פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(ויקהל פקודי ע''ה) על מה הולכים לבחירות?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום ראשון, 15/03/2015 שעה 10:00)


(ויקהל פקודי ע''ה) על מה הולכים לבחירות?

נסים ישעיהו



המבחן האמיתי לקיומה של אהבת הבורא בלבו של יהודי הוא אהבת ישראל. כאשר מתגלה שנאה, גם זו אש, אבל אש זרה, שורפת, מכלה. והאש הזרה היא נגזרת של עבודה זרה
לעם ישראל יש מין תכונה מוזרה שהוא נוטה לפעול נגד טובתו שלו. קראנו על זה בפרשת השבוע בשבת שעברה, בסיפור של העגל שעשו כתחליף למנהיגות של משה, ומאז נתקלנו בתופעה הזאת עוד הרבה פעמים לאורך ההיסטוריה. ואנחנו לא מדברים כאן על יהודים בודדים שנהגו כך, שפעלו נגד האינטרסים של עמם, כאלה היו רבים ויש גם היום למרבה הבושה. אנחנו מדברים על קבוצות שהתארגנו לאותה מטרה. הדוגמא הבולטת, ואולי הידועה ביותר, היא זו של חבורות הקנאים שפעלו בירושלים בשנים האחרונות לקיומו של בית המקדש השני. החבורות הללו נלחמו זו בזו, שנאת חנם, וכך נחלשו והלכו עד שהאויב הרומאי הצליח לכבוש את העיר ולהחריבה. כמובן, לאיש מחברי הקבוצות ההן לא היתה כוונה רעה; גם לאלה שעשו את העגל לא; הקנאים לא התכוונו לגרום לחורבן ירושלים ועושי העגל לא התכוונו לעבוד עבודה זרה.

רק אני אקבע

הקנאים, כל קבוצה מהם רק רצתה שההגנה על ירושלים תתנהל בדרך שלה ועושי העגל רצו לכאורה דרך חדשה בעבודת ה', בלי משה רבנו, בלי מתווך אנושי שיגיד מה מותר ומה אסור. אנחנו כבר ילדים גדולים, טענו, ויכולים להחליט לבד מה טוב ומה רע. לא צריכים מנהיג אנושי שיגיד לנו מה לעשות, רוצים ''מנהיג'' שאנחנו נכתיב לו מה שטוב לנו. אבל לכאורה, גם האחרים, אלה שהתברר – בראיה היסטורית – כי פעלו לטובת האינטרסים של עמם, רצו ואפילו דרשו שהעניינים ינוהלו על פי דרכם, אז מה השתנו אלו מאלו? או אם נחדד את השאלה, האם וכיצד ניתן לזהות, בזמן אמת, מי בעד ומי נגד טובתו של עם ישראל? הרי לכאורה, עובדה היסטורית היא שמרבית העם נסחף דוקא אחרי אלה שלא עשו טוב לעמם, אז מה ניתן ללמוד מכך, שהרוב תמיד טועה?

הרוב הדומם

דומני שזו תהיה מסקנה נמהרת מדי. שכן לא הרוב הוביל אלא חבורה קטנה שהכתיבה את דעותיה ודרכה לכלל. אז כמו היום. ההבדל בין אז להיום הוא שבימים ההם לא היתה לרוב שום דרך להתבטא. לכן הוא נשאר וגם נקרא הרוב הדומם. המושג הזה קיים גם כיום, אבל המציאות השתנתה באופן קיצוני, כי הרוב כבר אינו דומם, יש לו הרבה דרכים להתבטא והוא מתבטא. ובכל זאת, מכיוון שהפריצה הטכנולוגית של הדורות האחרונים לא השפיעה כלל על הטבע האנושי, הוא, הטבע האנושי (וגם היהודי) נשאר בדיוק כמו אז. עובדה היא שגם כיום יש יהודים שפועלים בכל הכוח ובכל הלהט נגד טובתו של עם ישראל. רגע, הרי שני הצדדים במערכה הפוליטית מאשימים זה את זה בדיוק בהאשמה הזאת, שהצד השני פועל לרעת עם ישראל, אז איך נדע, אנחנו המצביעים, מי לטובת עם ישראל ומי לרעתו?

נקהלים, לאיזו מטרה?

כדרכנו, נתבונן בפרשת השבוע בניסיון למצוא בה תשובה לשאלה חשובה זו. בשבת הקרובה, ימים ספורים לפני יום הבחירות נקרא בתורה את שתי הפרשות האחרונות בספר שמות, ויקהל ופקודי (שמות ל''ה): א וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם. ב שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַה'; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת. ג לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת. הזכרנו את סיפור העגל שאודותיו קראנו בשבת שעברה. כך זה מתחיל שם (שמות ל''ב): א וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. הפרשה שלנו פותחת ב-וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ומעשה העגל פותח ב-וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן.

לא להתלהב

מה ההבדל בין שתי ההתכנסויות? פשוט, הראשונה (במעשה העגל) היתה ספונטנית (ונלהבת מאד בהמשך). והשניה, שמההקבלה הלשונית (וַיַּקְהֵל) נראה ברור שנועדה לתקן את הקלקול של ההתקהלות הראשונה (וַיִּקָּהֵל) באה ביוזמה מלמעלה וכבר בהקדמה משה מצווה להיות מתונים: שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'... כי אחרי שהעם הבין את גודל הכשלון שנכשלו במעשה העגל, היו נלהבים מאד לתקן מה שקלקלו ולבנות את המשכן במהירות הכי גדולה. על זה אומר להם משה רבנו שגם כאשר המטרה היא הכי נעלית בעולם, תיקון חטא העגל, אין לבלבל את הסדרים שקבע הקב''ה בעולמו. עם כל הכבוד ללהט שאתם חשים בדרך לתיקון הקלקול, בניית המשכן אינה דוחה את השבת. אז יש לנו שתי התקהלויות בשתי שבתות עוקבות ומהן נוכל ללמוד איזו התקהלות היא טובה לעם ישראל ואיזו אינה טובה.

הקשר עם משה רבנו

ומן הראוי להזכיר כי בשבת שלאחר הבחירות נקרא בתורה את פרשת וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה, מה שאומר כי אבן הבוחן שלנו בהחלטה עבור מי להצביע היא השאלה איזה פתק מייצג הכי טוב, או לפחות הכי קרוב את הקריאה אל משה. כי יש כאלה שמצהירים בגלוי כי אין להם וגם אינם רוצים שום קשר עם משה ועם תורתו ומנגד יש את מי שלפחות במוצהר, כל עניינו הוא הקשר עם משה ותורתו. בתווך יש מגוון די רחב של אפשרויות, כולל מעמידי פנים למיניהם. והבוחר הנבוך, אם הוא טורח להתייחס ברצינות לפתק שהוא עתיד להטיל לקלפי, עלול לבוא במבוכה די עמוקה. אלא שרבים מהמצביעים עושים זאת בלי להתלבט יותר מדי. הם בוחרים את הפתק שישימו במעטפה על פי נטיות הלב והתרשמות חיצונית, בלי להעמיק חשוב. הקמפיינרים מודעים לכך ומנסחים סיסמאות (ריקות מתוכן) בהתאם.

מה ההבדל בין ימין ושמאל?

תופעה בולטת מאד אצלנו, ובפרט במערכת הבחירות, היא הפסילה הגורפת של צד אחד את משנהו. תמיד זו פסילה של השמאל את הימין. אכן, אם מישהו לא שם לב, בעיני הימין ככלל השמאל הוא לגיטימי לחלוטין. נראה כאילו הימניים מבינים שצריכים איזון, צריכים שני צדדים, ימין ושמאל. מצד שני נראה שהשמאלנים אינם מבינים זאת כלל. מבחינתם, ''רק לא ביבי'' זה בעצם ''רק לא ימין''. מזכיר מאד את יחסו המרושע של אביהם האידיאולוגי, בן גוריון, כלפי בגין. סיפרתי כאן בעבר על שירות מילואים שאליו יצאתי למחרת יום הבחירות, דומני בשנת 81; מפקד הפלוגה התעניין למי הצבעתי וכשעניתי שאל ''איך יכולת''??? לא הגבתי. מההלם. היה איתנו בחור נוסף ששאל את המ.פ. ''שמת לב מה עשית''? ''מה עשיתי''? התעניין המ.פ. ''שללת את הלגיטימיות של למעלה ממחצית העם'' השיב. ''לא התכוונתי, סליחה...''.

באיזו אש מדובר

בקבלה, ימין זה חסד, אהבה ושמאל זה גבורה, ביקורת (וגם שנאה). לשתיהן אפשר לצרף אש; אהבה בוערת או ביקורת (או שנאה) בוערת. לא כל אחד משוחרר מספיק עד כדי להחצין רגשות, אבל דומני כי במערכת הבחירות הנוכחית נשברו כמה שיאים של החצנת רגשות שליליים, שנאה יוקדת כלפי כל מה ומי שנראה או מתנהג שונה ממה שמצפים ממנו בשמאל הנאור. במקדש, החל מהמשכן שאותו בונים בפרשת השבוע שלנו, יש מזבח שעליו בוערת אש תמיד. על המזבח מקריבים קרבנות העולים באש ובכך מתקרבים לקב''ה. בחסידות כתוב שהלב של היהודי הוא המזבח והוא צריך לבעור באש קודש, אש האהבה. את האש הרוחנית הזאת צריכים להזין באופן תמידי, כי כמו כל אש, כאשר כלה חומר הבעירה היא עלולה לכבות. הדרך המוצעת להזין את האש הרוחנית הזאת היא דרך ההתבוננות בגדולת הבורא יתברך.

המשכן כמשכון

אבל המבחן האמיתי לקיומה של אהבת הבורא בלבו של יהודי הוא אהבת ישראל. כאשר מתגלה שנאה, גם זו אש, אבל אש זרה, שורפת, מכלה. והאש הזרה היא נגזרת של עבודה זרה. לראשונה היא מופיעה במעשה העגל, שלמרות שהיוזמים לא התכוונו לעבודה זרה, זה מה שעשו בפועל, ומאז רואים אותה שוב ושוב כנ''ל, בהתאם לטבע שלנו לפעול נגד עצמנו. מהאמור עד כאן אפשר להיתפס ליאוש חלילה, אבל מפרשת השבוע ומההפטרה אנחנו לומדים שאין שום מקום ליאוש. בפרשה השניה שקוראים השבת כתוב (פרק ל''ח): כא אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה: עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. לשם מה כתבה התורה הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן פעמיים? אומר רש''י שיש כאן רמז למשכון, שכן פעמיים היה לנו בית מקדש והוא חרב; הקב''ה לקח אותו כמשכון.

על סף המהפכה

דרכו של משכון לחזור לבעליו ואין ספק שבקרוב מאד נזכה לחגוג בבית המקדש שהקב''ה יחזר לנו אותו. והעובדה שבינתיים מטפחים אצלנו את ההיפך הגמור, את השנאה במקום את האהבה, הנה לזה מתייחס הנביא (יחזקאל ל''ו, טז ואילך) בהפטרה שקוראים תמיד בשבת האחרונה של חודש אדר. אחרי שהנביא סוקר בקצרה את הסיבות לחורבן הוא אומר: כב לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אלקים, לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאתֶם שָׁם... כד וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם... כז וְאֶת-רוּחִי, אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם... לו וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם, כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה: אֲנִי ה', דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כנראה שימניים כמוך לא מבינים!!
דוד סיון (יום ראשון, 15/03/2015 שעה 14:49) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. צר לי שעלי לציין שמשמעות הדברים שאתה כותב כאן היא (שכנרארה) אינך מבין שצריך איזון ואש השנאה שאתה משלח באמצעות הכללות גורפות, דמגוגיות, על פי רוב מכוונת כלפי שמאל. הנה דוגמה:
''שנאה יוקדת כלפי כל מה ומי שנראה או מתנהג שונה ממה שמצפים ממנו ב[ימין]''.

ב. אם תבקש אולי אתאמץ ואציג לך עוד דוגמאות... לאש השנאה לרוב ללא איזון כלל ולפעמים איזון למראית עין.

ג. אני כבר מזמן אומר וכותב דברים בנוסח 'רק לא נתניהו', אלא שבניגוד לך אני מנמק.
_new_ הוספת תגובה



מפלגת מרץ סיימה את תפקידה
הזוהר הצפוני (יום ראשון, 15/03/2015 שעה 16:41)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למרץ היו כארבעה דגלים-
נגד החרדים,בעד ה''שלום'' ומשא-ומתן,זכויות אזרח,קידום נשים

הנשים בישראל,הגיעו למצב טוב.
זכויות אדם נחשבים לקללה.המו''מ עם הפלסטינים במצב סופני.
ואת המאבק בחרדים,מנהל בהצלחה יאיר לפיד.
למעשה,כבר אין צורך במרץ.
מרץ תמיד השקיפה מהצד.חסרת כל ביצוע.קול למרץ,זה פתק ריק ממעש.
הצבעה למרץ לא עושה כלום.אופוזיציה נצחית.מובטלת מעבודה.

קהל הבסיס של מרץ הוא אשכנזים חילונים וערבים ציונים.
זהו ציבור הולך ונכחד...
_new_ הוספת תגובה



סניגוריה על בן-גוריון
הזוהר הצפוני (יום שני, 16/03/2015 שעה 9:55) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

במשך שנים.שמעתי על האיבה הקיצונית בין בן-גוריון למנחם בגין.
לשני אלה,אין אף צילום משותף.הם מעולם לא לחצו ידים.ולא ישבו יחד באותו החדר.
בן-גוריון לא יכל להוציא מפיו את השם בגין.וכינה אותו:האיש שיושב ליד
חבר-הכנסת יוחנן באדר....
היום אני מבין למה.ואפילו מצדיק את בן-גוריון.

הימים הם שנות ה-‏50.השואה הייתה טריה,הזוועות היו טריות.
בן-גוריון חתם על הסכם השילומים עם גרמניה המערבית.
ואז בגין האשים את ב''ג בהאשמה נוראה ואנטישמית:
ב''ג מוכר דם של יהודים בעבור בצע כסף...
הגרמנים משלמים כסף וקונים כפרה על המיליונים שרצחו.רצחנו,שילמנו...
מכרת את אבא,אמא,סבא שלך עבור בצע כסף...

מי שמאשים אותך בדבר כל כך נורא.זהו,גמרנו.זה בלתי אפשרי להיות איתו.
אחרי אשמה כזו,נוצר קרע לכל החיים.
חכמים,היזהרו בדבריכם!
_new_ הוספת תגובה



על בגין ובן גוריון
דוד סיון (יום שני, 16/03/2015 שעה 10:44)
בתשובה להזוהר הצפוני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. בגין אמר אז (http://www.tarbut.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=f04...): ''כסף, כסף, כסף! בעד כמה מיליונים דולרים עומדת להיעשות התועבה. הם יבטיחו אולי להקים ''סולל בונה'' חדש, אך זה יימס ויבוזבז תוך זמן קצר, ואיפה הם יקחו עוד ששת מיליונים יהודים בכדי לקחת כספים מאת רוצחיהם? הן זוהי זוועת הזוועות... ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון''.

ב. דברים כאלה בהחלט השפיעו על היחסים בין שני המנהיגים. אבל המחלוקת החריפה התחילה עוד הרבה לפני שבגין הגיע לזירה וגם בימי המאבקים לקראת הקמת המדינה (לאחר השואה).
_new_ הוספת תגובה



על בגין ובן גוריון
הזוהר הצפוני (יום שני, 16/03/2015 שעה 19:31)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למעשה שניהם צודקים.בלתי נסלח לגרמנים.אבל,חשוב גם לקבל פיצוי.
עד היום אנשים נהנים מהפיצויים מגרמניה.

כאשר מנהיג ציבור,מאשים אותך בזוועת הזוועות, ועוד כל מיני האשמות נוראיות.ברור שיווצר קרע בל ימחה.
זה לא עימות פוליטי שקיים תמיד.אלה הם דיונים מהקישקע, על השואה.
שהייתה עוד טריה,חיה ומוחשית באותם הימים.

טוב שהימים האלה מאחורינו.
_new_ הוספת תגובה



חביבי,עוד פעם ביבי....
הזוהר הצפוני (יום שלישי, 17/03/2015 שעה 22:26)
בתשובה להזוהר הצפוני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חביבי,לאחר כל המידגמים-
שוב פעם בא לנו הביבי...
חייך,אכלת אותה!!

יאללה,בקבוקים,רהיטי הגן,נרות ריחניים....אוף...אוף...
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי