איראן נחושה להגיע לנשק גרעיני. ההחלטה על כך התקבלה כבר לפני כארבעים שנה, עוד ע''י השאח הפרסי. כל עוד הייתה זו מדיניות המתנהלת בחשאי בידי השלטון המלכותי, לא עורר הדבר סערה והתנגדות במערכת הבינלאומית, לא כן היום, כאשר איראן, מדינת אסלאם מהפכנית הפועלת בנחרצות לערעור הסדר והיציבות במדינות האזור. היום רואים בצעדים האיראניים איום כפול – בזירה האזורית, מתן יד 'כמעט חופשית' לאיראן להמשיך בפעילותה החתרנית, ובזירה הגלובאלית, ערעור האמנה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני והיווצרותו של מצב חדש שיאיים על שלום העולם.
חוששני כי כל הצעדים הננקטים כיום לא ימנעו מאיראן להגיע לנשק הגרעיני. אכן, זה ייקח לה יותר זמן, היא תמשיך לתחמן ולהונות את המערכת הבינלאומית, אך היא תממש את שאיפותיה.
ככל הנראה, המטרה לשמור על עמימות גרעינית, שתאפשר לאיראן ליהנות משני העולמות – מחד, אי הצטרפות פורמאלית למועדון הגרעיני, ומאידך, להמשיך בפעילות החתרנית ביתר שאת.
יש רק דרך אחת למנוע זאת – מהלך צבאי שיהיה מכוון להשתלט על המדינה ולהחליף את המשטר הקיים. תקיפה צבאית מוגבלת, כנגד אתרי הפיתוח הגרעיני, כפי שמציעה ישראל, גם אם תעלה יפה, תדחה את מימוש התכנית האיראנית בשנים ספורות, תוך שהיא תעורר ותלבה שאיפות נקם.
ישראל מילאה תפקיד חשוב ואפילו מרכזי בגיוס העולם להתלכד בלחציו כלפי טהראן. פעילות מדינית נמרצת והאיום בפעולה צבאית עצמאית העלו את הנושא לראש סדר היום, כאשר ה''תחזיקו אותי'' של ישראל אילץ את העולם להפעיל את הסנקציות האפקטיביות.
הסנקציות הבינלאומיות על איראן השיגו את יעדן – הן הניעו את המשטר להיכנס לשיחות עם המעצמות תוך הבנה כי יהיה צורך בוויתורים ובהגמשה מצדו. מי שעמדו בראש מסע הלחצים כלפי טהראן היו וושינגטון והנשיא
אובמה, אלא שמאז חל שינוי בעמדה האמריקאית. פיתוח הנשק הגרעיני לא חדל להטריד את הנשיא, אלא שבינתיים, על רקע אי-היציבות באזור רואה היום ארה''ב את איראן כמדינה יציבה וחזקה אשר תוכל לשרת את האינטרסים האמריקאים.
אפשר שוושינגטון מאמינה כי המשטר הפנאטי לא יוכל להחזיק זמן רב מעמד. העם באיראן מאס במנהיגות הקיצונית ואין זו אלא שאלה של זמן עד שמשטר זה יקרוס, מה שישנה מן הקצה גם את איום הנשק הגרעיני של איראן. מבחינה זו, יתכן שלחץ בינלאומי על טהראן משיג תוצאה הפוכה – הנטייה הטבעית של העם היא להתלכד סביב הנהגתו כנגד האויבים הפועלים מבחוץ.
במצב שנוצר נדרשת הידברות ישראלית-אמריקאית מחודשת. הידברות זו מחייבת דיון נוקב בהתפתחויות במדינות האזור, בסכנות החדשות המאיימות לא רק על ישראל אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, על מדינות ערב המתונות, ועל התפקיד החיובי והשלילי שממלאת איראן במציאות חדשה זו.
על כך ראוי שראש הממשלה,
בנימין נתניהו יגיע לוושינגטון אך לא יקרה דבר אם שיחות אלה תידחנה עד לאחר הבחירות בחודש מרץ בישראל. נושא זה יישאר ויעמוד בראש סדר היום המשותף לשתי המדינות, ועל בנימין נתניהו להבין שסדר היום השתנה ואי אפשר לעסוק רק בפיתוח הגרעין של איראן.