע ואהוד יערי באולפן, דני קושמרו בדלפק המבזקים, רוני דניאל בשטח, אודי סגל באולפן אחר, ואנשי ביטחון במיל' - גיורא רום, יורם יאיר ואהוד יתום - ערוכים לומר את דברם.
רק בערוץ 1 לא ראו, כנראה, טעם לשבץ איש חדשות בכיר מאורי לוי כמנחה המשדר. רון בן-ישי התחיל את המשדר בטלפון, וכמוהו גם קרן נויבך. עודד גרנות היה היחיד שנערך מבעוד מועד באולפן. אבל זו לא היתה הפאשלה היחידה של הערוץ הזה: באותו רגע ממש בו דיווח רוני דניאל על המשך הלחימה במחנה הפליטים ג'נין, בישר רון בן-ישי על השלמת השתלטות צה''ל על המחנה וסיום הקרבות. רק שעה מאוחר יותר ''הודה'' ערוץ 1, כי הלחימה עדיין נמשכת.
למרות הטעות הקשה הזו, בערוץ 1 לפחות חסכו מהצופים את מצעד האלופים, שזימן להם ערוץ 2 - במיוחד כאשר העניק זמן מסך בלתי נגמר לאהוד יתום, האיש שגילגל עיניו לשמיים, וזעק ''היכן יש עוד בעולם צבא מוסרי כמו צה''ל?''. דקה אחר-כך הוא המליץ להביא את הערבים ל''דפוק את ראשם הקשה בקיר''.
מסיבת התה של דובר צה''ל
מסיבת עיתונאים עם האלוף איתן, ג' 18:45, ערוצים 1 ו-2
קשה לדעת, אם מותם של 13 חיילי צה''ל היתה כשל מבצעי. מה שבטוח הוא, כי תפקוד המערכת הדוברותית, חטיבת דובר צה''ל, כשלה אמש בכל רמה אפשרית. ניחא לו היה נכשל דובר צה''ל רק במלחמתו בצירוף המאיים של טלפונים סלולריים בידי החיילים בשטח ושל ערוצי תקשורת בלתי-פורמליים כמו אתרי אינטרנט, למשל. אבל שמסיבת עיתונאים לא יידעו שם לארגן? כאן כבר מדובר בכשלון מהדהד.
על גבעת טרשים, אולי מתוך רצון להיראות ''אותנטי'', נעמד אלוף פיקוד המרכז, יצחק איתן, כדי למסור הודעה אודות התקרית הקשה ולענות לשאלות העיתונאים. תא''ל רון כתרי, דובר צה''ל, פתח את מסיבת העיתונאים בכך שנזף בעם היושב בציון על חרושת השמועות, שהתחוללה במשך רוב שעות היום (שמועות שהוא לא טרח להכחיש). אחר-כך העמיד מול המיקרופונים והמצלמות את האלוף איתן.
מאחורי האלוף המדבר, התרחשו לא מעט דברים: חיילים מעשנים, מדברים בטלפונים סלולריים. חלקם במדי ב', חלקם במדי א', חלקם עם כומתות, חלקם עם כובעי מצחיה אזרחיים, חלקם מנופפים לשלום לקרובים בבית. מדי פעם נשמע ''ששש...'', שנועד להחריש את ההמולה, אך לשווא.
כך אירע, שבעת שאיתן הביע את תנחומיו למשפחות, נראה חייל בבלורית בלונדינית צוהל ושמח מאחוריו. ביזיון של ממש. בנקודה הזאת יש להזכיר, כי חטיבת דובר צה''ל היא הגוף האמור לייעץ לראשי הצבא בכל הנוגע לעבודתם מול כלי התקשורת. בקרב אנשי המילואים שלה יש לא מעט מומחים, שהיו יכולים לסייע בארגון מסיבת עיתונאים כהלכתה. תחת זאת, קיבלנו אמש את הצבא שכולנו מפחדים ממנו: מבולבל, עייף, עם פלאפון וסיגריה.
בצבא אחראי נוהגים לתבוע ממפקדים אחריות על כשלונות מהדהדים. מה יעשו לדובר בדרגת תא''ל, שלא השכיל להעניק ללוחמים המתים את המעמד המכובד לו זכרם ראוי? יש רק לקוות, כי אנשי הצבא הבכירים האחרים האמורים לייעץ לרמטכ''ל, יודעים את מלאכתם טוב יותר מתא''ל כתרי.
|
|
|
הרמטכ''ל שמועתי
