קול המוסיקה, תכניות הרדיו של ''קול המוסיקה'' הצילו אותי בשבועות האחרונים. אני נוהג לתפקד בבית, במשרד או במכונית, עם רדיו פתוח. סיוט הדברת-והברברת, בכל הרשתות, וללא פסק זמן – על הבחירות הממשמשות ובאות, על הסקרים, על הפרשנים – התישו אותי עד כלות.
לחיצה על כפתור ''קול המוזיקה'' החזירה אותי לשפיות ולרגיעה.
תודה, ''קול המוזיקה''.
סקרים ומדגם – לא למדתי את הנושא ואין בידי השוואה מדעית-מוסמכת כיצד מתנהל מסע הבחירות במדינות אחרות. אינני יודע כמה חברות סקר תפקדו בו-זמנית במהלך השבועות האחרונים. היו אלה שלושת ערוצי הטלוויזיה, היו אלה ''קול ישראל'' וגל''צ, היו אלה מספר עיתונים מרכזיים, וכמובן – היו אלה מטות המפלגות שבקשו סקרים אשר ידריכו את צעדיהם.
אפשר ומבול 'סקרולוגיה' זה הוא בלתי נמנע, אך למה צריך להציף אותנו, את ציבור הבוחרים, בחומר זה, וללא הפוגה.
הרשימה הערבית המשותפת – אני מקווה כי מעז יצא מתוק. אביגדור ליברמן, היוזם של העלאת אחוז החסימה, קיווה כי יביא בכך לסילוק כל, או מרבית הח''כים הערביים מאולם המליאה. הוא השיג את התוצאה ההפוכה.
הרשימה המשותפת הגיעה להיות הרשימה השלישית בגודלה בכנסת. אפשר בנקל לראות רשימה זו בבחירות הבאות הופכת לשנייה בגודלה, ועומדת בראש האופוזיציה.
לגוש של 13 ח''כים יש משקל פוליטי וערכי שונה מארבע סיעות ערביות, עם 3-4 מנדטים לכל אחת מהן. זהו גוש שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו, זהו גוש שישראל היהודית לא רק תדע על קיומו אלא שתהא חייבת לאמץ מדיניות שונה וחדשה, מדיניות שאיננה מתכחשת לקיומו של מיעוט המונה יותר מ- 20% מאוכלוסיית המדינה, מיעוט בעל צרכים בכל מישורי החיים. ובה בעת, מיעוט שיידרש להשתלב בחיי המדינה והחברה היהודית, בין אם ירצו בכך ובין אם לאו.
דילמה של ליכודניק – שיטת הבחירות שלנו יצרה דילמה. הדרך היחידה אשר עמדה בפני מצביעי ליכוד (כולל רבים ברשימת המועמדים) אשר קצה נפשם בבנימין נתניהו הייתה שלא להצביע ''ליכוד'', על כל המשתמע מכך לגורל מפלגתם. אלה נצבו בקלפי והעדיפו לשמר את המפלגה, אפילו נדרשו לשם כך להמשיך עם נתניהו.
המחנה הציוני נכשל במבחן התוצאה. הרבה נכתב ונאמר בניסיון לנתח ולהסביר את הכישלון. עבורי, הכישלון העיקרי של ה''מחנה'' היה באי הצגת מדיניו ת חלופית בתחום המדיני-ביטחוני. אכן, אילו עשה כן, הייתה 'אמת' זוכה אולי בעוד פחות מנדטים, אך הייתה מציגה אלטרנטיבה אמיתית לגוש הימין.
למה להצביע 'אמת' אם רשימה זו מזדהה ותומכת בקו המדיני-ביטחוני של הימין? היכן אומץ הלב, לומר מלים ברורות:
- כן, לחלוקת הארץ. זה חייב להשפיע על המדיניות ועל המעשים שלנו בחלקו העיקרי של השטח שבשליטתנו, גם אם אין זה ריאלי היום.
- כן, אין מנוס מחלוקת ירושלים. לפחות מבחינה מדינית ודתית. הממשלה הפלסטינית חייבת לקום בעיר המזרחית, והאגן הקדוש, האתר האחד והיחיד המקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות, לשלושה מיליארד בני אדם (אכן, גם לארבע עשר מיליון יהודים) מחייב פיתרון בין לאומי ובין דתי.
- ומה מציע ה''מחנה'' היום, מה חייבת ישראל לעשות כל עוד ובהיעדר פרטנר להסכם? היכן וכיצד עוצרים את מבול ההתנחלויות? ואיזה צעד חד-צדדי מציעה המפלגה אם לא יהיה הסכם?
- ומותר להסתייג גם ממדיניות הגרעין האיראני של ראש הממשלה. איראן היא מעצמה אזורית אדירה, ואנו חייבים כי במוקדם או במאוחר נידרש לקיים עימה קשרים.
עד כאן מספר הערות המתייחסות לבחירות – למפלגות שהתמודדו, לדרכי ההסברה והתעמולה והרהורים לגבי העתיד.
בשולי הבחירות
