התקיפה המיוחסת לישראל ברמת הגולן הינה צעד חריג בהתנהלות ישראל במהלך ארבע שנות מלחמת האזרחים בסוריה. הקו בו נקטה ישראל עד כה, התבטא במדיניות ברורה לפיה אין המלחמה בסוריה מעניינה של ישראל, להוציא מניעת העברת אמצעי לחימה מתוחכמים מסוריה ללבנון, לידי חיזבאללה. אפשר גם להבין החלטה לפעול נגד התארגנות עוינת ברמת הגולן, לה שותפים חיזבאללה וגורמים איראניים. לא כך היה החיסול הממוקד, לאור היום, ברמת הגולן.
כיצד מתקבלת ההחלטה במקרה מעין זה?
הגורם הראשון, כמובן, זו מערכת המודיעין. זו פועלת על פי הצי''ח, ציון הידיעות החיוניות והמבוקשות למערכת המודיעין. אני מניח שהצי''ח במקרה זה ביקש לאסוף מידע על התארגנות עוינת לישראל מן השטח הסורי שברמת הגולן. מן המידע שהתקבל נודע, ככל הנראה, על יזמה משותפת לחיזבאללה ולגורמים איראניים ליזום פעולות כנגד ישראל ברמת הגולן.
סביר להניח כי מן המידע שהגיע לידינו נחשפה זהותו של
ג'יהאד מורנייה, כמי שמרכז את פעילות חיזבאללה בשטח. ומכאן, הנחיית צי''ח ממוקדת, לעקוב אחר פעילותו ותנועתו של מורנייה בשטח.
איננו יודעים מניין ומתי נתקבל המידע על סיור מורנייה שצפוי היה להיערך, אך יש להניח כי ההחלטה לחיסולו הייתה של הדרג העליון – הרמטכ''ל, שר הביטחון וראש הממשלה. ככל הנראה נתן הדרג העליון אישור מראש לחיסול מורנייה, בטרם נודע דבר הסיור, בטרם יצא הסיור לפועל ומבלי לדעת מי ומי יאיישו את כלי הרכב.
איננו יודעים אם ידענו על השתתפות חבורה איראנית בסיור ועל הגנרל, איש משמרות המהפכה, שנכח באחד הג'יפים. הפרסום אפוא של סוכנות רויטרס, ממקור ישראלי בכיר, כי בעת אישור הפעולה לא ידענו על השתתפות הגנרל, נשמע כסביר ואמין במקרה זה.
עד כאן, תפקיד האיסוף במבצע.
מרגע זה נכנסת לפעולה מערכת המחקר וההערכה המודיעינית. זו אמורה להציג לדרג המחליט את המידע שבידיה המתייחס לנתונים המבצעיים של הפעולה – סיכויי הצלחתה של פעולת החיסול ומי עלולים להיפגע במקרה זה, בנוסף לחבורת ג'יהאד מורנייה.
בה בעת, נדרש הגורם המודיעיני להתייחס ולהתריע גם על התגובות ועל ההשלכות הצבאיות והמדיניות שעלולות להיות למבצע, אם יאושר, יבוצע ויצליח.
בתנאים המבצעיים במקרה מעין זה, חייבת ההחלטה לפעול להתקבל תוך דקות ומבלי שיתאפשר דיון מקדים ויסודי. איננו יודעים אם האישור שניתן במקרה זה כלל את כל שלושת הדרגים – הרמטכ''ל, שר הביטחון וראש הממשלה.
ידענו פרשייה דומה לפני למעלה מ-40 שנה. היו אז בידינו ידיעות על תכנית פח''ע להטיס מטוס נוסעים שיתרסק במרכז תל-אביב. בפברואר 1973 התקשר מפקד חיל האוויר, האלוף
מוטי הוד, לרמטכ''ל,
דוד אלעזר, ודיווח על מטוס חשוד מעל שטח סיני הטס מזרחה לעבר ישראל. המטוס לא נענה לדרישה לנחות בשדה רפידים ומפקד חיל האוויר ביקש אישור ליירטו. דדו אישר את הבקשה. לאחר שהמטוס הופל, התברר כי היה זה מטוס נוסעים לובי שתעה במזג האוויר הסוער, ולאחר שהתבררה לטייס טעותו, פנה חזרה מערבה לעבר קהיר.
הסיור של ג'יהאד מורנייה לא היה תמים, אך אם אכן נתקבלה החלטת החיסול בלחץ זמנים, ומבלי שהייתה שהות לדון על כל ההשלכות הצפויות והאפשריות – יש להצטער על כך.
אני מקווה כי יופקו הלקחים. עלינו להמעיט ככל האפשר החלטות תקיפה ותגובה הנמסרות לדרג נמוך, יחסית, וללא מתן שהות לדיון מקדים ויסודי.
שני שלבים
