אינני שותף או מעודכן היום בהערכות אמ''ן. בהתאם למסורת, אלה עוסקות בניתוח ובהצגת הסיכונים והסיכויים העומדים בפני ישראל. הערכה זו מועלית על הכתב ומופצת בתפוצה רחבה למדיי, כאשר בה בעת מתקיים ה'טקס' של הצגת ההערכה בפורום הקבינט, או ועדת השרים לביטחון. יש להערכת אמ''ן חשיבות מיוחדת בימים אלה וזה, לדעתי לפחות, נושא מרכזי סביבו ראוי שתתמקד מערכת הבחירות.

למרות ההתפרקות של הקואליציה הממשלתית, ראשי ''יש עתיד'' ו''התנועה'' עוד הספיקו להשתתף בהצגת הערכת המודיעין המסורתית בקבינט. ממה שאנו למדים מן התקשורת, אף לא אחת מן הרשימות המתמודדות, לא אלה שעודן מתפקדות בממשלה ולא אלה שבאופוזיציה, איננה מעלה את המסרים המרכזיים שבהערכה.
אף לא אחת מהן מנסה להתמודד עם הבעיות והאתגרים שבהערכה ואיננה מציעה תכנית פעולה כאשר האיומים העומדים בפנינו מצויים במוקד המצע.

תמונת מצב זו חייבת להדאיג את כולנו. האיומים, כפי שאני רואה אותם, עלולים להיות גורליים לעתידה ולקיומה של המדינה.

ישראל מצויה במצב מוזר – אין קשר בין תמונת המצב המוכרת והמצטיירת בתוך הבית פנימה לבין זו המתרחשת בחוץ, מעבר לחלון ביתנו.
בתוך הבית מתמודדים על הבכורה שני נושאים, כאשר הדיון נסוב בשתי שאלות מאד מעשיות – כיצד ובין מי למי יחולק התקציב הלאומי ומה יהיו יעדי הפעולה המרכזיים של המדינה בשנים הקרובות. מחד גיסא, מצויה מערכת הביטחון המציגה השכם והערב את מגוון האיומים הצבאיים העומדים בפנינו, איומים בחזית ובעורף האזרחי, ותובעת להפנות אליה יותר ויותר משאבים מן העוגה הלאומית. מאידך גיסא, מבקשת החברה האזרחית לשנות את סדר הקדימות הלאומי ולהפנות יותר ויותר משאבים להרמת רמת החיים של אזרחי המדינה. בהתמודדות זו על חלוקת התקציב, מערכת הביטחון זוכה כרגיל במאבק.

לא כן תמונת המצב בחוץ. בחוץ מתנהלת מערכה שונה לחלוטין, אותה יזמה ומנהלת ההנהגה הפלסטינית והיעד שלה הוא הדה-לגיטימציה של ישראל. היעד המידי הוא ליצור דה-לגיטימציה להמשך הישיבה והמשך השליטה שלנו בשטח אותו כבשנו ביוני 67'. האיום הגדול והגורלי יותר הוא הדה-לגיטימציה של המדינה היהודית ועצם קיומה.

בימים אלה ממש נחתו עלינו ארבע גזרות – ההחלטה של פרלמנט מדינות האיחוד האירופי לתמוך עקרונית בהכרה במדינה פלסטינית; בלוקסמבורג הורה בית-הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי להסיר את תנועת החמאס מרשימת ארגוני הטרור; בג'נבה התכנסו נציגי המדינות החתומות על אמנת ג'נבה הרביעית לדון בכיבוש הישראלי בשטחים, וכמובן, הכוונה של הרשות הפלסטינית להעלות במועצת הביטחון מסמך עקרונות לפתרון הסכסוך.

איננו יודעים בשלב זה מתי וכיצד תועלה הצעה פלסטינית זו במועצת הביטחון. אפילו תממש ארה''ב שוב את זכות הוטו שלה במועצה, וטו זה לא ימנע את התהודה בזירה הבינלאומית, תהודה של רוב ברור אשר יתמוך בהחלטה, על כל המשתמע מכך.

אין חשיבות ומשמעות לוויכוח אם אפשר להשוות את מדיניות האפרטהייד של דרום-אפריקה הלבנה עם מה שקורה אצלנו בשטחי יהודה ושומרון. השוואה זו איננה מעניינת ואיננה מטרידה את מדיניות החרם על ישראל ואת מובילי מדיניות ה-BDS.

זהו האיום העומד בפני ישראל בשנים הקרובות. זהו איום קיומי. איננו יכולים לסגור את החלון ולומר שמה שקורה בחוץ איננו מענייננו. יורשיו הפלסטינים של נלסון מנדלה כבר מחכים מעבר לפינה. בחודש מרץ 2015 נדע אם ישראל מציבה מולם את פרדריק וילם דה-קלארק הישראלי. ואם אמנם יופיע – מה יהיה כוחו בקלפי?

---