למרות שלא ידעתי עבור מי להצביע - לא התלבטתי. חובתי האזרחית הדריכה אותי – אסור לי להיכלל בין כל אותם אזרחים בעלי זכות ההצבעה אשר יימנעו מהליכה לקלפי. מאז 1948, לא החמצתי אף הצבעה, ולא אעשה כן גם ביום שלישי הקרוב.

למי לתת את קולי. התלבטתי כיוון שידעתי כי בעצם אין משמעות להצבעתי ואין משמעות לתוצאות הבחירות. מה שהיה הוא שיהיה – שוב תקום קואליציה בהרכב זה או אחר, קואליציה שתעסוק טוב יותר או פחות בניהול השוטף. היא לא תוכל לקבל את ההחלטות האסטרטגיות הנדרשות.

הבעיה של ישראל איננה בחירת הכנסת החדשה, בחירת 120 הח''כים החדשים או הישנים. הבעיה של ישר אל היא שאלת המשילות, ולמטרה זו אנו חייבים לשנות השיטה. אנו זקוקים לשיטה בה ייבחרו ראש הממשלה, וממשלה המסוגלים לקבל החלטות, לטוב ולרע. כן, גם החלטות רעות, החלטות שבמקרה זה, במבחן הזמן, נדע כולנו כי לא זו הדרך.

מסע הבחירות לכנסת, מסע שנותרו לו עוד יומיים, היה האומלל שידענו – כיכבו בו בקבוקי הפלסטיק של בית ראש הממשלה וכל מיני פרשיות אחרות, חסרות כל משמעות לאומית. נושא אחד לא ראינו – ויכוח בין שתי דרכים, קריאה לעם לבחור ולהכריע בין מדיניות אלף למדיניות בית. לא בשטח המדיני, לא בשטח הביטחוני, לא בשטח הכלכלי ולא בשטח החברתי.

אני יודע, ובטוחני שאינני יחיד, שלא יהיה פתרון מדיני ללא פינוי יישובים, ללא כינון בירה פלסטינית במזרח ירושלים, וכמתחייב מכך – גם שינוי בגבולות ירושלים. למה לא נמצא אף מנהיג פוליטי שיאמר לציבור המצביעים שהוא מוכן לוותר על מחנות הפליטים בקלנדיה ובשועפאת?

מי שחוזר ומצהיר כי לא יסכים לפינוי יישובים וכי לא יוותר על זכותנו לפיסת אדמה שממערב לירדן, חייב להבהיר לנו, לבוחרים, מה בכוונתו להציע לערבים הפלסטינים החיים בשטח זה, וכיצד בכוונתו להתמודד עם הבעיות הכרוכות במדיניות זו.
אנו נקראים לבחור ב-‏120 ח''כים. מסופקני אם הזדמן לי לשמוע ולהכיר יותר מעשרים מהם. כל האחרים זרים לי ולמרבית המצביעים. יחד עם זאת, בקלפי של יום גימל הקרוב, נבחר גם במאה ח''כים אנונימיים, שמות שלא אומרים לי דבר, שמות שאין להם כל אחריות ומחויבות כלפינו, כלפי מי שבחר והמליך אותם.

זה גורלה של הכנסת שתיבחר עכשיו. ואני מבין היטב את אלה שלא יטרחו לבוא אל הקלפי.
כלום תמצאנה מפלגות, כלום יימצאו מחוקקים שיהא להם העוז לומר די! שיהא להם העוז והיכולת לשנות השיטה?

אם לא כן, יגדל מיום ליום מספר אלה שבוחרים לשבת בבית ולא לשלשל פתק אשר ממילא לא ישנה דבר.
אכן, אתייצב בקלפי, אף שאני שותף לאותה הרגשה. אעשה כן, בידיעה ברורה שמה שהיה הוא גם מה שיהיה.

---