הטבח שערכו קנאים דתיים בעיתונאי השבועון הסאטירי ''שרלי הבדו'' הינו קריאת תיגר על חופש העיתונות, חופש הביטוי, חופש דת וחופש מהדת, החופש להיות הומוסקסואל, באחת - קריאת תיגר על הדמוקרטיה, ולעניין זה אין זה משנה אם הרוצחים הם שליחי אל-קאעידה, דאעש או הבית היהודי של בנט. יש להיאבק נגדם ללא פשרות, אולם בניגוד לימין הקיצוני שמנצל אירועים אלה להסתה ורדיפת זרים, יקפידו שוחרי הדמוקרטיה לא לחרוג מגבולותיה במאבק זה.
ממשלת ישראל קופצת על עגלת המאבק בטרור אולם זו העמדת פנים. מדינת ישראל היא מדינת טרור. 47 שנות כיבוש הן 47 שנות טרור אכזרי. הטרור הוא מדיניות רשמית של ממשלת ישראל. צבא הכיבוש הישראלי, השב''כ והגרעין האידיאולוגי של מתנחלים פשיסטים, הם יצרני טרור שבין פרותיו הטרור הנגדי של הנכבש, טרור שלעיתים מעורר פלצות. בהקשר לרצח העיתונאים הצרפתים, יהיה זה רלבנטי להזכיר כי בשנות הכיבוש הישראלי הרגו/רצחו/פצעו/עצרו חיילי ושוטרי הכיבוש יותר מעשרה עיתונאים.
בעקבות האירועים בפריס הקדישה התקשורת האלקטרונית שעות רבות לדיונים על המאבק בטרור. בישראל יש לכל אוניברסיטה ולעוד שתיים או שלוש מכללות מכוני מחקר בנושאי ביטחון. בכל אחד ממכונים אלו יש מומחה לטרור. חלק ניכר מהחוקרים במכונים אלו הם קצינים בכירים בדימוס. מכאן יובן שמכונים אלו לא מצטיינים בפתיחות מחשבתית.
המומחים לטרור התפזרו בין אולפני השידור השונים. האזנתי לכמה מהם, וראה זה פלא, ללא קשר מאיזה מכון הגיעו, לכולם הייתה עצה דומה לאירופה: לבדל את האוכלוסייה הערבית-אפריקאית-מוסלמית מכלל האוכלוסייה לצרכי חקירות, מעצרים ובדיקות בנמלי תעופה, כנהוג בישראל.
נתניהו ניצל את רצח ארבעת היהודים שהיו בני ערובה במרכול הכשר, וקרא ליהודי צרפת להגר (''לעלות'' בשפה הרשמית) לישראל. הוא ''שכח'' לספר להם כי בעוזבם את צרפת לישראל הם ממירים מדינה שנאבקת בגזענות במדינה שגזענות היא מיסודות מדיניותה הרשמית. הוא גם ''שכח'' לציין כי ישראל היא המקום המסוכן ביותר בעולם ליהודים. מספר היהודים שנהרגו כתוצאה מאירועים אנטישמיים באירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה, הוא פחות מאחוז בהשוואה למספר ההרוגים כתוצאה מהרפתקנותה הצבאית של ישראל.
ויש עוד נקודה שלא מדברם עליה בגלוי אבל זו מוסכמה שקטה: כאשר נתניהו מעודד הגירה של יהודי צרפת לישראל, הוא מתכוון למשפחות צעירות שיש להן ילדים בגילאי גן או בית ספר עממי. הגברים, לאחר תהליך קליטה ישובצו במערך הצבאי והילדים יתוכנתו במערכת החינוך כך, שבהגיעם לגיל 18 חלומם הגדול יהיה להיות בגבעתי, גולני או צנחנים, ולסייר בקסבות של שכם וג'נין כמשטרת כיבוש. שהרי ברור כי אילו הייתה הקהילה היהודית בצרפת מארגנת הגירה המונית של יהודים גימלאים מגיל 70 ומעלה, הממשלה הייתה מיד סוגרת את שערי הכניסה לישראל וחוק השבות היה כלא היה. ישראל רוצה אותם צעירים, כאלה שניתן לשלחם לשטחים הכבושים לצרכי שיטור ודיכוי. לצרפתים האלה צריך לומר, ההגירה לישראל בנתונים הקיימים היא מעשה בלתי מוסרי. אתם באים ממדינה שעברה הליכי גמילה כואבים כדי לשים קץ לקולוניאליזם, אל מדינה שהופכת את הקולוניאליזם לדת, אתם חוזרים עשרות שנים אחורה, לימי הקרב על אלג'יר בהם עמדה צרפת על סיפה של הפיכה צבאית ואיבוד הדמוקרטיה. זה מה שמצפה לכם בישראל של היום.
צריך פשוט לדבר אמת.
חידת אובמה
הרשות הפלסטינית הגישה הצעת החלטה למועצת הביטחון לפיה ייחתם הסכם שלום ויסתיים הכיבוש הישראלי עד סוף 2017. מנקודת מבטו של מתנגד לכיבוש זו הצעת החלטה נדיבה. היא נותנת לישראל שלוש שנים להיערך לשלום, להחזיר את המתנחלים לגבולות המוכרים של ישראל. עם מלאת יובל לכיבוש תוסר עניבת החנק מצווארם של הפלסטינים.
שמחתם של הפלסטינים הייתה מוקדמת. הם לא לקחו בחשבון את יכולתם המניפולטיבית של ממשלת ישראל וסוכניה. הסיוט של נתניהו הוא ציון מועד לסיום הכיבוש. מדוע שיסכים לשינוי סטטוס קוו שכה מיטיב עימו? 47 שנות כיבוש הרגילו את ישראל למציאות של האדון הישראלי, בעל זכויות היתר, השולט בעבד הפלסטיני חסר הזכויות. תנועת ההתנגדות הפלסטינית לא הצליחה עד כה להדוף את הפולש. התקבע מצב של דו קיום בין הסוס לרוכבו. נתניהו סבור כנראה, שאפשר להתגרות באומות העולם ובמקביל לקיים כלכלה מתפקדת עד קץ הימים. זהו סם משכר שקשה להיגמל ממנו. על כן אך טבעי, שנתניהו וממשלתו התגייסו למערכה בינלאומית לסכל את ההצעה הפלסטינית.
השאלה שאין לי תשובה עליה, מדוע התגייס הנשיא אובמה למאמץ הישראלי?
מן המפורסמות הוא שלא שוררת אהבה גדולה בין נתניהו לאובמה. עובדים בבית הלבן הנמצאים במעגל הראשון של קירבה לנשיא הדליפו לעיתונות כי אובמה מתעב את נתניהו. הוא בוודאי לא יסלח על התערבותו של נתניהו לטובת המועמד הרפובליקני בבחירות בהן התמודד אובמה לתקופת כהונה שנייה.
זאת אף זאת. בביקורו של הנשיא אובמה בישראל, מרץ 2013, שהתנהל לפי כל כללי הטקס, היה אירוע אחד שחרג מהכללים: מפגש עם סטודנטים בישראל. ביודעו כי נתניהו מוביל את ישראל לדרך ללא מוצא, שסופה שקיעתה בביצת הכיבוש, סבר, כי במפגש ישיר עם צעירים משכילים יצליח לעורר דעת קהל שתטה את נתניהו מדרכו האסונית שמתבטאת בעיקר בהמשך הבנייה בהתנחלויות, או תסלק אותו מהשלטון בהזדמנות הראשונה. בנאומו הדגיש אובמה את הברכה שתצמח לישראל מסיום הכיבוש ובין דבריו הזכיר כי גם ילדי פלסטין זכאים לגדול מבלי שברחובותיהם יסתובב צבא זר. נאומו היה מבריק ומדליק, מסוג הנאומים שסללו את דרכו לנשיאות. אולם לא כל מה שעובד בארה''ב פועל גם בישראל. נתניהו עדיין ראש ממשלה, ממשיך לבנות בהתנחלויות, מטרפד כל ניסיון למו''מ משמעותי, מוביל את ישראל למדינת אפרטהייד, שוחק את זכויות האדם והאזרח בחקיקה מקרתיסטית, יוזם מלחמות בהן מבוצעים פשעי מלחמה, וחלק ניכר מצעירי ישראל רצים למלחמות כעדת כלבים מוטרפת.
הצעת ההחלטה הפלסטינית הייתה קרובה לעמדה הרשמית של ארה''ב ובכל זאת הצביעה נגדה. יש מי שמוצאים הסבר בשתי מילים ''אימפריאליזם אמריקאי'' וזה מאפשר להם להסביר הכל, גם דבר והיפוכו. זו ירושה מעידן המלחמה הקרה כאשר ארה''ב סימלה עבור מתנגדיה את תמצית הרוע.
עמדה זו לא הייתה מקובלת עלי אז, בוודאי לא היום.
אז למה ארה''ב הצביעה נגד ההצעה הפלסטינית? האם נתניהו כישף את אובמה? כאמור, אין לי תשובה, רק השערות. אולי אובמה אמר לעצמו, אם ישראל רוצה להתאבד, מי אני שאמנע בעדה? למחרת דחיית ההצעה הפלסטינית במועצת הביטחון הופיע נתניהו זחוח ומחוייך, ומדבריו התקבל הרושם כאילו הציל את ישראל מפורענות נוראה – קץ הכיבוש, שעה שלמעשה קירב אותה עוד כברת דרך לתהום. מזכיר לי את
צ'מברליין שחזר מועידת מינכן ב-1938 בהצהרה ''הבאתי את השלום''. יש כמובן הבדלים בין שני האירועים אבל המכנה המשותף הוא ששני מנהיגים הוליכו את עמם שולל: האחד לא הביא שלום והשני לא הביא ביטחון בוודאי לא שלום, והדם נשפך כמים.
מכתב לנעם סולברג
12 בינואר 2015
לכבוד
המתנחל נעם סולברג
שופט בית המשפט העליון (לא בדיחה)
רחוב שערי משפט
הקריה, ירושלים
לאחרונה קראתי ב ''הארץ'' שנמנית עם הרכב השופטים בשבתו כבג''ץ שאישר את האיסור על משלחת פלסטינית מעזה להיכנס לישראל כדי להגיש תביעה לבית המשפט. ראה לאיזה שפל הגעתם: שופטים מונעים גישה לבית המשפט בחסות צבא הכיבוש. החלטה מבישה זו תואמת את ההרכב שהוא תמצית הזימה המשפטית שמלווה אותנו במינון הולך וגובר מאז החל הכיבוש לפני 47 שנים: אתה, מתנחל השותף לשוד הקרקעות ומשטר האפרטהייד הנוהגים בשטחים הכבושים; אליקים רובינשטיין שכיועץ משפטי לממשלה גיבה את הכיבוש ומוראותיו, התנכל לחברי כנסת ערבים; אורי שהם שכפרקליט צבאי ראשי היה אחראי למערכת הבזויה של בתי משפט צבאיים המשמשים כזרוע של הכיבוש. הכל יש בהרכב שלכם, חוץ מצדק ומשפט.
אף על פי כן הייתי מצפה ממך למעט הגינות, לא של ג'נטלמן בריטי ולא של שוחר זכויות אדם אלא הגינות של מאפיונר במובן שגם במאפיה יש דברים שהם בבחינת NOT DONE. וכוונתי שהיית צריך לפסול עצמך מלשבת בכל נושא הקשור בשטחים הכבושים. כמתנחל יש לך עניין אישי בגורלם.
לדידי יש להוסיף לבג''ץ את האות ל או אז נקבל את הבגל''צ שהוא בית הדין הגבוה לעיוות הצדק.
גדעון ספירו
קנאות דתית – אויב האנושות
