ימי העיון החודשיים שמקיים 'המרכז לחקר כוח המגן' משמשים קרקע פורייה לנושאים שונים שעל סדר היום המדיני-ביטחוני שלנו. שלשום נערך יום עיון שעסק באינתיפאדה הראשונה.
מבלי שתכננו זאת נערך יום העיון ב-11 בספטמבר, יום השנה ה-13 ל-9/11 המפורסם, היום המסמל את פרוץ המאבק של האסלאם הקיצוני והמטורף. אותו אסלאם שהוליד את 'המדינה האסלאמית', החותר להשליט את דת האסלאם על העולם, ובראש וראשונה מבקש להפיל ולהרוס את העולם המערבי החופשי, הדמוקרטי והמפותח.
ניתן לקשר בין ההתקוממות הפלסטינית בדצמבר 1987 עם מה שקורה בעולם של היום. האינתיפאדה הראשונה באה במפתיע, היא גם לא הייתה מתוכננת. הייתה זו בסך הכול תאונת דרכים קשה במחנה ג'באליה אשר יצאה מכלל שליטה:
- האינתיפאדה פרצה עשרים שנים לאחר מלחמת ששת הימים, וביטאה מה שרבים טענו זה מכבר - אי אפשר להחזיק עם זר תחת שלטון כיבוש צבאי לאורך זמן. היה זה גם שבע שנים לאחר שח''כ משה דיין העלה בכנסת את הצעתו להחלת אוטונומיה כפויה וחד-צדדית, יזמה שמנחם בגין הצליח להכשיל עם 53 ח''כים שהצביעו נגד לעומת 39 ח''כים שתמכו.
- האינתיפאדה פרצה 14 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים. גם האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הסיקה מסקנות. ב-1973 קרסה דמותם האגדית של ישראל ושל צה''ל, נחשפנו במלוא חולשותינו המדיניות והחברתיות.
- האינתיפאדה פרצה עשר שנים לאחר ביקור סאדאת, לאחר הסכם קמפ-דיוויד ולאחר הסכם השלום עם מצרים. הסכם זה, ובייחוד פרק האוטונומיה לפלסטינים אשר הייתה אמורה לאפשר כינון מדינה פלסטינית כעבור חמש שנים - פרק זה מוסמס והוכשל. האינתיפאדה ביטאה את האכזבה הגדולה.
- כאמור, האינתיפאדה פרצה במפתיע. היו אמנם דיווחים שהתייחסו לאי השקט בשטח, אך איש במערכת המדינית לא העלה את הנושא לדיון, לא שאל ולא הציע כיצד יש להתמודד עם הר הגעש העלול להתפרץ. הבעיה לא הייתה מודיעינית (הגם שהיה כאן מחדל בשאלה מי הגורם במערכת המופקד על הנושא – האם זה אגף המודיעין של צה''ל או שרות הביטחון הכללי). אפילו הייתה הממשלה מקיימת דיון בנושא, איש לא היה מעלה על הדעת להציע פתרון של ממש לבעיה, כמו כינון אוטונומיה פלסטינית וסיום הכיבוש הצבאי.
- משפרצה האינתיפאדה מצאה זו את ישראל עם מערכת מדינית שאיננה ערוכה לדון ולטפל בנושא. כנהוג אצלנו שאלו מיד, ''מה מציע צה''ל? מה מציע הרמטכ''ל?'' וכך, נושא שנדרש לו טיפול מדיני עבר לטיפול כוחני. המערכת הישראלית, החל בשר הביטחון וכלה בגורמי צה''ל שבשטח, לא הכירו את השיטות בהן נקט הממשל הישראלי ב-1967, ולאחר מכן, שיטות אותן הוביל שר הביטחון משה דיין תוך נטרול המעורבות של הרמטכ''ל וגורמי צהל.
אינני יכול לומר היום אם תגובה חכמה ושונה הייתה מונעת את ההתקוממות, אך אנו יודעים שהצעדים בהם נקטנו ב-1987, נכשלו.
אני מביא את הדברים לא בשל הרצון לעסוק בהיסטוריה אלא בשל המציאות הקיימת, העלולה להעמידנו בפני סיטואציה דומה מחר.